09 מרץ 2014

1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 13/8/13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערערת לא איבדה מכושרה להשתכר (להלן: ההחלטה).

2. טענות המערערת:

בתיק זה נפל פגם בהחלטת הוועדה שקבעה על אף שהמערערת סובלת מליקוי ראיה ושאר וליקויים נוספים כי המערערת מסוגלת לביצוע עבודות בין היתר של אריזה, מיון והרכבה כאשר לא ברור כיצד קביעה זו עולה בקנה אחד עם קביעת הוועדה כי המערערת מסוגלת לעבודה שאינה דורשת ראיה דו עינית.

היה על הוועדה במקרה דנן לאבחן בין סוגי העבודות בתחומים אלה, אין לייחס עבודות של אריזה, מיון והרכבה של פריטים גדולים באופן שווה לאותה עבודה עם פריטים קטנים בהתחשב בליקוי ממנו סובלת המערערת.

הוועדה לא נימקה קביעתה כי המערערת נמצאת במצב כללי טוב, ולא נתנה כל נימוק או הסבר כדי לבסס קביעתה.

3. טענות המשיב:

הוועדה התחשבה בכל הפרמטרים הרלוונטיים במקרה זה נכותה העיקרית שהיא ליקוי ראיה ברמה של אובדן עין, בחוסר השכלתה ובגילה וכן בנכויותיה האחרות שהינן קלות, הוועדה הציעה מגוון עבודות, אחת מהעבודות במגוון הייתה עבודת מיון ואריזה שדעתה של המערערת אינה נוחה ממנה.

לבד מהעובדה כי הוועדה סוברנית להחליט בדבר התאמת סוגי עבודות, הרי שאין בהצעתה זו כל פגם, מדובר בסוג עבודה כוללני ורחב שהמערערת יכולה להשתלב בו כמיטב יכולתה. הוועדה לא הייתה צריכה לפרט אילו מוצרים יכולה המערערת למיין או לארוז, די היה בציון סוג העבודה ובמגבלה כי המערערת לא יכולה להשתלב בעבודה הדורשת ראיה דו עינית כדי למלא הן את חובת ההנמקה והן את פירוט העבודות אותן מסוגלת לבצע ולהניח תשתית ראויה לקביעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה לעבוד.

נציין כי מיון ואריזה היו רק חלק ממגוון עבודות שהוצעו לה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק את התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות שהינן קביעות רפואיות שהסתמכות על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה לרבות תיק הנכות, החומר הרפואי והמידע הסוציאלי.

8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 17/9/13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף ג' לפרוטוקול), אשר ציינה שהיא מעולם לא עבדה, סובלת מעצבים בראש ומתקשה בראייה בעין ימין. כמו כן סובלת מבעיות בקיבה ומכאבים ברגלים.

9. במסגרת דיוני הוועדה והנימוקים לקביעתה (סעיף ו' לפרוטוקול), ציינה:

"בת 1/2 50. ב- 5/8/13 אובחנה על ידי ו.ר.ע. כסובלת מליקוי ראיה, פטוזיס, C.T.S. מימין, הפרעה חרדית קלה ואיזופגיטס, נכותה הרפואית 45% יציבה.

בחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות מה- 28/3/12 צוין כי מסוגלת לעבודה במשרה מלאה שאינה דורשת ראיה דו עינית. מעיון בדוח השיקום מסתבר כי התובעת רווקה ללא השכלה, מעולם לא עבדה וטוענת שאינה מסוגלת לכל עבודה, מתקיימת מהבטחת הכנסה. הוועדה בבואה לדון בכושר לעבודה, מביאה בחשבון גם את גילה, חוסר השכלתה, חוסר עבר תעסוקתי במשך שנים רבות, השפעת כל ליקוי בפני עצמו וההשפעה המצטברת של כלל הליקויים על כושרה לעבודה. הוועדה עיינה במסמכים הנמצאים בתיק ושוחחה עם התובעת שמסרה את הנרשם בסעיף ג' לפרוטוקול.

