1. לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין להעברת התביעה לבימ"ש במחוז דרום.

2. לטענת המבקשים (הנתבעים) לבימ"ש דנא אין סכמות לדון בתובענה והסמכות המקומית נתונה לבימ"ש השלום בבאר שבע.

3. המבקשים מוסיפים וטוענים שמקום עסקם בבאר שבע ומקום התרחשות האירועים המצוינים בכתב התביעה הוא במשרדי הנתבעים בבאר שבע.

4. הבקשה הועברה לתגובתו של המשיב (התובע) שמתנגד לבקשה. לטענת התובע היות והנכס נשוא התובענה במושב בני עייש, הסמכות המקומית נתונה לבימ"ש דנא.

5. תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז – 1976 קובעת:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6) בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית."

6. עפ"י הנטען בכתב התביעה התובע ביחד עם שותף זכו בהתמחרות לרכישת סופרמרקט במושב בני עייש. התובע הפקיד כספים בידי הנתבעים. מסיבות לא ברורות ולמרות שחלפו כשנתיים, לא נחתם הסכם מכר עם התובע. זאת ועוד, כסף שהיה מושקע על ידו במניות לצורך תשלום עבור הנכס צבר הפסדים שהיו יכולים להימנע אם היה משלם את יתרת התמורה בזמן סביר.

7. לאחר שעיינתי ושקלתי טענות הצדדים, מקובלת עלי טענת המבקשים לפיה לבימ"ש דנא אין הסמכות המקומית לדון בתובענה.

8. ובמה דברים אמורים, התנהלות התובע אל מול הנתבעים היתה במשרדיהם בבאר שבע. החלופה היחידה בה יכול היה התובע לחסות במסגרת הוראות תקנה 2 המאוזכרת לעיל שמקנה סמכות לבימ"ש דנא הינה ס"ק (4) לתקנה שמתייחס למקום מסירת הנכס. דא עקא, הנכס לא נמסר לידי התובע והחוזה עמו לא נחתם.

9. אי לכך ובהתאם לזאת, בהתאם להוראות סע' 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], הנני מורה בזאת על העברת הדיון בתיק לבימ"ש שלום בבאר שבע במסגרת הליך של תביעות קטנות.

10. איני מקבל את בקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף, כאשר הסעד המתאים הינו העברת התיק לבימ"ש מוסמך.

11. איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תפעל כאמור בסע' 9 בהחלטה ותשלח העתק ממנה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.