1. לפני תביעה לתשלום פיצויים לדוגמא בסך של 10,000 ₪ לפי ס' 31א לחוק הגנת הצרכן בגין חיובי

סרק וחיובי יתר שלא בהתאם למוסכם בין הצדדים וכן לתשלום פיצוי בסך של 800 ₪ בגין אובדן

זמן הכרוך בפניות התובע אצל הנתבעת כדי לתקן את הטעון תיקון .

2. התובעים הם לקוחות ותיקים של הנתבעת .

לדברי התובע שלא נסתרו התובעת 2 , שהיא אימו , מופיעה כלקוחה למרות שכל יתר פרטי

הלקוח , לרבות מספר הזהות , שייכים לו . כדי לחסוך הכרעה בטענת הנתבעת להעדר יריבות

בינה לבינו , הסכים התובע כי כל פיצוי שיפסק ישולם רק לתובעת 2 .

3. ביום 23.12.11 הצטרף התובע לחבילת "הוט מגה" למשך 18 חודשים תמורת תשלום קבוע של

205 ₪ לחודש כולל מע"מ . למוד ניסיון מהעבר רשם התובע לפניו את שמות הנציגות עימן

נערך הסיכום וכן את מספרי הפנייה . כמו כן , הקפיד התובע לקבל את תוכן העסקה בכתב .

במהלך הדיון התברר כי אין מחלוקת שבמסגרת עסקה זו קיבל התובע ארבעה ממירים , שניים

במסגרת חבילת הבסיס ושניים נוספים כהטבה ללא דמי שכירות לתקופת תוקפה של החבילה .

הנתבעת הציגה תיעוד בכתב במחשביה של ההסבר שניתן לתובע לפיו יחוייב על שני הממירים

הנוספים וכן על חבילת ערוצי בידור ופנאי לאחר תום תקופת החבילה ( נספח א' לכתב ההגנה

והמוצג נ/1 ) .

4. בחודש יוני 2013 , לאחר סיום תוקפה של החבילה , טוען התובע כי סיכם עם נציגי הנתבעת

על חידוש המנוי באותם תנאים .

הנתבעת הכחישה טענה זו בכתב ההגנה אך בדיון לא ידע נציגה להסביר כיצד אירע כי הנתבעת

הפסיקה לחייבו בגין הממירים לאחר שהלין על כך וחידשה את החיובים מאוחר יותר .

ההסבר שניתן בס' 14 לכתב ההגנה לפיו ניתן זיכוי בסך של 141 ש"ח לפנים משורת הדין אינו

משכנע , שכן אם לא היה ממש בתלונות של התובע על פער בין מה שהובטח למה שנגבה , לא

היה מקום לתת זיכוי כלשהו .

5. ביום 3.9.13 פנה התובע באמצעות מכשיר הפקס לנתבעת בדרישה לזכות אותו בגין חיובים

לא מוצדקים אותם פירט במכתבו . חיובים אלה כוללים מבצע בידור ופנאי , מבצע ערוץ פוקס

ספורט אייץ די , חיובים עבור שכירות שני ממירים וחיוב בגין הוט מגה .

בדיון שהתקיים היום הציג התובע את המוצג ת/2 המלמד לכאורה כי שידור המסמך שנשלח

בפקס הסתיים בהצלחה . התובע העיד כי הקפיד לאשר טלפונית כי המסמך שנשלח בפקס הגיע

ליעדו , למרות שנדרש להשקיע בכך חצי יום , אך לא זכר לו מהו שמו של הנציג שאישר את קבלת

המסמך .

המכתב עצמו צורף כנספח ב' לכתב התביעה . הנתבעת לא הכחישה במסגרת כתב ההגנה כי

קיבלה את המסמך ולא טענה כי השיבה בכתב לאמור בו כפי שהיא מחוייבת לעשות לפי ס'

13ד1(ב) לחוק הגנת הצרכן ( להלן "החוק") .

6. הנתבעת אישרה כי חבילת ערוצי בידור ופנאי הוסרה לבקשת התובעים מיום 4.10.13 .

הנתבעת הוכיחה כי חבילה זו ניתנה כהטבה בחבילה משנת 2011 . עם זאת , לא הוכח כי

ניתנה הודעה לתובע במסגרת החשבוניות השוטפות לקראת תום תקופת החבילה כדי שהתובע

יוכל לכלכל צעדיו בהתאם ולבקש לבטל את חבילת הערוצים כדי להימנע מתשלום בגינה .

