1. עתירה לביטול תוצאת מכרז פומבי 17/11, להקמת תחנת בדיקה לרישוי כלי רכב בתל אביב (להלן – המכרז), שפירסם המשיב 1 (להלן – משרד התחבורה).

רקע

1. במהלך חודש אוגוסט 2011 פירסם משרד התחבורה את המכרז, להקמת ארבע תחנות בדיקה לרישוי כלי רכב בארבעה ישובים שונים ברחבי המדינה – תל אביב, מודיעין, רחובות ורהט. ההצעות שהוגשו להקמת תחנת הבדיקה בעיר תל-אביב הן העומדות לדיון בעתירה זו.
2. במכרז (בסעיף 23) נקבע מנגנון דו שלבי לבחינת ההצעות: תחילה תיבדק עמידת המציע בתנאי הסף שנקבעו במכרז, ובתנאים אחרים שלא הוגדרו כתנאי סף; בשלב השני, אם יוותרו פחות משלוש הצעות כשרות, תיערך הגרלה בין ההצעות הנותרות, שעמדו בדרישות תנאי המכרז כאמור, לבחירת ההצעה האחת הזוכה.
3. בשל הליך של עדכון וגיבוש מדיניות בעניין הפעלת תחנות הבדיקה לרישוי כלי רכב, הקפיא משרד התחבורה את הליכי המכרז ותיקן את תנאיו. עם סיום תהליך גיבוש המדיניות במשרד, פורסם ביום 18.06.12 המכרז במתכונתו החדשה – הוא המכרז מושא עתירה זו.
4. ביום 16.12.12, המועד האחרון להגשת הצעות למכרז, נמצאו בתיבת המכרזים שתי הצעות בלבד לאתר 2/2011 בעיר תל-אביב – זו של העותרת וזו של המשיב 2.
5. ביום 07.01.13 נבדקו שתי ההצעות על-ידי ועדת הבדיקה (להלן גם – הוועדה). מפרוטוקול הוועדה עולה, בין היתר, כי בניגוד לנדרש בסעיף 13.2.4 למכרז, בתרשים הסביבה שצירף המשיב 2 להצעתו לא צוינו מיקומה וגבולותיה של תחנת הבדיקה במגרש, כמו גם הכניסות אל תחנת הבדיקה והיציאות ממנה. נקבע כי יש לדרוש את השלמת המשיב 2 בעניין זה.
6. ביום 15.01.13 ערכה ועדת הבדיקה סיור באתרים המוצעים להקמת תחנת הבדיקה. בפרוטוקול הוועדה מאותו יום נכתב כי בסיור התברר כי על אף האמור בהצעתו של המשיב 2, לפיה המגרש כולו (בשטח כולל של 6.5 דונמים) עומד לרשותו, הרי שבחלק ניכר מהמגרש פועל מוסך אחר אשר אין לו קשר עם המשיב 2. בנוסף, על גבי המגרש קיים בניין משרדים פעיל הכולל חניות של כלי רכב בתוך שטח המגרש, אשר עתיד להמשיך בפעילות רגילה אם וככל שהמשיב 2 יזכה במכרז. עוד נכתב בפרוטוקול כי במגרש פעיל היום מרכז התקנות, אשר לדברי מר רובז (נציג מטעם המשיב 2 שנכח בסיור, להלן – מר רובז) אמור לסיים את פעילותו בחודש אפריל 2013, ועל גבי המבנה האמור תוקם תחנת הבדיקה. לדברי מר רובז, נכון למועד עריכת הסיור, לא קיים הסכם שכירות בכתב בין בעלי המגרש לבין המשיב 2 אלא סיכום בעל פה בלבד. בכל הנוגע לתחנת הבדיקה עצמה נכתב כי קיים פתח כניסה אחד, אשר לדברי מר רובז ניתן להרחיבו לצורך הפעלת התחנה, וכי בכוונת המשיב 2 לפתוח פתח יציאה נוסף אולם מהלך זה מחייב קבלת אישור מטעם העירייה, מהלך שהמשיב 2 טרם החל לבצע.
7. התרשמות חברי הוועדה הייתה, כי כתוצאה ממיקומו של פתח כניסה/יציאה למקלט ציבורי המצוי על גבי המגרש, בקרבה למיקום הפתח הנוסף אליו התייחס מר רובז, קיים קושי ממשי, שספק אם ניתן יהיה לפתור, ליציאת כלי רכב מהמגרש מהפתח המוצע הנוסף; כי במגרש במתכונתו הנוכחית, קיימת בעיה ממשית של רדיוס סיבוב לכלי רכב ארוכים (בשל המבנה הקיים במגרש), ומכאן כי אישור מהנדס התנועה שצורף להצעה ניתן ללא התייחסות למצב הדברים העובדתי בשטח; וכי נראה כי כביש הגישה למגרש צר מאוד, ובשל החניה בשני צידי הכביש עלולה להיווצר בעיה תנועתית בכניסה וביציאה למגרש, במקרה שאכן תפעל בו תחנת בדיקה. לסיכום נכתב בפרוטוקול הוועדה, כי המגרש המוצע בעייתי מאוד "ומתעורר ספק רב האם ניתן יהיה להפעיל במקום מכון רישוי העונה לסטנדרטים הקבועים בתנאי המכרז. בנוסף, ההתרשמות היא כי ההצעה אינה מבוססת באופן מלא, אלא הוגשה מבלי שהמציע ערך את כל הבדיקות וההכנות הנדרשות, באופן שיאפשר לו להקים את מכון הרישוי במגרש בצורה חלקה, בהתאם לתנאי ודרישות המכרז, ככל שיזכה במכרז". לאור דברים אלה הוחלט כי המשיב 2 יידרש להמציא הבהרות, בדגש על מפת מדידה מפורטת שתתאר את המצב הנכון של המגרש והשטח המיועד להפעלת תחנת הבדיקה, כמו גם התייחסות מהנדס תנועה מטעמו של המשיב 2 לתכנית הסדרי התנועה המוצעת.
8. לאחר הסיור בשטח, ובהתאם להחלטת ועדת הבדיקה מיום 07.01.13, פנתה מרכזת ועדת הבדיקה (ביום 29.01.13) למשיב 2 בבקשה בכתב לקבלת הבהרות והשלמות ביחס להצעתו, ובכלל זה מפת מדידה המתארת את גבולות השטח המוצע וכל המצוי בו, וכן תכנית מוצעת לתכנון תחנת הבדיקה, לרבות מיקומה וגבולותיה של התחנה, סימון הכניסות והיציאות אליה וממנה, וסימון רדיוסי סיבוב המתאימים לכל כלי הרכב הנעים בכבישי ישראל (בדגש על רכב מעל 3.5 טון). המשיב 2 נדרש להמציא הבהרות אלו בתוך 7 ימים מיום קבלת המכתב.
9. בנוסף להבהרות האמורות, ובעקבות בדיקת התכנית העסקית, פנתה מרכזת הוועדה (ביום 05.02.13) למשיב 2, פעם נוספת, בבקשה למתן הבהרות לגבי התכנית העסקית שצירף להצעתו. בין היתר, ביקשה הוועדה כי המשיב 2 יציג בפניה את הסכם השכירות המוזכר בתכנית העיסקית.
10. ביום 27.02.13 קיימה הוועדה דיון נוסף, במהלכו בחנה את ההבהרות שנתקבלו מהמשיב 2 ביחס לתכנית העסקית. במועד זה, חרף פניות ועדת הבדיקה למשיב 2, טרם נתקבלו ההבהרות הנדרשות הנוספות באשר לשטח העומד לרשות המשיב 2 להקמת תחנת הבדיקה, כמו גם התייחסות מהנדס התנועה מטעמו של המשיב 2 להסדרי התנועה (יוער כי הוועדה ציינה כי בקשת ההבהרות נשלחה לכתובת דוא"ל שציין המשיב 2 במהלך כנס המציעים בו השתתף, אולם אין בידי המשרד אישור על קבלת המסמך).

עוד ציינה הוועדה, כי נוכח סתירות שנתגלו בין סכום דמי השכירות שצוין בתכנית העיסקית לבין הסכום שצוין בגוף ההצעה של המשיב 2, התבקש האחרון להציג בפני הוועדה את הסכם השכירות לשטח מושא הצעתו, אולם זה סירב לעשות כן מן הטעם כי הדבר אינו נדרש במסגרת מסמכי המכרז, כמו גם מטעמים מסחריים. בקשר לסירוב זה קבעה הוועדה, בסעיף 17 לפרוטוקול, כי היא סבורה כי הסמכות בידה לדרוש ממציע במכרז כל מסמך שיש בו להבהיר את הצעתו או להסיר אי בהירויות, ככל שהדבר נחוץ, בציינה כי "סוגיית הזיקה של המציע למקרקעין מהווה סוגיה מהותית ביכולת של המציע לקיים את תנאי המכרז, ומעבר לכך, המציע עצמו הצהיר בנספח ב' לתנאי המכרז כי 'השטח שהוצע במסגרת הצעתי למכרז זה עומד לרשותי, למטרת הקמת תחנת בדיקה לרישוי כלי רכב, למשך מלוא התקופה הנקובה בהצעתי למכרז זה' ... לפיכך, סבורה ועדת הבדיקה כי הסכם השכירות ... מהווה מידע רלוונטי אשר נדרש לצורך בדיקת תוקפה של ההצעה ... לפיכך, הוועדה רואה את סירוב המציע להמציא הסכם שכירות ... כניסיון בלתי הולם להסתרת העובדות לאשורן ביחס לסוגיה זו".

הוועדה אף העירה כי אי זמינות המשיב 2, אשר כל ניסיונותיה ליצור עימו קשר העלו חרס, מעלה חששות ממשיים באשר לרצינותו ויכולתו לעמוד בתנאי המכרז. לבסוף החליטה הוועדה כי מתעוררים ספקות כבדי משקל באשר ליכולתו של המשיב 2 לעמוד בהצעתו, וכי ובטרם קבלת החלטה באשר לפסילת ההצעה יש לזמנו לשימוע.

עוד באותה ישיבה הוחלט להכשיר את הצעתה של העותרת ולהעבירה לשלב ההגרלה.

1. ביום 10.03.13 התקיימה ישיבת השימוע בנוכחות המשיב 2, בא כוחו, יועץ תעבורה מטעמו ומר רובז. במהלך השימוע ציין יועץ התעבורה כי במסגרת עריכת ההצעה לא ביצע תכנון מפורט של תחנת הבדיקה, אלא תכנון סכמטי בלבד, מכיוון שסבר כי רק לאחר הזכייה יש מקום להצגת תכנון מפורט כאמור.

במהלך הישיבה ציין עו"ד דוד טמיר, היועץ המשפטי של ועדת הבדיקה, כי על המשיב 2 להמציא תכנית אשר מציגה את עמידת המגרש בתנאי המכרז, לרבות הצהרת מהנדס תנועה המתייחסת לתכנית הסדרי התנועה בתחנת הבדיקה, בנוסח הנדרש לפי סעיף 13.2.5 למכרז.

בסיכום הישיבה נכתב כי במסגרת התכנית העסקית שצירף המשיב 2 להצעתו צוין כי יש בידו הסכם שכירות לגבי השטח המוצע, אולם רק במהלך השימוע הוברר כי אין בידי המשיב 2 הסכם כאמור. עוד נכתב כי "דרישת המכרז להתחייבות המציע כי הקרקע המוצעת עומדת לרשותו למשך כל תקופת ההרשאה, הינה דרישה מהותית, על מנת שלא יתברר בחלוף שנים ספורות, כי הקרקע אינה עומדת יותר לרשות המציע, ו'רשות הרישוי' תועמד בפני 'שוקת שבורה' תוך פגיעה משמעותית באינטרס הציבורי בהפעלת מכון הרישוי".

לבסוף נקבע כי החלטה סופית באשר להצעתו של המשיב 2 תתקבל לאחר שיוגשו מטעמו ההבהרות באשר להסדרי התנועה.

