הנאשם שלפני נותן את הדין בגין עבירות של תקיפת קטין או חסר ישע, בניגוד לסעיף 368ב(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (שתי עבירות); תקיפה בנסיבות מחמירות (קטין), בניגוד לסעיף 382(ב)(2) לאותו חוק (שלוש עבירות).

על פי עובדות כתב האישום המתוקן ת/1, בהן הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון, בהיות הנאשם נשוי ואב לתשעה, במספר הזדמנויות, במועדים שונים אשר אינם ידועים במדויק לתביעה, תקף חמישה מילדיו, ילידי 1998, 2001, 2002, 2003, 2005, בכך שסטר להם, היכה אותם, לעתים באמצעות ידיו, לעתים באמצעות מקל או חגורה, באופן שיפורט להלן.

באחד המקרים, בתאריך 15.12.2013, כעס הנאשם על שלושה מילדיו שאיחרו לשוב לביתם, ובשל כך גירש אותם אל מחוץ לבית תוך שאומר להם לא לשוב אליו. הילדים יצאו מהבית, למרות הקור ששרר בחוץ, ונאלצו ללכת ולשבת בחצר בית הספר. באותו היום, בשעות הערב, גירש הנאשם בן נוסף מהבית, בוגר יותר, אשר אסף את הילדים האחרים שגורשו והביאם לבית דודתם, שם נשאר ללון עמם במשך הלילה.

למחרת, בשעות הבוקר, התקשר הנאשם לדודה ודרש כי ילדיו יחזרו לביתם. כששלושת הילדים חזרו (האח הבוגר נשאר מחוץ לבית), הורה להם הנאשם להכנס לאחד החדרים, או אז החל לקרוא לכל אחד מהם בנפרד. תחילה, קרא לילד יליד 2001, ודרש ממנו "לעלות על השולחן ולקפוץ על הראש". כשסירב, נטל הנאשם בידו מוט עץ ששימש כמערוך, ותקף את בנו בכך שהיכה בו על ידיו ועל רגליו, תוך גרימת חבלות וכאבים. לאחר מכן, הורה לו לחזור לחדרו וקרא לילד השני, יליד 2002. הילד השני הגיע לסלון הבית, הנאשם תקף אותו בכך שהכה בו באמצעות אותו מערוך על קרסולו וגרם לו לכאבים. לאחר מכן הורה לו לשוב לחדר.

רעית הנאשם, אם המתלוננים, יצאה לסלון, תפסה הנאשם ובקשה ממנו להפסיק להכות את ילדיו, ואולם הנאשם הורה לה לזוז, גידף אותה וגירש אותה מהבית תוך שמציין כי אינה עוד אשתו.

באותו הלילה, אור ליום 16.12.2013, בשעה 03:00 לפנות בוקר הורה הנאשם לבתו, ילידת 2003, לצאת את הבית, והיא יצאה וישבה במדרגות מחוץ לבית. לאחר זמן מה, קרא לה הנאשם להכנס חזרה, ותקף אותה בכך שסטר על פניה, הכה בה באמצעות אגרופים בבטנה, ובעט ברגלה. כתוצאה ממעשיו נגרמו לילדה חבלות של ממש בדמות סימנים אדומים, וכן כאבים.

במועד נוסף שאינו ידוע במדויק, שלח הנאשם את בנו, יליד 2005 שהיה בכתה ב' באותה התקופה, למכולת לקנות חלב. כשחזר ומסר כי לא הצליח למצוא חלב, תקף אותו הנאשם בכך שהכה אותו בידיו.

במועד נוסף, בסמוך לסוף שנת 2012, תקף הנאשם בת נוספת, ילידת 1998, בכך שהכה אותה באמצעות חגורה, בשל כך שהחדר שלה היה, לטעמו, מלוכלך.

השתלשלות ההליך

כתב האישום בהליך זה הוגש בחודש 12/2013.

כאמור, הודה הנאשם בעובדות במסגרת הסדר טיעון, שהוצג לבית המשפט בתאריך 28.04.2014. לאחר שנמחקו עובדות נוספות שפורטו בכתב האישום המקורי. הסדר הטיעון לא כלל הסכמות ענשיות. יחד עם זאת, הוסכם כי מי מהצדדים יהיה רשאי להזמין תסקירים או חוות דעת לענין העונש.

