בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מיום 25.11.13 (כב' הרשם הבכיר אדי לכנר), אשר תוקן ביום 10.12.13.

בפסק הדין התקבלה באופן חלקי תביעתו של המבקש נגד המשיבה בגין תשלום עודף בניגוד להסכם ההתקשרות שנחתם בין הצדדים בחודש ינואר 2009 ופעולה שלא בתום לב מצד המשיבה. במסגרת פסק הדין, קבע בית משפט קמא כי יש להורות על סיום ההתקשרות החל מיום מתן הודעה בכתב מצד המבקש ועל כן תשיב המשיבה למבקש את כל הכספים בהם חויב המבקש, החל מחודש ינואר 2012.

הצדדים התקשרו בעסקה למשך 24 חודשים, החל מינואר 2009 ועד לדצמבר 2010. במהלך תקופה זו פנה המבקש אל המשיבה וביקש שלא לחדש את ההתקשרות מעבר לחודש דצמבר 2010.

המחלוקת בין הצדדים סבה על אופן סיום ההתקשרות. המבקש טען כי די בשיחת הטלפון שערך עם נציגת המשיבה במהלך חודש יוני 2010 בה הודיע על רצונו לסיים את ההתקשרות על מנת שלא לחדש את ההסכם ואילו המשיבה טענה כי על פי לשון ההסכם יש להודיע על רצון לסיום ההתקשרות בכתב ומשכך פנייתו הטלפונית אינה בבחינת הודעה על סיום ההתקשרות.

בית משפט קמא קבע כי צד המעוניין להודיע על סיום ההתקשרות חייב לעשות כן בכתב, בהתאם ללשון ההסכם ומשלא עשה כך המבקש – אין לראות בשיחת הטלפון כהודעה על סיום התקשרות.

לאחר שעיינתי בבר"ע וצרופותיה, בפסק הדין ובתיקון לו, החלטתי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור ולדון בה כבערעור.

המבקש ביקש לסיים את ההתקשרות בדצמבר 2010. לשם כך הוא פנה מראש אל המשיבה עוד ביום 3.6.10 וביקש לסיים את ההתקשרות, לרבות החזרת הציוד הכרוכה בכך, כפי שעולה מתמליל שיחה עם נציגת המשיבה שצירף המבקש. לדברי הנציגה פניה דומה נעשתה גם באוגוסט 2010.

כעולה מחומר הראיות,הודעתו של המבקש על סיום ההתקשרות התקבלה ותועדה אצל המשיבה עוד ביוני 2010, ומשתועדה כך יש להשקיף עליה בנסיבות המקרה הפרטני דנן כעל הודעה הממלאת אחר תכלית דרישת הכתב.

לפיכך פסק הדין נושא הבר'ע יתוקן באופן שכל הסכומים שגבתה המשיבה מהמבקש בתקופה שבין ינואר 2011 ועד דצמבר 2011 יוחזרו לו.

המשיבה תישא בהוצאות הליך זה בסך 5000 שח.

ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו.

המזכירות תודיע לצדדים

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.