<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת - רס"מ אדי קנטרוביץ

ב"כ החשוד – עו"ד בוריס שרמן (סנגוריה ציבורית)

החשוד – באמצעות הליווי

פרוטוקול

ב"כ המבקשת:

חוזר על האמור בבקשה, מגיש דוח חסוי ותיק משטרה.

החשוד מאושפז מאתמול במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, המעצר הוארך בהעדר ל-24 שעות בבוקר, מפנה לדוח חסוי ופעולות חקירה לביצוע, מדובר באדם אשר גם בעבר הפר את הצו מס' פעמים, חלק מההפרות היו תוך כדי שחרור מאשפוז או במהלך חופשה מאשפוז. באירוע האחרון החשוד איים על השוטרים ועל המקום וברשותו נתפס דוקרן, החקירה בראשיתה ואבקש להיעתר למלוא הימים. כמו כן, אבקש להורות על בדיקה פסיכיא' משפטית לצורך בדיקת כשירות החשוד.

עוה"ד שרמן:

לביהמ"ש הוגשה הוראת אשפוז שהוציא הפסיכיאטר המחוזי לפי חוק טיפול בחולה נפש ולפיה הורה על אשפוזו של המשיב בכפייה. עסקינן באדם חולה, אני מפנה לדברי נציג המשטרה בדיון קודם לפיהן הופסקו הליכים רבים נגד החשוד מהטעם שהחשוד נמצא לא אחראי למעשיו או לא מסוגל לעמוד לדין.

אני סבור שבנסיבות בקשה זו ועל אף החומרה שבמעשים שבהם המשיב חשוד, אין הצדקה להוציא צו מעצר ואבהיר.

ביסוד דיני המעצרים, עומד עיקרון המידתיות ולפיו ביהמ"ש לא יורה על מעצרו של אדם כאשר המעצר איננו נחוץ.

כמובן שבקביעה האם נחוץ המעצר ביהמ"ש מתחשב בחומרת המעשים אבל גם על פי יסוד עובדתי ובסיסי.

בעניננו, לצו מעצר של ביהמ"ש יהיה ממילא נפקות מוגבלת שכן המשטרה לא מבקשת לעצור את החשוד ולהחזיק אותו בבית מעצר אלא מבקשת לשלול מהחשוד זכויות שיש לחולה מאושפז, גם אם הוא מאושפז בכפייה, אבל אילו גם לעצור.

המשטרה מבקשת לעשות זאת לצרכי חקירה ואני סבור שאין לכך הצדקה, ניתן לקדם את החקירה ואף לסיים אותה, כשהחשוד לא שוהה במעצר אלא בחלופת מעצר, דהיינו באשפוז בביה"ח טירת הכרמל לתקופה שביהמ"ש יורה עליה. אני מפנה כמובן לבש"פ 92/00 שם נפסק, אצל כב' השופט חשין, ועל ההלכה חזרו ביהמ"ש פעמים רבות, שבדיקה פסיכ' אינה פעולה שמצדיקה מעצר וניתן לבצע אותה בזמן שהחשוד לא עצור. ביהמ"ש לא יעצור אדם כאשר יש חלופה, במקרה זה יש חלופה הרמטית וטובה שלפיה החשוד נמצא במקום סגור, מקבל טיפול ולא שוללים ממנו זכויותיו.

<#3#>

החלטה

לפניי בקשה להארכת מעצרו של החשוד ב- 5 ימים.

החשוד נעצר ביום 14.12.13 בשעה 04:00 ומחמת שלא נכח בישיבה אתמול, הוארך מעצרו עד היום.

מחומר החקירה שהוצג לעיוני עולה, לכאורה, מעורבותו של החשוד במעשים המיוחסים לו בבקשה וקיים חשד סביר שהחשוד עבר העבירות המפורטות בבקשה.

החקירה נמצאת בעיצומה ויש לאפשר למשטרה השלמתה כאשר החשוד נמצא במשמורת המשטרה וכאשר שוכנעתי כי שחרור החשוד או אי מעצרו בשלב זה עלולים להביא לשיבוש הליכי חקירה.

כן שוכנעתי כי קיים יסוד סביר שאם ישוחרר החשוד עלול הוא לסכן בטחונו של אדם (המתלונן) בשים לב לטיב העבירות המיוחסות לו בבקשה.

לקביעתי, ועל בסיס מכלול הנתונים שבאו לפניי, לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בתנאים שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.

יחד עם זאת, בשים לב לפעולות שמנויות במסמך שסומן על ידי היום מב/1 לא איעתר למלוא הימים ועל כן, אני מאריכה את מעצרו של החשוד עד ליום ג' – 17.12.13 בשעה 11:00.

יחד עם זאת, ומאחר ועפ"י המסמכים שבפניי, עולה לכאורה כי המשיב חולה כמשמעות מונח זה בחוק טיפול בחולי נפש – התשנ"א – 1991 ובהתאם לסמכותי עפ"י סעיף 16(ב) לחוק טיפול בחולי נפש – התשנ"א – 1991, אני מורה כי המשיב ייבדק בדיקה פסיכ' שלא בתנאי אשפוז ואם יחליט הפסיכ' המחוזי שיידרש אשפוז, יקבע הפסיכ' את מקום הבדיקה בתנאי אשפוז.

לעניין זה יוער שניים, האחד יש לשים לב למהות הבדיקה מכוח סעיף 16(ב) להבדיל מאשפוז כפוי ולהבדיל ממהות בדיקה בהתאם לסעיף 15 לחוק (ראה בש"פ 509/12) והשני, מחלת המשיב עליה לא חולקים הצדדים בפניי, אך מעצימה את המסוכנות לו ולציבור.

כך או כך, בשלב זה כאמור, קיימות פעולות חקירה נוספות לביצוע כפי שעמדתי על כך לעיל.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק החלטתי זו לפסיכ' המחוזי, על מנת שיפעל לבדיקת המשיב ולמתן חוו"ד.

משטרת ישראל תפעל בתיאום עם הפסי' המחוזי או מי מטעמו לשם העברת המשיב בהקדם האפשרי לצורך בדיקתו הפסיכ' בין בתנאי אשפוז ובין שלא בתנאי אשפוז והכול עפ"י קביעת הפסיכ' המחוזי.

פרוטוקול זה מהווה אסמכתא לכליאה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ב טבת תשע"ד, 15/12/2013 במעמד הנוכחים.