1. ביום 18.03.13 המציא המשיב 2 לוועדת הבדיקה את ההבהרות שנדרשו ממנו, לרבות תכנית "נספח התנועה". כדי לבחון את התאמת התכנית לדרישות המכרז, החליטה הוועדה להעביר את התכנית לבדיקת יועץ חיצוני מטעמה, מהנדס התנועה אבי כהן (להלן – מר כהן). במקביל, ומטעמי שוויון, נתבקשה גם העותרת להמציא תכנית "נספח תנועה" מטעמה במתכונת שהגיש המשיב 2 (אשר לא נדרשה כחלק ממסמכי ההצעה), וגם זו הועברה לבדיקת היועץ החיצוני.
2. לאחר מכן התכנסה הוועדה פעם נוספת (ביום 13.06.13) לדיון מסכם בשאלת כשרות ההצעות. בפרוטוקול הדיון נכתב כי בעקבות השימוע שנערך למשיב 2 המציא האחרון התחייבות של חברת הדסים ירוקים בע"מ, בעלת הקרקע המוצעת, להעמיד את הקרקע לשימוש המשיב 2 להקמת תחנת הבדיקה למשך כל תקופת כתב ההרשאה הקבועה בתנאי המכרז. הוועדה קבעה כי בכך הוסר הספק ביחס לזיקת המשיב 2 לקרקע שהוצעה על ידו.
3. הוועדה המשיכה ודנה בספק הקיים בהיתכנות הפיזית להקמת תחנת הבדיקה. בדיון התייחסו חברי הוועדה לכך כי על פי חוות דעתו של מר כהן, בשתי ההצעות נתגלו ליקויים תנועתיים מסוימים שאין בהם כדי לשלול את ההיתכנות הפיזית להפעלתה של תחנת הבדיקה במגרשים המוצעים. ביחס להצעתו של המשיב 2 נכתב, בין היתר, כי הכניסה והיציאה מהמתחם לרח' תוצרת הארץ הינה אפשרית אך דחוקה ביותר ביחס לרכב כבד (WB 15), ונדרש נהג מיומן כדי לתמרן אל התחנה ומחוצה לה, וכן כי אפשרויות התמרון של רכב כבד בתוך המתחם – מוגבלות. אשר לתכנית של העותרת נכתב, בין היתר, כי התמרון המוצג בתכנית, בכניסה וביציאה מהמתחם, "עולה" על נתיבי החנייה הקיימים.

הוועדה ציינה כי ממצאים אחרים שהעלה מר כהן בחוות דעתו (דוגמת מספר החניות המסומנות בשטח תחנת הבדיקה) אינם רלוונטיים מאחר שהמציעים לא נדרשו לכך בתנאי המכרז.

הוועדה החליטה בסופו של יום, כי בהתחשב בכך שחוות הדעת קבעה כי שתי ההצעות מאפשרות את הקמת תחנת בדיקה, אף אם בכפוף למגבלות שונות, ראוי להכשירן, וזאת גם בשים לב כי מדובר בתחנת בדיקה שאמורה לקום בעיר תל-אביב שהצפיפות בה מקשה על איתור שטחים רחבים.

1. ביום 27.06.13 נערכה הגרלה בין שתי ההצעות, זו של העותרת וזו של המשיב 2. הצעתו של המשיב 2 עלתה בגורל והוכרזה כזוכה במכרז, ואילו העותרת הוכרזה ככשיר שני.
2. בעקבות זכייתו של המשיב 2 במכרז, התקיים הליך של עיון במסמכי המכרז שבעקבותיו פנתה העותרת לוועדת הבדיקה בטענות שונות לגבי הצעתו של המשיב 2, רובן ככולן חופפות את הטענות בעתירה זו.
3. ביום 07.08.13 התכנסה ועדת הבדיקה לדון בטענות העותרת ודחתה אותן.
4. בעקבות החלטה זו הגישה העותרת עתירה מינהלית (עת"מ (י-ם) 30859-08-13, להלן – העתירה הקודמת) שנדונה בפני חברי הנכבד, השופט סובל. העותרת צירפה לכתב עתירתה שני מסמכים אשר לא הוצגו קודם לכן בפני ועדת הבדיקה: הראשון, מכתב (מיום 16.12.12) של מר דניאל לס (להלן – מר לס) מעיריית תל-אביב יפו למשיב 2, בו נכתב כי לאור המצב התכנוני בשטח המוצע, יבחן אגף תכנון העיר מתן המלצה חיובית לבקשה לרישיון עסק בתנאים מסוימים (שפורטו במכתב). צוין במכתב כי ההמלצה תיבחן, בשלב זה, ל-3 שנים בהתאם לקצב התקיימות הפרויקטים המקודמים בשטח. השני, פסק הדין בעת"מ (י-ם) 843/04 עטאללה נ' משרד התחבורה (13.02.05) (להלן – עניין עטאללה), בו נקבע כי המשיב 2 שימש בעבר כ"איש קש" במכרז קודם של משרד התחבורה.

נוכח הצגת מסמכים אלה, ביקש משרד התחבורה למחוק את העתירה ולהשיב את הדיון לוועדת הבדיקה כדי לאפשר לה לבחון מחדש את החלטתה. המשיב 2 טען, כי לאור עמדתו של משרד התחבורה אין מנוס מדחיית הדיון בעתירה, תוך קציבת זמן לקבלת החלטה חדשה של הוועדה. העותרת, מצידה, ביקשה לקיים דיון בעתירה. ביום 02.09.13 ניתן פסק דין בעתירה הקודמת, בגדרו נקבע כי החלטת ועדת הבדיקה מיום 07.08.13 תבוטל, והדיון יוחזר לוועדה לצורך קבלת החלטה חדשה. עוד נקבע כי עד למתן החלטה חדשה תוקפא זכייתו של המשיב 2 במכרז (יוער כי על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (עע"מ 6247/13), ערעור אשר תלוי ועומד והמשך הטיפול בו ייקבע לפי תוצאות עתירה זו).

1. בעקבות פסק הדין, פנתה ועדת הבדיקה לעיריית תל אביב בבקשה לקבל את התייחסותה למכתבו של מר לס. ביום 28.10.13 התקבלה תגובת העירייה. נכתב בה, בין היתר, כי השימוש המבוקש על-ידי המשיב 2 תואם את הוראות התכנית החלה בשטח (תכנית 1043א), ואילו המלצתו של מר לס, לפיה פתיחת תחנת הבדיקה תומלץ בשלב זה ל-3 שנים, נובעת מכך שלרוב לא ניתן רישיון עסק ללא הגבלת זמן. עוד נכתב, כי בימים אלה מקודמת לאזור הנדון תכנית תא/3871, אשר נדונה ואושרה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו ביום 20.07.11. במכתב צוין, כי נכון לעת ההיא לא פורסמו הגבלות תכנוניות בקשר עם תכנית זו, ובשלב זה אין בה להשפיע על הסטטוס התכנוני הקיים במגרש הרלוונטי.
2. ביום 03.11.13 התכנסה הוועדה, פעם נוספת, כדי לדון בתשובת העיריה, שעיקריה פורטו לעיל. במהלך הישיבה הוחלט לזמן את המשיב 2 לשימוע נוסף, כדי לאפשר לו להשיב לטענות העותרת כנגדו. בנוסף הסמיכה הוועדה את היועץ המשפטי מטעמה לפנות לבנק, אשר הוציא את כתבי הערבות שהגיש המשיב 2 (ערבות המכרז וערבות קיום), בבקשה לקבל פרטים על אודות החשבון ממנו נמשכו הערבויות. עוד החליטה הוועדה לאפשר לעותרת לעיין בהסכם השכירות של המשיב 2 ביחס למגרש שהוצע בהצעתו.
3. ביום 13.11.13 קיימה הוועדה שימוע נוסף למשיב 2, במהלכו דחה האחרון את הטענות באשר למכתבו של מר לס מיום 16.12.12, כמו גם את הטענות בדבר היותו "איש קש". בסיום הישיבה החליטה הוועדה לדחות את טענות העותרת.
4. מכאן העתירה שלפניי, בגדרה מבקשת העותרת להורות על ביטול החלטות ועדת הבדיקה מיום 07.08.13 ומיום 13.11.13; וכפועל יוצא מכך, לפסול את הצעתו של המשיב 2 ולהכריז על הצעת העותרת כהצעה הזוכה במכרז. לחלופין, מבקשת העותרת, להורות על ביטולו של המכרז הנוכחי ולהורות על עריכת מכרז חדש.

טענות הצדדים

טענות העותרת

1. העותרת טוענת כי המשיב 2 הציג מצגי שווא בפני ועדת הבדיקה ביחס ליכולתו להפעיל במגרש שהציע תחנת בדיקה למשך 17 שנים, ואף שיקר ביחס לזיקתו למגרש. במסגרת הצעתו למכרז, התחייב המשיב 2 כי השטח המוצע בהצעה עומד לרשותו, למשך מלוא התקופה הנקובה בהצעתו. להתחייבות זו צירף המשיב 2 תצהיר בו נכתב כי תקופת כתב ההרשאה המוצעת על ידו עומדת על 17 שנים. אלא שלטענת העותרת, הצהרות אלה אינן אמת: ראשית, המשיב 2 הסתיר מהוועדה את מכתבו של מר לס מיום 16.12.12, לפיו המלצת אגף תכנון העיר של העירייה להיעתר לבקשה לרישיון עסק למגרש תיבחן לתקופה בת שלוש שנים בלבד, ואף זאת בכפוף לתנאים שונים ומגבלות. העותרת טוענת בהקשר זה, כי המשיב 2 ידע על אותן מגבלות שהציבה בפניו העירייה, אך הסתיר אותן מהוועדה, ואילו האחרונה, גם לאחר שנגלה לה הדבר, לא קיימה דיון רציני בסטייתו של המשיב 2 מתנאי המכרז. עוד שגתה הוועדה בכך שייחסה למכתבה של העירייה מיום 28.10.13 ערובה או הבטחה לכך כי רישיון העסק יוארך שוב ושוב. שנית, הסכם השכירות של המשיב 2 עם המשכירים, מבהיר כי לאחרונים יש זכות לסיים את ההסכם כבר לאחר שלוש שנים ותשעה חודשים, ככל שיחול שינוי תכנוני במושכר. העותרת טוענת כי אותו שינוי תכנוני עניינו בתכנית אותה מקדמים במרץ בעלי הקרקע, שמטרתה להסב את ייעוד המגרש למגורים כדי להקים על גבי הקרקע גורדי שחקים. לשיטת העותרת, החלטת ועדת הבדיקה להכשיר את הצעת המשיב 2, חרף הפגמים האמורים, אינה סבירה, וזאת אף ביתר שאת, נוכח העובדה כי הוועדה עצמה קבעה כי דרישת המכרז להתחייבות המציע שהקרקע המוצעת בהצעתו עומדת לרשותו למשך כל תקופת ההרשאה הינה דרישה מהותית.
2. טענה נוספת של העותרת נסובה סביב אי התאמתו של המגרש שהוצע על-ידי המשיב 2 להקמתה של תחנת הבדיקה. המשיב 2, בניגוד לקבוע בסעיף 13.2.4 למכרז, לא סימן בתרשים הסביבה שצירף להצעתו את מיקומה וגבולותיה של תחנת הבדיקה, כמו גם את הכניסות והיציאות ממנה. יתר על כן, לאישור מהנדס התנועה שצורף להצעתו של המשיב 2 (כנדרש בסעיף 13.2.5 למכרז), לא צורפה תכנית הסדרי תנועה מוצעים ביחס למגרש. זאת ועוד, בסיור שנערך בשטח המוצע (ביום 15.01.13) התגלה כי בניגוד לאמור בהצעת המשיב 2, על השטח קיימים מבנים ומאפיינים פיזיים נוספים שיקשו על הפעלת תחנת הבדיקה. לשיטת העותרת, מוטל היה על ועדת הבדיקה לפסול את הצעתו של המשיב 2 כבר בשלב זה, אך תחת זאת בחרה היא לאפשר לו להשלים את הצעתו. אלא שגם אז לא עמד המשיב 2 במועדים שנקבעו להשלמת החסרים האמורים. תחת פסילת ההצעה, החליטה הוועדה לערוך למשיב 2 שימוע, בסופו הוחלט לאפשר לו להגיש תכנית הסדרי תנועה, וזאת חרף התשובות הבעייתיות שניתנו לשאלות שהציגה ועדת הבדיקה בשימוע שנערך. עוד נטען, בהקשר זה, כי הוועדה החליטה להעביר את נספח התנועה לבדיקה של יועץ חיצוני מטעמה (מר כהן), ואף הוא קבע כי המגרש שהציע המשיב 2 אינו מתאים להקמת תחנת הבדיקה. העותרת טוענת כי החלטת הוועדה להכשיר את הצעתו של המשיב 2, בתואנה כי גם בהצעתה של העותרת התגלו בעיות מסוימות, אינה יכולה לעמוד. זאת משום שבהצעת העותרת התגלתה בעיה זניחה, ואילו בהצעת המשיב 2 התגלו 3 בעיות מהותיות ההופכות את המגרש ללא מתאים להקמת תחנת הבדיקה.
3. העותרת ממשיכה וטוענת כי המשיב 2 הוא למעשה "איש קש", אשר הגיש את הצעתו במכרז עבור אדם אחר, מר אחמד בדארנה, שכנראה לא עמד בתנאי המכרז. זאת שכן המשיב 2, מורה במקצועו, נעדר כל ניסיון בתחום כלי הרכב; הוא לא טרח להשתתף בסיור שערכה ועדת הבדיקה במגרש המוצע; מקורות המימון שלו אינם ברורים; והעובדה כי במהלך השימוע שנערך לו הנחה אותו בא כוחו הקודם שלא להשיב לאף שאלה. יתר על כן, על-פי ממצא עובדתי שנקבע בעניין עטאללה, המשיב 2 שימש כבר בעבר כ"איש קש" במסגרת מכרז אחר של משרד התחבורה. חרף כל תמרורי האזהרה והתהיות, ועדת הבדיקה לא טרחה לערוך בירור מעמיק ויסודי בעניין זה. גם במהלך השימוע שנערך למשיב 2 לאחר מתן פסק הדין בעתירה הקודמת, נשאל הוא על-ידי ועדת הבדיקה שאלות בסיסיות בלבד, וסיפק תשובות סתמיות שאף לא גובו במסמכים.
4. לבסוף טוענת העותרת כי ועדת הבדיקה פעלה בניגוד לדיני המכרזים בכך שאיפשרה למשיב 2 לתקן את הצעתו, שוב ושוב, באופן שפגע בשוויון בין המציעים.

