13 פברואר 2017

ע"י ב"כ: עו"ד הילה זקס

1. בפנינו תביעת התובע כנגד הנתבעת בה עתר לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו וסיומה.

העובדות בתמצית -

2. התובע הועסק על ידי הנתבעת 1, חברה פרטית בע"מ, אשר מפעילה את בית הקפה "נחמה וחצי" (להלן: בית הקפה), בכיכר הבימה 2 בעיר תל אביב. בתקופה הרלבנטית לתביעה, בעליה הרשום היחיד של החברה היה מר אורן אמיר.

3. הנתבעת 2, גב' דולי גולדזמד, אשר יחד עם בעלה, מר מומו גולדזמד, משמשים כמנהלי בית הקפה.

4. התובע עבד בבית הקפה החל מיום 1.10.09 ועד להתפטרותו ביום 29.10.12.

תמצית טענות הצדדים-

5. לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה את מלוא שכרו במהלך תקופת עבודתו. מאחר והתרעותיו בפני מר גולדזמד לא נענו, נאלץ התובע להתפטר מעבודתו בדין מפוטר. נוכח זאת, טען התובע כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. בנוסף, טען התובע כי הינו זכאי לתשלום הפרשי שכר וכן תשלום זכויות סוציאליות נוספות אשר לא שולמו לו. עוד טען התובע, כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את הרמת המסך וחיובה האישי של הנתבעת 2 בתשלומים להם הוא זכאי.

6. לטענת הנתבעת, במשך כל תקופת העסקתו קיבל התובע את מלוא הכספים והזכויות להם היה זכאי. טענותיו הועלו רק בחלוף 3 שנים, בתקופה בה תוכנן להרחיב את פעילות בית הקפה, בניסיון חסר תום לב מצד התובע להגדיל את הכנסותיו. כאשר הבין התובע כי החברה לא תיכנע לדרישותיו, מצא דרך חדשה לגרוף לכיסו כסף שלא כדין, באמצעות התפטרות בדין מפוטר, אולם מדובר בטענה חסרת שחר. הנתבעת טענה כי יש לדחות על הסף את התובענה כנגד הנתבעת 2 מחמת היעדר יריבות והיעדר סמכות עניינית שעה ששמה של הנתבעת 2 שורבב לתביעה, מתוך רגשות נקם של התובע בלבד.

7. ביום 25.12.13 הגיש התובע את כתב תביעתו כנגד הנתבעת בו תבע הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, הפרשי תגמולים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי חגים, דמי הבראה, פדיון ימי חופש, פיצויים לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר), פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

8. בדיון המוקדם, הסכימו הצדדים כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים אשר אינם שנויים במחלוקת. בהתאם לכך, שילמה הנתבעת לתובע סך של 9,004 ₪, מתוכם סך של 4,814 ₪ בגין פדיון ימי חופשה וסך של 4,189.72 ₪ בגין הפרשות לגמל ולפיצויים (נספח 5 לתצהירי הנתבעים, ס' 17 ו – 21 לתצהירה של גב' גולדזמד, ס' 32,42 לתצהירו של התובע).

9. מטעם התובע העיד התובעת בעצמו, מטעם הנתבעת העידו מר שלמה גולדזמד וגב' דולי גולדזמד, מנהלי בית הקפה.

דיון והכרעה -

10. במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:

• 1. מה היה תפקידו של התובע?
  2. האם זכאי התובע לתשלום הפרשי שכר?
  3. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה, האם התפטרות התובע הינה התפטרות בדין מפוטר?
  4. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ותשלום הודעה מוקדמת?
  5. האם זכאי התובע לתשלום הפרשי תגמולים, דמי חגים, דמי הבראה, פדיון ימי חופש, פיצויים לפי חוק הגנת השכר?
  6. האם התובע זכאי לפיצויי הלנת שכר ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים?
  7. האם יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2 בשל היעדר סמכות והיעדר יריבות?

תפקיד התובע-

11. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע החל לעבוד כמוזג ומגיש משקאות ואוכל (ברמן) בבית הקפה ולאחר מכן קודם לתפקיד מלצר. הצדדים חלוקים בשאלה, מהו התפקיד אותו מילא התובע בבית הקפה בהמשך לתפקידים אלו. לגרסת התובע, קודם לתפקיד מנהל בית הקפה (ס' 3 לתצהירו של התובע) ולגרסת הנתבעת, התובע לא ניהל את בית הקפה אלא עבד בתפקיד "מלצר אחראי משמרת" (ס' 8 לתצהירה של גב' גולדזמד, ס' 8-9 לתצהירו של מר גולדזמד).

12. אשר לתפקיד התובע, מצאנו את גרסת הנתבעת עדיפה על פני גרסתו של התובע. הוכח בפנינו כי בית הקפה נוהל על ידי מר וגב' גולדזמד (ס' 4-6 לתצהירה של גב' גולדזמד ולתצהירו של מרגולדזמד, אשר האמור בהם לא הופרך על ידי התובע). נציין, כי גם התובע הודה בתצהירו כי בני הזוג גולדזמד הם אלו אשר ניהלו את בית הקפה: "יחד עם הנתבעת 2, ניהל את בית הקפה, בעלה, מר שלמה גולדזמד" (ס' 2 לתצהירו של התובע). בנוסף, התובע אף תיאר בתצהירו כי תנאי עבודתו סוכמו מול מר גולדזמד, מנהל בית הקפה (ר' למשל, ס' 6 לתצהירו של התובע). מטעמים אלו, עדיפה עלינו גרסת הנתבעת, כי התובע לא שימש בתפקיד מנהל בית הקפה. עם זאת, נציין כי מהראיות ומהעדויות עלה כי במסגרת תפקידו ביצע התובע משימות ניהוליות שונות ועבד כאחראי משמרת (עדותו של מר גולדזמד עמ' 20 ש' 9-12, עדותו של התובע עמ' 6, ש' 6-14).

הפרשי שכר-

13. לטענת התובע, בחודש ספטמבר 2011 עבר אירוע של פריצת דיסק אשר מנע ממנו לעבוד כראוי. עקב מצבו הרפואי ביקש לסיים את עבודתו אך מר גולדזמד עמד על כך שימשיך בעבודתו, מאחר והיה מרוצה מאוד מעבודתו. בהתאם לכך, סוכם כי בשל מצבו הרפואי ייצא התובע לחופשה בת חודש ימים וישוב לעבודתו בחודש מרץ 2012.

14. לטענת התובע, סוכם כי החל מחודש 3/12 ישתכר כדלקמן: במשמרות אמצע השבוע בהן יעבוד כמלצר - שכר של 85 ₪ לשעה, במשמרות סוף השבוע בהן יעבוד כמנהל - סך של 55 ₪ לשעה. החל מחודש יוני 2012 – שכרו עלה לסך של 90 ₪ באמצע השבוע וסך של 55 ₪ בסוף השבוע (ס' 6-8 לתצהירו של התובע). לטענת התובע, בשלהי חודש ספטמבר, תחילת אוקטובר 2012, גילה כי הנתבעת לא שילמה בהתאם לסיכום עמו לכן הינו זכאי לתשלום הפרשי שכר בגין 7 חודשים, לתקופה אשר תחילתה בחודש מרץ 2012 עד לחודש אוקטובר 2012 בסך של 11,764 ₪ (תחשיב התובע צורף כנספח ד2 לתצהירו).

15. לגרסת הנתבעת (ס' 10-13 לתצהירו של מר גולדזמד) , התובע הועסק בשני סוגי משמרות- האחת, בתפקיד "מלצר אחראי משמרת" המכונה "משמרת טיפים", במסגרתה עובד התובע כמלצר וכאחראי משמרת, ולכן זכאי היה התובע לחלק יחסי מהטיפים באותה משמרת, כאשר סוכם כי התובע ישתכר שכר מינימום והשלמה לטיפים, כך ששכרו הכולל יעמוד על סך של 85 ₪. עוד הוסכם עם התובע ביחס לעבודה במשמרת זו, כי השכר הקובע לתנאים סוציאליים יהיה השכר המשולם על ידי החברה, ללא הטיפים. הסוג השני של המשמרת בה הועסק התובע, הינו "משמרת פיקס", בה עובד התובע כאחראי משמרת, בגינה זכאי התובע לסך של 55 ₪ לשעה, ללא זכאות לטיפים. הנתבעת אישרה כי החל מסוף חודש 6/12, שכר משמרת טיפים עלה לסך של 90 ₪.

16. לטענת הנתבעת, אופן התשלום לתובע בוצע לפי סוג המשמרות בהן עבד כאשר השוואה בין השכר המפורט בתלושי שכרו של התובע לבין תחשיב שכרו המפורט על גבי דוחות הנוכחות, מעלה כי מלוא שכר התובע שולם. בנוסף, התובע לא העלה כל טרוניה בעניין זה במהלך תקופת עבודתו. לפיכך, התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח זכאותו להפרשי השכר הנתבעים.

17. מגרסאות הצדדים עולה כי המחלוקת המרכזית נסובה סביב השאלה, בגין אילו משמרות זכאי התובע לתשלום בתעריף גבוה של 85 ₪ לשעה (כאשר אין מחלוקת בין הצדדים, כי תעריף זה הועלה לסך של 90 ש"ח לשעה בחודש 6/12), האם בגין כל משמרת בה עבד התובע באמצע שבוע, כטענת התובע או בגין משמרות בהן עבד התובע כמלצר וכאחראי משמרת, ללא קשר לשאלה האם משמרת זו הייתה באמצע השבוע או בסוף השבוע, כטענת הנתבעת.

