<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה –עו"ד צביקה שרייר

הנאשם – הובא

הסניגור –עו"ד חמוד אחסאן, ס.ציבורי

פרוטוקול

הסניגור:

אבקש לטעון טענה מן הצדק.

בטיעוני אתמקד בעיקר במהותו של ההליך שננקט נגד הנאשם וכנגד התנהלות המאשימה בתיק זה שלדעתי אותו הליך לא היה הוגן והביא להרעה במצבו המשפטי של הנאשם שלא בצדק, פגע בזכויותיו כחשוד לאורך כל הדרך ואפרט.

הנאשם נתפס בשטח מדינת ישראל בתאריך 24/12/2013 שעה 13:20 בכפר מנדא. בדוח העיכוב נרשם כי הוא חשוד וכן עצור בגין עבירה של שהייה בלתי חוקית, כך שמתחילת מעצרו לא הייתה כל אינדקציה לחשד לביצוע עבירות מסוג כלשהו. למרות זאת, בחרה המאשימה לנקוט נגד הנאשם בהליך צבאי ולא בהליך רגיל איך שרגילים אנו בתיקים דומים, תיקי שבח"ים רבים. מה שנעשה זה, שהם נעצרו והובאו בפני קצין צבאי. אותו קצין שפעל לכאורה על פי סמכותו ועצר אותם באופן מיידי ל – 96 שעות לעומת ההליך הרגיל שהוא 24 שעות, על פי החלטת קצין משטרה בלי צו של שופט. בתום תקופת מעצר הימים שניתנה על ידי קצין הצבא, הובא לביהמ"ש הצבאי בשומרון. על פי פרוטוקול הדיון שהתקיים שם לא הוגשה כל הצהרת תובע אלא פשוט ביקשו הארכת מעצר למשך 5 ימים נוספים בגין סיבה אחת ויחידה, שנגד החשוד מאסר מותנה אשר אינו בר הפעלה לא בבית משפט שלום ולא בבית משפט צבאי. הכוונה הייתה להביאו לבית משפט אזרחי כדי להפעיל מאסר מותנה תלוי ועומד. בית המשפט הצבאי אינו מוסמך להפעיל תנאים כאלה.

הטענה שלי הינה כי אותו הליך פגע בזכויותיו של הנאשם לאורך כל הדרך. התחלה הייתה במעצרו באופן מיידי על ידי קצין המשטרה שהחליט לעצור אותו חמישה ימים ללא צו שופט, הגם שהדבר נעשה על פי סמכותו למרות שקיבלתי נתון מסוים שאולי לא היה בסמכות מכיוון שקיצרו את התקופה שבסמכותו של קצין צבאי ל- 48 שעות אך איני בטוח בכך. יחד עם זאת, אני מסתכל על 5 ימים בהם היה עצור ימים בפועל לעומת המצב הרגיל שאם היה מובא בפני קצין רגיל לעומת ההליך האזרחי, שאם הנאשם היה מובא בפני קצין משטרה רגיל, מעצרו היה מוארך ללא צו של שופט 24 שעות בלבד. כמו גם בהמשך, הארכת מעצר למשך חמישה ימים ללא כל סיבה מוצדקת. אני מודע לכך כי בימ"ש זה אינו יושב כערכאת ערר והטענה שלי שאם המאשימה ידעה מלכתחילה שמה שמיוחס לנאשם זו עבירה של שהייה בלתי חוקית, למה לא עשתה כדי להעביר את ההליך מיד אחרי מעצרו או סמוך אחרי מעצרו להליך אזרחי רגיל. אז מבחינה זו המאשימה הייתה יכולה להפחית את סבלו ואת הסטטוס שלו כעצור לתקופה מצומצמת של יומיים שלושה איך שאנו רגילים באלפי תיקים של שבח"ים. הרי במשך עשרה ימים הנאשם היה בסטטוס של עצור ימים, כך שהיה מוגבל מבחינת זכויות חשוד. מבחינת יצירת קשר עם המשפחה, מבחינת ביקורים, יציאות , יציאות לטיולים, מהרבה בחינות. כמעט 10 ימים היו מנותקים מהמציאות וספק אם המשפחה ידעה על מעצרם. לעומת המקרה הרגיל שהיה אמור להיות נהוג גם במקרה זה, עצורים כאלה נעצרים באופן מיידי נפגשים עם עו"ד מטעם הסניגוריה, יומיים אחרי מוגש כתב אישום וביהמ"ש מכיר אותם. לא ניתן לעבור על סדר היום בהליך כזה מכיוון שאם המאשימה תקבל אישור שההליך תקין, אזי תפעל בשיטה זו בכל התיקים שייתקלו בהם בעתיד ובכך תקופת המעצר לא תהיה הוגנת ויש בה כדי לפגוע בזכויות העצורים. זו שיטה שמעוררת רגשי אי נוחות, רגשי רדיפה וממש גרימת סבל בזכויות הנאשם. הטענה כשלעצמה שהובילה אחרי 10 ימי מעצר ימים להעביר אותו מהליך צבאי להליך אזרחי ולהעבירו בפני מותב זה, היא למעשה המאסר המותנה. הרי המאשימה ידעה מלכתחילה יש שיש לו מאסר מותנה. למה צריך לחכות עשרה ימי מעצר ימים על חשבונו של הנאשם. אם המאשימה סברה שההליך הנכון והראוי הוא הליך צבאי, אזי, למה לא המשיכה בהליך עצמו. הרי לביהמ"ש הצבאי ישנה סמכות. מדוע הועבר ההליך לכאן ? האם כדי להפעיל את התנאי ? העברת ההליך שהחל בבית משפט צבאי, שם נעצר בהליך צבאי, לא הוגש כתב אישום לבית משפט צבאי והוארך מעצרו בהליך צבאי.