טענות משרד התחבורה

1. לשיטת משרד התחבורה, הטענה לפיה המשיב 2 הציג מצג שווא באשר ליכולתו להפעיל את תחנת הבדיקה במגרש המוצע במשך 17 שנים, התבססה על מכתבו של מר לס מיום 16.12.12, ונבדקה בדקדקנות על-ידי ועדת הבדיקה מול עיריית תל-אביב ומול המשיב 2. ממכתבה המאוחר של העירייה (מיום 28.10.13) עולה כי אין בסיס לטענה לפיה המשיב 2 לא יוכל לעשות שימוש בקרקע המוצעת על-ידו למשך 17 שנים, ואף מצוין בו במפורש כי נכון למועד כתיבתו אין מגבלה תכנונית כלשהי על הפעלת תחנת בדיקה בשטח המוצע. גם טענת העותרת, לפיה המשיב 2 הסתיר את מכתבו של מר לס מוועדת הבדיקה, חסרת בסיס. עוד נטען על-ידי משרד התחבורה כי בניגוד לאמור בעתירה, המציעים במכרז לא נדרשו להציג חוזה שכירות או כל אסמכתא אחרת ביחס למגרש המוצע על ידם במסגרת ההצעה למכרז, כי אם להתחייב שהשטח המוצע עומד לרשותם לצורך הקמת תחנת הבדיקה לכל תקופת כתב ההרשאה הנקובה בהצעתם. בהתאם לסעיף 8.2 למכרז, נדרשו אמנם המציעים להציג מסמך המעיד כי הקרקע המוצעת עומדת לרשותם, אך זאת רק בתוך 30 ימים מיום ההודעה על זכייתם במכרז. בכך עמד המשיב 2 ללא עוררין. אשר לטענה בעניין חוזה השכירות, הרי שאין ב"נקודות היציאה" מהסכם השכירות ששמרו לעצמם המשכירים והמשיב 2, כדי לפגוע בכך כי ההסכם עומד בתוקפו למשך 17 שנים מלאות. אך מובן הוא כי במסגרת חוזה שכירות לפרק זמן כה ארוך תישמר לצדדים האפשרות לסיימו. עוד נטען, כי בהתאם לפסיקה, גם בהיעדר "נקודות יציאה" כאמור, הרי שמקום בו מדובר בהסכמים ארוכי טווח, קיימת לצדדים אפשרות להביא לסיומם בהינתן שינוי נסיבות מהותי לאורך תקופת החוזה. באשר לטענה כי בעלי המגרש המוצע פועלים במרץ לקידום תכנית בינוי באזור המגרש המוצע, הרי שהעירייה הבהירה כי הוועדה המקומית לתכנון ובניה לא מצאה לנכון להטיל מגבלות על המגרש, ולכן, לכאורה, אין מניעה תכנונית להפעלת תחנת הבדיקה. מה גם שלא ניתן להעריך אימתי יסתיימו הליכי אישור התכנית החדשה. מכל מקום, במכרז (בסעיף 7) נקבע כי ניתן להעתיק את תחנת הבדיקה למקום חלופי, במהלך תקופת ההרשאה, בכפוף לעמידת המקום החלופי בתנאים הקבועים בנהלי משרד התחבורה.
2. משרד התחבורה ממשיך וטוען, כי יש לדחות את טענת העותרת לפיה המגרש המוצע על-ידי המשיב 2 אינו מתאים להקמת תחנת הבדיקה. אכן, בסיור שנערך ביום 15.01.13 התעוררו בקרב חברי הוועדה ספקות באשר להתאמת המגרש להפעלת תחנת בדיקה. אלא שהוועדה סברה כי לא די במראה עיניים כדי להביא לפסילת ההצעה. לפיכך, פנתה הוועדה למשיב 2 בבקשתה להבהרות ואף זימנה אותו לשימוע, במהלכו התברר, מפי יועץ התעבורה מטעמו, כי התכניות שהוכנו על ידו מהוות תכניות כלליות בלבד, ולכן התבקש להמציא נספח תנועה מפורט. בהקשר זה נטען כי הדרישה להצגת נספח תנועה כאמור לא היוותה חלק ממסמכי המכרז, ומטרתה היחידה הייתה מיצוי הליך הבדיקה. כדי לשמור על השוויון בין המציעים התבקשה אף העותרת להמציא נספח תנועה. נספחי התנועה מטעם המשיב 2 ומטעמה של העותרת הועברו לבדיקה אצל יועץ חיצוני (מר כהן), אשר התייחס בחוות דעתו גם לאלמנטים שלא עוגנו במסמכי המכרז, כמו גם למשתנים החורגים מההיבט הפיזי-תכנוני של הקמת התחנה. לפיכך סברו חברי הוועדה כי לא ניתן לפסול הצעות על בסיסם. יתרה מכך, מחוות הדעת עלו בעיות לגבי שני המגרשים המוצעים בשתי ההצעות, בעיות הנוגעות, בעיקר, ליכולת התמרון של כלי רכב כבדים מסוג WB15. הוועדה החליטה כי אין מדובר בליקויים מהותיים המביאים לפסילת ההצעה במכרז, וכי לאחר כל הבדיקות עלה כי אכן ניתן להקים את תחנת הבדיקה הן על גבי המגרש שהוצע על-ידי המשיב 2, והן על גבי המגרש שהציעה העותרת.
3. אשר לטענה בדבר היות המשיב 2 איש קש, זו נבחנה על-ידי הוועדה, בעקבות פסק הדין בעתירה הקודמת, הן באמצעות שאלות ישירות שהופנו למשיב 2, והן באמצעות בירור לגבי חשבון הבנק ממנו נמשכו כתבי הערבות במכרז. בירור זה העלה כי שני כתבי הערבות שהמציא המשיב 2 נמשכו מחשבונו הפרטי. נטען בהקשר זה כי ועדת הבדיקה אינה "ועדת חקירה" ואין לה יכולת לקיים חקירות עובדתיות משמעותיות מעבר לחומר שמציגים המשתתפים במכרז. עוד נטען כי במכרז מושא העתירה נקבע כי המציע הזוכה, והוא בלבד, יוכל לקבל את כתב ההרשאה להפעלת תחנת הבדיקה. לפיכך, לא נראה כי מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה להוכחת טענת "נשף מסיכות", שכן לצורך קבלה של טענה כזו יש להראות ולשכנע את בית המשפט כי מגיש ההצעה לא מתכוון לבצע את העבודה האמורה בעצמו, וכי הוא מהווה כסות לאדם אחר.
4. לבסוף נטען כי הבדיקות שערכה הוועדה נעשו בבחינת "למעלה מהצריך" במטרה להבטיח, מעבר לעמידת המשיב 2 בתנאי הסף של המכרז, כי יעלה בידו להקים את תחנת הבדיקה. מכל מקום, אין לראות בהבהרות שנדרשו והוצגו על-ידי המשיב 2 ככאלה שיש לראותם כתיקון הצעתו (ודאי שלא באשר לזהות המציע ולמגרש המוצע).

טענות המשיב 2

1. המשיב 2 טוען כי העותרת נהגה בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט. זאת משום שהגישה עתירה נוספת (עת"מ (י-ם) 23727-11-13 ועד בית קליפורניה נ' משרד התחבורה, להלן – עתירת ועד הבית) "בתחפושת", באמצעות גופים אשר העותרת רתמה למימוש מטרותיה. לטענת המשיב 2, הסעדים המבוקשים, המסמכים שצורפו לעתירה והדמיון הוויזואלי של הטענות, מלמדים כולם כי העותרת היא הגורם האמיתי העומד מאחורי הגשת העתירה האחרת. עוד נטען כי דין העתירה סילוק על הסף מן הטעם שהעותרת אינה יכולה לזכות במכרז, שכן היא אינה עומדת בתנאי סף במכרז – הצגת אישור מידע ויעודי קרקע בנוסח שנקבע בהוראות המכרז. המסמך שצירפה העותרת להצעתה, כך המשיב 2, לא הוגש בנוסח הקבוע במכרז ואף אינו מתייחס למקרקעין הכלולים בהצעת העותרת. זאת משום שבעוד שההצעה מתייחסת לחלקות 83,84,85,86 ו-97, האישור שהציגה העותרת מתייחס למגרש 2066 ה"נובע" (על פי האישור) מחלקה מקורית 97, וממנה בלבד. עוד נטען, כי הערבות שצירפה העותרת למכרז פקעה ביום 01.09.13, וגם מטעם זה אין היא יכולה לקבל את סעד הזכייה לו היא עותרת. המשיב 2 ממשיך וטוען, כי בעתירה הקודמת קבע בית המשפט כי ניתן יהיה לעתור לגבי ההחלטה החדשה של ועדת הבדיקה (לאחר שהעניין הוחזר לה), וכנגדה בלבד, ואילו העותרת כללה בעתירה הנוכחית נושאים החורגים ממתחם זה. המשיב 2 טוען גם כי העתירה לוקה בשיהוי, שכן מרבית הטענות בעתירה מכוונות כלפי החלטת ועדת הבדיקה מיום 07.08.13. לבסוף נטען כי יש לדחות את העתירה מן הטעם שמדובר במעשה עשוי. זאת משום שבזמן שחלף עד למועד הגשת העתירה הקודמת, נדרש המשיב 2 לשאת בעלויות בהיקף רחב, ואף לאחר מתן פסק הדין בעתירה הקודמת, ולאחר שנודע לו על דחיית טענות העותרת במסגרת החלטת ועדת הבדיקה, המשיך בהיערכות לפתיחתה של תחנת הבדיקה. לטענת המשיב 2, עד למועד זה הוציא מכיסו 1,318,000 ש"ח, ובנוסף התחייב לשלם כ-400,000 ש"ח, בגין ציוד שהוזמן זה מכבר. לטענתו, המגרש מושא הצעתו הוכשר והותאם להפעלת התחנה באופן כמעט מלא, תוך שהציוד הרב כבר נרכש, ולפיכך עסקינן במעשה עשוי.
2. המשיב 2 טוען כי דין העתירה להידחות גם לגופה, שכן בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות ועדת הבדיקה, ואינו מתערב בהן אלא אם כן מדובר בהחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני. החלטה שכזו, כלל לא הוצגה על ידי העותרת.
3. אשר לטענה בדבר רישיון העסק ומכתבו של מר לס, נטען כי זה מעולם לא התקבל אצל המשיב 2, ומכל מקום, הבהרות העירייה לפיה, לבעת הזאת, אין כל מניעה תכנונית להפעיל תחנת בדיקה על הקרקע המוצעת, מדברות בעד עצמן. יתר על כן, במסגרת תנאי המכרז נדרשו המציעים לצרף להצעתם אישור מטעם העירייה בדבר השימושים המותרים במקרקעין. בדרישה זו עמד המשיב 2 ללא עוררין, ואין ליתן יד לניסיונה של העותרת להוסיף למכרז תנאים שלא נכללו בו, דוגמת תנאי של קבלת רישיון עסק למשך 17 שנים. על כל פנים, ממילא לא ניתן לקבל רישיון עסק לתחנת בדיקה שאינה קיימת עוד, ודאי לא לתקופה של 17 שנים, שעה שמשטר רישוי רישיונות העסק של עיריית תל-אביב הוא כזה שנבחן מעת לעת. המשיב 2 ממשיך וטוען, כי אין לקבל את טענת העותרת באשר להסכם השכירות. מדובר במסמך שאינו מהווה חלק מהצעת המשיב 2 במכרז, אלא מסמך שיש להציגו רק לאחר הזכייה, ולעותרת אין כל מעמד לטעון טענות ולפקח על ביצוע התחייבויותיו של המשיב 2 לאחר הזכייה. על כל פנים, הסכם השכירות עומד בתנאי המכרז המהותיים, והעובדה כי יש בו "נקודות יציאה" אינו פוגע בתוקפו. עוד טוען המשיב 2 כי בחוזה השכירות אין כל קביעה לפיה השכירות תסתיים עם שינוי הייעוד בקרקע, וממילא לא ניתן לחזות מתי ואם בכלל יערך שינוי שכזה.
4. אשר לטענה בדבר התאמת המקרקעין להפעלת תחנת הבדיקה, נטען כי ועדת הבדיקה החליטה כי חרף בעיות כאלה ואחרות, הן בקרקע שהציע המשיב 2 והן בקרקע שהציעה העותרת, אין בהן כדי להביא לפסילת ההצעות. לפיכך, החלטת הוועדה בהקשר זה היא החלטה סבירה שאין להתערב בה.
5. עוד טוען המשיב 2 כי הוא אינו משמש "איש קש" במכרז הנוכחי. נטען כי אין די בהפרכת השערות לחלל האוויר כדי להוכיח טענה שכזו, ודאי כך כאשר היא מתבססת, בעיקרה, על ממצא עובדתי שנקבע בפסק דין שניתן לפני עשור (עניין עטאללה). לשיטת המשיב 2, הטענה בדבר היותו "איש קש" מחייבת הצגת ראיות מהימנות בדבר קשר פסול בינו לבין המציע האמיתי, המעיד על ניסיון לעקוף את הוראות המכרז. ראיות כאמור לא הוצגו על-ידי העותרת. יתרה מכך, ועדת הבדיקה ערכה למשיב 2 שימוע, ואף בדקה כי הערבויות הבנקאיות שניתנו במסגרת המכרז נלקחו מחשבונו הפרטי.
6. לבסוף נטען כי הליך הבירור שערכה ועדת הבדיקה עם המשיב 2 היה תקין, ומטרתו הייתה להעמיק חקר ביחס להצעתו, סמכות הנתונה בידי הוועדה, כקבוע בסעיף 20 למכרז. כך או כך, לא היה בהליך ההבהרות כדי לאפשר למשיב 2 לתקן את הצעתו, בניגוד לטענת העותרת.