18. לאחר ששקלנו את גרסאות הצדדים ואת מלוא הראיות והעדויות, אנו קובעות כי התובע לא הוכיח בפנינו את גרסתו לפיה זכאי הוא לתשלום גבוה יותר בגין משמרות אמצע שבוע. התובע לא הגיש ראיה כלשהי אשר יש בה כדי להוכיח את הסיכום אליו הגיע עם הנתבעת לשיטתו. מצאנו כי גרסת התובע לעניין זה, לא הייתה עקבית ואף נסתרה באמצעות הראיות אשר הובאו בפנינו. בהתאם לכך, אנו קובעות כי התובע לא הוכיח את טענתו כי הינו זכאי לתשלום הפרשי שכר, מהטעמים אותם נפרט להלן:

19. ראשית, גרסת התובע ביחס לטענתו כי הינו זכאי להפרשי שכר לא הייתה עקבית. בכתב תביעתו ובתצהירו, טען התובע כי הינו זכאי לתשלום השעתי הגבוה יותר, בגין משמרות אמצע שבוע בהן עבד כמנהל וכמלצר (ס' 9 לכתב התביעה, ס' 8 לתצהירו של התובע), בעדותו(ובהמשך לכך בסיכומיו - סעיף 8), שינה התובע את גרסתו וטען כי היה זכאי לתשלום השעתי הגבוה בגין כל משמרת אותה עבד באמצע שבוע, ללא קשר לתפקיד אותו מילא ולשאלה האם היה חלק ממצבת המלצרים באותה משמרת.

20. התובע לא הצליח להסביר בעדותו, מדוע לגרסתו סוכם כי יתוגמל שכר גבוה יותר בגין משמרות אמצע שבוע מאשר במשמרות סוף השבוע, אף שהתובע הודה כי משמרות סוף שבוע עמוסות יותר. בהמשך חקירתו, טען התובע כי נאלץ לעבוד במשמרות סוף שבוע, מאחר והתבקש על ידי מר גולדזמד ליטול חופש כל שבוע, בימים ראשון - שלישי אולם, גרסת התובע לא פורטה בתצהירו. מאחר ומדובר בעובדות מהותיות, מצאנו כי יש בהעלאת פרט זה לראשונה בשלב ההוכחות, כדי לפגום במהימנות גרסתו זו.

"ש. בס' 8 לתצהירך אתה מתאר את המבנה שכר שהיית אמור להשתכר החל מ- 3/12. מה קרה במרץ שדווקא משם זה מבנה השכר?

ת. מה שקרה זה מה שקדם לזה, הפריצת דיסק. החוסר יכולת שלי להמשיך לעבוד כראוי כמלצר וכאחראי וכמנהל. לא יכולתי מבחינה פיזית.

סוכם איתי שמכיוון שרוב העבודה היתה בסופ"ש, נדרשתי לעבוד כל סופ"ש ממש. לא היתה לי בעיה עם זה, זה היה מקובל עלי ובסופ"ש לא הייתי במצבת המלצרים, באתי להשגיח כמנהל. שם השכר היה 55 ₪. היה הגיוני לי שאם אני לא נמצא בתוך הטיפים ואם אני עושה את משרת הניהול אני מקבל 55 ₪.

באמצע השבוע דובר על 90 ₪ לשעה, אם בתוך המצבה ואם מחוץ למצבה.

ש. אז למעשה אין אבחנה בין תפקיד, כלומר הסכום שמשלמים לעובד לשיטתך הוא לפי היום שבו נעשית העבודה?

ת. נכון. אני חשבתי על העסק יותר מדי ואני נפלתי, פשוט מאוד.

ש. אז באמצע השבוע, לא משנה איזה תפקיד עשית, אם זה מלצר לעיתים נדירות כפי שהצהרת, או אם זה מנהל משמרת, היית משתכר, בגלל שזה אמצע שבוע 85 ₪ במרץ ובסופ"ש 55 ₪. מה הסיבה לשוני הזה? בגלל שזה יום חול מול סופ"ש?

ת. המשרה שלי היתה 5 משמרות בשבוע. שניים מתוכם סופ"ש כל הזמן.

נקודת ההנחה היתה שהוא צריך לשלם לי מכיסו על יומיים וחצי עבודה באמצע השבוע, להשלים ל- 90 ₪, לא מהטיפים.

ש. חוזרת על השאלה.

ת. כי זה אמצע השבוע וזה סופ"ש.

ש. אני אומרת לך שהסיבה שבמהלך השבוע או סוף השבוע ששולמו לך 90 ₪ לשעה, זה בגלל שעבדת כמלצר בשעות האלה ואין שום שייכות למועד המשמרת.

ת. לא ממה שאני והוא סיכמנו. לא יודע מאיפה את מביאה את זה, זה לא מה שדיברנו.

ש. מה המשמרת שמזכה אותך?

ת. הסופ"ש. אני עובד לא במצבת המלצרים, לא עובד בתור מלצר, בא ומנהל את הסרוויס, דואג שהכל יעבוד כמו שצריך, וזה בסופ"ש. בסופ"ש נמצאת רוב העבודה.

ש. אז מנהל זכאי לקבל 85 ₪, הוא זכאי להשתתף בטיפים של המלצרים...

ת. ברגע שנכנסתי למצבת המלצרים, לדוגמא 50 ₪ לשעה הרווחתי בטיפים, הוא היה צריך להשלים ל- 90 ₪ - 40 ₪ כפול שעה.

ביומיים הנותרים שנשארו באמצע השבוע, בנוסף לפעם אחת בתוך הסידור, כן, הוא צריך לשלם מכיסו 85 ₪.

ש. אני פשוט לא מבינה מה השוני, למה דווקא במשמרת מסויימת אתה כן חלק ממצבת המלצרים ולמה במשמרת מסויימת אתה לא.

למה באמצע השבוע אתה משתכר 85 ₪ ואח"כ זה עלה ל- 90?

ת. כי רוב העבודה היתה בסופ"ש. הוא ביקש ממני לקחת חופש בתחילת השבוע, ראשון-שלישי, כדי שסוף השבוע אני אבלה שם, וביליתי כל הזמן בסופ"ש שם, ושם התנקזה רוב העבודה. בשישי ושבת בתי הקפה בת"א והמסעדות מפוצצות ויש צורך בצוות ובאנשים ושם התנקזה רוב העבודה שלי" (עמ' 7-6 לפרוטוקול).

21. אל מול עדות התובע, עמדה עדותו של מר גולדזמד בסוגיה זו אשר עלתה בקנה אחד עם תצהירו וכדבריו-

"ש. מה הוא היה אמור לקבל?

ת. תשאל את אשתי. רשום שם. הוא היה צריך לקבל על משמרת פיקס 55 ₪, שהוא לא משתתף בטיפים ו 85 ₪ היינו צריכים להשלים לו שהוא היה משתתף בטיפים במשמרות. זה היה הסדור. מעבר לכך לא היה סדור אחר. אח"כ העלנו זאת אולי ל 90 ₪.

...

ש. איפה אנו רואים שהוא אמור לקבל 55 ₪?

ת. מפנה למטה בטבלה. יש תפקיד שנקרא אברום, זה עובד שהוא מחוץ לטיפים, בעמ' השני מופיע 90 ₪ ו 55 ₪ מציין את תפקיד פיקס. קראנו לזה תפקיד אברום אשר היה עובד בחברה" (עמ' 19 לפרו' שורות 15-33).

22. עיון בדוחות הנוכחות של התובע (צורפו כנספח ד1 לתצהירו של התובע), העלה כי הנתבעת כינתה בדוחות את תפקיד מנהל המשמרת, בו השתכר התובע 55 ₪ לשעה, בכינוי "תפקיד אברום". לפיכך, יש בכך כדי לחזק את גרסת מר גולדזמד בהקשר זה נציין, כי שקלנו את טענת התובע בסיכומיו כי מר גולדזמד הרבה להשתמש בתשובה "אינו זוכר" בחקירתו ולכן יש להעדיף את גרסת התובע (ס' 2 לסיכומי התובע). אולם, לא מצאנו כי יש בתשובותיו של מר גולדזמד כי אינו זוכר ואינו יודע להשיב על שאלות הנוגעות לתנאי שכרו של התובע, כדי לקעקע את גרסת הנתבעת, מאחר וגב' גולדזמד היא שהצהירה על פרטים אלו ואף העידה כי זה היה תפקידה בחברה בהיותה אחראית על הנהלת החשבונות (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 11-12).

23. שנית, הוכח בפנינו כי התובע לא העלה כל טענה הנוגעת לאופן חישוב שכרו עד לשלהי חודש ספטמבר 2012, סמוך למועד בו התפטר מעבודתו, אף ניתן היה להבין בנקל את אופן חישוב שכרו מדוחות הנוכחות החודשיים אותם קיבל התובע -עיון בדוחות הנוכחות (צורפו כנספח ד1 לתצהיר התובע), מעלה כי בדוחות פורטו הנתונים הבאים: כמות השעות החודשית הכוללת בהן עבד התובע, כמות השעות החודשית בהן עבד התובע בתעריף של 55 ₪ לשעה (להלן למען הנוחות נכנה תעריף זה כ:"תעריף1" ); כמות השעות החודשית בהן עבד התובע בתעריף של 85 ₪ לשעה , כאשר כאמור לעיל אין חולק בין הצדדים כי תעריף זה עלה בחודש 6/12 לתעריף של 90 ₪ לשעה (תעריף זה יכונה להלן למען הנוכחות : "תעריף 2"); תאריכי המשמרות בהן עבד התובע בתעריף 2.

