1. לפניי בקשה לאישור תביעה כתובענה מנהלית. טענת המבקש היא כי הקבוצה בשמה מוגשת התובענה כוללת את כל הנישומים המחזיקים בנכס הנמצא בתחום שיפוטה של המשיבה ואשר מהם גבתה המשיבה ארנונה ביתר, בגין עיגול שטחי נכסים החייבים בתשלומי ארנונה במהלך השנתיים אשר קדמו למועד הגשת בקשה זו.

2. ביום 7.5.14 הגיש המבקש בקשה להסתלק מהתביעה הייצוגית בטענה כי לאחר בירור שערך עם המשיבה הסתבר לו כי הוא מחויב בארנונה על פי שטח קטן בהרבה מהשטח שטען לו בבקשתו.

3. בדיון שהתקיים ביום 10.9.14, ולאחר שנעתרתי לבקשת המבקש להסתלק מן התובענה, הוריתי לבא כוח המבקש כי עליו להחליף תובע ייצוגי. עוד הוסכם בדיון זה להמתין בבירור הבקשה עד להכרעת בית המשפט העליון בסוגיה הנדונה.

4. ביום 14.4.15 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין עמר (רע"א 2453/13 עמר נ' עיריית חדרה (14.4.15)) במסגרתו נקבע כי על רשויות מקומיות לחייב בארנונה לפי חישוב מדויק של השטחים.

5. בהתאם לפסק הדין בעניין עמר, הגיש בא כוח המבקש בקשה לפסוק לו שכר טרחת עורך דין היות ולגוף העניין נקבע כי אכן רשות מקומית אינה רשאית "לעגל שטחים", כפי שנטען בבקשה. לטענתו, התביעה השיגה את תכליתה.

6. המשיבה מתנגדת לפסיקת שכר טרחת בא כוח המבקש וטוענת כי בדעתה לפעול בהתאם להלכה שנקבעה בעניין עמר. ואולם, לעצם העניין, לא נגרם כל נזק לתושבי המשיבה בכל הנוגע לחיוב בארנונה. מסבירה המשיבה כי עוד קודם להגשת התובענה בוצעה על ידה הפחתה של 10% מהשטח החייב בארנונה בחישוב שערכה היא את סכום התשלום עבור ארנונה בו חייב כל אחד מנישומיה, - הפחתה אשר "בולעת" את ההפרש בגין "עיגול השטחים".

עוד מציינת המשיבה כי המבקש ויתר על תביעתו האישית לאחר שנמצא כי הוא מחויב בארנונה על פי שטח קטן בהרבה מהשטח שטען לו בבקשתו. מוסיפה המשיבה וטוענת כי בא כוח המבקש לא שעה להוראת בית המשפט כי עליו להחליף את המבקש באחר, ולמעשה נכון להיום התובענה הייצוגית אינה יכולה לעמוד בהעדר תובע ייצוגי. בהקשר זה מציינת המשיבה כי כתב התביעה כפי שהוא מנוסח כיום, ולאחר שהתברר כי הגבייה מן המבקש נעשית כדין, לא מגלה כל עילה נגדה. לפיכך, כל עוד אין בעל דין בעל עילת תביעה אישית בתובענה, וכן לא נגרם לכאורה נזק למבקש שהסתלק ואף לא למי מנישומי המשיבה, אין מקום לפסוק שכר טרחה לבא כוח המבקש ויש לדחות את הבקשה תוך חיוב בהוצאות.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מחליטה לדחות את הבקשה לאישור התובענה כמנהלית, וזאת ללא פסיקת שכר טרחת עורך דין לבא כוח המבקש.

8. בעניין מי הגליל (עע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (23.7.15)) נקבעה הלכה כי קבלת תובענה מנהלית נגד רשות שלא קדמה לה פנייה מוקדמת תהא חריג מובהק לכלל. עוד נקבע שם כי "להיעדרה של פניה אמורה להיות השפעה רבה מאוד בנושא הגמול ושכר הטרחה" (ראו סעיף י"ד לפסק דינו של המשנה לנשיאה, כב' השופט א' רובינשטיין).

בתובענה דכאן, אין חולק כי המבקש לא פנה תחילה אל המשיבה, קודם הגשת התובענה והבקשה. פנייה כזו, בשים לב להסתלקות המבקש מן הבקשה לאחר שהתחוור לו כי העובדות המפורטות לגביו בבקשה בנוגע לגבייה שלא כדין אינו נכונות, היה בה כדי לחסוך כליל הגשת התובענה על ידי המבקש.

9. זאת ועוד, מצויים אנו במצב בו אין כיום למעשה מבקש בעל עילת תביעה אישית המייצג את הקבוצה. אזכיר כי המבקש עצמו הסתלק מהתביעה וטרם הוחלף בידי אחר, כפי שהורתי לבא כוח המבקש בדיון שהתקיים ביום 10.9.14. לא ברור אם כלל בנמצא מבקש ראוי אשר נגרם לו נזק כתוצאה מהתנהגות המשיבה ומה גודלה של הקבוצה, אם בכלל.

10. אני סבורה כי מכלול השיקולים - העדר פנייה מוקדמת; העובדה שנכון להיום אין לפניי תובע ייצוגי; מידת ההשקעה של בא כוח המבקש בהכנת התביעה בשים לב לכך שמדובר בתביעות רבות שהוגשו לבתי המשפט בישראל בעניין הנדון; השלב המקדמי בו הסתיימה התביעה טרם התקיים דיון ענייני בבקשה גופה - מוליך למסקנה כי אין לפסוק שכר טרחה במקרה זה. ומנגד, אין לפסוק הוצאות לחובת המבקש ובא כוחה.

11. על כן, כאמור, הבקשה לאישור התובענה כמנהלית נדחית. התביעה המינהלית נדחית. הבקשה לפסיקת שכר טרחה לבא כוח המבקש נדחית אף היא. כל צד יישא בהוצאותיו.

רשמתי לפניי את הסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול הדיון שנערך היום, לגבי נתונים המצויים בידי המשיבה בנוגע לשטח המדויק של המבנים שבשטחה, לעניין המועד בו על המשיבה לפעול כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין עמר.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ו, 12 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.