מבוא

1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 53,019 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב מבוטחת התובעת, גב' ורוצלבסקי מלכה, בעטיה של תאונת דרכים מיום 15.7.13 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 03:00 לפנות בוקר, או במועד סמוך לכך, בצומת מרומזר, בין הרחובות קיבוץ גלויות, לח"י, איילון צפון, בתל אביב, והיו מעורבים בה רכב התובעת מסוג מאזדה 2, נהוג בידי מר דניאל ורוצלבסקי (להלן, לפי העניין: "נהג רכב התובעת"; "רכב המאזדה") ורכב הנתבעים, מסוג טויוטה, נהוג בידי הנתבעת 1, המבוטח אצל הנתבעת 2, בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן, לפי העניין: "רכב הטויוטה"). התביעה הוגשה כנגד נהגת הרכב הפוגע (הנתבעת 1) ומבטחת הרכב (הנתבעת 2) לשיפוי התובעת בגין תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחת שלה, עקב הנזקים שנגרמו לרכב המאזדה בתאונה.
2. שתי מחלוקות קיימות בתיק זה: האחת, איזה מבין כלי הרכב המעורבים בתאונה חצה את הצומת באור אדום בכיוון נסיעתו; והאחרת, איזה מבין הרכבים נכנס לצומת שאינו פנוי.
3. נערך לפניי דיון במסגרתו נשמעו עדויותיהם של נהג רכב התובעת, הנתבעת 1, ובנה, מר קינן רון. בנוסף, הגישו הצדדים ראיות מטעמם. התובעת הגישה טופס הודעה מיום 25.7.13 חתום בידי גב' ורוצלבסקי מלכה, חוות דעת של השמאי, מר אורן יעקב (להלן: "שמאי התובעת") ותמונות נזק בצבע לרכב התובעת (ת/1). הנתבעות, מצדן, הגישו טופס הודעה מטעם הנתבעת 1 (נ/1), חוות דעת של השמאי, מר חיים כהן (להלן: "שמאי הנתבעות") (נ/2), וחוות דעת בוחן התנועה, מר אופיר לוי (להלן גם: "בוחן התנועה מטעם הנתבעות").
4. בתום הדיון הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב. עתה הגיעה עת ההכרעה.
5. כאן המקום לציין, כי אמא של הנתבעת 1, מי שהינה הבעלים הרשום של רכב הטויוטה, הגישה תביעה לתשלום סך של 39,600 ₪, נגד הראל חברה לביטוח בע"מ ומר דניאל ורוצלבסקי, בגין נזקים שנגרמו לרכב הטויוטה בתאונה (תא"מ 47757-10-13).
6. בפתח הדיון שהתקיים לפניי, הסכימו הפרקליטים, כי הכרעה בתביעה דנן בשאלת האחריות תחייב גם לגבי התביעה המתבררת בבית משפט השלום ברמלה (תא"מ 47757-10-13), לרבות לגבי קביעה בדבר היעדר אפשרות להעדיף מי מגרסאות הצדדים.
7. למען הסדר הטוב וכדי למנוע הכברת מלל מיותר, אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בפסק דין זה, הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת.

כיצד התרחשה התאונה? הצגת גרסאות הצדדים

1. נהג רכב התובעת טוען, בטופס ההודעה שמסר לתובעת ביום 25.7.13, כי במועד התאונה ביצע פנייה שמאלה לאיילון צפון, מרחוב קיבוץ גלויות בתל-אביב, כאשר הרמזור, למיטב זכרונו, היה ירוק. או-אז, רכב הטויוטה, שהמשיך ישר בצומת, פגע בו בעוצמה. בחקירתו הראשית בבית המשפט, העיד נהג רכב התובעת, כי במועד התאונה, 03:00 לפנות בוקר, חזר מדייט, כשלצדו ישבה בקדמת הרכב, בחורה העונה לשם תמר. בעת ביצוע הפנייה שמאלה בצומת, בנסיעה רציפה, בחסות אור ירוק בכיוון נסיעתו, רכב הנתבעות הגיח מהמסלול הנגדי ופגע עם חזיתו בדופן הימנית של רכב התובעת. נהג רכב התובעת הדגיש בעדותו, כי מי שנהג ברכב הנתבעות היה גבר ולא אישה: "היה בחור אחד שישב באוטו ונכנס בי. האישה כאן לא הייתה באוטו. אחותו והחבר הגיעו די מהר. בתוך כשעה"(עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 1-2).
2. בחקירתו הנגדית, העיד נהג רכב התובעת, כי נסע במהירות של כ-40-50 קמ"ש ובעת ביצוע הפנייה שמאלה, מהירות נסיעתו הייתה כ-30 קמ"ש. עוד הסביר נהג רכב התובעת בעדותו, כי בכיוון נסיעתו יש שתי מערכות רמזורים, רמזור מרוחק לנסיעה ישר ורמזור לפנייה שמאלה ממש בתחום הצומת. לפי עדות נהג רכב התובעת, הוא הביט על שתי מערכות הרמזורים ובשתיהן הורה הרמזור ירוק (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 25-30). במענה לשאלה כיצד ייתכן שגם הרמזור לנסיעה ישר וגם הרמזור לפנייה שמאלה הורו על ירוק, שעה שבוחן התנועה מטעם הנתבעות קובע אחרת, השיב נהג רכב התובעת, בזו הלשון (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 8-9): "...איך שזה עובד ברמזורים האלה הוא ששניהם מתחלפים לירוק ואז השמאלה הופך לאדום מהר יותר מהשני והישר נשאר ירוק". במענה לשאלה מדוע ציין נהג רכב התובעת בהודעה לחברת הביטוח כי "למיטב זכרונו" חצה את הצומת ברמזור ירוק, העיד נהג רכב התובעת כי "זה היה הזיכרון הכי טוב שהיה לי של מה שהיה" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 1) וכן: "הייתי די בטוח כמו עכשיו. לא הייתי במאה אחוז בטוח" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 5). וזה קטע רלבנטי מחקירתו הנגדית של נהג רכב התובעת (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 7-22):

