1. התובעת מבטחת את תכולת דירתה בפוליסת תכולה ששמה "עד הגג " אצל הנתבעת .

תנאי הפוליסה צורפו לכתב ההגנה כנספח א' . הרשימה לתקופה הרלוונטית הוגשה בדיון

וסומנה נ/6 .

הערכת שווי התכשיטים הינה לפי דו"ח גמולב מיום 7.12.09 .

דו"ח גמולב הנ"ל , אשר צורף כנספח 2 לכתב התביעה , כולל טבעת מזהב צהוב 18 קרט ,

שמשקלה 10 גרם משובצת יהלומים 0.57 כפריס בצבע H ורמת ניקיון VS ששוויה

15,000 ₪ ( להלן "הטבעת") .

2. ס' 10.1 לתנאי הפוליסה קובע כי המבטחת יכולה לבחור בין פיצוי בדרך של תשלום ערך האובדן

לבין החלפת התכולה בפריט מאותו סוג או איכות של הפריט שאבד .

ס' 10.2 לתנאי הפוליסה קובע כי תגמולי הביטוח יחושבו וישולמו לפי שווי האובדן אולם

לא ישולם יותר מסכום הביטוח הנקוב ברשימה .

עוד נקבע כי תגמולי הביטוח ישולמו באופן שיביא את המבוטח ככל האפשר למצב שהיה נמצא

בו אלמלא קרה מקרה הביטוח .

3. ביום 11.4.13 , או בסמוך לכך , איבדה התובעת את הטבעת .

ביום 18.4.14 מסרה התובעת למשטרת ישראל הודעה על אבידה הכוללת את פרטי הטבעת

ומציינת כי שווי הטבעת הינו 15,000 ₪.

לאחר מכן פנתה התובעת לנתבעת וביקשה לקבל פיצוי עבור הטבעת בהתאם לפוליסה בסך של

15,000 ₪ .

4. הנתבעת פנתה במייל לסליוס תכשיטים וביקשה הערכה של שווי הטבעת תוך ציון כל הפרטים

שמופיעים בדו"ח גמולב . התשובה של סליוס היתה 8,000 ₪ .

על בסיס תשובה זו שלחה הנתבעת לתובעת המחאה ע"ס 7,456 ₪ לאחר ניכוי השתתפות עצמית

בסך של 544 ₪ . במכתב מיום 7.5.13 הוסבר התשלום החלקי בכך שניתן לרכוש את הטבעת

בתכשיטי סליוס ב 8,000 ₪ תוך ציון הכתובת והטלפון של תכשיטי סליוס .

5. התובעת השיגה על ההחלטה בפני מנגנוני ההשגה הפנימיים של הנתבעת והשגתה התקבלה באופן

חלקי . במכתב מיום 17.6.13 ( נספח 4 לתביעה ) הוסבר לתובעת כי היא מקבלת עוד 3,500 ₪

כיוון שניתן לרכוש את הטבעת אצל תכשיטי כפריס בע"מ תמורת 11,500 ₪ .

כפי שאישרה נציגת הנתבעת בדיון מדובר בטעות שכן לפי המכתב של רות שנבורן , סמנכ"לית

יצור ומלאי בכפריס ( להלן "רות") אפשר לייצר את הטבעת שאבדה תמורת 12,000 ₪

( נספח ב' לכתב ההגנה ) .

זה המקום לציין כי רות זומנה לעדות באמצעות בית המשפט לבקשת הנתבעת אך הזימון שנשלח

אליה חזר בציון "לא ידוע" .

לכן , לפי עמדתה העדכנית של נציגת הנתבעת בדיון זכאית התובעת לפיצוי נוסף בסך של 500 ₪ .

6. ביום 15.12.13 הגישה התובעת לבית משפט זה תביעה ע"ס 4,500 ₪ המורכבת מיתרת הפיצוי

שלא שולם בסך של 3,500 ₪ ומעוגמת נפש והוצאות בסך של 1,000 ₪.