ההגנה נמנעה מלבקש להפנות הנאשם לחקירת שירות המבחן למבוגרים, משיקוליה שלה, וזאת גם כאשר הועמדה על ידי בית המשפט בנוגע לאפשרות לעתור לכך.

כלעומת זאת, עתרה התביעה להזמין תסקיר נפגע עבירה בנוגע לשניים מתוך הילדים שנפגעו על ידי הנאשם.

לאחר הגשת התסקיר נשמעה, ביום 09.07.2014, פרשת העונש, ומכאן גזר הדין.

ראיות לעונש

התביעה הגישה, במסגרת פרשת העונש, את עברו הפלילי של הנאשם (ת/3), הכולל מספר רב של עבירות, אם כי מרביתן לא מהעת האחרונה, בתחום עבירות הרכוש. עוד הגישה התביעה הכרעת דין מהעת האחרונה (ת/4), במסגרתה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והחזקת סכין שלא כדין, בגין מקרה בו ישב עם אחרים בכניסה למינימרקט, בהיותו בגילופין, תקף את בעל המקום בבעיטות ובאגרופים ואף הפך שולחן במקום ואיים על בעל המקום תוך ששולף לעברו סכין, בלא סיבה של ממש.

ההגנה הגישה סיכום מצב רפואי בענינו של הנאשם (נ/1), ממנו עולה, כי הנאשם סובל מבעיות רפואיות שונות, כגון סכרת, עישון כבד ועוד.

תסקיר נפגעי העבירה

ביום 23.06.2014 הוגש תסקיר נפגע עבירה (נושא תאריך 11.05.2014) בנוגע לשניים מילדיו של הנאשם: הבן יליד 2001, והבת ילידת 2003.

תוכן התסקיר לא יפורט במלואו מטעמים של שמירה על בטחון המשפחה ועל צנעת הפרט. יאמר, כי מהתסקיר עולה, כי משפחת הנאשם הגיעה להתגורר באזור הנגב לאחר שעברה למקום מהעיר חברון. הנאשם אינו עובד ואינו מפרנס את משפחתו. המשפחה חווה מצוקה כלכלית של ממש, עד כדי קושי להשיג מצרכי מזון. האם פתחה בעבר תיק גירושין כנגד הנאשם, אך חזרה בה מאוחר יותר. האם מבטאת גישה אמביוולנטית כלפי הנאשם, כאשר מחד התרשמה עורכת התסקיר מתחושות של פגיעה וחשש, ומאידך – שורה האם בבידוד בהיעדרו של הנאשם ובהיעדרה של מסגרת תומכת כלשהי (שכן בני משפחתה מתגוררים באזור חברון), מתקשה להתארגן לבדה ולדאוג לתפקוד המשפחה.

גם בנוגע לילדים נפגעי העבירה, התרשמה עורכת התסקיר מגישה אמביוולנטית, כאשר מחד מתגעגעים לאביהם – הנאשם, וחשים אשמה על כך שהביאו למעצרו, תוך שנוטים לערוך אידיאליזציה של התקופה בה שהה בבית. מאידך, מתארים שקט בבית לאחר מעצרו של האב, חוששים ומיחלים להפסקת האלימות בבית. הפתרון האידיאלי מבחינתם הינו חזרת האב – הנאשם – לבית המשפחה, תוך שימנע מהפעלת אלימות כלפיהם. ברם זהו, כאמור, פתרון אידיאלי.

עורכת התסקיר מסכמת, כי כמיהתם של הילדים היא לחיות חיים נורמטיביים, ביחד עם אביהם, תוך שמירה על זכויותיהם והבטחת מניעת אלימות האב כלפיהם.

