לפניי בקשת הנאמן לסילוק על הסף ערעור שהוגש על ידי החייב, כנגד הכרעתו בתביעת החוב של הנושה פרונזה בע"מ.  

לטענת הנאמן, הערעור אינו עומד בתנאים המקדימים לצורך פנייה לבית המשפט (בהתאם להוראות תקנה 95 (א) ו – (ב) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה – 1985 (ולהלן: התקנות) והם – פניה מוקדמת לנאמן, שכנועו כי תביעת החוב אושרה שלא כיאות, והימנעות הנאמן מפניה לבית המשפט בבקשה לביטול תביעת החוב או הפחתתה (ראה פש"ר (חי') 49752-07-11 גיא נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה (9.6.15) (ולהלן: עניין גיא). עוד נטען, כי הערעור הוגש באיחור, מבלי שניתן לדבר טעם מיוחד ואף מבלי שקדמה להגשתו בקשה להארכת מועד (ראה עש"א (ת"א) 28302-05-15 סברן נ' מזור ליאור הנאמן (18.6.15)). ההכרעה בתביעת החוב נמסרה לחייב ביום 26.4.16, ובעקבות פניית ב"כ החייב לנאמן בטענה כי ההכרעה לא הומצאה לידיו, פעל הנאמן להמצאתה בשנית ביום 7.8.16, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור הינו לכל המאוחר ביום 28.10.16. ואולם, זה הוגש ביום 13.11.16, קרי בחלוף המועד.

לחייב ניתנה הזדמנות להשיב לדברי הנאמן, אולם הוא בחר שלא לעשות כן ואף בדיון שהתקיים בפניי ביום 20.6.17 לא הוסיף דבר.

לאחר עיון בבקשה, אני רואה לקבלה.

ערעור החייב על הכרעת הנאמן הוגש באיחור וללא בקשה להארכת מועד. הנאמן הכריע בתביעת החוב עוד ביום 17.4.2016. לדבריו, העביר את הכרעתו לידי ב"כ החייב פעמיים, ולכל המאוחר ביום 7.8.16. לפי שהחייב לא השיב, הרי שטענה זו אינה במחלוקת.

משכך, היה על החייב להגיש ערעורו לכל המאוחר מיום 28.10.16 (סע' 184 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"מ – 1980), וראה בעניין זה גם רע"א 5077/16 שיבר נ' כונס הנכסים הרשמי (14.3.2017)). משכך, דין הערעור להידחות.

נימוק נוסף שבפי הנאמן, ואף לעניין זה אין בפי החייב תשובה, נסמך על הוראות תקנות 95(א) + 95 (ב)  לתקנות. לפיהן, טרם הערעור היה על החייב להקדים פנייה לנאמן, לשכנעו כי תביעת החוב אושרה שלא כיאות, וככל שהנאמן ימנע מלפנות לבית המשפט או אז תקום זכותו לפנייה לבית המשפט (ראה בהקשר זה עניין גיא). אין מחלוקת כי החייב לא הקדים פניה לנאמן ולא מילא אחר יתר התנאים כמפורט שם. לפיכך, ואף מטעם זה, יש לקבל את הבקשה.

מכל הטעמים דלעיל, הערעור נדחה.

ניתנה היום, י"ט תשרי תשע"ח, 09 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.