1. תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים. הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה, שיפרט את עובדות המקרה ואת התיעוד הקיים.

2. התביעה היא בקשר לאירוע תקיפה מיום 6.10.10, בגינו הנתבע הורשע בבית המשפט.

3. עובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הנתבע הורשע, הן אלו:

א. ביום 6.10.10 בשעה 12:30 או בסמוך לכך, בשטח שבבעלות חמו של התובע (סולימאן גבר), עסקו גבר והתובע במסיק זיתים, שלווה על ידי מספר חיילי צה"ל.

ב. בבעלות הנתבע סוס, שהובא לשטח של סולימאן על ידי הנתבע. הנתבע הניח את הסוס במקום כחודש ימים, ללא כל היתר מסולימאן וללא ידיעתו. כאשר סולימאן והתובע עסקו במסיק, סולימאן ראה שהסוס עומד בתחום שטחו, קשור לעץ.

ג. הנתבע הגיע אל השטח וניגש אל הסוס. סולימאן פנה אל הנתבע ואמר לו שהסוס מפריע, וכי עליו להוציאו משטחו, ואם לא יוציאו, סולימאן יקרא למשטרה. בתגובה לפנייה זו הנתבע החל לגדף את סולימאן, נטל צינור פלסטיק מהארץ, ונתן באמצעותו מכה לסולימאן. הנתבע אף ניסה להכות את התובע באמצעות הצינור, אך התובע התחמק ולא נפגע.

ד. בהמשך, הוזעקו כוחות צבא ומשטרה, שעיכבו את הנתבע לניידת משטרה. בעוד הנתבע יושב בתוך ניידת המשטרה. הנתבע יצא מניידת המשטרה, ניגש לתובע והיכה את התובע באמצעות אגרופו.

4. בגין עובדות אלו הנתבע הורשע בביצוע עבירה של תקיפה סתם.

5. על הנתבע נגזר עונש של עבודות שירות ומאסר על תנאי, וכן הוא חויב לפצות את התובע וכן את סולימאן בסך של 1,500 ₪ לכל אחד מהם.

הנזק

פגיעות וטיפולים

6. לאחר האירוע התובע טופל במרפאה פרטית של ד"ר סלימאן בקלקילה וכן אצל ד"ר כשוע בטול כרם. התובע קיבל טיפול תרופתי וכן בוצעו לו בדיקות שמיעה.

לפי התיעוד הרפואי, ביום 6.10.10 התובע התלונן על סחרחורת, כאבי ראש, כאבים באוזן, הופנה למומחה א.א.ג וניתנה לו חופשת מחלה למשך שבועיים. ביום 2.9.12 ניתנה תעודה רפואית על ידי מומחה א.א.ג, לפיה התובע ממשיך להתלונן על סחרחורת, כאבי ראש וטנטון, נצפתה בעיית שיווי משקל נוירולוגית, ונצפתה ירידה בשמיעה. צורפה תעודה נוספת מיום 13.12.14 לפיה נמצאו שינויים פתולוגיים בעור התוף בשתי האוזניים ובדיקת שמיעה הראתה ירידה בשמיעה.

7. התובע לא צירף חו"ד רפואית, ולפיכך, אין טענה לנכות, צמיתה או זמנית. אציין כי בכל מקרה, גם התיעוד הרפואי מזמן אמת מתייחס לחופשת מחלה למשך שבועיים. זאת ועוד, בהיעדר חוות דעת רפואית קשה לקשור בין התיעוד המאוחר לבין האירוע מושא התביעה, וזאת אף אם אקח בחשבון כי התובע טופל מספר פעמים. נוכח האמור, הפיצוי בתיק זה מוגבל לכאב וסבל, בהתחשב באופי האירוע, ובתיעוד שסקרתי לעיל וכן רכיב מסוים של הוצאות ועזרה באופן גלובאלי. אין מקום לפסיקת הפסדי השתכרות, באשר לא הוצגה חו"ד רפואית התומכת באובדן כושר השתכרות, זמני או לצמיתות. אציין כי המסמכים שהוצגו בקשר להפסדי ההשתכרות ממילא אינם בגדר אסמכתאות קבילות.

8. יש לציין כי הפסיקה שהביא ב"כ התובע בסיכומיו, ברובה אינה רלבנטית, מאחר שמדובר באירועים חמורים יותר (כגון חטיפה או נזק ממשי יותר). בהתחשב בפסיקה דומה - פסק הדין ת"א (שלום י-ם) 7793/05 קצין נ' אביטן (8.6.06), אליו הפנה התובע בסיכומיו, וכן ת"א (שלום חי') 3559/06 לטיצ'בסקי נ' יעקב (10.7.07) ותא"מ (שלום חי') 3064-08 פורת נ' זבידאת (29.3.11) ובהתחשב בתיעוד המינימלי הקיים כאן, ובשים לב לכלל נסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, אני פוסקת לתובע סך של 8,500 ₪. מסכום זה יש להפחית את הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי, ולכן הפיצוי יעמוד על סך של 7,000 ₪.

סיכום

9. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 7,000 ₪ וכן את אגרת המשפט ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,446 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

אין לגבות אגרת מחצית שנייה.

ניתן היום, ג' אב תשע"ה, 19 יולי 201519 יולי 2015, בהעדר הצדדים.