"ש. ז"א שלמעשה אתה לא שולל את האפשרות שנכנסת לצומת באור אדום כי אתה לא בטוח במאה אחוז?

ת. אני כמעט בטוח במאה אחוז.

ש. מה זה כמעט בטוח במאה אחוז?

ת. זה היה מזמן, הכל היה מהר, אני זוכר שהסתכלתי והיה לי ירוק ברמזור.

ש. אתה מסכים איתי שהרמזור שמכוון ישר והרמזור שמכוון שמאלה הם די צמודים אחד לשני?

ת. לא יותר מידי.

ש. אתה אומר שאתה הסתכלת וראית ירוק. קיימת אפשרות שהסתכלת למעשה על הרמזור שמכוון ישר ואז פנית, כי הרמזור שמכוון ישר והרמזור שמכוון שמאלה זה מופעים שונים?

ת. כמו שאמרתי קודם הסתכלתי על שני הרמזורים.

ש. ובשניהם היה ירוק?

ת. כן.

ש. אז אני אומרת לך שזה בלתי אפשרי לפי חוו"ד מומחה. מה יש לך לומר על כך?

ת. אז אני כנראה לא זוכר נכון אך כך אני זוכר".

1. לבסוף, כשנשאל נהג רכב התובעת, מאיזה מרחק הבחין ברמזור ירוק בכיוון נסיעתו השיב, כך: "אני לא יכול לאמוד את המרחק הזה. מרחק סביר". ובהמשך: "משהו כמו 10 מ'. יותר אפילו. 15, 20, אני לא זוכר" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 3-10).
2. מנגד, טוענת הנתבעת 1, כי חזרה עם בנה, מר רון קינן, בשעה 01:30 אחר חצות ממסעדה, לכיוון ביתם. או-אז, עת הוסע רכבה בנתיב הימני ביותר לנסיעה ישר בצומת, ולמופע אור ירוק, הגיח לפתע משמאל רכב התובעת, כאשר מופע הרמזור בכיוון נסיעתו הוא אדום מוחלט, ובתוך כך, פגע ברכבה והסב לו נזקים בחזית. לדבריה, הצומת היה ריק במועד התאונה ואף משמאל לרכבה לא נסע רכב נוסף (עמ' 9- 10 לפרוטוקול). הנתבעת 1 אישרה בעדותה כי בכיוון נסיעתה יש מערכת רמזורים אחת, לנסיעה ישר. הנתבעת 1 הוסיפה והעידה הבחינה באור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתה במרחק מטר, מטר וחצי (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 29-30).
3. מר רון קינן, בנה של הנתבעת 1, אישר בעדותו, כי רכב הנתבעת 1 נכנס לצומת כאשר מופע הרמזור בכיוון נסיעתו היה בוודאות ירוק (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 11). לדבריו: "זה היה אור ירוק ופתאום מול העיניים שלנו היה הרכב. בלימה לא הייתה אפשרית" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 12-13).
4. הנתבעות הגישו חוות דעת של בוחן תנועה מטעמן, מר אופיר לוי, כדי לבסס את טענתן, לפיה תכנית הרמזורים הנוגעת בדבר, תומכת באפשרות כי נהג רכב התובעת היה יכול להתבלבל במופע הרמזור, ולהיכנס לצומת כאשר מבטו היה מופנה למופע שכן. יצוין, כי ב"כ התובעת ויתרה על חקירת המומחה מר אופיר לוי, ובהתאם לסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971, התקבלה כראיה לאמיתות תכנה. בבסיס חוות דעתו של מר לוי, עומדת הנחת היסוד הבאה (סעיף 3.1):

"התאונה אירעה ביום ב' בשעה 15:15 לערך, זאת בניגוד לרשום בהודעת נהג רכב המאזדה ובכתב התביעה אשר רשום כי התאונה אירעה בשעה 3:00. תכנית הזמנים המתאימה ליום ולשעת התאונה הינה תכנית מספר 9 שיא אחה"צ, אורך מחזור של 100 שניות, בדרישה מלאה".