טענות הצדדים

התביעה מדגישה את השלטת האימה של הנאשם בבית, באכזריות, תוך השפלה, פגיעה פיסית ונפשית בילדיו, חלף הגנה עליהם והבטחת שלומם והתפתחותם התקינה. התביעה עותרת למתחם ענישה כולל שינוע בין 20 עד 42 חדשי מאסר לריצוי בפועל. התביעה מבקשת להשית על הנאשם עונש שימוקם במחציתו של מתחם הענישה, זאת, בשים לב להודאתו ולחסכון בזמן השיפוטי. התביעה הגישה פסיקה לתמיכה בטענותיה.

ההגנה מדגישה, כי הנאשם הודה ונטל אחריות. לטענתה, כתב האישום המתוקן אינו מגלה מקרים רבים ושיטתיים של הפעלת אלימות. מצבו הבריאותי מתדרדר. אחד מילדיו נכה ומטופל בבית החולים. ההגנה מדגישה את הקושי הרב שנגרם למשפחת הנאשם, בהיעדרו, עוד מדגישה כי לא נגרמו חבלות משמעותיות, וכי עמדת המשפחה – האם והילדים – הינה לאפשר לנאשם לשוב לביתו. ההגנה עתרה להסתפק בימי מעצרו של הנאשם. אף ההגנה הגישה פסיקה לתמיכה בטענותיה.

בדברו האחרון, סיפר הנאשם, כי לאור פגיעות שהיו במשפחה בעבר, חושש מכך שילדיו מסתובבים בחוץ, וכי מבין היום שטעה.

דיון והכרעה

אלימות במשפחה בכלל, וכלפי ילדים קטינים בפרט, היא תופעה מכוערת וחמורה. יש בה משום פגיעה באשיות התא המשפחתי, שהוא המקום בו אמור אדם להרגיש הבטוח ביותר. יש בה ניצול של פערי כֹּח בין הצדדים.

ר' לענין זה בפסיקת בית המשפט העליון: ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל:

מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפיה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג. באלימות במשפחה, נגישותם של קורבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא עניין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, חדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה ובן הזוג המכה ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה והצורך להגן על קורבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה.

עוד ר' ע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, פ''ד נד(1) 145 (2000):

ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם, פסולה היא מכול וכול, והיא שריד לתפיסה חברתית-חינוכית שאבד עליה כלח. הילד אינו רכוש הורהו; אסור כי ישמש שק אגרוף, שבו יכול ההורה לחבוט כרצונו, כך גם כאשר ההורה מאמין בתום-לב שמפעיל הוא את חובתו וזכותו לחינוך ילדו. הילד תלוי בהורהו, זקוק לאהבתו, להגנתו ולמגעו הרך. הפעלת ענישה הגורמת לכאב ולהשפלה אינה תורמת לאישיותו של הילד ולחינוכו, אלא פוגעת היא בזכויותיו כאדם. היא פוגעת בגופו, ברגשותיו, בכבודו ובהתפתחותו התקינה. היא מרחיקה אותנו משאיפתנו לחברה נקייה מאלימות. אשר-על-כן, נדע כי שימוש מצד הורים בעונשים גופניים או באמצעים המבזים ומשפילים את הילד כשיטת חינוך, הינו אסור בחברתנו כיום.

מתחם הענישה

לצורך קביעת מתחם הענישה הנוהג בעבירות של תקיפת קטינים הנתונים למרותו של הנאשם תוך גרימת חבלה, ביחד עם תקיפת בת זוג, יש לבחון רמת הענישה שנקבעה בפסיקת בתי המשפט.

בגזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז ת.פ. 45690-11-11 מדינת ישראל נ' פלוני, נדון נאשם שהורשע בעבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי (הכאת ילדיו באמצעות חגורה), תקיפת בת זוג, איומים ועבירות נלוות, לעונש בן 24 חדשי מאסר, לרבות הפעלת מאסר מותנה בן 8 חדשים כשחציו במצטבר, סה"כ 28 חדשי מאסר, וענשים נלווים.

בגזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ת.פ.ח. 802-06-12 מדינת ישראל נ' פלוני, נדון נאשם שהורשע במספר מקרים של תקיפת רעיתו וכן תקיפה והתעללות בקטינים (לאחר שהועמד לדין בגין עבירות חמורות יותר, שהן בסמכות בית המשפט המחוזי), ונגזר דינו לעונש מאסר בן 54 חדשים בפועל. אמנם, העונש נגזר בגין עבירות חמורות יותר, אך החשוב לעניננו, כי נקבע מתחם ענישה ספציפי לכל מקרה של תקיפת קטין או התעללות בקטין על ידי הורה או אחראי, בדרך של הכאה, סטירה, הצלפה באמצעות חגורה וכיו"ב – אשר ינוע בין 8 ל- 18 חדשי מאסר בפועל.

בפסק הדין ע"פ 8554/09 פלוני נ' מדינת ישראל נדחה ערעור על עונש בן 12 חודשי מאסר בפועל שנגזר על הנאשם בעקבות הרשעתו, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות התעללות בקטין על ידי אחראי ותקיפה בנסיבות מחמירות.

בגזר הדין בית משפט השלום בעכו, ת.פ. 5451-10-12 מדינת ישראל נ' פלוני, נדון נאשם שנדון בגין עבירות אלימות של פציעה ותקיפה כלפי בת זוגו, וכן תקיפת קטין תוך גרימת חבלה, בכך שתקף את אשתו באמצעות שני מקלות עץ מחוברים בשרשרת ברזל, וכן תקף את בנו הקטין לרבות קשירת ידיו ורגליו באזיקון ונשיכתו, והכאתו בסטירה, לעונש כולל בן שלוש שנים ומחצה, לרבות הפעלת מאסר מותנה בן 6 חדשים במצטבר, וענשים נלווים.

בגזר הדין ת.פ. (שלום פתח-תקוה) 45713-11-11 מדינת ישראל נ' פלוני, נגזר דינו של מי שהורשע בשלושה מקרים של תקיפת קטין על ידי אחראי באמצעות חגורה או באמצעות ידיו, למאסר כולל בן 24 חדשים, בתוספת הפעלת מאסר מותנה בן 8 חדשים, חציו במצטבר.

בגזר הדין בית משפט המחוזי בירושלים ת.פ. 437/09 מדינת ישראל נ' פלוני, נדון נאשם בגין עבירות של חבלה ותקיפה של קטין, בכך שהכה את בנותיו באמצעות מקלות חזרן ובאמצעות חגורה וכן קשר אותן באמצעות כבל חשמלי, הוטלו עליו 12 שנות מאסר.

בגזר הדין בית משפט השלום בבאר שבע ת.פ. 3633/09 מדינת ישראל נ' אבו רקייק נדון נאשם בגין עבירות של תקיפת בת זוג ותקיפת קטינים, בכך שהניח רגלו על צווארה של זוגתו במטרה לחנוק אותה, הצליף בילדיו באמצעות כבל מאריך, סטר לילדיו, לנוכח עבירות קודמות דומות ולאחר שנקבע כי נוהג לפרוק זעמו על אשתו וילדיו, לעונש מאסר בן 60 חדשים, בתוספת הפעלת מאסר מותנה בחלקו במצטבר, סך הכל עונש בן 68 חדשי מאסר.

בפסק הדין רע"פ 6464/10 דדון נ' מדינת ישראל אישר בית המשפט העליון גזר דין של בית משפט השלום בראשל"צ, שאושר בערעור שהוגש בבית משפט המחוזי מרכז, בו נדון נאשם בגין עבירות של תקיפת בת זוג ומספר עבירות של תקיפת קטין באלימות פיסית ומילולית, תוך שנקבע כי השרה אוירת טרור ופחד בבית, לעונש מאסר בן 36 חדשים.

תוך החרגת הפרשות שנדונו בבית המשפט המחוזי, ובהן היתה מסכת קשה יותר של אלימות והתעללות שהביאה להטלת עונש כבד, מוצא בית המשפט, לקבוע מתחם ענישה שינוע בין 8 חדשי מאסר ל- 18 חדשי מאסר בגין כל אחד מהאירועים בגינם הורשע הנאשם. בגין מכלול העבירות שביצע הנאשם בתיק זה, שחלקן – העבירות נושא האישום הראשון – מהוות מסכת אירועים הקרובים זה לזה וקשורים זה לזה, אם גם אינם מסכת אחת ממש, קובע בית המשפט מתחם ענישה אשר ינוע בין שנה מאסר ועד שלוש שנות מאסר ומחצה.