בנוסף, לגבי כל משמרת בה עבד התובע בתעריף 2, מפורט מהו השכר לו זכאי התובע בגין שעות עבודתו בתעריף 2 ומהו גובה התשר אותו קיבלו המלצרים באותה המשמרת, ובהתאמה לכך - מפורט בדוח סכום ההשלמה אשר היה על הנתבעת לשלם לתובע בגין שכרו באותה משמרת (להלן: סכום ההשלמה). כמו כן, בכל דוח מפורט השכר החודשי לו זכאי התובע בגין מלוא שעות עבודתו וכן דמי ההבראה אשר שולמו לתובע באותו החודש.

24. הנה כי כן, מהנתונים אשר פורטו בדוח נקל להבין את שיטת חישוב שכרו של התובע. התובע לא הכחיש כי קיבל את דוחות הנוכחות במהלך תקופת עבודתו. לגרסת התובע, פנה לראשונה לנתבעת בעניין זה, רק בשלהי חודש 9/12, תחילת חודש 10/12 (ס' 9-12 לתצהירו של התובע). בעדותו, לא היה בפי התובע מענה מדוע לא פנה לנתבעת במהלך עבודתו, אם סבור היה כי שכרו שולם בחסר והשיטה לפי מחשבת הנתבעת את שכרו, עומדת בניגוד לסיכום עם הנתבעת וכדבריו -

"ש. מ- 3/12 שכרך עולה ואמרת לנו למה. לגבי 3/12 אתה מגלה רק ב- 9/12 שלא משלמים לך כמו שצריך.

ת. (מהנהן).

ש. זה נכון שביולי 2012 יש עליה נוספת, ובמקום 85 ₪ זה הופך להיות 90 ₪. גם אז אתה לא בודק שהוא משלם כמו שצריך?

ת. סמכתי עליו.

ש. שתי העלאות שכר ואתה לא בודק שמשלמים לך כמו שצריך?

ת. טעיתי. עד היום אני אוכל את עצמי שסמכתי על שני האנשים האלה.

ש. זה לא מתיישב שעובד שמבקש העלאת שכר...

ת. את העלאת השכר ל- 90 ₪ הוא עשה מרצונו.

ש. אבל עובד שמבקש העלאת שכר, זה לא מתיישב שהוא לא בודק שאכן השכר הועלה, ומדובר על פעמיים העלאת שכר, ואתה בודק רק בספטמבר.

ת. וגם אז לא בדקתי מיוזמתי, זה משיחה שנוהלה איתו, סמכתי על האנשים האלה במאתיים אחוז, בעיניים עצומות. בשיחה שניהלתי איתו בהמשך לעבודה, נגלה לי שהבן אדם לא עומד בהסכמים. אני תמים.

ש. אז בשיחה שבמסגרתה גילית שלא משלמים לך, אחרי חצי שנה אתה מגלה שלא משלמים לך כמו שצריך.

ת. כן" )עמ' 7 לפרוטוקול ש' 33-31; עמ' 8 לפרוטוקול ש' 14-1).

מצאנו כי יש בתשובות התובע בחקירתו הנגדית כדי להחליש את גרסתו.

25. שלישית, התחשיב אותו צירף התובע להוכחת זכאותו להפרשי השכר הנטענים על ידו, לא היה מפורט כדבעי. על בסיס טענתו כי הינו זכאי לשכר גבוה יותר בגין משמרות אמצע שבוע, ערך התובע תחשיב הפרשי השכר להם הוא זכאי (צורף כנספח ד2 לתצהירו של התובע). אולם, עיון בתחשיב מעלה כי אינו מפורט דיו. כך למשל, התובע כלל בתחשיבו נתון לפיו בכל חודש עבד מספר שעות קבוע בסופי שבוע - 64 שעות. התובע לא פירט בתצהירו כיצד הגיע לנתון זה, אשר אינו עולה מדוחות הנוכחות אותם צירף לתצהירו, בהם פורט מספר משתנה של שעות בהן עבד התובע בכל חודש (כך, הצהירה גם גב' גולדזמד כי התובע עבד בהיקף משרה משתנה – ס' 20 לתצהירה).

26. נציין, כי התובע אף לא הצביע על סתירות אשר נפלו בתחשיב השכר אשר הציגה הנתבעת. כאמור לעיל, על גבי כל אחד מדוחות הנוכחות אשר נמסרו לתובע במהלך עבודתו השוטפת, פורט תחשיב שכרו החודשי. מבדיקה אקראית של 3 חודשים, עולה כי הסכום ששולם לתובע בגין משמרות בתעריף 1 (55 ₪ לשעה) בחיבור הסכום ששולם לתובע בגין משמרות בתעריף 2 (85 ₪ לשעה), בצירוף דמי ההבראה אשר שולמו לתובע באותו החודש, מוביל אכן לשכר החודשי אשר שולם לתובע.

27. רביעית, עיון בדוחות הנוכחות של התובע, מעלה כי בדוחות מופיעות משמרות בהן עבד התובע ביום שישי או שבת, ובגינן השתכר שכר בתעריף הגבוה של 85 ש"ח (למשל - 6/4/12 – יום שישי, 11/8/12 - יום שבת).

מכאן, כי יש בכך כדי לחזק את טענת הנתבעת, כי הסיכום עם התבוע היה כי ישתכר שכר גבוה בהתאם לסוג המשמרת אותה יבצע ולא תשלום שכר גבוה בגין משמרות אמצע שבוע, כטענת התובע.

28. לאור כלל הטעמים אותם מנינו לעיל, אנו קובעות כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו לזכאות להפרשי שכר. בהתאם לכך, אנו דוחות את תביעתו בגין רכיב זה.

שכרו הקובע של התובע-

29. התובע טען כי שכרו הקובע לצרכי חישוב זכויותיו הסוציאליות, הינו בסך של 11,057 ₪, כאשר לצרכי חישוב שכרו הקובע, הוסיף לתחשיב את הפרשי השכר להם היה זכאי לשיטתו (תחשיב התובע צורף כנספח ד2 לתצהירו, עדותו של התובע עמ' 5 ש' 1-18). הנתבעת טענה מנגד, כי יש לחשב את שכרו הקובע של התובע, בהתאם לממוצע שכרו ב – 12 החודשים האחרונים לעבודתו ללא הפרשי השכר להם טען התובע. בהתאם לתחשיב הנתבעת, שכרו הקובע של התובע עומד על סך של 7,218.25 ₪.

30. כאמור לעיל, דחינו את טענתו של התובע כי הינו זכאי להפרשי שכר. בהתאם לכך, אנו דוחות את טענת התובע כי שכרו הקובע עומד על 11,057 ₪.

31. עיון בתחשיב אותו הגישה הנתבעת מעלה כי תחשיב זה עולה בקנה אחד עם האמור בתלושי השכר של התובע ובדוחות הנוכחות (נספחים 1 – 2 לתצהירה של גב' גולדזמד). לפיכך, אנו מקבלות את טענת הנתבעת כי שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו עמד על 7,218.25 ₪.

נסיבות סיום יחסי העבודה -

32. לטענת התובע, בשלהי חודש 9/12 תחילת חודש 10/12, למד כי הנתבעים אינם משלמים את מלוא שכרו. התובע שוחח על כך עם מר גולדזמנד וביקש לקבל את השכר המגיע לו, כאשר מר גולדזמד אף הציע לתובע העלאת שכר נוספת כפיצוי. במשך כחודש ימים רדף התובע אחר מר גולדזמד אך זה התנער מתשלום החוב. לפיכך, ביום 29.10.12 מסר התובע מכתב התפטרות בדין מפוטר (נספח א' לתצהיר התובע, ס' 9-12 לתצהירו של התובע). עוד טען התובע מאחר ואין מחלוקת כי לא שולמו לו הפרשי השכר ומלוא זכויותיו, היה זכאי להתפטר בדין מפוטר. לעניין זה הפנה התובע לע"ע 24/99 עטרי – ש.ז.ג. ריהוט עילית בע"מ (להלן: פסק דין עטרי, פורסם בנבו, ניתן ביום 19.9.00) על כן טען התובע כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 34,055 ₪, בהתאם לתחשיב אשר פורט בכתב תביעתו.

33. הנתבעת טענה מנגד, כי החברה הופתעה לקבל את מכתב התפטרות של התובע, מאחר וסברה כי המחלוקת בעניין שכרו הוסדרה, כאשר כאמור לעיל, מר גולדזמד אף נענה לבקשת התובע והעלה את שכרו החל מחודש 6/12 ל – 90 ₪ לשעה. הנתבעת הכחישה כי הוצע לתובע פיצוי כלשהו. לטענת הנתבעת, דרישת התובע הינה ניסיון להגדיל את שכרו על רקע השינוי הארגוני שבוצע בחברה באותה עת (ס' 29-45 לתצהירו של מר גולדזמנד). לפיכך, טענה הנתבעת כי התפטרות התובע אינה מזכה בפיצויי פיטורים. לחילופין בלבד, טענה הנתבעת כי יש לחשב סעד זה על בסיס שכר קובע בסך של 7,215.85 ₪.

34. הלכה פסוקה היא כי פיטורים או התפטרות הם אקט חד צדדי של צד לחוזה עבודה בו הוא מביא לידיעת הצד שכנגד בצורה ברורה את כוונתו להביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. משבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע הדברים אלא מהתמונה כולה (ראו-דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ פד"ע ב 41).

35. עוד נפסק, כי מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות (ראו – דיון לב/3-58 (ארצי) רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד 298).

בעת הכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. לעיתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים – או ההיפך.

36. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), קובע כדלקמן: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".

37. בהתאם לפסיקה ככלל, עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או הנסיבות, ככל שהן ניתנות לתיקון ( דב"ע (ארצי) שנ/ 3-10 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238).