דיון והכרעה

1. דין התביעה להידחות, מן הטעם שלאחר בחינת מארג הראיות, אין באפשרותי לקבוע ממצא עובדתי, בדבר עדיפות מי מגרסאות שני הצדדים, אשר לנסיבות התאונה.
2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי עסקינן בתאונה שאירעה בצומת מרומזר, בשעה 03:00 לפנות בוקר, כאשר הצומת ריקה מרכבים וכאשר שני הרכבים מגיעים אל הצומת בנסיעה רציפה. עוד אין מחלוקת בין הצדדים, כי לתאונה לא היו עדי ראיה ניטראליים וכי בכיוון נסיעת רכב התובעת ישנן שתי מערכות רמזורים ואילו בכיוון נסיעת רכב הנתבעות ישנו רמזור אחד. בנוסף, מסכימים הצדדים כי לשני הרכבים המעורבים נקבעו נזקים משמעותיים בתאונה.
3. השאלה הצריכה הכרעה היא, אם ניתן לקבוע, במאזן ההסתברות הנוהג בהליך אזרחי, לאחר ניתוח כלל הראיות, כי גרסה אחת עדיפה על רעותה, דהיינו לקבוע מי מן הנהגים המעורבים סביר יותר שחצה את הצומת באור אדום, תוך שהוא נכנס לצומת לא פנוי. על שאלה זו הנני משיבה בשלילה.
4. ראשית, לא ניתן לבסס ממצא של עובדה על יסוד חוות דעת בוחן התנועה מר אופיר לוי מטעם הנתבעות, משום שבבסיס חוות דעתו, עומדת תכנית רמזורים לא רלבנטית. מקריאת חוות הדעת, ניתן לקבוע בבירור, כי ביסודה עומדת תכנית רמזורים, לא נכונה. ניתן לראות, על נקלה, כי מר לוי נסמך על תכנית רמזורים המתייחסת לשעות שיא אחר הצהריים, ולא לתכנית רמזורים המתייחסת לשעה 03:00 לפנות בוקר. בחוות הדעת צוין, ברחל בתך הקטנה, כי התאונה אירעה בשעה 15:15. אין מדובר בטעות סופר. מידע זה התקבל בידי מר אופיר לוי מאת הנתבעת 1, אשר הגיעה עמו, ביום 27.11.14, לביקור במקום התאונה. הנה כי כן, אין זה מסתבר, כלל וכלל, כי תכנית הרמזורים במקום התאונה, פועלת באותו אופן בשעות הצהריים העמוסות ברכבים, השעה עליה נשענה חוות הדעת, ובשעת לילה מאוחרת כגון דא, 03:00 בבוקר, בה הכביש פנוי מרכבים. בהינתן נסיבות אלו, הרי שבהכרח לא ניתן להיבנות מחוות דעת זו שהרי אין היא מבטאת את הנסיבות לכשהיו זמן התאונה. ברי, על כן, כי חוות דעתו של המומחה לוי לא יכולה להוות ראיה עודפת אשר יש בה כדי להטות את הכף לטובת קבלת גרסת הנתבעות.
5. שנית, לא מצאתי להשתית ממצאי עובדה פוזיטיביים בשאלות שבמחלוקת, על יסוד עדויות הנהגים המעורבים. הן עדותו של נהג התובעת והן עדויותיהם של הנתבעת 1 ובנה, מר רון קינן, היו בעייתיות, ולא השרו אמינות.
6. אשר לגרסת נהג רכב התובעת. נהג רכב התובעת טען תחילה בהודעתו לתובעת, אשר ניתנה ביום 25.7.13, בחלוף עשרה ימים ממועד התאונה, כי למיטב זכרונו הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק. לעומת זאת, בעדותו לפניי, משנשאל אגב כך, ציין כי ממקום נסיעתו מוצבים שני רמזורים, אחד לכיוון ישר והאחר, לפנייה שמאלה. בהינתן מצב דברים אלו, סבורה אני כי שני מופעי הרמזור באור ירוק, עלולים בהחלט להביא את נהג התובעת לכלל טעות. לטעמי, יכול שנהג התובעת שגה עת חשב כי הרמזור לכיוון נסיעתו מורה ירוק ואילו בפועל, היה אדום שהרי, לא ידע נהג התובעת לומר בוודאות וללא היסוס כי מופע הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק.