השתלשלות העניינים לאחר הגשת העתירה

1. במהלך הדיון שהתקיים ביום 11.02.14, איפשרתי לב"כ העותרת לחקור בקצרה את המשיב 2 בקשר לטענה לפיה הוא לכאורה "איש קש", והוא כדי להסיר כל עננה בעניין זה.

ב"כ העותרת חקר את המשיב 2 על אודות תפקידו במכללת סכנין, והמשיב 2 ענה כי הוא "חבר ועד מנהל ... זה דבר אחר. זה לא קשור לבדרנה...". משנשאל האם מנכ"ל העמותה הוא מר נאזר בדארנה, השיב כי הלה עובד שם בינתיים בתור מנכ"ל. ב"כ העותרת שאל את המשיב 2 לגבי רכישת הציוד לתחנת הבדיקה, והאם היה זה מר זאהר בדארנה שרכש אותו. על כך ענה המשיב 2:"מה פתאום? זה אני וגבי הלכנו לשם. גבי רובז זה המנהל העסקי שלי".

באת כוח המשיב 2 הציגה לו שאלה אחת בלבד – "כמה בדרנה יש בסכנין", שעליה השיב: "2500 בדרנה".

1. לאחר הדיון, הגישה העותרת הודעה לפיה הגיעה לידיה החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז תל-אביב מיום 30.12.13 להפקיד את תכנית תא/3871, בתנאים ולאחר שתתוקן. העותרת טענה כי נוכח ההחלטה, סביר כי בפרק הזמן שנקבע למילוי התנאים, עיריית תל אביב לא תאפשר פעילויות אחרות במגרש שהציע המשיב 2, כמו למשל הקמת תחנת בדיקה.
2. ביום 27.04.14 הגישה העותרת בקשה נוספת, הפעם לצירוף ראיות לעתירה: הראיה הראשונה – תקליטור המכיל הקלטה של שיחת טלפון שנערכה ביום 16.04.14 בין חוקר פרטי מטעמה של העותרת לבין מר עמוס פרושן (להלן – מר פרושן), אחד ממשכירי הקרקע מושא הצעתו של המשיב 2 והיזם של תכנית תא/3871. נטען כי באותה שיחה אישר מר פרושן כי המגרש אינו עומד לרשות המשיב 2 למשך כל תקופת ההרשאה, יען כי בכוונת המשכירים לפנותו עם מתן היתר בניה למגדלי המגורים והתעסוקה המתוכננים לקום במגרש בתוך שנים בודדות בלבד. לשיטת העותרת, מהשיחה גם עולה כי המשיב 2 הוא אכן למעשה "איש קש", שכן מר פרושן מציין בה כי הסכם השכירות נחתם מול קבוצת "לב הגליל" אשר בשליטת משפחת בדארנה. הראיה השנייה – העתק מחוות דעת של המחלקה המשפטית של עיריית תל אביב, והמלצת הוועדה לרישוי עסקים מיום 01.04.14. מחוות הדעת עולה, כך העותרת, כי עיריית תל-אביב אינה רואה אפשרות להקים תחנת בדיקה במגרש שהציע המשיב 2. לשיטת העותרת, מדובר בשתי ראיות קרדינאליות למתן פסק הדין בעתירה זו, וכי מדובר בראיות שלא היו מצויות בידי העותרת בעת הגשת העתירה, ולפיכך לא ניתן היה להגישם לבית המשפט במועד מוקדם יותר.
3. משרד התחבורה הסכים להגשת הראיות (הגם שככלל במסגרתה של עתירה מינהלית אין מקום להגשת ראיות שלא עמדו קודם לכן בפני הרשות המינהלית – ועדת הבדיקה בענייננו). זאת משום שהן תורמות, לשיטתו, להבנת המציאות המשפטית הרלוונטית להחלטה, ומשום שהן שופכות אור חדש על התניה בין המשכירים למשיב 2, אשר מאפשרת להביא את חוזה השכירות לסיום במועד נראה לעין. המשיב 2 התנגד להגשת הראיות הנוספות, מן הטעם שהעותרת צרפה לבקשתה את הראיות אותן ביקשה להגיש בניגוד לסדרי הדין הנוהגים, ותוך "קביעת עובדות בשטח". עוד נטען כי מדובר בראיות שנוצרו לאחר הגשת העתירה, ולאחר החלטת ועדת הבדיקה הנתקפת בעתירה. המשיב 2 אף הלין על התנהלות העותרת, אשר בחרה לפנות לחוקר פרטי כדי לאשש את טענתה השגויה בדבר היותו של המשיב 2 "איש קש", וזאת לאחר שבית המשפט אישר את חקירתו של המשיב 2. יתר על כן, כך המשיב 2, לא ברור מה מנע מן העותרת לנהל את "שיחת הדיבוב" שניהלה עם מר פרושן במועד מוקדם יותר. התנהלותה זו של העותרת נועדה אך להאריך את ההליכים ולהתיש את המשיב 2.
4. ביום 12.05.14 התקיים דיון נוסף בעתירה. בפתח הדיון, ונוכח הבקשה להגשת ראיות נוספות, הצעתי לצדדים לשקול את האפשרות להשיב את הדיון לוועדת הבדיקה, בפעם השנייה, כדי שזו תידרש לחומר החדש אותו ביקשה העותרת להציג בפני בית המשפט. הצדדים כולם השיבו בשלילה להצעה, ולפיכך קבעתי כי בשלב זה אין להחזיר את הדיון לוועדה, מבלי לפגוע באפשרות כי אורה לעשות כן במסגרת פסק הדין. עוד קבעתי כי הבקשה להגשת ראיות נוספות תוכרע אף היא במסגרת פסק הדין.

במהלך הדיון, ובעקבות טענות העותרת בעניין היותו של המשיב 2 "איש קש", הציגה באת כוחו קבלות לפיהן המשיב 2 הוא שרכש את הציוד להפעלת תחנת הבדיקה מחברת "אסקו חברה להספקה הנדסית בע"מ", וכן תעודת עוסק מורשה (תאריך רישום 01.08.13), בה נכתב כי שם העוסק הוא "אבו ריא עלי" (המשיב 2), ואילו כינוי העסק הוא "הגליל למסחר". עוד נטען כי מתמלול השיחה שניהל החוקר הפרטי עם מר פרושן, לא ניתן ללמוד דבר על ההליכים התכנוניים הצפויים בקרקע, ולמעשה מדובר ב"ביצה שלא נולדה". באת כוח המשיב 2 המשיכה וטענה כי במכרז לא נדרש כי המציע יעמיד קרקע לתקופה של 17 שנים, כי אם לתקופה של "עד 17 שנים" , בהפנותה לסעיף 4.15למכרז.

1. ב"כ משרד התחבורה טען כי מרבית הבעיות העולות בעתירה זו מקורם במסמכים שכלל לא נדרשו במסגרת המכרז, בהוסיפו כי "בדיעבד נתברר לנו יותר ויותר שיש לנו בעלי קרקע שרשמו תנאי משנה לתנאי הגדול של 17 השנה, ושם הם רשמו כי יוכלו לפנות את השוכרים בהתקיים תנאים מסוימים של שינוי הייעוד של הקרקע. עכשיו אנחנו גם יודעים, ככל שנאמין לראיות החדשות, שהאנשים האלה לא סתם כתבו את הדברים אלא הם אלה שפועלים בעיריית ת"א כדי לשנות את ייעודו של הקרקע..." (פרוטוקול הדיון בעמ' 20, בשורות 5-9). לאחר מכן הוסיף "כשאני היום מסתכל על דיוני [ועדת] המכרזים ואני בודק האם ועדת המכרזים שקלה, נהגה כדין, אני אומר שבהחלט כן. כשאני מסתכל על הראיות שעדיין לא עמדו בפני ועדת המכרזים, ואני שואל את עצמי מה הייתה מחליטה ... אילו החומר הזה היה בפניה, אני כבר לא יודע" (שם, בשורות 14-20). אשר לטענת באת כוחו של המשיב 2, הנוגעת למשך התקופה אליה התחייב המשיב 2 במסגרת הצעתו, הרי שמדובר בתקופה של 17 שנים, ולא "עד 17 שנים". עוד נטען בהקשר זה כי אף המשיב 2 הבין כי מדובר בתקופה שלא תפחת מ-17 שנים, שכן במסמך מטעם חברת הדסים ירוקים בע"מ (ברק/2), נכתב כי היא מתחייבת להעמיד את הקרקע המוצעת "לתקופה שלא תפחת מ17 שנים החל מיום הודעת משרד התחבורה על הזכייה במכרז...".
2. ב"כ העותרת טען, כי תעודת העוסק המורשה נוצרה לאחר שנחתם הסכם השכירות. עוד נטען כי חלק מהחשבוניות שהציגה באת כוח המשיב 2 נוצרו אף הן לאחר הדיון הקודם בעתירה הנוכחית.