38. נקדים אחרית לראשית, ונבהיר כי לאחר ששקלנו את מלוא הראיות והעדויות, שוכנענו כי אין מדובר בהתפטרות בדין מפוטר. להלן נפרט את הנימוקים להחלטתנו זו: ראשית, כאמור לעיל, קבענו כי התובע לא הוכיח את תביעתו להפרשי שכר על כן התובע לא הוכיח כי התקיימה הרעה מוחשית בתנאי שכרו.

שנית, התובע לא הוכיח כי נתן לנתבעת התרעה מספקת בדבר כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את המצב. ההתרעה אותה נתן התובע לנתבעת, הייתה חסרה בשני מובנים - הראשון, התברר כי התובע לא העמיד את הנתבעת על כוונתו להתפטר אלמלא תתוקן ההרעה. אין חולק כי התובע לא שלח התרעה בכתב לנתבעת על כוונתו להתפטר. אולם, מתצהירו של התובע עלה, כי אף לא ציין זאת בעל פה. התובע הצהיר כי הבהיר למר גולדזמד כי אינו שבע רצון משכרו, אך לא הצהיר כי הודיע למר גולדזמד כי בכוונתו להתפטר מעבודתו כעולה מתצהירו - "9. רק בשלהי חודש ספטמבר 2012 תחילת חודש אוקטובר 2012 למדתי, משיחה עם מר גולדזמד כי הנתבעים אינם משלמים לי את מלוא השכר...לאחר שהסתבר כי תחשיבי הנתבעים נוגדים את תנאי עבודתי וההסכמות, פניתי אל מר גולדזמד וביקשתי לקבל את ההפרשים המגיעים לי בגין שכר עבודה...בתחילה התחייב מר גולדזמד לבדוק העניין ולאחר מכן הודה כי מגיעים לי הפרשים אך התחמק מלערוך תחשיב...במשך כחודש ימים נאלצתי לרדוף אחרי מר גולדזמד אך זה התנער מתשלום החוב. 10. לאחר שקצה נפשי מהתנהלות מר גולדזמד ואי קבלת מלוא שכרי, ביום 29.10.12 מסרתי למר גולדזמד מכתב התפטרות".

39. הנה כי כן, גם לגרסת התובע בשיחותיו עם מר גולדזמד עלו המחלוקות בנושא שכרו אך לא דובר היה על כוונתו להתפטר, אלמלא ייעתרו לדרישתו.

נציין, כי לא נסתר מעינינו, כי בעדותו ניסה התובע לשנות את גרסתו זו (עמ' 8 לפר' ש' 30-33), וטען כי התריע בעל פה על כוונתו להתפטר, אולם לא שוכנענו בנכונות טענתו זו, אשר הועלתה לראשונה בעדות התובע -

"ש. באיזה שהוא שלב לפני שהגשת את מכתב ההתפטרות ב- 29.10.12 הגשת להם מכתב שאומר שגילית שלא משלמים לך עפ"י מה שסוכם, אתה מתריע בהם שאם לא ישלמו לך אתה תתפטר, נתת להם הזדמנות אמיתית לתקן את זה בהודעה בכתב?

ת. יש את המכתב התפטרות. חודש לפני נוהלו שיחות....

ש. הודעת שבכוונתך להתפטר בדין מפוטר מאחר שיש הרעה בתנאי העבודה?

ת. זה הכל בשיחות בעל פה".

40. שלישית, מצאנו, כי התובע לא נתן לנתבעת פרק זמן לתקן את התנהלותה, טרם התפטרותו. כך, במכתב ההתפטרות מטעם התובע (נספח ב' לתצהירו) נכתב: "בהמשך לשיחותינו בשבועיים האחרונים ובהתאם לתשובתך, הריני להודיעך על התפטרותי". בנסיבות תיק זה, כאשר התובע עבד בנתבעת 3 שנים, אנו סבורות כי שבועיים אינו פרק זמן נאות, לא כל שכן כאשר התובע לא הודיע בכתב על כוונתו להתפטר. להתרשמותנו, התנהלות התובע, מלמדת כי לא היה ברצונו ליתן לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הנדרש. בהקשר זה, אף נתנו דעתנו לכך, כי התובע עצמו הצהיר כי רצה לעזוב את עבודתו עוד קודם לכן, בחודש ינואר 2012 ונאות לשוב לעבודתו, רק לאור הפצרת הנתבעת (ס' 6 לתצהירו של התובע).

41. רביעית, לא מצאנו כי יש ממש בטענת התובע, כי מאחר ולא שולמו מלוא זכויותיו, היה זכאי להתפטר בדין מפוטר. הוכח בפנינו כי החלטת התובע להתפטר לא נבעה מאי תשלום זכויותיו הסוציאליות או מפיצול שכרו, כאשר לגרסתו הנושא היחיד אשר דובר עם מר גולדזמד טרם התפטרותו, נוגע להפרשי שכרו (ס' 9-10 לתצהירו של התובע). בנוסף, לא מצאנו כי ניתן להסיק מפסק דין עטרי אליו הפנה התובע לענייננו, לאור השוני בנסיבות העובדתיות. בתמצית נציין, כי בעניין עטרי, המעביד הצהיר כי אינו מסוגל לעמוד בביצוע תשלומים לתובע, בשל מצבה הכלכלי הקשה של החברה, נסיבות אשר כלל אינן מתקיימות במקרה דנן.

42. לאור כלל הטעמים אותם מנינו לעיל, אנו דוחות את טענת התובע כי התפטר בדין מפוטר.

פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת -

43. כאמור לעיל, קבענו כי התפטרות התובע אינה עולה כדי התפטרות בדין מפוטר לפיכך, התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

44. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בכל הקשור לתשלום ההודעה המוקדמת. לטענת התובע, לאחר מתן מכתב ההתפטרות ביום 29.10.12 המשיך להגיע לעבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת אף שמר גולדזמד התנהג אליו בגסות, עד אשר ביום 31.10.12 מר גולדזמד דרש ממנו לחדול מלהגיע לבית הקפה ואמר: "אל תגיע לפה לא צריכים אותך", "נדבר במכתבים" (ס' 11 לתצהירו של התובע). לפיכך, לטענת התובע, הינו זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת של חודש ימים בסך של 11,057 ₪.

45. לטענת הנתבעת, ממועד מסירת מכתב ההתפטרות, התובע החל לנהוג בחוסר סבלנות וגסות כלפי הלקוחות, העיב על מורל העובדים וזלזל בתפקידו, עד שלא נותר מנוס אלא לבקש ממנו לתפקד כראוי. בתגובה, עלתה חמתו של התובע והוא נטש את מקום עבודתו ולא שב (ס' 44-45 לתצהירו של מר גולדזמד). לטענת הנתבעת, מאחר והתובע הוא שנטש את עבודתו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, עליו לשלם לנתבעת בגין תקופת ההודעה המוקדמת. לחילופין, טענה הנתבעת, כי אם ייקבע שהתובע זכאי לתשלום רכיב זה, יש לחשב את תשלום ההודעה המוקדמת על בסיס שכר של 7,215.85 ₪.

46. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בכל הקשור לתקופת ההודעה המוקדמת, אנו קובעות כדלקמן- שוכנענו בטענת התובע כי התבקש שלא להגיע לעבודתו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. גרסתו של התובע הייתה מפורטת, התובע ציין את האמירות המדויקות אשר נאמרו לו על ידי מר גולדזמד, אמירות אשר יש בהן כדי להוכיח כי התובע נדרש לעזוב את עבודתו. הנתבעת לא הפריכה את גרסת התובע בנושא זה. אל מול עדות התובע שקלנו את עדות מר גולדזמד אשר העיד כי התובע "קיבל את הקריז שלו וברח", אולם עדותו לא הייתה מהימנה עלינו וכדבריו -

"ש. הוצאת לו מכתב בגין ההתנהלות שלו בגין אותה תקופה ובקשת ממנו לעזוב?

ת. דברתי איתו בגין ההתנהגות שלו בתוך המקום. הוא קיבל את הקריז שלו וברח. בדיוק כפי שכתוב כאן.

ש. זה לא נכון שביקשת ממנו להפסיק להגיע למקום?

ת. לא נכון.

ש. מה היתה הסיבה לקריז?

ת. בקשתי ממנו להתאים את עצמו לתפקידו, לפני שהוא גילה את התגלית המרעישה בתלוש המשכורות. כנראה שהוא לא היה מסוגל והחליט מה שהחליט" (עמ' 21 לפר' ש' 26-33).

47. נציין, כי הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה כי התובע התנהג באופן בלתי ראוי ללקוחות ולעובדים. מדובר בטענה כבדת משקל הדורשת ביסוס ראייתי, אשר נעדרת מתצהירי ועדויות עדי הנתבעים. יתרה מכך, בעוד בתצהירה טענה גב' גולדזמד כי "התובע החל במתכוון ובמודע לגרום לנזקים לחברה ממועד מסירת המכתב", בחקירתה של גב' גולדזמד התברר כי דובר היה בעניין של תחושה בלבד : "ש. "זה עניין של תחושה. מה אני חשתי. לא הייתה שיחה עם עובד שהתלונן" (ע' 15 לפר' ש' 4-3).

48. לאור האמור, אנו קובעות כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,215.85 ₪, בגין תשלום חלף הודעה מוקדמת.

דמי חופשה-

49. לטענת התובע, לא קיבל תמורה בגין ימי החופש להם היה זכאי. לפיכך, בהתאם לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 (להלן: חוק חופשה שנתית), הינו זכאי ל – 14 ימי חופשה בשנה ובסה"כ לפדיון 43 ימי חופשה. על פי השכר הקובע, זכאי הוא לתמורה בת 368 ₪ ליום (11,057/30), לפיכך, יש לחייב הנתבעת בפדיון ימי חופשה בסך של 15,848 ₪ (43*368), כאשר מהסכום הנ"ל יש לקזז סך של 4,814 ₪ אשר שולמו לתובע בהליך זה, ובסה"כ זכאי התובע לסך של 11,034 ₪ בגין דמי חופשה.