ההליך שננקט על ידי המאשימה והתנהלותה לאורך כל הדרך מתחילת המעצר ועד היום, הוא הליך שרודף את הנאשם באופן ספציפי והביא להרעה במצבו המשפטי, פגע לאורך כל הדרך בזכויותיו כעצור ימים במשך תקופה ארוכה ואינה מקובלת בהליך אזרחי. למעשה התנאי שמתכוונים להפעילו בפני בית משפט זה הוא למעשה כוונה של המאשימה לגרום להרעה במצבו המשפטי של הנאשם, כך שלטענתי כל ההתנהלות סבל לנאשם, מכוח זה אני טוען להגנה מן הצדק ולדעתי לא ננקט הליך הוגן ויש לבטל את כתב האישום.

ב"כ המאשימה:

מעצר של חמישה ימים – ראשית אני מפנה את ביהמ"ש לעובדה כי צו המעצר של הקצין הצבאי היה ל – 96 שעות, מיום 24/12, 96 שעות זה ארבעה ימים. בשים לב כי על אף שהייתה הארכת מעצר לארבעה ימים, הנאשם הובא בפני ביהמ"ש הצבאי ביום 26/12, כלומר, 48 שעות אחרי שנעצר ולא חמישה ימים כפי שחברי טוען.

מערכות התביעה במדינת ישראל עובדות לפי סמכויות כדין ובחלק מהמקרים כלפי חלק מהאירועים, יש עבירות מקבילות. גם כאן עבירה של הפרה של שטח סגור ואיסור יציאה, עבירה צבאית, דומה ביסודותיה העובדתיים והנפשיים לעבירה של כניסה ושהייה בלתי חוקית לישראל.

התביעה מגישה כתב אישום בהתאם לעבירה המתאימה לאותו מקרה. אינני יודע מה הסיבה בגינה עבירה של כניסה לישראל היא עבירה מתאימה יותר בעניין זה. יחד עם זאת, אנו כתביעה משטרתית יכולים להוכיח את יסודות העבירה של עבירת כניסה ושהייה לישראל שלא כדין.

חברי מעלה טענה של הגנה מן הצדק שהוא מבקר התנהגות של רשות אכיפה שבוצעה על פי דין. אני סבור כי על מנת לחלוק על הסמכות או על ההחלטה שניתנה על ידי רשות מנהלית, יש הליך נפרד וחברי מכיר את ההליך, וודאי שהמקום לא מתאים לדון בו במסגרת התיק העיקרי.

הדבר המרכזי שחברי טען הוא פגיעה בהליך המשפטי של הנאשם. אזכיר לחברי, שבהתאם לכל הכללים בהגנה מן הצדק, פגיעה בהליך המשפטי ביכולת הנאשם להגן על עצמו והפגיעה קשורה באופן ישיר לעבירה המיוחסת לנאשם. חברי לא טען זאת ולו פעם אחת. כל שהוא טען שהפגיעה של הרשות פגעה או האריכה את ימי מעצרו של הנאשם. הפגיעה לא משליחה על היכולת שלנו להוכיח את העבירה או היכולת של הנאשם להוכיח שהעבירה לא בוצעה. זה לא המקרה להגנה מן הצדק. טענה נוספת ואחרונה שהועלתה על ידי הסניגור, היא שהמאשימה התנהלה בצורה שערורייתית בכך שהעבירה את ההליך לביהמ"ש האזרחי וזאת כדי שביהמ"ש האזרחי יפעיל תנאי של כניסה לישראל שלא כחוק כאשר בבית שמפט צבאי לא ניתן להפעיל את התנאי. חברי טוען שעצם העובדה שהמאשימה או הרשות או מדינת ישראל בעצם מבקשת למצות את הדין עם הנאשם שתלוי ועומד כנגדו עונש מאסר בגין עבירה קודמת, העובדה שהמדינה מבקשת למצות את הדין, מקימה התנהגות שערורייתית כלפי אותו נאשם, זה דבר שכמובן קבלתו לא יעלה על הדעת.

כידוע לביהמ"ש ולחברי מדינת ישראל על גופיה השונים פועלת לעיתים באופן לא גלוי על מנת לאתר עבירות פליליות אך גם, ובעיקר, עבירות בטחוניות. העובדה שלגורם צבאי יש סמכות להאריך מעצר לפרק זמן שעולה על האמור בחסד"פ, יש בה כדי לבטא את הרצון לתת לרשויות האכיפה הצבאיות את האפשרות לבדוק רקע בטחוני. מפנה את ביהמ"ש לעובדה כי כניסה לישראל שלא כחוק, גם אם במקרים נעשית רק כדי למצוא עבודה ולעבוד בישראל, לעיתים מסוימות גם נעשית גם כדי לפגע במדינת ישראל ובאזרחיה. אני מפנה את ביהמ"ש לעובדה שרק בחודש נובמבר זה נכנס שוהה בלתי חוקי לישראל מבלי שהיה לגביו רקע פלילי, נער בן 16, ודקר את החייל עדן אטיאס באוטובוס בעפולה. לפיכך, גם מהבחינה העניינית והפן הפרוצידורלי טענת ההגנה מן הצדק של חברי צריכה להידחות על הסף.

<#3#>

החלטה

נדחה למתן החלטה למחר, 09/1/2014 שעה 12:00.

המזכירות תזמן את הנאשם באמצעות שב"ס.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' שבט תשע"ד, 08/01/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סימה כהן