דיון והכרעה

1. אדון ראשית בטענות הסף שבפי המשיב 2. ברם, בטרם אעשה כן, אדרש, בקצרה, ל"בקשה לצירוף ראיות לעתירה" שהגישה העותרת. כפי שטען המשיב 2, הראיות אותן ביקשה העותרת לצרף נוצרו לאחר הגשת העתירה, ולא היוו חלק מהתשתית העובדתית עליה ביססה ועדת הבדיקה את החלטתה. עם זאת, מדובר במסמכים מהותיים שביכולתם לשפוך אור על המחלוקות המתעוררות בעתירה זו. יתר על כן, הראיות הנוספות שצירופן התבקש קשורות קשר ישיר לעמידתו של המשיב 2 בדרישה מהותית במכרז, הנוגעת ליכולתו להפעיל את תחנת הבדיקה על הקרקע המוצעת במשך 17 שנים, דרישה הקשורה קשר ישיר לאינטרס הציבורי בהקמת תחנת הבדיקה. גם לעמדת בא כוח משרד התחבורה, אשר הסביר בדיון בעתירה כי הוא סבור כי יש חדש בראיות שהוצגו, מייחס אני משקל בהחלטתי. זאת שכן משרד התחבורה הוא אשר הזמין את המכרז האמור, והוא אשר יפקח על ביצועו ועל עמידת המציע הזוכה בתנאיו. ער אני לכך כי ככלל, אין להידרש בעתירה מינהלית לראיות שלא עמדו קודם לכן בפני הרשות. עם זאת, בענייננו, מדובר בראיות הקשורות קשר ישיר לטענות שהיו בפי העותרת עוד בפנייתה הראשונה לוועדת הבדיקה, ובמסמכים אשר יש בהם, אף לשיטת בא כוח משרד התחבורה, לסייע בקבלת ההחלטה, למצער באשר לחלק מהטענות שבמוקד עתירה זו. לאור האמור מתיר אני את צירופן של שתי הראיות אלה: (1) הקלטת השיחה שניהל החוקר הפרטי מטעם העותרת עם מר פרושן (לרבות התמלול של אותה שיחה); (2) החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז בתל-אביב מיום 30.12.13 להפקיד את תכנית תא/3871 (חרף העובדה כי ראיה זו לא נכללה בבקשתה של העותרת לצירוף ראיות, והוגשה לבית המשפט תחת הכותרת "הודעה ובקשה..."). מנגד, מצאתי כי יש לדחות את בקשת העותרת לצרף לעתירה העתק מחוות הדעת של המחלקה המשפטית של עיריית תל אביב, והמלצת הוועדה לרישוי עסקים מיום 01.04.14. כפי שאסביר בהמשך, השאלה האם הרישיון להפעלת תחנת הבדיקה יינתן אם לאו, תלויה, בסופו של יום, בעיריית תל-אביב. אין בחוות הדעת (שממילא לא מהווה סוף פסוק בעניין זה) כדי להשליך על הסוגיות שבנדון, ודאי מקום בו הדרישה לקבלת רישיון עסק למשך תקופה של 17 שנים לא היוותה חלק מדרישות המכרז. ומכאן לטענות הסף שבפי המשיב 2.
2. המשיב 2 טוען, כאמור, כי העותרת נהגה בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט. זאת משום שהגישה עתירה נוספת (עתירת ועד הבית) "בתחפושת", באמצעות גופים אשר העותרת רתמה לצורך מימוש מטרותיה.

העותרת טוענת, לעומתה, כי לאחר הגשת העתירה הקודמת, פנו תושבי רח' תוצרת הארץ (אשר הגישו את עתירת ועד הבית) לב"כ העותרת (בעתירה הנוכחית) בבקשת ייצוג (שלא התממש בסופו של יום). עקב פנייתם, מסר להם ב"כ העותרת העתק מהעתירה הקודמת, ובכך אין כל פסול.

דין טענת המשיב 2 להידחות. ייתכן בהחלט שבעתירה הנוכחית ובעתירה האחרת עולות סוגיות זהות, אולם העותרת סיפקה הסבר מתקבל על הדעת לדימיון בין השתיים. (במאמר מוסגר יצוין כי העתירה האחרת ממתינה ("תלויה ועומדת") עד להכרעה בעתירה הנוכחית).

1. עוד נטען כי דין העתירה סילוק על הסף מן הטעם שהעותרת אינה יכולה לזכות במכרז, שכן היא אינה עומדת בתנאי סף במכרז – הצגת אישור מידע ויעודי קרקע. המסמך שצירפה העותרת להצעתה, כך המשיב 2, לא הוגש בנוסח הקבוע במכרז ואף אינו מתייחס לכל המקרקעין הכלולים בהצעת העותרת, כי אם לחלקה 97 בלבד. עוד נטען כי הערבות שצירפה העותרת למכרז פקעה ביום 01.09.13, כך שממילא העותרת אינה יכולה לזכות במכרז.

העותרת טוענת, מנגד, כי המשיב 2 התייחס בטיעונו אך לחלק מהמסמכים שצירפה העותרת להצעתה, ואילו עיון בהצעה המלאה מגלה כי צורף לה מסמך מטעם עיריית תל-אביב, שם הובהר כי אישור המידע ויעודי הקרקע מתייחס לכל החלקות הכלולות בהצעתה. אשר לערבות, הרי שאין מדובר במצב בו העותרת ביקשה לקבל את הערבות חזרה לידיה, ואין בפקיעת הערבות אינדיקציה לכך כי העותרת ויתרה על טענותיה לפיהן היתה היא צריכה לזכות במכרז.

אף שתי טענות אלו של המשיב 2 – דינן להידחות. עיון בנספח ז' להצעתה של העותרת (בעמ' 47) מלמד כי אישור המידע ויעודי הקרקע שהציגה העותרת מתייחס לכל החלקות אותן כללה העותרת בהצעתה. די בכך כדי לדחות את טענת המשיב 2 בהקשר זה.

1. המשיב 2 טען כי העותרת אינה יכולה לזכות במכרז מן הטעם כי הערבות שצירפה למכרז פקעה, בהפנותו לע"א 7699/00 טמג"ש נ' רשותה ניקוז, נה (4) 873. גם דין טענה זו להידחות. בענייננו, העותרת לא ביקשה את השבת הערבות לידיה, אלא המשיכה בניהול הליכים תוך שהיא אינה מוותרת על טענותיה באשר לזכותה שלה לזכות במכרז. כל שארע הוא כי הערבות פקעה, בתום המועד שנדרש במכרז, מבלי שמי מהצדדים ביקש להאריכה (ראו בהקשר זה את פסק הדין בעע"ם 10064/04 מרגלית ש.א. רכב בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה, נט (4) 495 וכן את פסק הדין שניתן על-ידי בעת"מ 1400-03-13 מקיף פיתוח ותשתית (1993) בע"מ נ' משרד התחבורה (21.04.13)).
2. המשיב 2 מוסיף וטוען כי העותרת הייתה רשאית להגיש את העתירה הנוכחית אך נגד ההחלטה המאוחרת של ועדת הבדיקה – ונגדה בלבד. זאת משום שפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת לא ביטל את החלטת הוועדה במסגרתה הוכרז המשיב 2 כזוכה במכרז, אלא קבעה אך זאת כי ככל שההחלטה החדשה שתתקבל לא תישא חן בעיני מי מהצדדים, יוכלו הם לעתור נגדה.
3. העותרת טוענת, לעומתו, כי במסגרת החלטת ועדת הבדיקה מיום 13.11.13, קבעה הוועדה כי החלטתה הראשונה, בגדרה הוכרז המשיב 2 כזוכה, חוזרת לעמוד בתוקפה, לאחר שבית המשפט ביטל אותה במסגרת העתירה הקודמת. כלומר, יש לראות ביום זה (13.11.13) כמועד בו ניתנה ההחלטה ביחס לכלל טענות העותרת. יתר על כן, משבית המשפט קבע במסגרת העתירה הקודמת כי ניתן יהיה לעתור על החלטתה החדשה של הוועדה, ברי כי זו תתייחס לכל טענות העותרת, אשר כלל לא נדונו ב"סיבוב הראשון".
4. דין טענת המשיב 2 להידחות. בפסק הדין בעתירה הקודמת נכתב מפי השופט סובל: "...מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה יש מקום לאפשר לוועדת הבדיקה לקבל החלטה חדשה שתיקח בחשבון גם את שני הנתונים הנוספים שטרם הובאו בפניה עד כה", ובהמשך, "הנגזר מבקשת המדינה (חרף כותרתה) אינו מחיקת העתירה כי אם קבלתה במובן זה של ביטול החלטת ועדת הבדיקה ... והחזרת הדיון לוועדת הבדיקה – בהסכמת הוועדה – לקבלת החלטה חדשה בבקשה הנ"ל. כך אני מורה". אף בהחלטה לדחות את בקשת עיכוב הביצוע שהגיש המשיב 2 (במסגרת העתירה הקודמת), חזר בית המשפט על כי החלטת הוועדה מיום 07.08.13 בוטלה. נוכח האמור, לא מצאתי ממש בטענות המשיב 2 לפיהן העותרת הייתה מוגבלת בעתירתה הנוכחית אך לעניינים החדשים העולים מהחומרים שלא הונחו קודם לכן בפני הוועדה, ודאי כאשר אלה משליכים על תוכן ההחלטה הקודמת (שלמעשה נבלעה בהחלטתה החדשה של הוועדה), וכאשר טענות העותרת לגופן מעולם לא נדונו.
5. הוא הדין לגבי טענת השיהוי שבפי המשיב 2, שהינה פועל יוצא של הטענה שנדונה לעיל ונדחתה.
6. המשיב 2 אף טען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת מעשה עשוי. כך, משום שהמשיב 2 זכה במכרז עוד בחודש יוני אשתקד ומאז הוציא הוצאות כספיות רבות בסכום של למעלה מ-1,300,000 ש"ח, וזאת, בין היתר, בגין עבודות בינוי לצורך התאמת המושכר, יועצים שונים, הזמנת ציוד ועוד כהנה וכהנה. נטען כי עובר להגשת העתירה הקודמת, העותרת כלל לא טרחה לשלוח העתק מטרוניותיה למשיב 2 עצמו. אף "הקפאת הזכייה" של המשיב 2, עליה הורה בית המשפט במסגרת פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת, נעשתה באופן חד צדדי, ואילו המשיב 2 לא יכול היה לעצור את ההיערכות להפעלת תחנת הבדיקה.

העותרת טוענת מנגד כי המשיב ידע היטב על הקפאת זכייתו, ואין הוא רשאי לטעון כי התעלמותו מפסק הדין בעתירה הקודמת צריכה לפעול לטובתו.

1. אף טענה זו של המשיב 2 דינה להידחות. ראשית, פרט לחשבוניות על רכישת ציוד, חלקן אף ממועד שלאחר הגשת העתירה הנוכחית, לא הציג המשיב 2 כל ראיה של ממש (פרט לנספח ו' לתגובתה) לתמוך בטענותיו על אודות ההכנות הרבות לקראת פתיחת תחנת הבדיקה. שנית, העובדה כי המשיב 2 הוציא כספים, אף לאחר הגשת העתירה הקודמת ומתן פסק הדין בה (אשר הקפיא את זכייתו במכרז), הוא סיכון שלקח על עצמו. על כל פנים, אין מדובר בצעדים בלתי הפיכים המצדיקים את דחיית העתירה מטעם זה בלבד.