לדעת חברי הוועדה התובעת במצבה כפי שמשתקף מדוח ו.ר.ע. ובהתחשב בכל הפרמטרים שצויינו לעיל מסוגלת לעבודה במשרה מלאה בתנאים ובמגבלות שציינו לעיל בעבודות כגון חרושת קלה, אריזה, מיון, הרכבה, טיפול בקשישים לא סיעודיים או בכל עבודה אחרת פשוטה שאינה דורשת הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא ושניתן ללומדה תוך כדי ביצועה, מיון ואריזה של חפצים לא קטנים." (ההדגשה הוספה א.ק).

10. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה.

11. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60).

12. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206).

13. הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה, המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פי נוסח ההחלטה.

14. הסמכות לקבוע את העבודה אשר הוצעה למבוטח ומתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ומובן שלא המבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח או לאו (דב"ע מד' 01-924 מוחמד אחמד בושנאק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' 40).

כן נקבע בפסיקה:

"מכל האמור עולה כי העבודה המוצעת לנכה בנכות כללית אינה חייבת להיות עבודה התואמת את כישוריו המקצועיים של האיש, אלא יכולתו הפיזיולוגית". דב"ע מב'/01-1638 רוזינגר נטע נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' 349.

לשון אחרת מתפקיד הוועדה לבדוק האם המערערת מסוגל לעבוד כלל לאור מצבה הרפואי, להבהיר כי זו ערה לליקויים בעטים נקבעו לה נכויות גם באופן מצטבר ובמידה וזו קובעת שהמערערת כן מסוגלת לעבודה לאור מצבה – באילו עבודות ובאילו אחוזי משרה.

החלטת הוועדה נומקה דיה ופורטה על ידה. הוועדה בדקה סוגיה זו, עיינה במסמכים הרלוונטיים, לרבות חוות דעת רופא מוסמך שציין שהמערערת מסוגלת למשרה מלאה. תיק הנכות ומציינת כי למערערת נקבעו נכויות בתחום הראיה C.T.S. מימין והפרעה חרדתית קלה בשיעור כולל של 45% וקבעה שהמערערת מסוגלת לבצע עבודות שאינן דורשות ראיה דו עינית בשל מגבלתה הרפואית – כגון עבודות מיון ואריזה של חפצים שאינם קטנים ועבודת חרושת קלה. עבודות אלה שהוצעו על ידי הוועדה לקחו כאמור בחשבון את מגבלת הראייה של המערערת.

קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנתה כי המערער לא איבד את כושרו להשתכר.

15. כעולה מהאמור לעיל, הוועדה בחנה ביסודיות את עניינה של המערערת טרם הגיעה למסקנותיה, ועת היו בפניה הממצאים שפורטו מעלה, תוך הסתמכות עליהם הגיעה למסקנותיה, תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה. מדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו.

16. באשר ליתר טענות ב"כ המערערת הרי שגם טענות אלה הינן בתחום הרפואה ועל כן ביה"ד לא יתערב בקביעות רפואיות של הוועדה כך לדוגמא טען ב"כ המערערת לעניין היעדר בדיקת ראויה למערערת (סעיף 4 להודעת הערעור) אלא שעל פי ההלכה הפסוקה, ריבונית הועדה לקבוע את אופן בדיקתו של המבוטח ובית הדין אינו מעביר תחת שבט ביקורתו את הדרך בה בחרה הועדה, ככל שלא נפל בה פגם משפטי.

17. כמו כן, באשר לטענת המערער, לפיה הועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים שהונחו בפניה (סעיף 5 להודעת הערעור)– אזי על פי ההלכה הפסוקה אין הועדה מחויבת להתייחס אלא למסמכים מהותיים המערערת לא הצביעה על מסמך מהותי זה או אחר שהוועדה לא דנה בו ועל כן דין טענות אלה להידחות.

18. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – דין הערעור להידחות.

19. אין צו להוצאות.

20. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אדר ב תשע"ד, (09 מרץ 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.