1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מיום 7.11.2013 במסגרתה נדחתה בקשתו המבקש להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, וכן על החלטה מיום 26.11.2013 הדוחה בקשתו לעיון מחדש. עיקר טענות המבקש בבקשה זו נסבות על מצבו הכלכלי הקשה, כאשר לטענתו שגה ראש ההוצאה לפועל משלא ערך חקירת יכולת בעניינו. לטענת המבקש, באיזון בין האינטרסים השונים עליהם מבקש להגן המחוקק, יש לקבל בקשתו ולהכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים. מדובר במוצא אחרון למבקש שכן הליך פשיטת רגל בו פתח נמחק על פי החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה.

2. בד בבד עם הגשת בקשה זו הגיש המבקש בקשה להארכת מועדים, מטעמים הנוגעים לפרוצדורה הכרוכה בהרחבת המינוי לב"כ למבקש ע"פ חוק הסיוע המשפטי תשל"ב- 1972, בקשר עם הליך זה של בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל. המדובר בטעם מיוחד, המצדיק לטעמי הארכת מועדים הקבועים בחיקוק ועל כן מתוקף סמכותי על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 הנני נעתרת לבקשה זו.

3. כמו כן, הגיש המבקש בקשה לפטור אותו מהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיב על-פי תקנה 432 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. המבקש לא הציג כל נימוקים המצדיקים הבקשה אלא שב על האמור בבקשת רשות הערעור.

4. לאחר שעיינתי בטענות המבקש, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטות הרשם והנני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור, ללא צורך בקבלת תשובה ומכוח סמכותי על פי סעיף 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, מכל הנימוקים שלהלן:

א. כב' הרשם בהחלטתו מיום 7.11.2013 עמד על כך, כי מזה שלוש פעמים פוזרו תיקיו של המבקש דכאן. משמעות הכרזתו כחייב מוגבל באמצעים תהא איחוד תיקיו בפעם הרביעית. המבקש לא הציג נימוקים המצדיקים לעשות כן, המבקש אף לא הציג שינוי נסיבות המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. בצדק קבע כב' הרשם, כי הטענה שלא נבדקה יכולתו הכלכלית של המבקש איננה רלוונטית שכן "מצבו הכלכלי של החייב, קשה ככל שיהיה, אינו מהווה שיקול למספר בלתי מוגבל של תיקי איחוד" (החלטה מיום 26.11.2013). לא למותר לציין, כי בצדק קבע כב' הרשם כי בקשה לעיון חוזר אינה מהווה תחליף לערעור ואין מקום להידרש לה בלא שהצביע המבקש על שינוי נסיבות.

ב. למעלה מן הצורך יצוין, כי המבקש מציע סכום זעום לפריסת תשלומים (150 ₪ בחודש) ביחס ליתרת חובו הכוללת העולה לכדי 2,245,875.59 ₪ [יתרת חוב המעודכנת ליום 17.3.2010, המבקש לא הציג נתונים עדכניים נכון להיום]. הסכום המוצע עשוי להנציח את החוב ולא להוביל לפירעונו. במצב דברים זה הרי שהכרזה על החייב כמוגבל באמצעים אין בה כדי לתרום לפירעון החוב.

כב' השופט ד' בר אופיר עמד על כך בבר"ע (ת"א) 20311/99 יוסף קאשי נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ב-15.4.1999):

"לי נראה כי על פי הפרשנות התכליתית של סעיפי החוק המתייחסים לחייב מוגבל באמצעים או לאיחוד תיקים של חייב שאיננו מוגבל - המחוקק לא התכוון כל עיקר להנציח פירעון חובות ניכרים בתשלומים קטנים שנפרשים על פני שנים ארוכות, מבלי שהפירעון המלא נראה באופק.

לתשלומים הקטנים שהחייב מחויב בהם לאחר בדיקת יכולתו אין משמעות כלכלית, והזוכה כלל לא נהנה מהם ואיננו מסוגל להחזיר לעצמו את החסר במשאביו הכספיים. הטלת הגבייה בשיעורים מעטים על מערכת ההוצאה לפועל, מטילה עליה מעמסה ארגונית מצטברת ובסופו של דבר איננה משיגה את המטרה שלשמה הוקמה, והיא מועסקת בפעילות חסרת ערך לזוכים..."

ג. בהתייחס לטענת החייב ביחס להליך זה כמוצא אחרון עבורו, יש לציין כי כעולה מהחלטות בית המשפט המחוזי בהליך פש"ר 37781-05-11, נמחק הליך פשיטת רגל בו החל המבקש מחמת מחדליו של המבקש בלבד. בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 2.12.2012 עמד על כך כי "עיון בתיק זה מלמד כי החייבת (המבקש בהליך זה- ש.פ.כ) טרם ביצעה הנדרש ממנה בהחלטות שניתנו בהליך זה, לרבות ובמיוחד ההחלטה מיום 10/7/2012. בהתאמה יש לראות החייבת כמי שזנחה הצורך בהמשך הליכים בתיק זה...." (הדגשה לא במקור). המבקש לא הופיע אף לדיון שנקבע בעניין בקשתו לביטול פסק הדין הנ"ל (דיון מיום 14.3.2013) ובמסגרת זו קבע בית המשפט המחוזי: "השעה כעת 12:14 ואין הופעה מטעם החייב. כמו כן לא מצאתי כל סיבה המלמדת כי החייב הפנים חובותיו בהליך, החייב לא ביצע הנדרש ממנו לצורך ביטול פסק הדין. אשר על כן אני מורה על מחיקת הבקשה לביטול פסק הדין" (הדגשה לא במקור).

5. בסופו של יום לא מצאתי כל עילה להתערבות בהחלטת הרשם. דווקא לנוכח מצבו הכלכלי של החייב כנטען על ידו, ומשפוזרו שלושה תיקי איחוד קודמים בעניינו, לא מצאתי כי הכרזה עליו כחייב מוגבל באמצעים יש בה כדי להגשים תכליות חוק ההוצאה לפועל ולאזן נכונה בין האינטרסים המוגנים כי אם להנציח פירעון החובות.

אי לכך הנני דוחה את בקשת רשות הערעור ללא צו להוצאות.

לאור האמור, מתייתר הצורך בהפקדת ערבון.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בדואר.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ד, 25 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.