7. אשר להודעתו אצל התובעת, תמוה בעיני כי עשרה ימים לאחר ההתרחשות, לא ידע לומר נהג התובעת כי חצה הצומת למופע אור ירוק ואילו זמן ניכר לאחר אירוע התאונה, בעדותו לפניי, טען נחרצות כי חצה הצומת באור ירוק.
8. לאור אלו, נותר ספק בליבי אשר לחציית נהג התובעת את הצומת באור ירוק. בנוסף, נהג רכב התובעת העיד כי במועד התאונה נכחה עמו ברכב בחורה העונה לשם תמר, עמה יצא לדייט. לטעמי, היה בעדותה כדי לשפוך אור על שאירע ובכלל זה, להכריע עובדתית בשאלה מי מהנהגים המעורבים חצה הצומת באדום. אי הבאתו של עד מהותי כגון דא, זוקפת בהכרח הדבר לחובתו של נהג התובעת. הימנעות בעל דין מלהביא ראיות התומכות בגרסתו מחלישה אותה ועשויה להביא לדחייתה. נהג רכב התובעת כאמור, לא הואיל ליתן טעם סביר מדוע נמנע מלעשות כן. לאמור, בהיעדרו של הסבר מניח את הדעת עומד מחדלו זה לחובתו ומטה הכף נגד קבלת גרסתו.
9. אשר לנתבעת 1. מן הראיות עולה כי קיים ספק אם רכב הנתבעות הוסע, במועד התאונה ע"י הנתבעת 1 או שמא ע"י בנה, מר קינן רון. הנתבעת 1 שללה בכל תוקף העובדה כי בנה הוא שנהג ברכב במועד האמור, חרף עדותו הראשית של נהג רכב התובעת בה ציין כי: "היה בחור אחד שישב באוטו ונכנס בי....האישה כאן לא הייתה באוטו..." (עמוד 3 שורות 1-2). אציין, כי עת חקירתה הנגדית, אישרה הנתבעת 1 כי פוליסת הביטוח אשר ברשותה היא לנהג הנקוב בשם, דהיינו, היא המורשית היחידה לנהוג ברכבה. בחקירתה נשאלה הנתבעת 1, אגב תביעה שהגישה אמא שלה בבית משפט השלום ברמלה בגין הנזקים שנגרמו לרכב הטויוטה בתאונה. עיון בתביעה האמורה, מעלה כי נמסרו בה פרטים מעין מוכמנים. ברם, במהלך חקירתה הנגדית, לא ידעה הנתבעת 1 להשיב בהחלטיות ביחס לפרטים אלו שנמסרו ולאמתם. באורח דומה, במהלך חקירתה הנגדית נשאלה הנתבעת 1 אודות רכב נוסף אשר הוסע בנתיב השמאלי לרכבה, במועד התאונה. לכך, השיבה בשלילה כי לא נמצא רכב נוסף. באורח דומה, משנשאלה הנתבעת 1 כמה זמן שהו במקום עובר לתאונה, הנתבעת 1 השיבה תחילה כי כעבור 40 דקות עזבו המקום, ואילו משהוצג לה טופס ההודעה נ/1, השיבה בחיוב וכי נזכרה כי אכן הגרר התעכב. בנוסף, לא ידעה הנתבעת 1 לומר כי בתה ובן זוגה הגיעו למקום לאחר התאונה בטענה כי לא זכרה פרט זה. (עמוד 11 שורות 15, 18, 20-בהתאמה).
10. ניתן להתרשם כי עדותה של הנתבעת 1 נמצאה מגומגמת ומתחמקת ונפלו בה סתירות משמעותיות, אותן התקשיתי ליישב.
11. אשר לבנה של הנתבעת 1, מר קינן רון. בחקירתו הנגדית, העיד מר רון קינן כי היה משמאל לרכב הנתבעת 1 רכב נוסף. למעט אמירתו זו, לא ציין מר קינן רון האם היה הרכב האמור בעמידה או בזמן נסיעה, שהרי, באם היה הרכב בעמידה, סביר כי עצר למופע אור אדום. לעומתו, הנתבעת 1 שללה קיומו של רכב נוסף מכל וכל .

תוצאת הדברים

1. על יסוד כל הנתונים העולים לעיל, לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל להוכיח כי רכב הטויוטה נכנס לצומת באור אדום וכי רכב המאזדה נכנס אליו בחסות אור ירוק.
2. אני דוחה את התביעה. נוכח התוצאה אליה הגעתי יישא כל צד בהוצאותיו, ובכלל זה בשכר העדים מטעמו.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ו, 01 מאי 2016, בהעדר הצדדים.