50. הנתבעת טענה מנגד כי שילמה לתובע סך של 4,814 ₪ בגין דמי חופשה במסגרת ההליך דנן. עוד טענה הנתבעת, כי בהתאם לחוק חופשה שנתית, התובע זכאי ל – 10 ימי חופשה בשנה ולא ל – 14, מאחר והמדובר בימים קלנדריים ולא בימי עבודה. לפיכך, טענה הנתבעת כי הוכח כי התובע קיבל את מלוא התשלומים המגיעים לו בגין רכיב תביעה זה. לחילופין, טענה הנתבעת כי אם אף ייקבע כי התובע זכאי לתשלום בגין פדיון ימי חופשה, יש לחשב זכאותו בהתאם לערך יומי בסך של 240.5 ש"ח( 7,215.85 חלקי 30 ימי עבודה), ולקזז מכל סכום שייקבע את הכספים שכבר הועברו לידי התובע על סך של 4,814 ₪.

51. הלכה פסוקה וידועה היא כי הנטל להוכחת תשלום פדיון חופשה מוטל על המעסיק (ע"ע (ארצי) 665/09 מנרב הנדסה ובנין בע"מ נגד ארפצ'י (פורסם בנבו, 1.11.11).

בענייננו הנתבעת לא הרימה נטל זה. הנתבעת לא צירפה לכתב טענותיה או תצהיריה דוחות נוכחות או פנקס חופשה, אשר מוכיחים באילו מועדים שהה התובע בחופשה. גם בתלושי שכרו של התובע, לא צוינו המועדים שהה בחופשה, מכסות צבירה וניצול ימי החופשה. עדי הנתבעת אף לא הצהירו כי התובע אכן ניצל ימי חופשה בפועל. בעניין זה נפנה לעדותה של גב' גולדזמד אשר העידה כי-

ש. מפנה לתלוש שכר של התובע, למה לא מצוין שם חופשה, כמה הוא זכאי או כמה הוא מימש?

ת. היתה לנו בעיה מאוד רצינית בתולשים הרבה מאוד זמן. מה שמנה"ח הזינה בתלוש עצמו, אני לא מזינה את התלושים מעבירה זאת להנה"ח, אפשר לראות ששעת עבודה זה 1, הרבה דברים היו לא נכונים בתלוש. שסדרנו את הדברים הללו, הבנו שצריכה להיות שורת חופשה ושעת עבודה צריכה להיות אחרת. היום התלושים נראים אחרת"(עמ' 14 לפר' ש' 14-9).

52. חישוב דמי חופשה להם זכאי העובד בהתאם לחוק חופשה שנתית, מבוצע בהתאם למספר השנים הקלנדריות אותן עבד העובד. בהתאם להלכה הפסוקה, בעת שנסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, העובד זכאי לתבוע את ימי החופשה שהיה זכאי העובד לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו, בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת (ראו-ע"ע 547/06 משה כהן נ' ויליאם אנויה, פורסם בנבו,8.10.07).

53. לפיכך, בהתאם לחוק חופשה שנתית, זכאי התובע ל – 10 ימי חופשה בגין כל שנת עבודה לשנים 2009-2011 ול – 8.33 ימי חופשה בגין שנת 2012, בה עבד התובע 10 חודשים. בסה"כ זכאי התובע לסך של 38.3 ימי חופשה. התעריף היומי של התובע עומד על 328 ₪ ( 7,215.85 לחלק ל- 22 ימי עבודה בחודש). לפיכך, זכאי התובע לסך של 12,562.4 ₪ בגין פדיון דמי חופשה.

54. נציין, כי לא נסתר מעינינו כי הנתבעים צירפו לכתב הגנתם תחשיב דמי חופשה קצר (נספח 3), על בסיסו חושב תחשיב פדיון דמי החופשה אותו שילמו לתובע במסגרת הליך זה, בסך של 4,814 ₪. כך נכתב בתחשיב: "שנת עבודה ראשונה – לפי 40.6% משרה – 994 ₪, שנת עבודה שניה – לפי 67.87% משרה – 1,660 ₪, שנת עבודה שלישית – לפי 75% משרה – 2,160 ₪". אולם, הנתבעת לא פירטה בתצהיריה או בסיכומיה כיצד הגיעה להיקפי המשרה המפורטים בתחשיב ולא צירפה דוחות נוכחות לתקופת עבודתו של התובע המוכיחים מה היה היקף משרתו (למעט הדוחות הספורים לשנת 2012 אשר צורפו על ידי התובע). מנגד, התובע העיד כי היקף משרתו עמד על 5 ימים בשבוע (עמ' 7 לפר' ש' 8). לפיכך, לא מצאנו כי יש בתחשיב זה כדי להוכיח את טענת הנתבעת כי שולמו לתובע מלוא דמי החופשה להם היה זכאי בגין עבודתו.

דמי הבראה-

55. התובע טען כי בשנת 2012 היה זכאי ל- 7 ימי הבראה על פי הדין. מאחר וערך יום הבראה בשנת 2012 עמד על 365 ₪, סך תשלום דמי הבראה בגין שנת 2012 אשר היה על התובע לקבל הינם בגובה 2,555 ₪. על פי תלושי השכר לשנת 2012 קיבל התובע על חשבון דמי הבראה, עד לחודש יוני 2012 סך של 800 ₪. לפיכך, על הנתבעים להשלים את תשלום דמי ההבראה לתובע בסך של 1,755 ₪.

56. הנתבעת טענה כי התובע עבד במשך 10 חודשים בלבד בשנת 2012 ולכן אינו זכאי לתשלום מלא של דמי הבראה בגין שנה זו. סך התשלומים שבוצעו עבור רכיב דמי הבראה בגין 10 החודשים בהם עבד התובע בשנת 2012, הינו בסך של 1,360 ₪. מכאן, כי התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב זה.

57. בהתאם להוראות צו ההרחבה, זכאי העובד ל - 7 ימי הבראה בגין שנת עבודתו הרביעית. שנת עבודתו הרביעית של התובע הייתה שנת 2012. תעריף יום הבראה לשנת 2012 הינו – 371 ₪. לכן זכאי התובע לסך של 2,597 ₪ בגין דמי הבראה לשנת 2012, למשרה מלאה. אין חולק כי התובע עבד 10 חודשים בלבד במהלך שנת 2012, ולכן זכאי התובע לדמי הבראה בסך של 2,164 ₪, בהתאם למשך תקופת עבודתו.

58. עיון בתלושי שכרו של התובע לשנת 2012 (נספח 1 לתצהירה של גב' גולדזמד) מעלה כי בגין שנת 2012, שולמו לתובע סך של 1,368 ₪. מכאן, כי התובע זכאי לסך של 796 ₪ בגין חודשי העבודה בשנת 2012. לא נסתר מעינינו, כי הנתבעת טענה כי התובע עבד בהיקף משרה חלקי ולכן זכאי לדמי הבראה חלקיים (ס' 20 לתצהירה של גב' גולדזמד), אולם הנתבעת לא פרטה בסיכומיה או בתצהירה מה היה היקף משרת התובע לעניין חישוב דמי הבראה ולא הגישה תחשיב מטעמה. כפי שציינו לעיל, לעניין פדיון חופשה, מצאנו כי אין די בתחשיב פדיון החופשה אשר צורף לכתב ההגנה של הנתבעת (נספח 3), כדי להוכיח את גרסת הנתבעת לעניין היקף משרת התובע ולכן הנתבעת לא הרימה את הנטל בנושא זה.

59. לאור האמור לעיל, אנו קובעות כי התובע זכאי לסך של 796 ₪ בגין דמי הבראה לשנת 2012.

דמי חגים-

60. לטענת התובע, הינו זכאי לתשלום דמי חגים בהתאם להוראות צו ההרחבה, בגין 3 שנות עבודתו האחרונות, 9 ימי חג בשנה, ובסה"כ עבור 27 ימי עבודה בסך של 9,951 ₪ (11,057ש"ח/30*27)

61. לטענת הנתבעת, בהתאם להוראות צו ההרחבה, עובד זכאי לתשלום דמי חגים בתנאי שעבד לפחות 3 חודשים ושלא נעדר מעבודתו סמוך ליום לפני החג ויום אחרי החג, אלא בהסכמת המעסיק. התובע לא פירט בכתב התביעה את מועדי החג בגינם זכאי הוא לתשלום דמי חגים, אף שהנטל מוטל על כתפיו. בנוסף, התובע תבע 27 ימי חג, אף שבפועל במהלך תקופת העסקתו היו 24 ימי חג בלבד. התובע אף חישב את ערך יום החג על בסיס שכר שלא הוכח על ידו. לכן, בהיעדר פירוט מינימלי, התובע לא הוכיח את זכאותו לדמי חג ויש לדחות את תביעתו. לחילופין, ככל שבית הדין יסבור כי התובע זכאי לתשלום רכיב זה, התובע זכאי לכל היותר לתשלום בגין 24 ימי חג אשר חלו בין השנים 2012 – 2012, בהתאם לערך יומי של 240.5 ₪, (7,215.85 ₪ שכר קובע לחלק ל – 30 ימי עבודה = 240.5 ₪ ליום).