התובעת מבססת טענותיה הן על דו"ח גמולב מיום 7.12.09 והן על הערכה עדכנית בכתב של

כפריס מיום 22.10.13 לפיה שווי הטבעת שאבדה למטרת ביטוח הינו 15,870 ₪ , כולל מע"מ .

7. הנתבעת טוענת כי כאשר כפריס מוסרת שתי הערכות שונות לאותה טבעת לא ניתן לקבל אף אחת

מהן ויש לקבוע כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה .

עוד נטען כי ההערכה מיום 22.10.13 לוקה בכך שאינה מציינת את רמת הניקיון של הטבעת .

נטען כי דו"ח גמולב קובע גבול עליון לפיצוי ולא ניתן לראות בו בסיס לפיצוי כל עוד לא הוכח

כי שווי הטבעת שאבדה הוא בהתאם לדו"ח גמולב משנת 2009 .

8. התובעת ציינה בדיון כי שילמה פרמיות במשך שמונה שנים לפי הערכת שווי התכולה בדו"ח

גמולב ולכן גם הפיצוי צריך להיות לפי דו"ח זה . התובעת העידה כי חוקר מטעם הנתבעת

קיבל תמונה של הטבעת , שהעתקה סומן ת/1 . עוד הדגישה התובעת כי חלק מהשווי של הטבעת

נובע מהאופן המיוחד בו עוצבה הטבעת ולכן הערכת השווי של סליוס אינה נכונה .

9. במסגרת הדיון הגישה נציגת הנתבעת את כתבי הטענות , הפרוטוקול ופסק הדין במקרה דומה

בת"ק 50133-01-13 אליהו נזרי נ' מגדל ( להלן "ענין נזרי") . באותו מקרה התביעה נדחתה

בהסכמה לאחר שהתובע קיבל את הערת בית המשפט לפיה לא עלה בידו להוכיח את תביעתו .

ענין נזרי שונה מהותית מהמקרה דנן בכך שבאותו מקרה לא הציג התובע הערכת שווי של החברה

אליה פנתה הנתבעת ותמכה בטיעוניו .

10. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל מהטעמים

שיפורטו להלן .

11. ראשית , לא ניתן לומר כי הנתבעת בחרה בדרך הפיצוי של החלפת הטבעת בטבעת אחרת מאותו

סוג כאשר לכל אורך הדרך הנתבעת שלחה המחאות לתובעת ונימקה את גובה התשלום

באפשרות לרכוש את הטבעת שאבדה בסכום הפיצוי .

12. שנית , עלה בידי התובעת להוכיח במאזן הסתברויות כי שווי הטבעת הוא 15,000 ₪ .

התובעת הציגה שלושה מסמכים שונים מתאריכים שונים המבססים שווי זה .

שניים מאותם מסמכים , נספח 1 ונספח 5 לכתב התביעה , נערכו ע"י כפריס , שהיא החברה

על בסיס הערכתה שולם הפיצוי החלקי בסופו של דבר .

המסמך הנוסף , דו"ח גמולב מיום 7.12.09 , הוא ההערכה על בסיסה חושבה הפרמיה ששילמה

התובעת במהלך שנות הביטוח , לרבות בשנה הרלוונטית לתביעה כאמור ברשימה נ/6 , בפרק 2 .

ברי כי יש להעדיף מסמכים אלה על המסמך ללא תאריך שצורף בנספח ב' לכתב

ההגנה ונושא את שמה של רות מכפריס , כאשר הנתבעת סברה כי יש צורך לזמן את רות

באמצעות בית המשפט ורות לא הגיעה להעיד על תוכנו כדי להסביר את אי ההתאמה בינו לבין

מסמכי כפריס האחרים .

13. על כן , אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 4,500 ₪ בצירוף הפרשי

הצמדה וריבית מיום 15.12.13 ועד ליום התשלום המלוא בפועל .

כיוון שסכום התביעה כולל אגרה והוצאות , אין חיוב בהוצאות נוספות במסגרת פסק הדין .

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום ממועד קבלתו .

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ד, 15 מאי 2014, בהעדר הצדדים.