מונחות בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 9.4.13 ברמת-גן בין קטנוע הנושא מספר רישוי 78-274-59 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 63-187-10 (להלן: "התאונה"). אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה. העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה (התובע והנתבעת 1) וכן העידו בפני שני עדים אובייקטיביים מטעם התובע, שוטר התנועה אשר הגיע למקום, רס"ב דורון בסטינגר ונהג האוטובוס, מר נסי אשכנזי. כמו כן הוגשו תמונות נזק של רכב הנתבעת 1 ודו"ח פעולה שערך שוטר התנועה בסטינגר. בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באות כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79 א(א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. לאחר ניתוח חומר הראיות בכללותו הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית ודין התביעה שכנגד להידחות. אשר לתביעה העיקרית: ראשית, אציין, כי לא קמה לתובע זכות תביעה, משום שאינו הבעלים הרשום של הקטנוע אלא צד שלישי. שנית, גם אם נצלח משוכה זו, לא מצאתי, לגופם של דברים, לקבל את תביעת התובע. אמנם כן: החלטתי לקבל את גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה בהיותה גרסה אמינה, הגיונית ומסתברת יותר מגרסת הנתבעת 1. גרסה זו נתמכה בעדות חיצונית של נהג האוטובוס וכן בדו"ח פעולה שערך השוטר בסטינגר, מיד בסמוך לאחר אירוע התאונה. יחד עם זאת, בשים לב לכך שהתובע יצר סיכון מיותר, עת בחר להתחיל בעקיפת האוטובוס, אשר חסם את שדה הראיה שלו, במקום להמתין עד שהאוטובוס ייכנס למפרץ התחנה, כמתבקש בנסיבות העניין, אין מקום לקבל את תביעתו. מצופה היה מנהג אופנוע סביר כי ימתין עד לכניסת האוטובוס למפרץ התחנה, עד שיפתח לו שדה ראיה. אשר לתביעה שכנגד: לא ראיתי לקבלה מכמה סיבות. האחת, מצאתי מקום להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת 1. אני מאמינה לתובע ולכתת עדיו, כי הנתבעת החלה בביצוע פניית פרסה, תוך חציית קו לבן. נתון זה מתיישב יותר עם מוקד הנזק ברכב הנתבעת 1 (צד שמאל קדמי). השנייה, ניתן ללמוד מחומר הראיות כי רכב הנתבעת 1 חנה בתחום מפרץ תחנת אוטובוס. בכך הפריע לאוטובוס להיכנס לתחנה, גרם לאוטובוס לעצור במרכז נתיב הנסיעה ובכלל זה להפריע לתנועה סדירה של רכבים בכביש.

אשר על כן, התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחות.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, 17 במאי 2015, בהעדר הצדדים.

חתימה