קביעת הענישה הספציפית במסגרת המתחם

קביעת הענישה הספציפית בתוך המתחם נעוצה, ראש וראשית, בחומרתם של מעשי האלימות בהם הורשע הנאשם; שימוש בנשק חם או קר; כן נעוצה בהקשר הכולל של המעשים, לרבות משכם, עקביותם, האוירה הכללית שיוצר הנאשם בבית המשפחה; עוד יש ליתן משקל של ממש לתוצאות האלימות כלפי בני המשפחה המתלוננים, הן במישור הפיסי, דהיינו גרימת חבלות, והן במישור הנפשי. ביצוע העבירות תחת השפעת חמרים משני תודעה, כגון סמים ואלכוהול, גם בו יש משום נסיבה לחומרה; עוד יש לשקול עברו הפלילי של הנאשם, לרבות רצדיביזם בנוגע לעבירות דנן. כן תילקחנה בחשבון, כמצוות המחוקק, נסיבותיו האישיות של הנאשם ואף ההשפעה שתהיה לעונש שיגזר על המרקם המשפחתי. מידת הפנמתו של הנאשם את חומרת המעשים שביצע וכן הליך טיפולי שעבר, אף הם מהווים שיקול ממשי.

בבוא בית המשפט לקבוע הענישה הספציפית לנאשם האינדיוידואלי, מוצא, כי במקרה דנן, קיימות נסיבות המצביעות לכיוון החמרת הענישה במסגרת המתחם:

1. מעשי האלימות הפיסית והמילולית בהם הורשע הנאשם היו משפילים, אכזריים, בלתי מוסברים, שלא לאמר - על גבול הסדיזם. וראו לענין זה סילוק הנאשם את ילדיו מהבית ביום חורף קר, לרבות מקרה בו סולק ילד יחף; הוצאת ילדה רכה בשנים מהבית בשעה 03:00 לפנות בוקר; סגירת הילדים בחדר וזימונם למעין "בירור" שנערך עם כל אחד בנפרד, תוך הכאתו; הדרישה מאחד הילדים, לבצע קפיצת ראש מהשולחן בסלון;
2. הנאשם ניצל את חוסר האונים של המשפחה, לרבות ניתוקה של אם המשפחה ממשפחתה, ותלותם המוחלטת של בני המשפחה בנאשם;
3. מעשי האלימות כללו שימוש בנשק קר - מקל או חגורה;
4. הילדים סבלו חבלות כתוצאה ממעשיו של הנאשם, בדמות סימנים שנותרו על גופם;
5. הנאשם בעל עבר פלילי לא מבוטל, ולאחרונה הורשע בעבירות אלימות ואיומים (לא במסגרת המשפחה), שבוצעו תחת השפעת צריכת אלכוהול;
6. הנאשם נטל אחריות באופן מילולי, אך בית המשפט התרשם, כי נטילת אחריות זו היתה מן הפה ולחוץ, ומכל מקום, לא עבר הנאשם כל הליך טיפולי, ההגנה אף נמנעה מהפניתו לשירות המבחן, כך שאין בנמצא כל אינדיקציה, כי עבר תהליך כלשהו העלול להפחית ממסוכנותו;
7. טענות הנאשם בדברו האחרון, כי פעל מתוך רצון לשמור על בטחונם של ילדיו, אינן נתמכות בראיות כלשהן;
8. בית המשפט אינו מוצא נסיבות אישיות חריגות או מצב רפואי חריג המטה הכף לכיוון הקלה עם הנאשם. הבעיות הרפואיות מהן סובל הנאשם, אפיניות למי שמעשן באופן כבד, צורך אלכוהול, ואינו מנהל חיים יצרניים ויציבים.

