1. בפניי בקשת המבקש, נושה של החייבת, במסגרתה מתבקש בית המשפט להורות על העברת כספים אשר הוגדרו על ידו בבקשתו כ"תפוסים" אליו. בתמצית טוען הוא כי זכותו לקבלת הכספים קודמת לזכותו של המנהל המיוחד לקבל כספים אלו לידיו לקופת הכינוס, כשצו הכינוס בעניינה של החייבת ניתן ביום 24.2.14.
2. הרקע לבקשה זו הינו בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש הנושה, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") ביום 29.6.11 כנגד החייבת, בגין חוב כספי שנוצר בחשבון הבנק שנוהל על ידה אצלו, בסך 85,443.49 ש"ח. מסגרת התביעה ניתן לטובת הבנק ביום 9.8.11 צו עיקול זמני על נכס מקרקעין שהיה בבעלותה של החייבת. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שנקט צד ג', נושה אחר של החייבת (תיק הוצל"פ 01-39742-33-44), מונתה כונסת נכסים (המשיבה מס' 3) לשם מימוש נכס המקרקעין ולאחר שזה מומש, קבע רשם ההוצאה לפועל ביום 12.12.12 כי "על כונסת הנכסים לחלק ראשית את יתרת כספי הכינוס בין הנושים אשר הטילו עיקול בהתאם לנסח רישום מקרקעין עדכני שתפיק הכונסת ובאופן יחסי לשיעורי החובות" (צוטט מתוך תשובת הבנק, מבלי שצורפה ההחלטה כנספח).
3. הבנק הפנה החלטה זו לכונסת הנכסים וביקש כי תעביר לידו את הכספים שנתפסו (סך של 16,390 ₪), אך כונסת הנכסים הודיעה כי הבנק יקבל את הכספים המוחזקים בידה בנאמנות, לאחר שיינתן פסק דין בתביעתו.
4. פסק הדין בתביעתו של הבנק ניתן ביום 7.10.14. לטענת הבנק מתן פסק הדין התעכב בשל קשיים בביצוע מסירת כתבי בית הדין לידיה של החייבת. לאחר מתן פסק הדין פנה הבנק לכונסת הנכסים אך זו האחרונה סירבה לטענתו להעביר לידיו את כספי העיקול וזאת מאחר ולחייבת ניתן צו הכינוס ביום 24.2.14 ומועד מתן פסק הדין מאוחר לכך.
5. לעמדת הבנק, הוא זכאי לכספים המצויים אצל כונסת הנכסים מכח צו העיקול במסגרת תביעתו וכי הכספים שבידי כונסת הנכסים מוחזקים על ידה עבורו, והיו צריכים לעבור לידיו כבר לאחר החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 12.12.12. את עניין זכאותו הנטענת לנשוא הנאמנות תמך בע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת, פ"ד מח(1) 813,801 (1994). לעמדתו, הימצאותם של הכספים בידיה של כונסת הנכסים למעשה מגלם את סיום ההליכים על פי סעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל ולכן זכותו בהם גוברת על יתר הנושים בהליך הכינוס.
6. המנהל המיוחד בתגובתו התנגד למבוקש והכנ"ר הצטרף לטעמיו של המנהל המיוחד. המנהל המיוחד טען כי העיקול לא הושלם ולכן זכותו של הבנק אינה גוברת על זכותם של יתר הנושים בקבלת הכספים המוחזקים על ידי כונסת הנכסים. לעמדתו, הבנק לא השלים את "קבלת החוב" כאמור בסעיף 91(ב) לפקודת פשיטת הרגל ולכן גם לא יכול ליהנות מההוצאה לפועל של הנכס. בתמיכה לתגובתו ציטט את קביעת בית משפט העליון ברע"א 731/13 מישל יעקבי נ' אהובה רווח (פורסם בנבו, ניתן ביום 5.4.2013) וכן את רע"א 4941/06 יעקב אלפסי נ' אופיר נאמן ואח' (פורסם בנבו ניתן ביום 16.7.2006). בעניין הבעלות על הכספים, הוסיף המנהל המיוחד וטען כי הכספים המוחזקים שייכים לחייבת והחזקתה בנאמנות נבעה מכוחו של העיקול שהוטל ולא יוצרת זכות עדיפה לבנק.
7. לאחר שעיינתי בבקשת הנושה, בתגובות המנהל המיוחד והכנ"ר ובתשובה הנושה, הגעתי למסקנה כי יש להעביר את הכספים המוחזקים על ידי כונסת הנכסים לקופת הכינוס.
8. הוראת סעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל קובעת כדלקמן:

91. (א) נושה שפתח בהליכי הוצאה לפועל לגבי נכסים של חייב, לרבות עיקול חוב המגיע לחייב, לא יוכל ליהנות מההוצאה לפועל לעומת הנאמן אלא אם השלים אותה לפני יום מתן צו הכינוס ולפני שנודע לו כי הוגשה בקשת פשיטת רגל או כי החייב עשה מעשה כאמור בסעיף 72(2).

(ב) לעניין פקודה זו, השלמתה של הוצאה לפועל היא, לגבי נכסים – בתפיסתם ומכירתם, ובעיקול חוב – בקבלת החוב.

(ג) הוצאה לפועל שבוצעה בתפיסה ומכירה של נכסים לא תהיה בטלה מחמת זה בלבד שהיא מעשה פשיטת רגל, והקונה אותם בתום לב מידי המוציא לפועל זכותו בהם עדיפה על זכותו של הנאמן.

1. סעיף 91(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע מפורשות כי בעניין עיקול חוב, המועד המשכלל את זכותו של הנושה הוא בקבלת החוב. במקרה שלפנינו, הבנק לא קיבל את כספי החוב לידיו בשל העובדה כי לא היה בידו פסק דין המשכלל את זכותו לקבל את הכספים לידיו עובר למתן צו הכינוס.
2. טוען הבנק במסגרת תשובתו כי החלטת כונסת הנכסים לפיה עוכבו הכספים עד לקבלת פסק דין בעניינו ניתנה בניגוד להוראת רשם ההוצאה לפועל מיום 12.12.12 לפיה יש לפעול לחלוקת הכספים. ראשית, אני סבורה כי טענותיו של הבנק כנגד כונסת הנכסים הינן למעשה טענות עירעוריות אשר אין מקום להעלותן במסגרת זו (תשובה לתגובה), לאחר שנתיים מאז התרחשותן ובכלל גם לאחר שהנושה בהתנהגותו הסכים לעמדתה זו של כונסת הנכסים והמתין למתן פסק הדין בתביעתו (שכן מכתב כונסת הנכסים נשלח לבנק לאחר החלטת רשם ההוצאה לפועל ובתגובה לדרישתו על פיה).
3. לגופו של עניין, אני סבורה כי סירובה של כונסת הנכסים להעביר את כספי העיקול לידי הבנק, הינה פעולה נכונה וצודקת לאור העובדה כי במועד החלטת הרשם להוצאה לפועל לא היה בידי הבנק פסק דין לטובתו המגבש את זכותו בכספי החייבת. העיקול שניתן לטובתו נועד על מנת להבטיח את זכותו להפרע מהכספים על ידי מימושם, לאחר שתוכר החבות. עם זאת, ברי כי במידה ותביעת הבנק היתה נדחית, לא היה זכאי הבנק לקבל כספים אלו לידיו. זו הסיבה בגינה סירבה כונסת הנכסים להעביר את הכספים, ובדין סירבה.
4. על כן, אני סבורה כי פרשנותו של הבנק לפיה הכספים המצויים בידי כונסת הנכסים שייכים לו ורק מוחזקים לטובתו אצלה בנאמנות, איננה יכולה להתקבל. עד למתן פסק דין בעניין, הכספים מוחזקים בשם החייבת ו"ממתינים" לחלוקה לנושיה, חלק מהנושים בעלי זכאות מידית (אליהם ככל הנראה חולקו כבר כספים) וחלק מהנושים אינם בעלי זכאות מיידית, כמו הבנק בעניין זה. דהיינו, עד שלא ניתן פסק דין והכספים לא מועברים לנושה, הם אינם שייכים לו ואינם מגשימים את הוראות החוק כ- "קבלת חוב". מרגע מתן פסק הדין, התגבשה זכותו של הבנק בכספים אלו, אולם הזכות התגבשה לאחר שניתן צו הכינוס לחייבת.
5. אשר על כן ומכל האמור לעיל, הבקשה נדחית. יש להורות על העברת הכספים לקופת הכינוס.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ה, 31 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.