אי התאמת המגרש המוצע להקמת תחנת בדיקה

1. כאמור, העותרת טוענת כי המגרש שהציע המשיב 2 בהצעתו אינו מתאים להקמת תחנת הבדיקה. מצאתי כי דין הטענה להידחות.
2. הלכה ידועה היא כי בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעת ועדת המכרזים בשיקול דעתו שלו. הדברים נכונים ביתר שאת עת מדובר בעניינים מקצועיים המצויים בגרעין שיקול הדעת של הוועדה (ראו פסק דינו של כב' השופט ג'ובראן בעע"מ 5525/13 אשת שירותי תיירות בע"מ נ' משרד הביטחון (19.05.14), פסקה 28). כזה הוא העניין שבפניי.
3. העותרת מכוונת את חיצי טענותיה כלפי אי יכולתו של המשיב 2 להקים, פיזית, תחנת בדיקה על הקרקע המוצעת. טענות אלה אינן נעדרות אחיזה במציאות. הוועדה עצמה, בסיור שערכה בשטח המוצע, העלתה מספר רב של ספקות באשר לאפשרות להקים בו תחנת בדיקה. אלא שלאחר שהתרשמה כפי שהתרשמה, החליטה, כטענת משרד התחבורה, לדרוש הבהרות מהמשיב 2, לרבות הכנת נספח תנועה בו יפורטו הסדרי התנועה הצפויים בתחנת הבדיקה. עוד החליטה הוועדה, להעביר את נספח התנועה לבדיקה אצל יועץ מטעמה, מר כהן, שכן לא רצתה להסתמך על מראה עיניה בלבד. מר כהן הצביע על מספר בעיות בשטח המוצע: במתחם מוצעות 2 חניות לרכב כבד אולם נמצא כי רכב מסוג WB15 אינו יכול לתמרן לתוכן ומהן; הכניסה והיציאה לרכב כבד מסוג WB15 הינה אפשרית אך דחוקה ביותר; אין אפשרות לתנועה דו סיטרית בגישה למתחם כאשר רכב כבד מתמרן; מספר החניות המוצעות קטן ולא יהיה בכך לספק את צרכי התחנה בשעות השיא; ומבחינה אורבנית תחנת הבדיקה אינה תואמת את אופי האזור.
4. אלא שהוועדה העבירה לבדיקה גם את נספח התנועה מטעם העותרת, מטעמי שוויון. בחוות הדעת הצביע היועץ על מספר בעיות העולות מהתכנית שהציגה העותרת: בתוכניות החדשות לא הוצגו מידות האורך והרוחב של מסלולי הרישוי, כנדרש בתנאי המכרז, או לחלופין, לא פורט שטח המסלולים; לא הוצגו מסלולי רישוי לאופנועים ועמדות לבדיקת זיהום אוויר; לעניין תמרון רכב כבד, הדבר אפשרי אולם התמרון המוצג בתכנית בכניסה וביציאה מהמתחם "עולה" על נתיבי החניה הקיימים; לא הוקצו חניות לרכב כבד בשטח המתחם; ולא תוכנן בשטח המתחם מסלול חזרה להתחלת מסלול הרישוי, עבור כלי רכב שלא צלחו את הבדיקה הראשונית, ונדרשים להיבדק בשנית (דרישה שאינה מופיעה במכרז).
5. כפי שמשתקף מהפרוטוקול מיום 13.06.13, הוועדה דנה בממצאי חוות הדעת (הן זו של המשיב 2 והן זו של העותרת) וציינה כי חלק מהאלמנטים אשר מופיעים בהן (למשל, היעדר תכנון של מסלול חזרה לביצוע בדיקה לרכב נכשל, או מספר החניות המסומנות בשטח מכון הרישוי) לא עוגנו במכרז, ולפיכך סברו חברי הוועדה כי לא ניתן לפסול את ההצעות בהתבסס על אותם ממצאים. הליקויים הרלוונטיים עליהם הצביע מר כהן, נדונו אף הם במסגרת אותה ישיבה, כאשר הוועדה החליטה כי אין מדובר בליקויים מהותיים אשר עולים כדי אי עמידה בתנאי המכרז, תוך הבאה בחשבון את העובדה כי מדובר במכרז הנוגע לעיר תל-אביב, דבר המקשה על איתור שטחים רחבים. כאמור, הבדיקה שערכה הוועדה הייתה מקיפה ומקצועית, ונכון עשתה כשלא הסתפקה במראה עיניה וברושם שנוצר לאחר הסיור, אלא בחרה להעביר את נספחי התנועה מטעם הצדדים לבדיקה אצל יועץ חיצוני מטעמה. ההחלטה שקיבלה הוועדה, לפיה שתי ההצעות מאפשרות את הקמת תחנת הבדיקה, היא בגרעין שיקול הדעת המקצועי הנתון לה, ולא מצאתי כל עילה להתערב בה.
6. העותרת טענה כי הוועדה קשרה, שלא בצדק, בין הליקויים הזניחים שהתגלו בנספח התנועה מטעמה, לבין אלה המהותיים שהתגלו בהצעתו של המשיב 2. אין בידי לקבל טענה זו. ניתן לראות בבירור כי אף בקשר להצעתה של העותרת נפלו ליקויים כאלה ואחרים. כך למשל, בעיית החניות בהצעתו של המשיב 2, מצויה גם בהצעתה שלה. יתר על כן, מר כהן הצביע על בעיה בהצעתה של העותרת הנוגעת "לרדיוסי סיבוב הכניסה למכון הרישוי, אשר 'עולים' על שטחי החניה המסומנים ברחוב הגישה למכון הרישוי", כמו גם על כך כי בניגוד לנדרש במכרז, בנספח התנועה מטעם העותרת לא הוצגו מידות האורך והרוחב של מסלולי הרישוי. קשה אם כן שלא להתרשם כי טיפול הוועדה באספקט זה היה שיווני כלפי שתי המציעות.
7. יתר על כן, נראה כי בחוות דעתו של מר כהן אכן הייתה התייחסות לדרישות ותנאים שלא עוגנו במכרז. כך הוא הדבר באשר לחניות לכלי רכב פרטיים וכלי רכב כבדים (עניין החסר גם בהצעתה של העותרת), וכך הדבר גם בהתייחסותו של מר כהן לכך כי מבחינה אורבנית, מיקום תחנת הבדיקה אינו תואם את אופי האזור. העותרת טענה כי בניגוד לטענת משרד התחבורה, שיקול דעתו של מר כהן מעולם לא הוגבל, וממילא התייחסות לאופי האורבני היא חלק אינהרנטי מהתכנית המוצעת להקמת תחנת הבדיקה. סבורני כי אין כל פסול בחוות דעתו של מר כהן, כשלעצמה. עם זאת, בפרוטוקול הדיון מיום 10.03.13, מנה היועץ המשפטי של הוועדה את האלמנטים אותם התבקש המשיב 2 להציג בנספח התנועה. מדובר בקריטריונים המתרכזים בהיבט התעבורתי-פיזי של תחנת הבדיקה, ולא באספקטים אחרים. כפי שציינתי לעיל, בהתייחסותו של מר כהן לעניין ההתאמה האורבנית אין כמובן כל פסול, אולם ממילא אין בכך גם להוות עילה לפסילת הצעתו של המשיב 2. זאת ועוד, בסעיף 8 למכרז מופיעות מספר "אבני דרך", פעולות שעל המשיב 2 לבצע לאחר הזכייה, ובכללם קבלת היתרי בניה מטעם עיריית תל-אביב כמו גם אישורים נוספים. ברי כי ככל שהעירייה תסבור שאין לאשר את הקמת תחנת הבדיקה, הדבר יבוא לידי ביטוי בהחלטותיה.

המשיב 2 הוא "איש קש"

1. טענה נוספת של העותרת היא כי המציע במכרז הוא למעשה "איש קש" עבור אדם אחר, שהינו, ככל הנראה, מר אחמד בדארנה, שכנראה לא עמד בתנאי המכרז.
2. דין הטענה להידחות. הגשת הצעה למכרז תחת "שם קש" או תחת "מסיכה" באמצעות מציע פיקטיבי המאפשר למציע שאינו עומד בתנאי המכרז לזכות בו, חותרת תחת עקרונות היסוד של דיני המכרזים ומהווה התנהלות תכסיסנית ובלתי הגונה המצדיקה את פסילת ההצעה (ראו עע"ם 3499/08 ‏רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה‏ (18.01.09) בפסקה 18 וההפניות שם). מדובר במהלך שהינו פסול בתכלית בהיותו חותר תחת עיקרון השוויון, עיקרון היעילות ועיקרון ההגינות וטוהר המידות (בג"ץ 358/87 ג.א.י-בנין פיתוח והשקעות בע"מ נ' עיריית ירושלים, מב (3) 406 (1987)).
3. כבר במסגרת העתירה הקודמת טענה העותרת כי המשיב 2 הוא למעשה "איש קש" במכרז הנוכחי. לתמיכה בטענה זו הציגה העותרת את פסק הדין בעניין עטאללה, שניתן לפני כ-10 שנים. משרד התחבורה סבר כי נוכח חומרים אלה, שלא היו בפני ועדת הבדיקה בשעה שנתנה את החלטתה הראשונה, ראוי כי העניין יוחזר לבחינה נוספת, ואכן כך נעשה. המשיב 2 עצמו זומן לשימוע בפני הוועדה, ונשאל מספר שאלות, ובכלל זה מה נשתנה בין המכרז הקודם (בעניין עטאללה) לבין המכרז הנוכחי, וכך ענה המשיב 2: "לפני 10 שנים הם החתימו אותי, הכל היה עבורם. במכרז הזה, זה היה עסק שלי. יש לנו במשפחה נכסים, היינו חושבים על השקעה בעסק כי יש אדמות לא מנוצלות. התעניינתי בהשקעה בכל מיני עסקים. בקשר למכון רישוי לרכבים אני הייתי בטוח שזה יהיה רווחי ... התייעצתי עם כל מיני אנשים. עם בן דוד שלי שהוא בוחן רכב בעפולה, עם בעלי מכוני רישוי. שאלתי את בדארנה, שמפעילים כמה מכוני רישוי והוא הנחה אותי ונתן לי כמה הסברים. שילמתי הרבה כסף בשביל להגיש את ההצעה במכרז. זה יכול להרוס לי את החיים" (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת הוועדה מיום 13.11.13) לאחר מכן נשאל המשיב 2 כיצד איתר את הקרקע בתל-אביב, והלה השיב כי הדבר נעשה באמצעות היועץ העסקי שלו, מר רובז, אותו הכיר דרך אחיו שעובד יחד עימו בעיריית סכנין (שם). לגבי העובדה כי הוא חסר ניסיון בתחום, ענה המשיב 2 כי הוא עשה "דוקטורט" על המכונים וראה מכונים שונים באפיק, מכון הדרום, חצור וסכנין, בחן את המכשור הנדרש, את הצוות ואף הוסיף כי למנהל העיסקי שלו יש ידע בתחום (שם). עוד נשאל האם יש לו קשר עיסקי, אפילו ביחס למימון הקמת תחנת הבדיקה, או משפחתי עם משפחת בדארנה, ולכך השיב בשלילה (שם, בעמ' 4). לצד דברים אלה, כאשר נשאל המשיב 2 על אודות עלות השכירות של הקרקע המוצעת השיב כי מדובר בסכום של 80,000 ש"ח לחודש (שעה שמדובר למעשה בשכירות בסכום של 100,000 ש"ח).
4. ועדת הבדיקה מצאה את תשובותיו של המשיב 2 מספקות. יתר על כן, הוועדה אף פנתה לבנק ממנו נלקחו הערבויות למכרז ובדקה כי אלה אכן נמשכו מחשבונו האישי של המשיב 2. נוכח כל האמור הגיעה הוועדה למסקנה כי אין בסיס לטענת העותרת במישור זה, ולי לא נמצאה עילה להתערב בקביעה זו. יפים לעניין זה הדברים בעת"מ 2708-09 פרוטוקול שרותי משרד 1993 בע"מ נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל (04.10.11):

אין לקבל את טענת פרוטוקול כי הצעת יפעת אינה אלא מסיכה להצעת אי טייפ ועל כן הצעתה פסולה. בהעלותה טענה זו, מתבססת פרוטוקול על פסק הדין שניתן בבג"צ 358/87 ג.א.י. פיתוח והשקעות בע"מ נ. עיריית ירושלים ואח'... דא עקא, שעובדותיו היו שונות מהעובדות דנן: שם לא התכוון המציע כלל לבצע את העבודה נשוא המכרז, הוא לא היה אמור לקבל את התמורה, ומי שמימן את הבטחונות עבור הוצאות הערבות היה הקבלן. מכאן הסיק בית המשפט, כי המדובר ב'מסיכה'. בענייננו, יפעת הגישה את ההצעה על בסיס נתוניה היא – בהבדל מנתוני אי טייפ. יפעת מימנה את מלוא הבטחונות והערבות הבנקאית שניתנו להבטחת התחייבויותיה היא, על שמה. היא זו שרכשה את הציוד, את המבנים, היא עתידה להעסיק את עובדיה והיא עתידה לספק את השירותים בנושא המכרז (פסקה 12 לפסק הדין).

