<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד שני דבש ועו"ד שלומי בֶּר

ב"כ המשיבה – עו"ד ראאד ענוז

אין הופעה למערער – (לבקשת ב"כ המערער)

פרוטוקול

ב"כ המערער: אין מדובר כאן בערעור שנסוב סביב ממצאי מהימנות העדים האחרים. אנו סבורים כי בית משפט קמא טעה טעות משפטית משזיכה את המערער בעבירה הזו. גם אם נדרשו מהמערער לבצע איזה שהן פעולות כדי לאיין את החשד, שמא הוא נוהג עם רישיון נהיגה לא בתוקף, הרי הוא אמר את זה בבית משפט קמא.

ב"כ המשיבה: בית משפט קמא ערך עבודה יסודית, משפטית ורצינית. לא ניתן היה להרשיע את המערער בהחזקת רישיון נהיגה מזויף. המערער כבר היה פסול מספר פעמים, הוא ידע שיש בעיות עם רישיון הנהיגה שלו ולא היה ניתן לנהוג עם רישיון נהיגה קבוע.

<#3#>

פסק דין

המערער הואשם בבית משפט קמא בכתב אישום אשר ייחס לו שלוש עבירות; הראשונה, הקשה שבהן, שימוש ברישיון נהיגה מזויף – עבירה לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה; שתי העבירות האחרות, טכניות במהותן, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף – עבירות לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, ועבירה נלוות, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח תקפה – בניגוד לסעיף 2 לפקודת הביטוח רכב מנועי.

על-פי עובדות כתב האישום, נתפס המערער ביום 02.05.11 כשהוא נוהג ברכב כאשר הוא מחזיק רישיון נהיגה זמני על שמו, שלא הונפק על-ידי משרד הרישוי ובכך עבר את העבירות הנקובות לעיל.

המערער כפר במיוחס לו בבית משפט קמא, נשמעו ראיות. בהכרעת דין מעניינת ויפה זיכה בית משפט קמא את המערער מהעבירה החמורה, עבירה של מחשבה פלילית לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה, כלומר, נהיגה כשרישיון הנהיגה מזויף, אך בחר להרשיע את המערער בשתי העבירות האחרות שבהן הואשם, בשל כך שעסקינן בעבירות של אחריות קפידה והמערער, על-פי השקפתו של בית משפט קמא, לא עמד בדרישה שנדרשה ממנו על-פי סעיף 22 לחוק העונשין, להראות שהוא נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות, ועשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה.

כאן המקום לומר, שמשקבע בית משפט קמא שהמערער עבר עבירות של אחריות קפידה ברחל בתך הקטנה, לא יכול היה בגזר הדין והוראות סעיף 22ג' להטיל עליו עונש מאסר מותנה, כפי שעשה.

הנני מסכים לכל אשר קבע בית משפט קמא בעניינו של המערער בעניין העבירה של המחשבה הפלילית, כלומר בעבירה לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה, אך אינני מסכים להרשעתו בעבירות האחרות, ולכן הנני סובר שיש לזכותו מכל אשמה ולו מחמת הספק הסביר הקיים בעניינו.

ראשית, יש לומר, שבמקרה שבפנינו חדלה החקירה מחדל חקירתי קרדינאלי ומשמעותי. כאשר עסקינן בכתב אישום על נהיגה עם רישיון נהיגה מזויף, ראשית לכל יש להוכיח שאכן מדובר ברישיון נהיגה מזויף. בית משפט קמא עצמו קבע, שהרישיון נחזה להיראות מסמך רשמי של משרד הרישוי, נתפס נייר רשמי, ואך טבעי וטריוויאלי היה הצורך שיישלח לבדיקה במחלקה לזיהוי פלילי במשטרה, כדי לבדוק אם אכן מזויף. דבר זה לא נעשה ובית משפט קמא היה ער לקושי מהותי זה.

לבד מכך, בית משפט קמא קבע בעמ' 7 להכרעת דינו, כי גרסתו של המערער הייתה פשוטה וברורה, האמין בגרסתו כי קיבל את הרישיון הזמני במשרד הרישוי בחולון מפקיד משרד הרישוי. גרסתו העקבית לעניין זה, ראה עמ' 7 ש' 17-18, 27 ו-29, זכתה לאמון בית משפט קמא, ומשך תמה אני איך יכול היה בית משפט קמא לקבוע שהמערער לא עשה כל שניתן כדי להבטיח שהוא נוהג כדין.

אם בן אדם מקבל ממשרד הרישוי מסמך המאשר לו לנהוג, איזה, בלשונו של בית משפט קמא, דבר הוא יכול לעשות כדי להצביע על כך "היה על הנאשם לנקוט זהירות יתרה ולוודא ולבדוק במשרד הרישוי כי אכן רישיונו תקף (זמנית)".

אינני מוצא שהמערער יכול היה לעשות איזה שהוא דבר. אזכיר, שלא הוכח שרישיון הנהיגה מזויף, אזי גם היסוד העובדתי לעבירות האחריות הקפידה לא הוכח על-ידי המדינה וגם ליסוד הנפשי, בנסיבות, הנני סבור שהמערער הצליח להראות, כנדרש בסעיף 22(ב), לפחות בנסיבות, ברמה של ספק סביר, כי נהג ללא מחשבה פלילית, ללא רשלנות, ועשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה, במידה ונעברה העבירה, כי כל מה שהיה לפני בית משפט קמא, גם על-פי עדות פקידת משרד הרישוי, שבאה פעמיים להעיד ולא הצליחה לשכנע במאום, שרשום במחשב שלא ניתן למערער רישיון נהיגה זמני ובכך בוודאי שלא היה די.

עוד יש להוסיף, שבית משפט קמא קבע לעניין היסוד העובדתי באשר לתוקף רישיון הנהיגה הזמני את הביטוי הבא: "...אני מקבל כתרחיש סביר יותר לגרסת המאשימה, הנשענת על תדפיסי מחשב משרד הרישוי, כאמור...". בהשתמש בית משפט קמא בביטוי זה, הביע דעתו שהמדינה בעניין זה הצליחה להוכיח את טיעונה ברמה של עמידה במאזן הסתברויות, והרי די לו למערער, שיראה שקיים ספק סביר ביסוד מיסודות העבירה, היסוד הוא עובדתי והרי בית משפט קמא, כפי שציינתי לעיל, הראה יותר מפעם אחת בהכרעת הדין שהוא סובר שיש ספק סביר בעניין זה.

המערער זכאי בכל העבירות שבהן הואשם ולכן, כמובן, שכל הנקבע בגזר דינו של בית משפט קמא בטל.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ב שבט תשע"ד, 23/01/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי