רקע

1. הנאשם הורשע בעקבות הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של הסעת תושבים זרים השוהים בישראל שלא כדין ואיומים. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 7.8.10 בשעות הערב בכביש 386 הסיע הנאשם 8 תושבי שטחים ללא אישור כדין. הנאשם הסיעם ממחסום חוסם לרמת גן והתעתד לקבל שכר בתמורה להסעה. בהמשך לאחר שנתפס על ידי שוטרים איים הנאשם על שוטר בכך שאמר לו כי כאשר לא יהיה על מדים הוא יגיע לביתו.
2. הצדדים לא הסכימו לעניין העונש, אולם הוסכם כי הטיעונים לעונש יישמעו לאחר קבלת תסקיר בעניינו של הנאשם.
3. ביום 22.6.14 הנאשם ביקש לצרף את ת"פ 57980-12-13 לאחר שכתב האישום תוקן וכב' השופט מינטקביץ הורה על צירוף התיק לפניי. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי נפלה תקלה והנאשם לא הורשע לפניי בתיק זה, למרות שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן לפני כב' השופט מינטקביץ. לפיכך אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של הפרעה לשוטר, בכך שביום 24.2.13 הפריע לשוטרים וזאת לאחר שאמו עוכבה על ידי פקחית הרכבת הקלה בחשד שלא שילמה עבור נסיעה ברכבת ובשל סירובה להזדהות לפני הפקחית. אמו של הנאשם הזעיקה את הנאשם למקום והוא הגיע למקום מלווה באחרים וצעק כי אף אחד לא ייקח את אמו והוא מוכן להרוג ולמות למענה. הנאשם הכניס את אמו לרכב בכוונה להוציאה מהמקום ודחף שוטר ונופף לעברו באגרופיו.
4. בישיבת יום 26.11.14, לאחר שהצדדים קיבלו את תסקיר שירות המבחן בו הומלץ על הטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות ומאסר מותנה, הסכימה המאשימה כי בטרם ישמעו הטיעונים לעונש הנאשם יופנה לממונה על עבודות השירות, וזאת למרות שהבהירה כי עמדתם למאסר.
5. מחוות הדעת מיום 14.1.15 עולה כי הנאשם נמצא מתאים לבצע עבודות שירות.

תסקיר שירות מבחן

1. מתסקיר שירות מבחן מיום 16.11.14 עולה כי הנאשם בן 23, נישא לפני שנה, מתגורר בבניין משותף עם בני משפחתו ועובד במגרש למסחר ברכבים אשר בבעלות אביו. הוא נולד וגדל בירושלים, השלים 9 שנות לימוד, נשר מלימודיו בכיתה י' בשל הישגים נמוכים ומוטיבציה נמוכה ללימוד. בהמשך עבד במספר עבודות מזדמנות במשך השנים, עד אשר בשנתיים האחרונות הוא עובד במגרש מכוניות השייך לאביו. נסיבותיו המשפחתיות מפורטות בעמ' 2 לתסקיר.
2. בשנת 2010 נפגע הנאשם בתאונת דרכים כנוסע ברכב ונקבעו לו אחוזי נכות בשל פגיעה זו והוא מוגבל בביצוע עבודות המצריכות מאמץ גופני. עוד מסר הנאשם לקצינת המבחן כי הוא הותקף לפני שנתיים ונחתך בפניו, דבר אשר הותיר לו צלקת בולטת בפניו וכן צלקת נפשית.
3. אשר לעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, מסר הנאשם כי עבד בחברת הסעות ולא ידע כי מדובר בתושבי שטחים ושלל כי איים על השוטר. הנאשם מסר כי הוא הודה בעבירות המיוחסות לו במסגרת ההליך המשפטי כדי לסיים את התיקים ולהמשיך בשגרת חייו. אשר לביצוע עבירת הפרעה לשוטר, הנאשם נושא באחריות חלקית לביצועה ומשליך את האחריות על הפקחים והשוטרים, שכן לדבריו דחף אותם כתגובה על כך שהם דחפו אותו ונהגו כלפיו באלימות מילולית פיזית.
4. קצינת המבחן העריכה כי מעורבותו של הנאשם בביצוע העבירות הייתה על רקע גילו הצעיר ודפוסי התנהגות אימפולסיביים המקשים עליו לשקול לעומק את תוצאות התנהגותו ומאחר שבני משפחתו היו מעורבים בפלילים, ייתכן כי הנורמות השוררות במשפחה משפיעות אף הן על התנהלותו. הנאשם אף התקשה לשאת באחריות מלאה לביצוע העבירות והשליך את האחריות על גורמים חיצוניים לו. על כן קצינת המבחן סברה כי כל אלו מהווים גורמי סיכון להישנות התנהגות בעייתית ומעורבות בפלילים.
5. לצד זו, נוכח רצונו של הנאשם לנהל אורח חיים נורמטיבי ומאחר שאין לו עבר פלילי והוא הקים משפחה לאחרונה, סברה קצינת המבחן כי ריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח עלול להביא להשלכות מידרדרות עבורו ועל כן המליצה על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

טיעוני הצדדים

1. בפתח דבריו הבהיר ב"כ המאשימה כי הסכמתה של המאשימה לשלוח את הנאשם לממונה על עבודות השירות הייתה על רקע בקשת ב"כ הנאשם וצוין כי אין בכך כל התחייבות לעניין העונש. לדידו של ב"כ המאשימה הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם הם ביטחון מדינת ישראל והגנה על מי שאמונים על אכיפת החוק. ב"כ המאשימה עתר בשל עבירת הסעת תושבי השטחים למתחם עונש הולם שבין 6 עד 18 חודשי מאסר ובאשר לעבירה של הפרעה לשוטר, למתחם העונש ההולם שבין מאסר על תנאי ושל"צ ועד למספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות. ב"כ המאשימה טען כי הנאשם נמצא ברף התחתון של המתחם נוכח לקיחת האחריות והעדר עבר פלילי. עוד ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונשים של מאסר על תנאי, פסילה מלנהוג, פסילה על תנאי וקנס.
2. ב"כ הנאשם ציין את השיהוי הרב בהגשת כתב האישום וטען כי אם הנאשם כה מסוכן כפי שטען ב"כ המאשימה היה עליה להגיש את כתב האישום מיד בסיום החקירה, בד בבד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים. למרות זאת כתב האישום הוגש שנתיים וחצי לאחר ביצוע העבירה וכיום אנחנו נמצאים 4.5 שנים לאחר ביצוע עבירת ההסעה. למרות השיהוי ומחדליה של המאשימה בחר הנאשם לנקות שולחן, צירף את כל התיקים התלויים ועומדים כנגדו, לקח אחריות עליהם, התסקיר בעניינו הוא חיובי, הוא ללא עבר פלילי, הוא בן 24, הוא לא חזר לבצע עבירות מסוג זה ואפשר לבחון את הדבר במשך שנים רבות, עוד הפנה ב"כ הנאשם למדיניות האכיפה בעבירות מסוג זה כאשר מדובר בפחות משלושה נוסעים, כלל לא היה מוגש כתב אישום והעבירה בוצעה תוך עצימת עיניים, כאשר הנאשם סבר שמדובר בישראלים. אכן הנאשם התרשל בכך שלא בדק את זהותם ולכן הוא משלם את המחיר היום.
3. אשר לעבירה של הכשלת השוטר, ב"כ הנאשם מסר כי לו הפקחים היו נוהגים במתינות ניתן היה לחסוך את האירוע, והדגיש כי למרות זאת הנאשם החליט לצרף את התיק ולנקות שולחן.
4. ב"כ הנאשם הוסיף כי ההליך המשפטי גרם לנאשם עוגמת נפש רבה כאדם נורמטיבי שחש בושה מהתקיימות הליכים פליליים כנגדו. על כן ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן.
5. אשר לאפשרות של הטלת קנס, ביקש ב"כ הנאשם להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם אשר התחתן לאחרונה, הוא עובד בעסק המשפחתי ומשכורתו אינה גבוהה. על כן ביקש להסתפק בעונש של מאסר בעבודות שירות של שלושה חודשים, מאסר על תנאי וקנס שלא יעלה על 5,000 ₪ והגיש פסיקה לתמיכה בטענותיו.
6. הנאשם בדברו האחרון מסר כי עשה טעות שהייתה לפני שנים רבות, הוא מתחרט על מעשיו ולא עשה טעויות נוספות מאז. הנאשם סיפר כי חש בושה כאשר הוא מתייצב לדיונים בבית המשפט וביקש מבית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות ובמצבו הכספי הקשה.

מתחם העונש ההולם בת.פ. 22054-12-12

1. על פי סעיף 40 ב' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), העיקרון המנחה בענישה הוא הלימה, קרי: יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.
2. בית המשפט העליון קבע בע"פ 2789/13 מדינת ישראל נ' זיו חמדי (מיום 4/8/2013), בנסיבות בהן הסיע נאשם 25 שוהים בלתי חוקיים והתנהל כנגדו מרדף משטרתי, כי מתחם העונש ההולם רק בשל עבירת ההסעה, להבדיל ממתחם העונש בעבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה, יהיה בין 5 ל-15 חודשי מאסר. בית המשפט העליון הדגיש את החומרה שבעבירת הסעת שוהים בלתי חוקיים, בוודאי כאשר מדובר במספר רב של שוהים בלתי חוקיים וכאשר הדבר נעשה בתמורה לבצע כסף.
3. גם בית המשפט המחוזי בירושלים נדרש לסוגיה זו ובעפ"ג 42794-06-13 שבאנה נ' מדינת ישראל, (מיום 25/11/13) שם נקבע בפסקה 3 כי עונש של 5 חודשי מאסר הוא עונש המשקף את רמת הענישה בעבירה של הסעת 12 שוהים בלתי חוקיים תמורת שכר. (שם העונש הומר לעבודות שירות אולם בשל נסיבות אישיות חריגות ביותר שאינן חלות בענייננו).
4. במקרה של חמדי דובר בהסעת 25 שוהים בלתי חוקיים משכם לישראל ברכב שניתן להסיע בו עד 12 נוסעים וכאן מדובר ברכב המתאים להסעת שמונה הנוסעים שנסעו בו. ההסעה היתה בתמורה לבצע כסף, ויעד הנסיעה היה ללב הארץ. עוד לנסיבות מצטרפת אף עבירת איומים כלפי שוטר לאחר שהנאשם נתפס, ועל כן על בית המשפט להתחשב בערכים מוגנים נוספים של שמירה על מי שאמונים על אכיפת החוק ועל שלמות גופם.
5. בנסיבות אלה אני סבורה כי מתחם העונש ההולם הוא בין 3 חודשי מאסר ועד 14 חודשי מאסר.

מתחם העונש ההולם בת.פ. 57980-12-13

1. אני מסכימה עם המתחם לו עתרה המאשימה של מאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר, וזאת נוכח הצורך להגן על מי שאמונים על אכיפת החוק, בהתחשב בנסיבות שהובילו לביצוע העבירה ובעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים שאינה גבוהה.

העונש המתאים

1. לא מצאתי לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום למרות המלצת שירות המבחן וזאת נוכח חומרת העבירה, הסיכון הביטחוני וההכבדה על כוחות הביטחון הנובעים ממנה ומאחר שהרקע לביצוע הוא כלכלי ואינו קשור בהליך שיקום שהנאשם עבר.

כמו כן, לא מצאתי לחרוג לחומרה מטעמי הגנה על הציבור, בהתחשב באורח החיים הנורמטיבי אותו מנהל הנאשם, וכן בהתחשב בכך שלא ביצע עבירות נוספות מזה כשנתיים ובהתחשב בכך שהוא כעת עובד במקום עבודה קבוע ולא בתחום ההסעות.

1. בגזירת העונש המתאים לנאשם יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, בהתאם לסעיף 40 י"א לחוק ובמסגרת זו אתן את הדעת לנסיבות כדלהלן:

א. גילו הצעיר של הנאשם אשר היה בן 19 בעת ביצוע העבירות מאז הקים משפחה ועובד לפרנסת משפחתו.

ב. לפני שירות המבחן נטל הנאשם אחריות חלקית לביצוע העבירה, אולם בדיון לפני הפנים הנאשם את הפסול במעשיו והביע חרטה עליהם.

ג. לנאשם אין עבר פלילי ויש להתחשב בחלוף זמן של כחמש שנים מביצוע העבירה בתיק העיקרי ובחלוף זמן של שנתיים בהן הנאשם לא עבר עבירות נוספות.

1. בהתאם לסעיף 40 ו' ו-40 ז' לחוק, על בית המשפט לשקול שיקולי הרתעת היחיד והרתעת הרבים. נראה שבמקרה זה יש לתת דגש על הצורך בהרתעת הרבים וזאת האמצעות הטלת עונש מאסר ממש. כפי שקבע בית המשפט העליון, שם, בפסקה י"א:

"בעניין זה יש חשיבות עצומה להרתעה, כיוון שמדובר בעבירה שעיקרה כלכלי, וזאת כדי שיצא הקול הצלול מטעמנו כנגד מעשים אלה".

1. מאחר שהעבירה בוצעה בתמורה לתשלום, בנסיבות אלה, קיים אינטרס ציבורי להשתת עונש של קנס לצד עונש המאסר.
2. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם עונש כולל כדלהלן:

א. שלושה וחצי חודשי מאסר.

ב. 6 חודשי מאסר. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו על כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

ג. חודשיים מאסר. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו על עבירה של איומים או הכשלת שוטר.

ד. קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תחתיו, הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.8.15 ובכל אחד לחודש שלאחריו. לא ישולם תשלום במועדו או במלואו תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.

ה. אני פוסלת את הנאשם מלנהוג למשך חודשיים מיום שחרורו וזאת ללא צורך בהפקדת רישיון.

ו. 6 חודשי פסילה. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו על כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ה, 16 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.