1. כבר נקבע כי ועדת המכרזים אינה בבחינת ועדת חקירה, ולרוב היא תחומה, במסגרת עבודתה, לראיות המוצגות לה על-ידי הצדדים (ראו בפסקה 30 לפסק דינה של חברתי הנכבדה, השופטת בן-אור בעת"מ (י-ם) 13057-11-13 חוצה צפון בע"מ נ' מדינת ישראל - החשבת הכללית (16.12.13) וההפניות שם). בענייננו ועדת הבדיקה עשתה את הצעד הנוסף המתבקש ובדקה כי הערבות אכן נמשכה מחשבונו של המשיב 2. זאת אף זאת, במסגרת הדיון הראשון בעתירה דנן, נטען על-ידי העותרת כי מי שרכש בפועל את הציוד עבור תחנת הבדיקה לא היה כלל המשיב 2 כי אם אותו מר בדארנה. אלא שמהלך הדיון השני בעתירה הציג המשיב 2 קבלות על רכישת הציוד. העותרת טענה גם כי השוכרת האמיתית של הקרקע שהציע המשיב 2, היא קבוצה בשליטת משפחת בדארנה, טענה המתבססת על השיחה שניהל החוקר הפרטי מטעמה עם המשכירים של הקרקע, במסגרתה אמר מר פרושן כי קבוצת "לב הגליל" הם למעשה שוכרי הקרקע. אלא שבמהלך הדיון בעתירה הציג המשיב 2 תעודת עוסק מורשה בה נכתב כי שם העוסק הוא "אבו ריא עלי" (המשיב 2), ואילו כינוי העסק הוא "הגליל למסחר".
2. העותרת העלתה מספר תהיות באשר להתנהלותו של המשיב 2 , ובכלל זה העובדה שלא נכח בסיור שנערך בשטח המוצע, שגה בסכום השכירות, נעדר ניסיון של ממש בתחום ומשמש כמורה במרבית שעות היממה. אין בספקות אלה כדי לבסס את טענתה לפיה המשיב 2 הוא "איש קש" (ויוער כי אף כלפי העותרת נטען כי אין לה ניסיון קודם בתחום המכרז, טענה שלא נסתרה על ידה). גם העובדה כי המשיב 2, על פי הודאתו שלו, התייעץ עם מר בדארנה בקשר למכרז (ויוער כי לא ברור האם מדובר על אותו בדראנה אליו מכוונת העותרת, שכן במהלך הדיונים בתיק זה הזכירה העותרת את שמותיהם של אחמד בדארנה, זאהר בדארנה, אייד בדארנה, שוקור בדארנה ונור אל-דין בדארנה) איננה מבססת את טענת "נשף המסיכות", וממילא התייעצות כאמור לא נאסרה במסגרת המכרז הנוכחי. המשיב 2 אמנם שימש כ"איש קש" בעבר, אלא שמאז חלף כמעט עשור, ולא ניתן להחזיקו כ"איש קש" במכרז הנוכחי אך בשל כך.
3. נוכח כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי לא עלה בידי העותרת להרים את הנטל המוטל עליה בקשר לטענת "נשף מסיכות", כמו גם בקשר לטענתה כי מדובר בהצעה שהמציע האמיתי העומד מאחוריה הוא מר בדארנה, יהא בדארנה זה אשר יהא.

האם התנהלות הוועדה פגעה בשוויון בין המציעים?

1. העותרת טענה כי ועדת הבדיקה איפשרה למשיב 2 לתקן את הצעתו שוב ושוב תוך פגיעה בעקרון השוויון. אינני סבור כי כך הם פני הדברים.
2. בהצעתו של המשיב 2 נפלו חסרים מסוימים, בכך אין ספק. אולם סבורני כי הוועדה פעלה במסגרת הגבולות הסבירים והמותרים, שעה שדרשה הבהרות מהמשיב 2. כך למשל, הפגם שנפל בהצעת המשיב 2 אשר לא סימן על גבי תרשים הסביבה שצירף להצעתו את גבולות ומיקום תחנת הבדיקה (בניגוד לנדרש בסעיף 13.2.4 למכרז, הנכלל תחת "מסמכים דרושים נוספים במסגרת המכרז"), מתייחס לתנאי "רגיל" במכרז, המקנה לוועדה גמישות מסוימת בהחלטה האם להורות על פסילת הצעה בגינו, או שמא לדרוש פרטים נוספים לגביו מכוח סעיף 13.6 למכרז (להרחבה ראו את פסק הדין שניתן על-ידי בעת האחרונה בעת"מ 44825-07-13 א.ע.י.ע השקעות וסחר בע"מ נ' משרד התחבורה (22.06.14)). זאת ועוד, החלטת ועדת הבדיקה לערוך למשיב 2 שימוע בטרם קבלת החלטה סופית באשר להצעתו מעוגנת היטב בתנאי המכרז (ראו תשובה מס' 82 לשאלת ההבהרה). יש לזכור גם כי מדובר במכרז מיוחד ומורכב, אשר אופיו משפיע במישרין על האפשרות שבידי ועדת הבדיקה לקיים הליך הבהרות לגביו:

מיתחם המותר והאסור ביישומם של כללי המכרז הספציפי נגזר במידה רבה מאופיו המיוחד של המכרז ומתכליותיו. לא הרי מכרז לקבלת הצעות בתחומים מוגדרים ופשוטים אשר כל פרטיו הטכניים ידועים, מגובשים וברורים מראש, כהרי מכרז העוסק בתחום טכני מיוחד, המחייב ידע ומומחיות מקצועיים ייחודיים, ומותיר תחום נרחב לתכנון פרטני עתידי. השוני בין סוגי המכרזים כאמור עשוי להשפיע גם על אופיין של הצעות המציעים ולהשליך במישרין על היקף הצורך בהידברות בין המזמין לבין המציע לצורך קבלת הסברים והבהרות להצעה" (עע"מ 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ, נח(1) 590, בפסקה 7).

1. בענייננו, הוועדה העמיקה חקר ביחס להצעתו של המשיב 2, בהתאם לסמכות הנתונה לה מכוח סעיף 20 למכרז, שכותרתו "דרישה למידע נוסף". בסעיף נקבע כי הוועדה רשאית לדרוש ממציע לגלות פרטים נוספים מלאים ומדויקים לכל עניין "שלא ניתן בהצעתו להנחת דעתה ואשר נחוצים לדעתה לשם הערכת המציע". עוד נקבע בסעיף כי הוועדה רשאית, מטעמים שירשמו בפרוטוקול, להזמין מציע לשם בירור פרטים בהצעה כמו גם פרטים הדרושים לה לצורך קבלת החלטתה. אף במסגרת דיוניה, ציינה הוועדה כי התמשכות ההליכים במכרז הנוכחי נבעה משכך כי "... לא מדובר במכרז רגיל, שבסיומו נכרת חוזה לאספקת שירותים עם המציע הזוכה, אלא במכרז לקבלת כתב הרשאה, סברנו כי יש להעדיף גמישות בבדיקת ההצעות, ומיצוי בדיקת יכולת המציעים לעמוד בתנאי המכרז, על פני קבלת החלטות על בסיס מידע חלקי..." (פרוטוקול דיון ועדת הבדיקה מיום 13.06.13).
2. מכל מקום, לא מצאתי כי הוועדה נהגה שלא כדין כאשר איפשרה למשיב 2 להבהיר את הצעתו, ואף לא מצאתי כי הבהרות אלה היה בהן כדי לאפשר לו לתקן את הצעתו או לפגוע בשוויון אל מול העותרת או אחרים.

יכולתו של המשיב 2 להפעיל תחנת בדיקה על המגרש המוצע למשך 17 שנים

1. לעותרת שתי טענות עיקריות במישור זה: הראשונה נוגעת לאפשרות ליתן רשיון עסק להפעלת תחנת הבדיקה. השניה נסובה, בעיקרה, סביב חוזה השכירות של המשיב 2 לגבי הקרקע המוצעת, המותיר בידי המשכירים אופציה לסיימו בתוך 4 שנים לערך, זכות שהמשכירים שיירו בידם, כך העותרת, נוכח העובדה כי הם מקדמים במרץ תכנית שמטרתה לשנות את יעוד הקרקע. בטרם אדון בטענות אלה, אביא, פעם נוספת, את דבריה של הוועדה בפרוטוקול הדיון מיום 10.03.13:

דרישת המכרז להתחייבות המציע כי הקרקע המוצעת עומדת לרשותו למשך כל תקופת ההרשאה, הינה דרישה מהותית, על מנת שלא יתברר בחלוף שנים ספורות, כי הקרקע אינה עומדת יותר לרשות המציע, ו'רשות הרישוי', תועמד בפני ' שוקת שבורה', תוך פגיעה משמעותית באינטרס הציבורי בהפעלת מכון הרישוי...

באספקלריה זאת יש לבחון את הסוגיה שבפניי.

