1. בפני תביעת שיבוב של פיצוי לרכב מבוטח התובעת מסוג שברולט שהיה מעורב בתאונת דרכים ביום 3.5.13 בצומת אייל.

אין חולק, כי רכב מבוטח התובעת נפגע בפגיעה אחורית ע"י רכב השייך לנתבע.

המחלוקת נוגעת לשאלת זהות הפוגע, האחריות והיקף הנזק. הואיל ולטענת הנתבע היה זה אחיו שנהג ברכב, שאף שילם למבוטח התובעת סך כולל של 3,000 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של כל טענותיו.

2. עפ"י עדות עד התביעה מר רועי רחמני, נהגה אשתו ברכב השברולט עובר לתאונה, ומיד לאחריה התקשרה אליו וסיפרה לו את קורותיה. באותו מעמד התנהלה שיחה בינו לבין הנהג הפוגע, ולאחר שהוחלפו פרטים הובהר לו כי הנתבע לא הסדיר לעצמו ביטוח נזקי רכוש . עפ"י עדותו, הבין כי ברצון הפוגע לפצותו על נזקו בגובה ההשתתפות העצמית בסך של 3,000 ₪. לצורך כך נקבעה פגישה בין הצדדים בקפה ארומה בכוכב יאיר, שאז פורטו בפניו תנאי ההצעה להביא לסילוק התביעה. בתום הפגישה הודיעו האחרון כי ישלח לו מסמך לחתימה מצדו. עוד העיד עד התביעה, כי מכיוון שלא נחה דעתו מההצעה, פנה אל סוכן הביטוח שלו אשר יעץ לו שלא לחתום על כל מסמך שהוא. בסופו של דבר, לאור עצה זו הודיע לבר שיחו שאינו מעוניין להגיע איתו להסכמה ואינו חותם על כל מסמך , אם כי התפלא על כך שהאחרון שלח לו הודעת טקסט שהוא מודה לו על שיתוף הפעולה . מאז לא שמע ממנו דבר ורק במהלך ברור התביעה בתיק זה נחשף עד התביעה לטענתו למסמך שהוצג ע"י הנתבע, שהיווה כביכול הסכם פשרה חתום בין הצדדים .

לטענת עד התביעה לכשראה את המסמך נוכח לדעת כי חתימתו זויפה ,שכן מעולם לא שולם לו דבר בגין התאונה ע"י הנתבע או מי מטעמו ולכן נאלץ בזמנו לפנות לתובעת ולדרוש את הפיצוי עפ"י הפוליסה.

העד הכחיש את גרסת הנתבע כי יזם פניה לאחיו לתשלום פיצוי לאחר שבירר את גובה הנזק. לדידו נהפוך הוא, לבקשת האחרון בעניין היקף הנזק, הקריא לו פרטי הסכום ששולם על ידו למוסך, והאחרון השיב לו כי הסכום מופרז וגבוה.

3. מטעם הנתבע העיד אחיו שתיאר בעדותו את נסיבות התאונה. לגרסתו לאחר שחזר מביה"ח בלינסון לביתו, באותו היום הגיע לגשר החוצה בכביש עוקף אייל, כשהוא נוסע בשיירה מאחורי רכב התובעת, לפתע הגיח רכב מהכיוון הנגדי, חצה את הרמזור באדום דבר שהביא לעצירת כלי הרכב. נהגת השברולט שנסעה לפניו עצרה בפתאומיות ולמרות שניסה לבלום אחריה פגע ברכב מאחור וכך רכבים נוספים נפגעו בתאונת שרשרת. לדבריו יצר איתו קשר בעלה של נהגת הרכב ודובר כי יצור עמו קשר מחדש לאחר שיבדוק את היקף הנזק.לאחר כחודש נפגשו בבית קפה בארומה והגיעו להסכמה לסילוק התביעה בסך של 3,000 ₪, ובאותו מעמד נחתם הסכם הפשרה בין הצדדים . בהמשך, הגיע עד התביעה לביה"ח בלינסון ( שם שהה עד ההגנה לנוכח אשפוזו של אחיו ) ע"מ לקבל את התמורה.

העד הודה, כי בעלה של נהגת השברולט שוחח עמו בסמוך מאוד לתאונה. אחרי שבועיים שוחחו טלפונית שוב בדבר היקף הנזק ואחרי מספר ימים נפגשו בבית הקפה כאמור, והגיעו להסכמה. הוא העיד כי הגיע לבית הקפה עם מסמך הסדר הפשרה מודפס, ושם הוא נחתם. יחד עם זאת התקשה להסביר תוכן הודעת טקסט שנשלחה לעד התביעה על פיהן המסמך טרם נחתם במועד מאוחר יותר.

4. לטענת ב"כ התובעת, בהעדר מחלוקת בשאלת האחריות, ואף לא בעניין הנזק שעה שהשמאי לא נחקר, הוכחה התביעה ולכן יש לחייב את הנתבע בפיצוי בגין הנזק. למעשה, לא התמודד הנתבע עם טענת הזיוף של עד התביעה, ועל כן אין לתת כלל משקל להסדר הפשרה שנחתם כביכול.

ב"כ הנתבע לעומתו פירט מספר נימוקים לדחיית התביעה.

ראשית, העדר יריבות בין התובעת לנתבע, הואיל והוכח כי האחרון הוא רק הבעלים של הרכב ואילו הנהג ברכב היה אחיו. שנית, אמינותו של עד התביעה נפגמה, גם לאור הודעתו למבטח, גם לאור העלאת טענת זיוף מאוחרת ולאור העדר העדתה של נהגת הרכב, ולכן ממילא לא הוכחה התביעה.