כלעומת שיקולים אלה, קיימות גם נסיבות המצביעות לכיוון הקלה בעונש:

1. רצונם המפורש של בני המשפחה, כפי שעולה מתסקיר נפגעי העבירה, כי הנאשם ישוב להתגורר בבית;
2. הודאת הנאשם באשמה, אשר היה בה כדי לחסוך זמן שיפוטי וכן להקל על המתחים שהיו עלולים להגרם לו זומנו מי מהילדים או בני המשפחה לחקירה בבית המשפט (למעט הילדים הרכים בשנים, לגביהם בכל מקרה היתה מעידה חוקרת הילדים);
3. מעשי האלימות שבוצעו אינם ברף החמור ביותר ולא גרמו לפגיעות גופניות במי מהילדים (להבדיל מפגיעות נפשיות, אותן מי ישורנו);
4. עוד ראוי לקחת בחשבון, ביום פקודה, את נסיבותיו המיוחדות של נאשם זה, כפי שפורטו בטעונים לעונש בפרו' מיום 09.07.2014, ע' 15 ש' 13 – 14, וכן בדברו האחרון של הנאשם.

חרף העמדה האמביוולנטית בתסקיר נפגע העבירה, וגם לאחר שבית המשפט שוקל את האפשרות לפגיעה בתפקודה של המשפחה כתוצאה משליחת הנאשם למאסר, הרי חומרת המעשים לרבות מאפיני האכזריות וההשפלה שבהם; היעדר האמפתיה שהם מבטאים; ומידת הפגיעה אשר נגרמה לילדים הקטינים, מביאים למסקנה, כי דין נסיבותיו האישיות של הנאשם, במקרה דנן, להדחות, וכי שומה על בית המשפט להרחיק הנאשם, לתקופה ממשית, לבית האסורים, וזאת על מנת להבטיח שלום בני משפחתו, בטחון הילדים הקטינים ורעיתו, ולאפשר למשפחה לאזור כוחות ולהשתקם בלא האימה והלחץ שמטיל כלפיהם הנאשם.

ודוק: כפי שנקבע לא פעם בפסיקה, ככל שחומרתן של העבירות גדולה יותר, פוחת משקלן של הנסיבות האישיות. ראה ע.פ. 344/81 מדינת ישראל נ' סגל, פ"ד לה(4) 313.

מאידך, כאשר המדובר, למעשה, בפעם הראשונה בה נדון הנאשם למאסר בגין עבירות אלימות במשפחה, וגם לנוכח הנסיבות לקולא שפורטו לעיל, רואה בית המשפט לקבוע תקופת מאסר כזו, שיהיה בה כדי להרתיע הנאשם ולהציב לו גבולות, אך גם להותיר לו תקוה להפיק הלקחים המתאימים ולשפר התנהגותו והתנהלותו כלפי בני המשפחה. מכלול השיקולים מצביע, איפוא, לכיוון ענישה על הצד הבינוני של מתחם הענישה.

עוד רואה בית המשפט להשית על הנאשם מאסר צופה פני עתיד, לתקופה ארוכה יותר כאשר המדובר על עבירות אלימות במשפחה או עבירות אלימות שבוצעו תחת השפעת אלכוהול, סמים או חמרים משני תודעה.

לנוכח מצבה הכלכלי של המשפחה כפי שעלה מתסקיר נפגע העבירה, אין בית המשפט רואה להשית על הנאשם עיצום כספי מסוג כלשהו.

לאחר שבית המשפט שמע טענות הצדדים; שמע דברו האחרון של הנאשם; עיין בראיות לעונש ובתסקיר נפגעי העבירה – רואה לגזור על הנאשם הענשים הבאים:

א. 24 חדשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו של הנאשם, 16.12.2013;

ב. 12 חדשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י', כלפי מי שהוא בן משפחה, כהגדרתו בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה – 1995, או שנעברה תחת השפעת אלכוהול, סמים או חמרים משני תודעה;

ג. 6 חדשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י', כלפי מי שאינו בן משפחה, כהגדרתו בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה – 1995, ושלא נעברה תחת השפעת אלכוהול, סמים או חמרים משני תודעה.

הודעה זכות הערעור.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ד, 15 יולי 2014, במעמד התובע מתמחה עדי בראל, הסניגור עו"ד ערן בן ארי, והנאשם.