1. בטרם אפנה לטענות העותרת, אסלק מעל דרכי את טענת המשיב 2 לפיה התקופה אותה הציע להפעלת תחנת הבדיקה אינה למשך 17 שנים, כי אם לתקופה של עד 17 שנים. דין הטענה להידחות. בנספח א' למכרז, שכותרתו "כתב הצעה למתן שירותי בדיקת רישוי רכב", נכתב אמנם כי התקופה המירבית לתוקף כתבי ההרשאה בעיר תל-אביב תעמוד על "עד 17 שנים ממועד פתיחת תחנת הבדיקה לפעילות" (ראו גם סעיף 4.15.2 למכרז). אלא שבסעיף ב' לכתב ההתחייבות מטעם המשיב 2 נכתב: "תקופת כתב ההרשאה המוצעת במסגרת הצעתנו עומדת על 17 שנים". בנוסף, במסגרת נספח ב' למכרז, שכותרתו "כתב התחייבות", התחייב המשיב 2 כי השטח שהוצע במסגרת הצעתו עומד לרשותו, למטרת הקמת תחנת בדיקה, למשך מלוא התקופה הנקובה בהצעתו. פרט להתחייבות זו, דומה כי גם המשיב 2, כטענת משרד התחבורה, סבר כי מדובר בתקופה של 17 שנים מלאות. זאת שכן במסמך מטעם חברת הדסים ירוקים בע"מ (ברק/2), נכתב כי היא מתחייבת להעמיד את הקרקע המוצעת לרשות המשיב 2 "לתקופה שלא תפחת מ17 שנים החל מיום הודעת משרד התחבורה על הזכייה במכרז...".
2. ומכאן לטענות העותרת. אשר לטענה הראשונה, הנוגעת לרישיון העסק, מצאתי כי דינה להידחות. העותרת תולה את יהבה במכתבו של מר לס מיום 16.12.12, שם נכתב כי ההמלצה ליתן רישיון עסק להפעלת תחנת הבדיקה, תיבחן תחילה ל-3 שנים, בכפוף לבדיקות ואישורים שונים. העותרת טוענת כי המשיב 2 הסתיר מכתב זה מפני ועדת הבדיקה, ולא בכדי עשה כן, שכן לשיטתה, הדברים האמורים בו סותרים את הצהרתו של המשיב 2 במכרז, לפיה הוא התחייב ללא סייג כי "השטח שהוצע במסגרת הצעתי למכרז זה עומדת לרשותי, למטרת הקמת בדיקה לרישוי כלי רכב, למשך מלוא התקופה הנקובה בהצעתי למכרז זה". הוועדה בחנה את טענת העותרת לפיה המשיב 2 הסתיר את המכתב האמור, במסגרת שימוע שערכה למשיב 2, ומצאה כי אין בטענה זו ממש. לא נמצאה לי עילה להתערב בקביעה זו.
3. באשר לתוכן הדברים המופיעים במכתבו של מר לס, הרי שוועדת הבדיקה פנתה לעיריית תל-אביב שהבהירה (במכתבה מיום 28.10.13) כי "השימוש המבוקש על ידי הזוכה תואם את הוראות תכנית 1043א, כאשר המלצתו של מר דניאל לס, לפיה פתיחת מכון הרישוי תומלץ בשלב זה ל-3 שנים, נובעת מכך שלרוב לא ניתן רישיון עסק ללא הגבלת זמן, שהרי זו ההזדמנות של הרשות לבחון מעת לעת את קיום התנאים...". לפיכך קבעה הוועדה (בפרוטוקול הדיון של הישיבה שהתקיימה ביום 13.11.13) כי נוכח תשובת העירייה, אין במכתבו של מר לס להגביל באופן מוחלט את פרק הזמן בו ניתן יהיה להפעיל את תחנת הבדיקה בקרקע המוצעת, כפי שניסתה ללמוד העותרת, כי אם נורמה מינהלית בלבד; ובמילותיה של הוועדה: "לאחר שיינתן למציע הזוכה רישיון עסק לתקופה של 3 שנים (בכפוף לעמידתו בתנאים שייקבעו ע"י רשויות העירייה), אין כל מניעה, שתוקף רשיון העסק שיינתן לו ע"י העירייה יוארך וחוזר חלילה".
4. העותרת לא הניחה לטענה וביקשה לצרף ראיות נוספות, ובכללן, את חוות הדעת של המחלקה המשפטית בעיריית תל אביב מיום 01.04.14, והמלצת הוועדה המייעצת לרישוי עסקים בעירייה, כי המשיב 2 ינקוט בהליך של שימוש חורג בהיתר. ממסמך זה מבקשת העותרת ללמוד כי עיריית תל-אביב אינה רואה אפשרות להקים תחנת בדיקה על הקרקע שהציע המשיב 2, אפילו לא בתקופת הביניים של עד לשינוי יעוד המגרש (ככל שהדבר יתרחש בפועל). כזכור, הבקשה לצרף ראיה זו לעתירה כבר נדחתה על-ידי לעיל, אולם למעלה מן הצורך אציין כי אפילו הייתי נעתר לה, הרי שמשקלה היה אפסי. הדרישה לקבלת רישיון עסק למשך 17 שנים לא מופיעה במסמכי המכרז, והדבר אך הגיוני שעה שתחנת הבדיקה טרם באה לאוויר העולם. יתר על כן, ממילא דומה כי נדירים הם המקרים בהם יינתן רישיון לתקופת זמן של 17 שנים, שעה שמשטר הרישוי של עיריית תל-אביב, על-פי דברי העירייה עצמה, הוא כזה שנבחן מעת לעת. קבלת טענתה של העותרת עלולה לאיין את האפשרות לקיים את המכרז מעיקרו.
5. לא כך הדבר לגבי טענתה השנייה של העותרת, הנוגעת להסכם השכירות בין המשכירים לבין המשיב 2. כאמור, מדובר בחוזה שכירות ל-17 שנים, אשר בו "נקודות יציאה" המאפשרות למשכירים לסיימו בתוך 3 שנים ותשעה חודשים (ראו בסעיף 4(ג) לחוזה השכירות שצורף כנספח 34 לעתירה). העותרת טוענת כי אותה "נקודת יציאה" נקבעה משום רצון המשכירים לקדם בקרקע המוצעת תכנית שתאפשר הקמת גורדי שחקים, אשר תמנע את הקמת תחנת הבדיקה. המשיב 2 טוען כי הסכם השכירות אינו חלק מהצעתו במכרז, כי אם מסמך שעליו להמציא בתוך 30 ימים לאחר הזכייה (ראו בסעיף 8.2 למכרז). לפיכך נטען כי לעותרת אין כל מעמד בפיקוח על ביצוע התחייבויותיו של המשיב 2 לאחר זכייתו במכרז. זאת ועוד אחרת, כך המשיב 2, ככל חוזה לתקופת זמן ארוכה, המכיל בתוכו "נקודות יציאה", כך גם החוזה של המשיב 2 עם המשכירים, ואין בכך כדי לשנות את מהותו כחוזה שכירות לתקופה של 17 שנים.
6. סבורני כי יש ממש בטענות העותרת במישור זה, וכי אין מנוס מהחזרת הדיון בסוגיה זו, ובה בלבד, לוועדת הבדיקה. אפרט.
7. כאמור, טענתו הראשונה של המשיב 2 נגד טרוניות העותרת היא כי אין לה כל מעמד להעלותן. זאת משום שמדובר בטענות הנוגעות לשלב מימוש הזכייה. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, המציעים במכרז נדרשו להצהיר כי הקרקע המוצעת עומדת לרשותם להפעלת תחנת הבדיקה למשך מלוא התקופה הנקובה בהצעתם. הצהרה זו נדרשו המציעים ליתן במועד הגשת ההצעות. הם אמנם לא נדרשו להציג מסמכים המעידים על זיקתם לקרקע כבר במועד הגשת ההצעה, אך ההצהרה אינה ניתנת בחלל הריק. בהקשר זה יצוין כי אף ועדת הבדיקה קבעה כי חרף הצהרות המשיב 2, כי יש בידו הסכם שכירות בכתב עם בעלי הקרקע, הרי שלא כך היו פני הדברים באותה עת. העובדה כי לפי תנאי המכרז, המשיב 2 נדרש להציג את המסמך המעיד על זיקתו לקרקע רק בחלוף 30 ימים ממועד הזכיה, אינה מאיינת את יכולתה של העותרת לטעון לגביו. שנית, בניגוד למכרזים אחרים, בהם לאחר ההכרזה על הזוכה נחתם בינו לבין מזמין המכרז חוזה, אשר כריתתו מעבירה את הצדדים למישור החוזי, הרי שבענייננו מצב הדברים שונה, שכן השלב המכרזי בא לסיומו רק עם מתן כתב ההרשאה (ראו בהקשר זה את פסק דינה של כב' השופטת ביניש בע"א 9347/01‏ וייספיש נ' מינהל מקרקעי ישראל, נז (5), 241, 248). כדי לחצות קו סיום זה, על הזוכה לעמוד בתנאים רבים, רובם מפורטים בסעיף 8 למכרז, כאשר ניסיון העבר עם מכרזים כגון דא מלמד כי הזוכה אינו תמיד מצליח להקים את תחנת הבדיקה ולזכות בכתב ההרשאה הנכסף. לפיכך, וכאמור לעיל, לא ניתן לומר כי לעותרת אין מעמד לתקוף את עמידת המשיב 2 בתנאי המכרז, אף אם אלה מאוחרים לזכייה.
8. לצד דברים אלה, רואה אני להעיר כי העובדה שההליך המכרזי טרם הסתיים אינה מקנה למי שהצעתו לא זכתה במכרז מעמד של שומר סף, המפקח אחר מערכת היחסים בין המזמין לזוכה, תוך נפנוף בכל רסיס מידע שיש בו, לשיטתו, לערער את עמידת הזוכה בתנאי במכרז שהמועד לקיומם הוא לאחר הזכייה בו. אם כך ייעשה, קיים חשש כבד לפגיעה באינטרס הוודאות, הן של הצד הזוכה, הן של הצד המזמין והן של הציבור המבקש ליהנות מהשירותים מושא המכרז – ונמצא כי הכול מפסידין. יתר על כן, הדבר עלול להוביל להתדיינויות משפטיות אינסופיות, תוך פגיעה בעיקרון היעילות.
9. לגופו של עניין, סבורני כי תנאיו של חוזה השכירות מטילים צל כבד על יכולתו של המשיב 2 לעמוד בתנאי המכרז, שעה שבידי המשכירים הזכות לסיים את תקופת ההשכרה בתוך זמן קצר בלבד במונחי מכרז זה. המשיב 2 טען כי כבר נאמר בפסיקה כי חוזה לתקופה ארוכה, חרף נקודות יציאה שנקבעו בו, עומד בתוקפו למשך כל התקופה הנקובה בו. טענה זו קשה עליי בהקשר של המכרז דנן והתכלית שבבסיסו. ראשית, בפסק הדין אליו הפנה המשיב 2 (ו"ע (חי') 7439-06-09 מגדל חברה לביטוח נ' מנהל מיסוי מקרקעין – חיפה (10.09.13) נדונה סוגיה מתחום מיסוי המקרקעין, המתמקדת בשאלה האם הזכויות שבמוקד פסק הדין היוו זכויות במקרקעין שיש לראות בהעברתן (מהעוררת לרשות מקרקעי ישראל) כביטול עסקה המקנה זכות להשבת מס ששולם או כעסקת מכר. אלא שבענייננו, ככל שיחליטו משכירי הקרקע להשתמש בזכותם לסיים את חוזה השכירות בתוך זמן קצר, תסוכל מניה וביה התכלית של הפעלת התחנה לתקופה שנקבעה בהצעה. שנית, ובניגוד לטענת המשיב 2, בפסק דין נאמר מפורשות כי "...מקום שבו תקופת החכירה מותנית ברצון המחכיר, לא ניתן לומר כי לחוכר יש זכות לחכור את הנכס לתקופה המרבית" (שם, בפסקה 25). ככל שנחיל כלל זה בענייננו, הרי שלמעשה אין בידי המשיב 2 את הזכות לשכור את הנכס למלוא התקופה, שעה שתקופת ההשכרה מותנית ברצון המשכירים. החשש לאי עמידת המשיב 2 בתנאי זה של המכרז הופך כבד עוד יותר נוכח האיום המוחשי של שינוי הייעוד של הקרקע המקודם בשטח. כאמור, החלטה על הפקדת תכנית, בתנאים, התקבלה זה מכבר, ולא ניתן להתעלם מכך.
10. חששות אלה מתחזקים אף יותר שעה שוועדת הבדיקה הדגישה כי דרישת המכרז להתחייבות המציע כי הקרקע המוצעת עומדת לרשותו למשך כל תקופת ההרשאה הינה דרישה מהותית. זאת כדי שלא יתברר בחלוף שנים ספורות, כי הקרקע אינה עומדת יותר לרשות המציע, "ו'רשות הרישוי' תועמד בפני 'שוקת שבורה'" תוך פגיעה משמעותית באינטרס הציבורי בהפעלת תחנת הבדיקה.
11. עניין נוסף שהטריד אותי בקשר לסוגיה זו הוא מציעים פוטנציאליים, אשר ייתכן ונמנעו מלגשת למכרז, נוכח הצורך להצהיר, בנספח ב' למכרז, כי השטח בהצעתם עומד לרשותם למטרת הקמת תחנת הבדיקה למשך מלוא התקופה הנקובה בהצעתם. ניתן לחשוב כי מציעים פוטנציאליים אשר קראו את תנאי המכרז כפשוטם, נמנעו מלגשת למכרז שעה שאין בידיהם הסכם שכירות לתקופה כה ארוכה, או לחלופין, כאשר יש בידיהם הסכם שכירות עם "נקודות יציאה", כפי שיש בידי המשיב 2. הדברים מתחדדים נוכח העובדה כי כאשר עורך המכרז רצה ליתן דגש למימד זמן קצר יותר, הוא עשה כן, כפי שמשתקף מנוהל "העתקת תחנת בדיקה פועלת למקום אחר" (מס' 111). בנוהל נכתב, בסעיף ז', כי על המבקש להעתיק את תחנת הבדיקה להציג "חוזה שכירות לתקופה של 3 שנים לפחות או לחלופין אישור מלשכת המקרקעין (נסח טאבו) המעיד על בעלות בקרקע אליה מבוקשת ההעתקה". הוראות מפורטות אלה נעדרו מהמכרז מושא העתירה. משהוזכר הנוהל, אציין גם כי אין בעצם קיומו כדי לרפא את הפגם של אי העמידה בדרישה המהותית האמורה.
12. מעל כל אלה מרחף האינטרס הציבורי בהקמת תחנת הבדיקה אשר תתפקד למשך זמן רב. והרי זו דרישה מהותית במכרז. המשיב 2 טען כי סיום חוזה השכירות והעתקת תחנת הבדיקה למקום אחר תפגע בו יותר מכל, שכן כל העלויות של העתקת התחנה יושתו עליו. גם, אך לא רק, שכן אף האינטרס הציבורי ייפגע פגיעה משמעותית, ודאי נוכח הקושי לאתר מגרש פנוי בעיר תל אביב. אין כל ביטחון כי מגרש זה יימצא, ומהו משך הזמן שיידרש לצורך העתקת תחנת הבדיקה, אם בכלל.
13. יש להזכיר כי בדיון בעתירה הצעתי לצדדים להשיב את העניין לוועדת הבדיקה, פעם נוספת, לצורך בחינת החומרים הנוספים שהציגה העותרת. נוכח סירוב הצדדים להצעה זו, קבעתי, באותו שלב, כי אין להורות על השבת העניין לוועדה, תוך שמירת האפשרות לעשות כן במסגרת פסק הדין (ראו פסק דינה של כב' השופטת חיות בעע"מ 7231/13 מסיעי אריה שאשא בע"מ נ' משרד האוצר-החשב הכללי (23.04.14)). סבורני כי הקושי הממשי שמתעורר סביב יכולתו של המשיב 2 להעמיד לרשותו את הקרקע למלוא התקופה, מחייב את השבת הדיון לוועדת הבדיקה. במסגרת החלטתי זו הבאתי בחשבון אף את אמירתו של ב"כ משרד התחבורה בדיון כי אילו היו מונחים בפני הוועדה אותם חומרים חדשים, אין לדעת מה הייתה החלטתה באשר ליכולת המשיב 2 להעמיד את הקרקע המוצעת בהצעתו למשך מלוא התקופה.
14. נוכח האמור לעיל, מצאתי כי יש להשיב לוועדה את עניין יכולתו של המשיב 2 לקיים את תנאי המכרז בדבר יכולתו להעמיד את הקרקע המוצעת לרשותו, למטרת הקמת תחנת הבדיקה, למשך 17 שנים. הוועדה תתייחס בהחלטתה, בין יתר הדברים, להחלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז תל-אביב מיום 30.12.13 להפקיד את תכנית תא/3871, בתנאים ולאחר שתתוקן, ולשיחה בין החוקר הפרטי מטעם העותרת למר פרושן.

החלטתה החדשה של הוועדה תינתן בתוך 45 ימים מהיום, ועד למועד זה תוקפא זכייתו של המשיב 2 במכרז.

1. בנסיבות המתוארות לעיל נמנע אני מלעשות צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ד, 18 אוגוסט 2014, בהיעדר הצדדים.