62. בהתאם להלכה הפסוקה, הנטל בנושא תשלום דמי חג לעובד, מוטל על המעסיק (ראו-ע"ע (ארצי) 665/09 מנרב הנדסה ובניין בע"מ – ארפצ'י, ניתן ביום 1.11.11; (פורסם בנבו) ע"ע (ארצי) 778/06 מטיאשצ'וק – שלג לבן (1980) בע"מ, ניתן ביום 28.5.07). הנתבעת לא הוכיחה מהו שיעור דמי החגים להם היה זכאי התובע, בהתאם להיקף משרתו כפי שעבד בפועל. הנתבעת אף לא הגישה תחשיב מטעמה לעניין רכיב זה. עם זאת, הנתבעת הוכיחה כי במהלך תקופת עבודתו שלושה ימי חג חלו בשבת ולכן זכאי התובע לסך של 24 ימי חג בגין תקופת עבודתו (ס' 29 לסיכומי הנתבעת).

כאמור לעיל, קבענו כי שכרו היומי של התובע עמד על 328 ₪ ליום עבודה, במכפלת 24 ימי חג , על כן זכאי התובע לסך של 7,874.4₪ בגין דמי חגים.

הפרשות פנסיוניות-

63. לטענת התובע, על אף חובת הביטוח הפנסיוני החל מחודש ינואר 2008 ולמרות שהחל לעבוד ביום 1.10.09, הנתבעת הפרישה הפרשות חלקיות רק מחודש 2/12. עוד טען התובע, כי הוא זכאי לסך של 9,690 ₪ בגין הפרשות פנסיוניות ברכיב התגמולים, מאחר ושכרו הקובע עמד על 11,057 ₪, לאור הפרשי השכר להם היה זכאי התובע (תחשיב התובע צורף כנספח ו1 לתצהירו). התובע אישר כי הנתבעת שילמה במסגרת הליך זה סך של 4,200 ₪ בגין הפרשות פנסיוניות, מתוכם סך של 2,100 ₪ בגין תגמולים וסך של 2,100 ₪ בגין פיצויים. לפיכך, קיזז התובע מסכום ההפרשות הפנסיוניות אותן הוא תובע סך של 2,100 ₪ בגין תגמולים, ובסה"כ זכאי התובע לשיטתו לסך של 7,590 ₪ בגין הפרשות פנסיוניות.

64. הנתבעת טענה מנגד, כי עקב טעות כנה ובתום לב לא בוצעו הפרשות לגמל ולפיצויים עבור התובע בגין התקופה שבין 4/10-10/11. לפיכך, במסגרת הליך זה שילמה הנתבעת עבור התובע סך של 4,189.72 ₪ בגין הפרשי תגמולים, כאשר למעט חודשים אלו ההפרשות לתובע בוצעו כדין. עוד טענה הנתבעת, כי זכאותו לביטוח פנסיוני, קמה רק לאחר 6 חודשי עבודה, בהתאם להוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק. בנוסף, שוחררו לתובע מלוא הכספים שנצברו לו בקופת הגמל על כן שולמו לתובע מלוא ההפרשות להן זכאי התובע. לחילופין, מטעמי זהירות, טענה הנתבעת כי אף אם ייקבע כי זכאי התובע להפרשים, יש לחשב הפרשים אלה על בסיס השכר הקובע שהוכח בסך של 7,215.85 ₪ ולקזז את הכספים שנצברו לזכות התובע בפוליסה ואת הכספים אשר הועברו לרשות התובע.

65. בהתאם להוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, העובד זכאי לביטוח הפנסיוני ולביצוע ההפרשות עפ״י הצו, לאחר תום תקופת המתנה, בת 6 חודשים מתחילת העבודה, ובעניינינו החל מחודש 4/10.

66. הוכח בפנינו כי הנתבעת העבירה לתובע במסגרת הליך זה סך של 4,189.72 ₪, בגין הפרשות פנסיוניות לתקופה 4/10-12/10 וכן 1-10/11 ואף שחררה לזכות התובע את הכספים הצבורים לתובע בחברת הביטוח (ס' 17 לתצהירה של גב' גולדזמנד, נספחים 4 – 5 לתצהירה של גב' גולדזמד, נספח 2 לכתב ההגנה). מדוח חברת הביטוח "כלל" אותו צירף התובע לתצהירו (נספח ו2), עולה כי ההפרשות הפנסיוניות לתובע החלו בחודש 2/12. מכאן, כי הנתבעת לא הוכיחה כי שילמה לתובע הפרשות פנסיוניות בגין החודשים 11-12/11 וכן 1/12.

67. לפיכך, בגין שנת 2011 זכאי התובע לפיצוי בהתאם לתחשיב הבא: 7,215.85 שכר קובעX12 חודשי עבודה =86,590 ₪ X 0.033 אשר הינו שיעור התגמולים אותו תבע התובע בהתאם להוראות צו ההרחבה, לחלק ל - 6 =476.24 ₪ פיצוי בגין החודשים 11-12/11 בהם לא הופרשו הפרשות פנסיוניות לתובע. בגין שנת 2012, זכאי התובע לפיצוי בעבור חודש דצמבר, בהתאם לתחשיב שלהלן: 7,215.85 שכר קובעX12 חודשי עבודה =86,590 ₪ X 0.0416 אשר הינו שיעור התגמולים אותו תבע התובע לשנת 2012, לחלק ל - 12 =300.17 ש"ח ₪ פיצוי בגין חודש 12/12 בו לא הופרשו הפרשות פנסיוניות לתובע, ובסה"כ 776.41 ₪.

68. לפיכך, אנו קובעות כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 776.41₪ בגין היעדר הפרשות פנסיוניות. בכל הקשור לתביעת התובע לתשלום הפרשות פנסיוניות על בסיס שכר קובע של 11,057 ₪, נבהיר כי כאמור לעיל, דחינו את תביעתו של התובע להפרשי השכר ואת טענת התובע כי זהו שכרו הקובע. בהתאמה נדחית טענתו כי הינו זכאי להפרשות פנסיוניות בגין הפרשי השכר אותם תבע.

69. לא נעלם מעינינו כי הנתבעת לא הפרישה הפרשות פנסיוניות בגין אותו חלק משכרו של התובע, אשר שולם באמצעות המחאות. בהקשר זה, טענה הנתבעת, כי מאחר ונאלצה לגלם לרשויות המס את מלוא שווי המס ויתר תשלומים הנדרשים בגין שכרו המלא של התובע, ככל שהתובע עומד על תביעתו ביחס ליתרת הסכום אשר שולמה באמצעות המחאה נפרדת, יתכבד וישלם סכומים אלו לרשויות המס ולחברה (ס' 25 לכתב ההגנה, ס' 26 לתצהירו של מר גולדמנד). בעדותה טענה גב' גולדזמד כי ההפרשות שולמו אולם טענה זו נטענה באופן כללי ביותר ולא הוכחה על ידי הנתבעת- "ש. אמרת כעת שתקנתם את כל הטעויות וההפרשות לב"ל וכו', האם הפרשתם את הסכומים לקופת הפנסיה בהתאם לשכר המתוקן?

ת. לדעתי לא. שילמנו זאת בהפרשים אח"כ" (עמ' 17 לפר' ש' 10-12).

70. עיון בתחשיב אותו הגיש התובע (נספח ו1 לתצהירו) מעלה כי התובע ביסס את תחשיב ההפרשות הפנסיוניות להן הוא זכאי לשיטתו, על שכר קובע של 11,057 ₪. התובע לא תבע בכתב תביעתו או בסיכומיו, הפרשי הפרשות פנסיוניות בהתבסס על הסכומים אשר שולמו באמצעות ההמחאות ואף לא הגיש תחשיב נפרד ביחס להפרשות להן הוא זכאי בגין התשלומים אשר שולמו באמצעות המחאות. לפיכך, משמדובר בסעד שלא נתבע על ידי התובע, אין בידינו לפסוק סעד זה לזכות התובע.

71. נוסף על האמור לעיל , בגין חודשים 11-12/11 ובגין חודש 1/12, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין הפרשות לפיצויי פיטורים בהתאם להוראות צו ההרחבה הפנסיוני במשק, בהתאם לתחשיב שלהלן: בגין שנת 2012 – שיעור של 4.18% בגין הפרשות לפיצוייםX7,215.85 = 301.6 ₪. בגין שנת 2011 – שיעור של 3.34% בגין הפרשות = 482 ₪, ובסה"כ 783.6 ₪ פיצוי בגין רכיב הפיצויים בהפרשות הפנסיוניות, בצירוף הסכום אותו פסקנו לתובע בגין רכיב התגמולים כפי שפירטנו לעיל, סך של 776.41 ₪, זכאי התובע לסך של 1,560 ₪ בגין רכיב התגמולים והפיצויים.

פיצול שכרו של התובע-

72. לטענת התובע, הנתבעים ביצעו פיקציה בתלוש שכרו והוציאו תלוש שכר על הסכום הנמוך מהסכום אשר שולם לו בפועל, כאשר שכרו פוצל מידי חודש לתשלום בתלוש ותשלום בהמחאה. התובע הכחיש את טענת הנתבעת, כי הפיצול בשכרו נעשה לבקשתו, מאחר וכעובד לא הייתה לו יכולת לדרוש זאת מהנתבעת. לשיטת התובע, הנתבעת עשתה כך לצורך תועלתה האישית, שכן כתוצאה מכך, הופחת התשלום אותו שילמה הנתבעת להפרשות הפנסיוניות, פיצויי הפיטורים, ביטוח לאומי, מס הכנסה ועוד.

73. הנתבעת טענה מנגד, כי הפיצול בשכר התובע בוצע לבקשת התובע, אשר ביקש להתחמק מתשלום לרשויות המס ורצה ליהנות ממדרגת מס נמוכה יותר. עוד טענה הנתבעת, כי הפיצול בוצע במשך 5 חודשים בלבד, בחודשים מאי – אוקטובר 2012. הנתבעת ציינה כי בחודשים 11/12 ו-1/13 שילמה למל"ל ולרשויות המס את מלוא שווי המס והתשלומים הנדרשים בגין שכרו המלא של התובע ותלושי שכרו תוקנו כך שישקפו את מלוא השכר בגין החודשים 5-10/12. לפיכך, בנסיבות אלו, התובע הוא היחיד אשר נהנה מפיצול השכר. בהתאמה טענה הנתבעת, כי ככל שהתובע עומד על תביעתו ביחס ליתרת הסכום באמצעות המחאה נפרדת, על התובע לשלם את תשלומי המס הנדרשים.

74. מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת הודתה כי שכרו של התובע פוצל, כך שרק חלק מהשכר שולם באמצעות תלוש והיתר באמצעות המחאה לפקודת התובע. לפיכך, יש להכריע בסוגיות הבאות-הראשונה, במשך כמה זמן נערך הפיצול והשנייה, האם הפיצול נערך לבקשת התובע או ביוזמת הנתבעת. בכל הקשור למשך הזמן בו נערך הפיצול, אנו קובעות כי טענתו של התובע כי הפיצול בשכרו נעשה במשך כל תקופת עבודתו, הופרכה על ידי הנתבעת. התובע הודה בעדותו כי אין לו ראיות כלשהן לטענתו זו (עמ' 9 לפר' ש' 1-20). התובע צירף לתצהירו המחאות הנוגעות לחודשיים בלבד, 8-9/12 (נספח ה לתצהירו של התובע) ולא הוכיח כי הפיצול נערך במשך כל תקופת עבודתו. מנגד, הנתבעת הבהירה בתצהיריה כי הפיצול בשכר בוצע במשך 5 חודשים בלבד (5/12-10/12) (ס' 15-28 לתצהירו של מר גולדזמנד) ואף צירפה לתצהיריה את תלושי השכר המתוקנים וכן את הדיווחים המתוקנים לרשויות המס בגין חודשים אלו (נספחים 1 ו – 3 לתצהירי הנתבעים) . מכאן, כי הנתבעת הוכיחה כי המדובר בפיצול שבוצע ל – 5 חודשים בלבד, לתקופה 5-10/12.

75. בכל הקשור לפלוגתא השנייה, ביוזמת מי נערך הפיצול, לא שוכנענו בגרסת הנתבעת, כי הפיצול בשכר התובע בוצע לבקשתו והנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל להוכחת טענתה זו. בהקשר זה שקלנו את טענת הנתבעת, כי התובע היה מעוניין בהסדר זה , אשר בזכותו "זכה" לתשלומי מס מופחתים, בעוד בסופו של יום, הנתבעת שילמה את כל תשלומי המס בגין שכרו של התובע ותיקנה את דיווחיה לרשויות. אין בידינו לקבל טענה זו. ראשית, מאחר והנתבעת היא מעסיקת התובע, עליה האחריות לפעול בהתאם להוראות הדין. שנית, אין חולק, כי בזמן אמת אף הנתבעת נהנתה ממנגנון הפיצול (ניכויים נמוכים יותר לצרכי מס, ביטוח לאומי, הפרשות פנסיוניות ועוד). לא מצאנו כי יש בהתנהלות הנתבעת, אשר תיקנה בחלוף זמן את דיווחיה, כדי להוכיח מי יזם את בקשת הפיצול. בהקשר זה, גב' גולדזמד אף הודתה בעדותה כי תלושי השכר תוקנו רק כשנתיים לאחר סיום עבודתו של התובע ונמסרו לתובע לראשונה רק במסגרת ההליך (עמ' 12 לפר' ש' 23-33).

76. יתרה מכך, לא מצאנו כי יש בחקירתו הנגדית של התובע, כדי להוכיח כי הוא אשר ביקש לפצל את שכרו. מעדותו עולה -

ש. אני אומרת לך שלחברה לא צמחה תועלת כלכלית מהפיצול הזה, אתה יכול לומר לי אחרת?

ת. בטוח שבבחינתי לא היתה תועלת. אני הייתי תמים ולמדתי את השיעור שלי.

את כל ענייני התלוש וכל ענייני הטבות סוציאליות וכו' שמגיע לעובד בתלוש לא הכרתי, לא ידעתי במה זה פוגע בי. אם הייתי יודע, למה שאני...? זה לא מקובל.

ש. שילמת מס על כל הסכום שקיבלת?

ת. הם שילמו לי את המס. הם דאגו לי לכל הדבר הזה.

ש. עובד שמקבל שכר, הוא מקבל את השכר דרך התלוש ומנכים לו סכום מסויים שהולך למס הכנסה וכו'. הסכום שאתה קיבלת כתוצאה מהפיצול הזה, יש סכום בתלוש השכר ולשם הוכנסו הרכיבים שצריך לנכות עפ"י הדין, וקיבלת עוד סכום באמצעות שיק שבגינו לא נעשו הניכויים שצריך לעשות עפ"י הדין ולא נדרשת לשלם על הסכום הזה מס.

ת. לא נדרשתי.

ש. אני אומרת לך שהחברה הבינה שהפיצול הוא בעייתי, היא פנתה לרשויות המס ושילמה את המס. מה כלכלי בזה לחברה?

ת. אני לא עושה ולא יודע מה השיקולים שלהם.

החברה עשתה את הטעות.

אני קיבלתי את התלוש חודש וחצי – חודשיים אחרי.

ש. קשה לי עם ההיתממות שלך, שלא ידעת שאתה מקבל כסף באופן ישיר, לא דרך תלוש, וכרגע אתה מגלה שהיה צריך לשלם על זה מס, ומי ששילם את המס זה לא אתה בסופו של דבר. אתה מבין את הקושי?

ת. כשאני קיבלתי את המשכורת, עניין אותי השורה התחתונה שנכנס לי הכסף לחשבון.

סמכתי עליהם במאה אחוז שהם דואגים לי לדברים, שהם מפרישים לי לקרן פנסיה, שהם דואגים לי לדברים הסוציאליים, זה היה הבית השני שלי.

ש. אבל לא ידעת שאתה מקבל סכום כסף בשחור?

ת. לא". (עמ' 9 ש' 23-33, עמ' 10 ש' 1-13).

77. עם זאת, לאחר ששמענו את עדותו של התובע, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי התובע הבין כי משמעות תשלום שכרו באמצעות המחאה, הינה כי אינו נדרש לשלם לרשויות המס. אין חולק כי התובע קיבל תשלומים באופן זה, במשך כחצי שנה וחרף זאת לא העלה כל טענה בנושא. למעשה, התפטרות התובע נבעה מכך שהנתבעת לא שילמה את השכר אותו ביקש ולא הייתה קשורה באופן התשלום אותו קיבל. על כן להתרשמותנו, התובע הבין כי משמעות קבלת שכרו באמצעות המחאה הינה מס מופחת והתובע הייתה ער ומודע לאופן תשלום שכרו באופן זה, גם אם לא יזם את הפיצול, אולם אין בכך כדי לאיין את אחריות הנתבעת כמעסיקת התובע אשר עליה מוטל הנטל להתנהל בהתאם לדין ואף לא שוכנענו כי התובע הבין כי יש באופן תשלום זה כדי לפגוע בתחשיב זכויותיו הסוציאליות.

78. לנוכח האמור, אנו קובעות כי הנתבעת פעלה לפיצול שכרו של התובע לתקופה שבין חודש מאי ועד לחודש אוקטובר 2012 .בשאלה מהו הסעד לו זכאי התובע בגין פיצול זה, נדון להלן.

פיצויים בגין חוק הגנת השכר-

79. לטענת התובע, לא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבעים לא כללו בתלושי השכר את כל הפרטים הנדרשים (ימי חופשה, מחלה, סכומים נוספים ששולמו לתובע). בנוסף, מעיון בתלושי השכר המקוריים למדים כי תלושי השכר הונפקו למעלה מחודש ימים לאחר המועד הקובע. למשל, עבור חודש אפריל יצא תלוש ביום 17.6.12, עבור חודש 5/12 הונפק התלוש רק ביום 7.7.12.

80. לפיכך לטענת התובע פעלה הנתבעת בניגוד לאמור בסעיפים 24(א)-24(ג) לחוק הגנת השכר ואף התקיימה הוראת סעיף 26א לחוק הגנת השכר כי ההפרות בוצעו ביודעין. לפיכך, בית הדין מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים לדוגמא בסכום כולל של 40,000 ₪.

81. הנתבעת טענה מנגד, כי מדובר בסכום פיצוי מופרך, וכי ככל שנעשו טעויות בתלושי השכר המדובר בטעויות בתום לב אשר בוודאי אינן מצדיקות פיצוי כאמור. עוד נטען כי לא הוכח כי לתובע נגרם נזק כלשהו. התובע אף לא הוכיח כי ההפרה בוצעה מתוך כוונה לפגוע בזכויותיו. הפיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, הינו פיצוי לדוגמא בעל אופי הרתעתי, כאשר גב' גולדזמד העידה כי תלושי השכר תוקנו ועומדים בהוראות חוק הגנת השכר ולכן אין להטיל קנס בשיעור כה גבוה.

82. סעיף 26(א)(ב)(1) לחוק הגנת השכר קובע כדלקמן: " מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור; (2) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת".

83. בענייננו, עיון בתלושי שכרו של התובע העלה כי לא פורטו בתלושים מכסת החופשה והמחלה וניצולן של מכסות אלה. בנוסף, הפרות אלו נמשכו במשך יותר מחודשיים ימים, ונפרשו על כל תקופת עבודת התובע, למעט הפיצול בשכרו של התובע, אשר בוצע במשך 5 חודשים בלבד. על כן אנו קובעות כי ההפרות בעניינו של התובע נעשו ביודעין.

