1. עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 01.08.13.

2. לטענת התובע, נהג בנתיב השמאלי ברח' רוטשילד בפתח תקווה, כאשר הנתבע 1 נהג ברכב בנתיב שלימינו, בכביש דו –נתיבי. לפתע, ראה את רכבו של הנתבע 1 סוטה מן הנתיב הימני אל עבר נתיב נסיעתו, עד שפגע ברכבו. לטענת התובע, אף שניסה להסיט את הרכב שמאלה, לא יכול היה למנוע את התאונה הואיל ומשמאלה הייתה גדר ושטח הפרדה. כתוצאה מן התאונה, נפגעו שתי דלתות צד ימין של רכבו. התובע עתר לחייב את הנתבעים לפצות אותו בגין השתתפות עצמית, בסך 2990 ₪, כינון 163 ₪ והפסד פרמיה בסך 850 ₪.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי התובע הוא זה אשר סטה לנתיב תנועתו של הנתבע 1 בעת שהשניים חצו את הצומת ברח' רוטשילד, ועל כן ברשלנותו אחראי לתאונה.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו. התובע הדגים בפני, כיצד עת ניסה להתרחק מרכבו של הנתבע 1 לכיוון שמאל, נסע הנתבע 1 לעבר רכבו ו"גילף" את צד ימין של הרכב לאורכו. התובע הכחיש את גרסת הנתבע לפיה היה זה הוא אשר סטה בפתאומיות אל נתיב הנסיעה של הנתבע 1.

5. הנתבע 1 העיד גם הוא בפני, הדגים גרסתו באשר לאופן קרות התאונה והציג בפני תמונות הרחוב ונזקי הרכב שלו בקדמת הרכב בצידו השמאלי. עוד, השמיע באוזניי הנתבע 1 הקלטה של ויכוח קולני, שהתרחש בינו לבין התובע, דקות לאחר התאונה. לטענת הנתבע 1, העובדה שהתובע הציע לשלם את ההשתתפות העצמית של הנתבע 1, מעידה כאלף עדים לכך שידע שהוא אשם בתאונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו. גם ההקלטה שהשמיע בפני הנתבע 1 מחזקת לטעמי את גרסתו של התובע. יודגש, כי המדובר בהקלטה של שיח ממועד התאונה, יום 01.08.13, היינו לפני כתשעה חודשים, אשר התובע שמע לראשונה היום במסגרת הדיון ורק לאחר שמסר את עדותו בפני. מצאתי, כי בעובדות המהותיות הקשורות באופן התרחשות התאונה ישנה קוהרנטיות בין הדברים שנמסרו בעדותו בפני לבין דבריו בהקלטה. התובע הסביר הצעתו לשלם את ההשתתפות העצמית של הנתבע 1, כפי שהיא נשמעת בהקלטה, בכך שרכבו הוא מונית, ועל כן ההשתתפות העצמית שלו בהפעלת הביטוח הינה גבוהה באופן משמעותי, ועל כן היה מוכן לשאת בעלות ההשתתפות העצמית של הנתבע 1 לו רק יאות להפעיל את הביטוח שלו. גם אם יש בהתנהלות זו טעם לפגם, הסבר זה הניח את דעתי.

שנית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה מתמשכת של רכב הנתבע 1 ברכבו של התובע.

לפיכך, אני קובעת כי הנתבע 1 התרשל בנסיעתו וסטה אל הנתיב השמאלי בו נהג התובע.

באשר לנזק, אני מוצאת כי התובע הוכיח תביעתו, למעט בגין רכיב הפסד פרמיה.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 3653 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 16.12.13, ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, ישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ד, 15 מאי 2014, בהעדר הצדדים.