לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת ביום 1.6.2014 לאחר שלא התייצבה לדיון בהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה על ידה, ושהיה קבוע לאותו יום. בבקשה טענה המבקשת, כי דין פסק הדין להתבטל מחובת צדק מאחר שנפל פגם בהליך ההמצאה. לחלופין נטען, כי המבקשת לא התייצבה לדיון שהיה קבוע ליום 1.6.2014 מאחר שהוגשה על ידה בקשה לדחיית מועד הדיון וסברה כי הדיון יידחה. לעניין סיכויי ההגנה טענה, כי סיכוייה טובים הם מאחר שהמשיב לא ביצע את העבודות שהיה עליו לבצע וכי כתוצאה מכך נגרמו לה נזקים רבים, הכול כמפורט בהתנגדות לביצוע שטר.

דין הבקשה להידחות.

לעניין הטענה כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק – מדובר בטענה מופרכת שאין לה כל אחיזה במציאות. המבקשת אינה מפרטת את מהות הפגם שנפל בהליך ומדוע פסק הדין פגום. בהקשר זה יש לציין, כי המבקשת הוזמנה לדיון שהיה קבוע ליום 1.6.2014, ואף הוגשה על ידה, בבוקר יום הדיון, בקשה לדחיית מועד הדיון. בקשה זו נדחתה על ידי במסגרת פסק הדין מהנימוקים שפורטו שם. על כן, טענת הנתבעת שנפל פגם בהליך מתן פסק הדין היא טענה חסרת בסיס.

אם כוונת המבקשת שהפגם מתבטא בכך שלא ניתנה החלטה בבקשה לדחיית מועד הדיון, הרי גם טענה זו חסרת בסיס. הלכה פסוקה היא שכל עוד לא ניתנה החלטה בבקשה לדחיית מועד הדיון, הנחת העבודה של בעל הדין צריכה להיות שהדיון מתקיים במועדו ואין הוא רשאי להניח כי הדיון יידחה. זאת ועוד, במסגרת פסק הדין קבעתי, כי אין הצדקה לדחיית הדיון מהנימוקים שפורטו בפסק הדין וכי המבקשת לא הייתה רשאית לפטור את עצמה מהופעה לאותו דיון. על כן, גם טענה זו דינה להידחות.

באשר לטענה שיש לבטל את פסק הידן בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, גם טענה זו דינה להידחות. כפי שהובא לעיל, המבקשת לא נתנה כל הסבר, לא כל שכן הסבר מניח את הדעת, מדוע לא התייצבה לדיון שהיה קבוע ליום 1.6.2014 על אף שבקשתה לדחיית מועד הדיון לא התקבלה. כפי שציינתי קודם, הטענה שב"כ הנתבעת סבר שהדיון ייחדה, אינה טענה היא שכן בעל הדין צריך להניח שהדיון מתקיים במועדו כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת.

באשר לסיכויי ההגנה – כאמור מדובר בתביעה שטרית המבוססת על שיקים שמסרה המבקשת למשיב תמורת עבודות שהוא ביצע עבורה. בתצהיר שצורף להתנגדות לביצוע השטרות, לא חלקה הנתבעת על כך שהמשיב ביצע עבורה עבודות שונות בהתאם למוסכם, אך לטענתה, הוא לא השלים את ביצוע העבודות ואף גרם לה נזקים רבים. טענות המבקשת באשר לאי השלמת ביצוע העבודות, לעלות הכרוכה בהשלמת העבודות ובאשר לנזקים שנגרמו לה עקב כך, נטענו באופן כללי וסתמי וללא פירוט כנדרש. כך למשל, הנתבעת טענה, כי נגרם לה נזק בסך 45,000 ₪ בגין שכר לעובדים שעסקו מטעמה בפירוק תקרות בבניינים A' B ו- C. ברם, אין בבקשה ובתצהיר פירוט כיצד הגיעה המבקשת לסכום הנטען, כמה עובדים עסקו בפירוק התקרות ולכמה זמן, כמה שילמה לכל עובד עבור יום עבודה וכמובן לא צירפה אף מסמך שיש בו כדי לתמוך בטענותיה בעניין זה.

הוא הדין באשר ליתר הטענות שנטענו בתצהיר. הסכומים שנקבה בהם הנתבעת לא פורטו כדבעי ואין בתצהיר ובנספחיו כל הסבר כיצד הגיעה הנתבעת לסכומים אלה. ניתן היה למחוק את הסכומים שפורטו בתצהיר ולנקוב בסכומים אחרים וגם אז הסכומים החדשים יתאימו לנטען בתצהיר. עובדה זו ממחישה את הסתמיות של הסכומים שפורט בתצהיר, שכן כל סכום שיירשם בתצהיר יתאים לנטען שם.

הלכה פסוקה היא שבעל דין המבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לעובי הקורה ולפרט בתצהיר התומך בהתנגדות או בבקשת הרשות להתגונן את טענות ההגנה שלו באופן מלא ומפורט ובאופן שמאפשר לבית המשפט לעמוד על הטענות ולבחון אותן באופן יסודי ומעמיק. השיטה של נקיבה בסכומים סתמיים בתצהיר ללא פירוט וללא אסמכתאות אינה עונה על דרישת הפסיקה בעניין זה ואין בה כדי לקיים את החובה המוטלת על הנתבע לפרט כדבעי את הגנתו.

אשר על כן, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, ל' אב תשע"ד, 26 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.