84. בכל הקשור לשיעור הפיצוי לו זכאי התובע, שקלנו את השיקולים הבאים: סוג הליקויים בתלושי שכרו של התובע - כאמור לעיל, פיצול פיקטיבי של תלושי שכרו של התובע, אשר הינו הפרה חמורה של חוק הגנת שכר אשר יש להוקיעה. בנוסף, היעדר ציון מכסות ניצול וצבירת ימי חופשה ומחלה, אשר פוגעת ביכולתו של התובע להבין מהן זכויותיו. זאת ועוד, לא מצאנו כי התלושים המתוקנים אותם הגישה הנתבעת, "ריפאו" את הפגמים אשר היו בתלושי שכרו המקוריים של התובע. כך, בעדותה, לא היה בפיה של גב' גולדזמד הסבר מדוע בתלושים המתוקנים, כינתה הנתבעת את התשלום השכר הנוסף אותו שילמה לתובע באמצעות המחאה "בונוס"(עמ' 24 ש' 14-15). כמו כן, לא פורטו בתלושים ההפרשות הפנסיוניות להן זכאי התובע בגין התשלום אשר שולם לו באמצעות המחאה ואף לא מכסת החופשה והמחלה להן היה זכאי. עוד שקלנו, את מועד מסירת התלושים לתובע במהלך עבודתו, כאשר התובע הוכיח כי תלושי השכר ניתנו לו באיחור של חודש (תאריך הדפסת התלוש פורט על גבי תלושי השכר אשר צורפו כנספח ד1 לתצהירו של התובע).

85. מנגד, שקלנו גם את התנהלות התובע, אשר כאמור לעיל, לא העלה כל טענה בעניין פיצול שכרו או מכסות החופשה והמחלה במהלך כל תקופת עבודתו. כן שקלנו את התנהלות הנתבעת, אשר טענה כי הטעויות בתלושי השכר בוצעו בתום לב (ס' 22 לתצהירה) וכן כי תיקנה את תלושי שכרה ביחס ליתר העובדים בנתבעת: "הרבה דברים היו לא נכונים בתלוש. סידרנו את הדברים הללו, הבנו שצריכה להיות שורת חופשה ושעת עבודה צריכה להיות אחרת. היום התלושים נראים אחרת" (עמ' 14 לפר' ש' 11-14). כן שקלנו את העובדה, כי זכויותיו של התובע בביטוח הלאומי לא נפגעו, מאחר והנתבעת תיקנה את דיווחיה לעניין זה.

86. לנוכח מכלול הנסיבות אותן פירטנו לעיל, אנו מעמידות את סכום הפיצוי לדוגמה אשר על הנתבעת לשלם לתובע על סך של 25,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 2 –

87. לטענת התובע, יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת ולחייב באופן אישי את הנתבעת 2, מאחר ולא שילמה לתובע את מלוא שכרו דמי הבראה, פיצויים, לא ביצעה הפרשות לקופות הפנסיה, תלושי השכר הוכנו באופן מלאכותי והנתבעים הפרו את הוראות חוק הגנת השכר . בנוסף, הנתבעים ניהלו את בית הקפה תוך "העלמת" מעורבות מר גולדזמד מתוך מטרה לסייע למר גולדזמד להתחמק מנושיו בהיותו פושט רגל. כמו כן, יש להורות על חיובה האישי של הנתבעת 2 גם לאור התנהלותה העולה כדי עוולה הנזיקית ולכן מוצדק לחייבה כמנהלת וכבעלת השליטה בנתבעת.

88. הנתבעת טענה מנגד, כי התובע לא הוכיח כי יש להחיל את דוקטרינת הרמת המסך בענייננו, משזו חלה רק בייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה, ולא ניתן להטיל מכוחה אחריות על נושאי משרה, למעט מקרים קיצוניים ויוצאים מהכלל. בנוסף, בהתאם לפסיקה יש להרים מסך רק במקרים קיצוניים וחריגים בלבד, בהם הוכחו עוולות חמורות מעין תרמית, שלא מתקיימות במקרה זה. על כן, טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2 על הסף.

89. הלכה פסוקה היא כי הרמת מסך תופעל במקרים חריגים בלבד ומטעמים מיוחדים. הרמת מסך תישקל כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות, כאשר מתקיימת הברחת נכסים ועוד (ראו-ע"א 3755/03 שמעון בו חמו נ' טנא נגה שיווק (1981) בע"מ, תק-על 2004 (3) 3140).

90. כן נפסק, כי אין די בטענה להתנהלות בחוסר תום לב בעלמא או בהפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמן, כדי להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה ולייחס את חובותיה לבעלים באופן אישי (ראו - תע"א (ת"א) 11408-08 וולף שירה נ' ג.מ. דיסקברי ישראל (6.6.11, פורסם בנבו) וכן ע"ע פרידמן מרים - יוניוב רחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ (27.11.02, פורסם בנבו)).

91. אם כן, בהתאם להלכה הפסוקה הרמת מסך מהווה חריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת ועל המבקש לעשות כן להוכיח תשתית עובדתית מספקת כמפורט לעיל.

92. במקרה שלפנינו, אנו קובעות התובע לא הוכיח כי התקיימו התנאים הנדרשים להרמת מסך ההתאגדות. ראשית, התובע לא הוכיח את טענותיו כי יש לראות בנתבעת 2 ובבעלה כבעלים האמתיים של בית הקפה. הוכח בפנינו כי המדובר בעובדים שכירים (ראו-עמ' 17 לפר' ש' 15-16) והתובע לא הוכיח את גרסת הנתבעת, כי הבעלים היחידים של בית הקפה היה מר אורן אמיר. שנית, אין די בטענת התובע כי הנתבעת הפרה את זכויותיו הסוציאליות, כדי להקים עילה להרמת מסך ולחיובה האישי של הנתבעת 2. לא הוכח בפנינו כי המדובר במקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. שלישית, נוסיף כי מהעובדות אותן תיאר התובע עולה כי מרבית התנהלותו בוצעה מול מר גולדזמד ולא מול גב' גולדזמד, ולכן גם מטעם זה, לא ראינו עילה לחיובה האישי של גב' גולדזמד.

93. לפיכך, לא מצאנו כי המקרה דנן הינו בגדר המקרים החריגים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות תוך חיוב הנתבעת 2 באופן אישי (בכל הקשור להלכה הפסוקה בסוגיית הרמת המסך, ר' את שפסק בית הדין הארצי רק לאחרונה, ברע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE , פורסם בנבו, 13.11.16).

לפיכך, אנו קובעות כי דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות.

פיצויי הלנה-

94. לטענת התובע, זכאי הוא לפיצויי הלנת שכר ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. הנתבעת טענה מנגד, כי התובע אינו זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר, מאחר ותביעותיו התיישנו ולאור מחלוקת כנה ואמתית באשר להפרשי השכר אותם תבע ולזכאותו לפיצויי פיטורים.

95. כאמור לעיל, לא מצאנו כי יש ממש בתביעת התובע לפיצויי פיטורים ולתשלום הפרשי שכר לכן הננו דוחות את תביעתו לפיצויי הלנה בגין רכיבים אלו. מעבר לדרוש, נציין כי דינם של רכיבי תביעה אלו להידחות גם מחמת מחלוקת כנה בנוגע לזכאותו של התובע לרכיבים אלו.

קיזוז-

96. הנתבעת טענה כי יש לקזז מהסכומים אשר ייפסקו לזכות התובע את דמי ההודעה המוקדמת, מאחר והתובע נטש את עבודתו. כאמור לעיל, דחינו את טענת הנתבעת כי התובע נטש את עבודתו. בהתאם לכך, אנו דוחים את דרישת הנתבעת לקיזוז.

בקשת התובע להוצאת נספחים 1-3 לתצהירי הנתבעים מתיק בית הדין-

97. בתחילת דיון ההוכחות ביום 3.7.06, ביקש ב"כ התובע להוציא מתיק בית הדין את נספחים 1 -3 לתצהירי הנתבעים, מאחר ומסמכים אלו לא צורפו לכתב ההגנה. לשאלת בית הדין מדוע לא הוגשה בקשה מטעמו של התובע עד מועד הדיון, השיב ב"כ התובע כי הינו מבקש כי הבקשה תידון במסגרת פסק הדין. ב"כ הנתבעת התנגדה לבקשה, לאור מועד העלאתה. עוד טענה ב"כ הנתבעת, כי מאחר ובין הצדדים לא הוחלפו הליכי גילוי מסמכים, צורפו המסמכים לתצהירי הנתבעים.

98. לאחר ששקלנו את בקשתו של התובע להוצאת הנספחים 1 - 3 מתצהירי הנתבעים, מצאנו לנכון לדחות בקשה זו. הנתבעת צירפה כנספחים 1 - 3 לתצהירו של התובע את הנספחים שלהלן: תלושי שכרו של התובע, תחשיב לחישוב שכרו הקובע של התובע ואסמכתאות לתיקון הדיווחים אותם ביצעה הנתבעת לרשויות המס. מאחר ובין הצדדים לא נערכו הליכי גילוי מסמכים, רשאית הנתבעת הייתה לצרף מסמכים אלו לתצהיריה. בנוסף, בקשת התובע הוגשה בפתח דיון ההוכחות השני ולא בסמוך לאחר קבלת תצהירי הנתבעים. מטעמים אלו, הבקשה נדחית.

סוף דבר -

99. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:

בגין אי מתן הודעה מוקדמת, סך של 7,215.85 ₪.

בגין היעדר הפרשות פנסיוניות, סך 1,560 ש"ח.

בגין דמי הבראה, סך של 796 ₪.

בגין פדיון חופשה שנתית, סך של 12,562.4

בגין דמי חגים, סך של 7,874.4 ₪.
בגין פיצוי לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר- סך של 25,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 2 - נדחית.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

100. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ז, (13 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.