כמו כן , לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע ההסכמות שתועדו במחשבי הנתבעת כאמור

במוצג נ/1 לא מצאו ביטוי כתוב וברור בסיכום העסקה ת/1 .

7. הנתבעת הגדילה לעשות כאשר טענה בס' 16 לכתב ההגנה כי התובעים הרחיבו את מספר

הערוצים במסגרת מבצע טופ פרימיום בחודש מרץ 2014 . טענה זו הועלתה כדי להראות כי

התובעים מרוצים משירותי הנתבעת . טענה זו התגלתה כחסרת כל תימוכין כאשר הוכחשה

ע"י התובע , בשמו ובשם אימו התובעת וכאשר לא עלה בידי נציג הנתבעת להציג תימוכין

כלשהם לטענה , לרבות תיעוד במערכת הממוחשבת של הנתבעת עצמה .

8. מן המקובץ עולה כי עלה בידי התובעים להוכיח כי חויבו בתשלומים שלא בהתאם למוסכם

בין הצדדים , קיבלו זיכוי חלקי בעקבות פנייתם ולאחר מכן חוייבו בחיובים נוספים

בחשבוניות מאוחרות , גם לאחר הגשת התביעה .

9. ס' 31א1 (2ב1) לחוק מאפשר לחייב בפיצויים לדוגמא ללא הוכחת נזק כאשר צרכן טען כי עוסק

גבה ממנו סכום עודף והעוסק לא השיב לצרכן את סכום ההחזר המגיע לפי הוראת סעיף 13ד1 .

ס' 13ד1 מורה להחזיר את הסכום העודף תוך 4 ימי עסקים בצירוף הצמדה וריבית והוצאות .

במקרה דנן , הנתבעת גבתה סכומי כסף עודפים בגין ערוץ פוקס ספורט אייץ די מבלי שיהיה

לכך כל הסבר . הנתבעת לא השיבה בכתב למכתב הדרישה של התובע וביצעה החזר בסכום

לא מוסבר של 141 ₪ , אשר הוגדר בכתב ההגנה כזיכוי לפנים משורת הדין .

התובע בחר שלא לתבוע את הסכומים שנגבו ביתר ולהסתפק בפיצויים לדוגמא בסך של

10,000 ₪ ללא הוכחת נזק .

במצב דברים זה זכאים התובעים לפיצויים לדוגמא וכן להוצאות משפט .

10. כאשר בית המשפט נדרש לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמא ישנה רשימת שיקולים שעליו לשקול

כמפורט ס' 31א1(ה) לרבות חומרת ההפרה , היקפה הכספי ונסיבותיה וכן שוויה הכספי של

העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה .

במקרה דנן ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי לדוגמא

על סך של 2,500 ₪ .

בפסיקת הפיצוי לקחתי בחשבון כשיקולים לקולא קיומו של עיגון חוזי לחלק ניכר מחיובי

היתר , היקפה הכספי המצומצם של ההפרה ומתן זיכוי בסכום משמעותי בעקבות פניית

הלקוח .

מאידך לקחתי בחשבון כשיקולים לחומרה את העדר מתן הסבר בחשבוניות לקראת תום

תקופת החבילה כפי שמצווה החוק , העדר מתן מענה בכתב לפניית הלקוח והחזרת החיובים

שבוטלו לאחר מספר חודשים .

11. באשר להוצאות המשפט מצאתי לנכון להעמידן על סך של 1,000 ₪ .

בקביעת סכום ההוצאות לקחתי בחשבון את העובדה כי לאחר שתי אורכות שניתנו להגשת

כתב הגנה , הגישה הנתבעת כתב הגנה ללא מצורפים . רק לאחר שהתובע פנה בענין זה לבית

המשפט שלחה הנתבעת את מצורפי כתב ההגנה וגם אז , אחד המצורפים לא היה קריא .

התנהלות דיונית לקויה שכזו הכבידה שלא לצורך על בית המשפט ועל התובע .

12. לאור האמור לעיל , אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2 סך כולל של 3,500 ₪ .

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום , אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום

התשלום המלא בפועל .

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום ממועד קבלתו .

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ד, 15 מאי 2014, בהעדר הצדדים.