1. לפני בקשת הנתבעת להורות על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. טוענת הנתבעת כי התובע עבד כנהג אוטובוס בשירותיה. את עבודתו החל בכפר דראג'דאת שבדרום שם נמצא מגרש החניה ובסמוך לו, בעיר ערד, משרדיה של הנתבעת. משם נסע התובע לאילת לאסוף תיירים שאותם הסיע למקומות שונים בארץ. התובעת צירפה לתגובתה מיום 17.3.14 תדפיס שבו פורטו המקומות שאליהם נסע התובע. מתדפיס זה עולה כי רק פעם אחת בחודש נסע התובע לירושלים ומרבית נסיעותיו היו למקומות שונים ובעיקר בדרום הארץ.

2. התובע טען מנגד כי עבודתו אכן החלה באיסוף נוסעים במעבר טאבה, ואולם לאחר מכן נסע לירושלים משם לבית לחם, חוזר לירושלים ומשם חוזר למעבר טאבה. לטענתו, מרבית שעות היום שהה בירושלים. את טענותיו אלה, תמך התובע בתצהיר.

3. תקנה 3 (א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, קובעת כי:

”מקום השיפוט

בתובענה כאמור בסעיף 24 (א)(1) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה;“

כאמור, התובע היה נהג ונדרש לנסיעות למקומות שונים. אין מחלוקת כי לפחות חלק מהעבודה בוצע בירושלים. משכך, ומאחר שהתביעה הוגשה כאן, הרי שהסמכות המקומית נקנתה אף לבית דין זה (השוו: בר"ע 36623-11-13 דב מרכוס נ' סולאר פרופיט בע"מ, ניתן ביום 4.2.14). לפיכך נדחית הבקשה.

4. התיק יוחזר לשופט גולדברג לשם המשך ניהול ההליך.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בתום ההליך ובהתאם לתוצאה.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.