יתר על כן, משסולקה התביעה כלפי מבוטח התובעת, אין התובעת זכאית להשתבב בגין תשלום שביצעה מעבר לכך.

דיון

5. נסיבות התאונה, ככל שמדובר בפגיעה אחורית ברכב מבוטח התובעת, הוכחו.

יתר על כן, אף בהודעת הנתבע כי אין מחלוקת על הפגיעה (כפי שבוטא בפרוטוקול הדיון ביום 17.2.16), יש משום חיזוק המסקנה בדבר אופן הפגיעה ונסיבותיה.

שאלת זהות הנהג הפוגע הועמדה כמחלוקת כבר בכתב ההגנה שהוגש ביום 2.2.14. מאז לא תוקן כתב התביעה, ולא הוגש כתב תשובה, על כן בהינתן העובדה שהנתבע לא היה הנהג הפוגע, היה על התובעת להוכיח את עילת התביעה כנגדו.

בבחינת מסכת הראיות, הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבע נהג ברכב וסבירה יותר המסקנה כי היה זה אחיו שנהג בו בזמן התאונה.

מסקנה זו מבוססת גם על עדותו של עד התביעה והעובדה שבמהלך כל ההתדיינות בין הצדדים לא ייחס את הנהיגה או את הפגיעה ברכב לנתבע עצמו.

יתר על כן, הנתבע הגיע לעדות בביהמ"ש, נחקר ע"י ב"כ התובעת ולא הופרכה הגרסה כי לא נהג ברכב.

לפיכך, כבר מטעם זה היה מקום להורות על דחיית התביעה.

6. התובעת הסתמכה אמנם על הטענה כי הנתבע ,כמי שהוא בעליו של הרכב נושא באחריות לתאונה ותוצאותיה אולם, לא הונחה ע"י התובעת תשתית ראייתית לחיובו מעצם העובדה שהתיר לאחיו לנהוג ברכב.

אין לקבל את טענות התובעת כי לא היו ידועים לה פרטי הנוהג ברכב, שלא נמסרו לעד מטעמה. אין ספק שמאז הגשת כתב ההגנה ועד לדיון ההוכחות, היה סיפק בידי התובעת לתקן תביעתה או לברר לפחות את גרסת הנתבע, ולא עשתה בעניין דבר.

יתר על כן כתב התביעה ייחס לנתבע אחריות כלפי התובעת מכח נהיגתו ברכב והתרשלותו שעה שפעל כך, וגרסה זו הופרכה ועל כן יש לדחות את התביעה לנוכח כך.

7. למעלה מן הצורך, איפוא אדרש למחלוקת הנוספת בעניין שאלת סילוקה של התביעה בהסדר בין הצדדים עפ"י המסמך מיום 20.6.13.

הנתבע הציג בכתב הגנתו את הסדר הפשרה שבו צוין כדלקמן:

"1. ביום 3.5.13 הייתי מעורב בתאונת דרכים עם צד ב' אשר נהג ברכב מספר 6916836, כתוצאה מהתאונה הנ"ל נגרם לרכבי נזק בשווי של 3,000 ₪.

2. וכפיצוי מלא בגין הנזק הנ"ל קיבלתי מצד ב' סך כולל סופי ומוחלט של 3,000 ₪ כפיצוי עבור כל הנזק שנגרם לרכבי בגין התאונה הנ"ל.

3. עם חתימתי על הסדר זה אני מאשר את קבלת כל הפיצוי הנ"ל.

4. תמורת הסכום וקבלתו מוותר צד א' כלפי צד ב' על כל דרישה או זכות כתוצאה מהתאונה הנ"ל ויהיה צד א' מנוע מלטעון כל טענה שהיא בנוגע לתאונה הנ"ל והוא מתחייב לא להגיש כל תביעה עתידית בגין התאונה הנ"ל במישרין או בעקיפין."

מהמסמך עולה לכאורה, שעד התביעה הוצג כמי שהיה מעורב בתאונת הדרכים. מצג זה מתיישב גם עם המיצג שהציג לתובעת במסגרת טופס ההודעה על תאונת דרכים מיום 3.5.13. גם שם הציג עצמו המבוטח כמי שנהג ברכב.

המסמך נושא לכאורה חתימה במקום המיועד לחתימתו של עד התביעה , ועל כן על התובעת היה הנטל להפריכה. יודגש כי טענת זיוף החתימה עלתה רק בעדותו של עד התביעה במסגרת ישיבת ההוכחות ולא קודם לכן ולו ברמז.

מלבד משקלה של הטענה כטענה כבושה יש לתת את הדעת לעובדה שלא הוצגה כלל תלונה למשטרה או חוו"ד גרפולוג באשר לזהות החתימה.

זאת ועוד, שתי עדויות הצדדים הן של עד התביעה מר רחמני והן של עד ההגנה מר מוחיי גאבר היו נגועות באינטרס עצמי, לפיכך ניתן לייחס להן משקל סגולי שווה . ברם הואיל והנטל על התובעת להוכיח כי המסמך הנ"ל לא נחתם ע"י העד מטעמה, ולא העלתה כל טענה אחרת בגין נפקותו או תוקפו בהתייחס לתוכנו המעיד על כוונה לסילוק מלא של כל תביעה ודרישה הנוגעת לתאונה, נראה שלא הופרכה גרסת הנתבע בדבר אומד דעת הצדדים להגיע להסדר כנ"ל.

לסיכום

8. לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2500 ₪.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ו, 04 מאי 2016, בהעדר הצדדים.