20 יולי 2014

1. ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 4.4.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה לא דנה בערר שהגישה המערערת, והותירה על כנה את הנכות שנקבעה בדרג ראשון, בשיעור משוקלל של 74%, בגין סכרת עם סיבוכים (65%); יתר לחץ דם (10%); כלייה בודדת (30%) ומצב לאחר סרטן השד (25%).
2. המשיב טוען, כי דין הערעור להידחות על הסף בשל התיישנות, מאחר שהוגש ביום 24.12.13, בהתייחס להחלטת ועדה מיום 4.4.13. עוד נטען, כי הדבר נמסר טלפונית לב"כ המערערת בשיחה מיום 10.4.13. לטענת המערערת, במכתב שנשלח אליה מיום 10.4.13 בעניין החלטת הוועדה (נספח ב' לכתב הערעור), צוין כי המועד לערעור הינו 12 חודשים ממועד קבלת ההודעה.
3. לאחר שקילת טענות הצדדים, לא מצאתי כי יש לקבל את טענת ההתיישנות. אין חולק, כי הודעה בכתב על המועד הנכון להגשת הערעור לא נשלחה למערערת. הערעור הוגש בחריגה של חודשים ספורים מן המועד הקבוע בחוק. בנסיבות אלה, אין מקום לדחיית הערעור על הסף.
4. לטענת המערערת, בהחלטת הוועדה נפלה טעות. טענותיה העיקריות של המערערת הינן כדלהלן:
   1. הוועדה לא דנה כלל בערר שהגישה המערערת. הוועדה התכנסה בהרכב שגוי, שכלל אונקולוג ורופא עיניים.
   2. המערערת בעלת כליה בודדת, עם סכרת עם סיבוכים ולחץ דם גבוה, אשר הוכר על ידי הוועדה. הוועדה בדרג ראשון קבעה למערערת נכות בשיעור 30% בגין כליה בודדת, בהתאם לסעיף הליקוי 22(5)(א), שעניינו כליה שאינה פועלת, ללא יתר לחץ דם. סעיף ליקוי זה, שהינו סעיף מנופה בשקלול הכללי, אינו מתאים למצבה של המערערת הסובלת מיתר לחץ דם. היה על הוועדה לקבוע נכות בהתאם לסעיף ליקוי 22(5)(ב), לפיו ככל שקיימים סיבוכים, תקבע הנכות בהתאם לסיבוכים. סעיף ליקוי זה אינו מנופה בשקלול הכללי.
5. המשיב התנגד לעמדת המערערת, מן הנימוקים העיקריים הבאים:
   1. המערערת ובא כוחה התייצבו לדיון בפני הוועדה, וטענו כי המערערת זכאית לנכות בשיעור 30% בגין כליה אחת. משהוסבר על ידי הוועדה כי הוענקו למערערת 30% נכות בגין כך, התרצתה המערערת ולפיכך לא התקיים דיון בעניין.
   2. הנכות שנקבעה למערערת בגין סכרת עם סיבוכים, ובגין מצב הריאות הינה הנכות המקסימלית.

דיון והכרעה

1. במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

1. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.
2. הצדק עם המערערת, כי לכאורה סעיף הליקוי שנקבע לה בגין כליה בודדת - 22(5)(א), שגוי, שכן הוועדה בחרה סעיף ליקוי שמתאים למצב ללא יתר לחץ דם או סיבוכים, בעוד אין חולק כי המערערת סובלת מיתר לחץ דם ואף הוענקה לה נכות בגין כך.
3. מעיון בפרוטוקול ועדת הערר עולה, כי הוועדה התכנסה בהרכב שכלל מומחה למחלות פנימיות ולאונקולוגיה ומומחה לרפואת עיניים. הרכב זה תואם את תלונותיה של המערערת בעניין הכליות, תלונות הנוגעות לתחום הרפואה הפנימית.
4. בפתח הישיבה, הלין ב"כ המערער על כך שלמערערת כליה אחת, בצירוף יתר לחץ דם, ולפיכך היה מקום לחשב את נכותה בשיעור 30%. בפרוטוקול נרשם, כי הוסבר כי למערערת הוענקו 30% נכות וביחס לשקלול הנכויות יש לפנות לקבלת קהל. תגובת המערערת או בא כוחה, או עמדתם ביחס להמשך ההליכים בערר, לא נרשמה בפרוטוקול ולא נערך דיון לגוף הטענה.
5. בנסיבות אלה, כאשר הועלו טענות בערר מצידה של המערערת, לא ניתנה החלטה עניינית ולא נרשם כי המערערת אינה עומדת על טענותיה, נפלה טעות בהחלטת הוועדה המצדיקה את התערבות בית הדין.
6. לאור כל האמור, מתקבל הערעור כך שעניינה של המערערת יושב לוועדה הרפואית לעררים. הוועדה תשקול ותדון בשאלה מהו סעיף הליקוי התואם את מצבה של המערערת בכל הנוגע לכליה הבודדת, לאור טענותיה בדבר יתר לחץ דם וסיבוכים.

ככל שהנושא אינו נתון בתחום המומחיות הרפואית של חברי הוועדה, תיוועץ הוועדה עם מומחה מתאים.

המערערת ובא כוחה יוזמנו לוועדה לשם בדיקה וטיעון.

החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

1. המשיב ישא בשכ"ט עו"ד המערערת בסך 1,500 ₪.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ד, (20 יולי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.