1. תובענה הנוגעת למתן שירותי תיירות, במסגרתה טוענים התובעים כי הם זכאים לפיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין הפרתה הנטענת של חובת הנתבעת כלפיהם.
2. על פי המתואר בכתב התביעה, התובעים הזמינו אצל הנתבעת בחודש ספטמבר 2013 חבילת טיור שכללה שייט וטיול מאורגן, כאשר לפי התכנון המקורי, בסיום השייט ינוהל טיול בן 3 ימים, באיטליה, כאשר המסלול כולל ביקור בטורינו ובמילאנו.
3. ייאמר כי לטיול המאורגן היו 2 מסלולים מוצעים, האחד כולל ביקור בטורינו וחזרה דרך מילאנו, והאחר כולל ביקור בסיננה וחזרה לישראל דרך רומא, וביום 24.9.2013 הודיעו התובעים לנתבעת בכתב, על בחירתם בטיול המאורגן הכולל חזרה ממילאנו על פי המסלול המוצע, תוך שהם מציינים מפורשות בכתב, שאם אין אפשרות לערוך את הטיול המאורגן בנתיב המבוקש על ידם, הרי שאין הם חפצים כלל בביצוע ההזמנה. הנתבעת אישרה בכתב את ההזמנה תוך שהיא נוקבת בתנאים שהיו מבוקשים על ידי התובעים.
4. מפרטים התובעים בכתב התביעה, כי אכן השייט התנהל כמתוכנן, אולם למרבה הפתעתם ואכזבתם, נודע להם בזמן השייט, כי הטיול המאורגן שעתיד להתנהל בתום השייט, אינו בנתיב שנבחר על ידם. התובעים מפרטים את אכזבתם הרבה, שכן תכננו ורצו מאוד לבקר בטורינו, ובמקום זאת, נאלצו לטייל בסיינה, אותה הכירו; עוד הלינו התובעים על כך כי לאחר הביקור בסיינה, נאלצו לחוות נסיעה ארוכה למילאנו, מרחק של כ- 300 ק"מ, באופן שבו גם הביקור במילאנו לא התרחש, שכן כל זמן התיור במילאנו "נבלע" לזמני הנסיעה הארוכים. עוד הלינו התובעים על תנאי הנסיעה באוטובוס התיירים.
5. התובעים מפרטים כי חבילת התיור כולה עלתה 8,648 ש"ח, ובהתאם הם דרשו פיצוי בגין מלוא עלות הטיול, ואף יותר מכך.
6. הנתבעת הגיבה לטענות התובעים, ולטענתה דינה של התובענה להידחות; הנתבעת הבהירה, כי מרבית רוכשי חבילת התיור ביקשו לחזור מרומא ולא ממילאנו, ובהתאם הייתה הצדקה לשינוי מסלול הטיול לנוסעים אשר ביקשו לחזור ממילאנו, מה גם שעל פי תנאי חבילת התיור, הובהר מראש "אין בלוח הזמנים המוצע התחייבות לזמנים ו/או מקומות שיבוצעו בפועל". הנתבעת ציינה, כי בטרם היציאה לטיול נוצר קשר טלפוני עם התובעים, והודיעה להם על השינוי במסלול, ואולם התובעים עמדו על מסלול החזרה דרך מילאנו, ולדברי הנתבעת, מבלי שהתובעים מציינים דווקא את עניינם לבקר בטורינו או רצונם שלא לבקר בסיינה.
7. עוד הוסיפה הנתבעת וציינה, כי מסלול הטיול המתוקן, כלל ביקור באתרים ייחודיים אשר הביקור בהם כלל לא תוכנן במסלול הנסיעה המקורי, כך ששינוי המסלול לא גרע מהטיול, אלא אף הוסיף לו; כמו כן, הצביעה הנתבעת על חוסר הפרופורציה שבין שינוי מסלול הרלוונטי ליום אחד מתוך שייט ממושך וטיול בן מספר ימים, לכך כי התובענה כנגדה מופנית בסכום העולה על כל עלות חבילת התיור.
8. לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את התובענה, אולם לפסוק לתובעים פיצוי מינורי, אשר משקף או אמור לשקף את הנזק האמיתי אשר נגרם לתובעים.
9. סבורני שמקום שהתובעים הביעו רצונם הברור והבלתי-מתפשר לבחור במסלול טיול אחד מתוך שניים שהיו מוצעים, תוך שכבר מתחילת הדרך הודיעו כי הם בוחרים במסלול אחד וככל שאותו מסלול אינו זמין הם מבקשים שלא לבצע ההזמנה כלל, הרי שככל שמסלול הטיול עבר שינוי, מן הראוי היה ליידע את התובעים אודות השינוי, "ברחל בתך הקטנה", על אחת כמה וכמה כאשר ההחלטה על שינוי המסלול נתקבלה עוד בטרם תחילת ביצוע הטיול.
10. בכל הנוגע לתנאי המפרט כי על חברת התיור אין התחייבות למקומות בהם יעבור הטיול המאורגן בפועל, סבורני כי אין הדברים נוגעים או רלוונטיים לשינוי יעדי הטיול; ברי כי כאשר מתואר טיול בעיר זאת או אחרת, נרשמים מספר אתרים מהותיים אשר ישנה כוונה לעבור בהם, כאשר יכול ולעתים נסיבות הטיול, בין שהן כרוכות במטיילים אחרים, מזג אוויר, ובין שהן כרוכות בתנאים בלתי צפויים אחרים, עלולות להביא לכך כי לא בכל האתרים תצליח לתייר הקבוצה המטיילת ביום נתון; אולם אין משמעות הדבר כי היעדים העקרוניים – ביקור בעיר זאת או בעיר אחרת - אינם מכילים התחייבות.
11. לצורך הדוגמא, אפרט מתוך חוברת הטיול הרלוונטית להתקשרות שבין הצדדים: "הבוקר נצא צפונה לכיוון חבל פיאמונטה. נגיע לאזור הלאנגה... נבקר ב"יקב המלך"... נמשיך לטורינו ... נצא לסיור מודרך באתריה המרכזיים של טורינו... כיכר סן קארלו... קתדרלת סן ג'ובאני... פיאצה קסטלו... חצר גרם המדרגות של ארמון המלכים...". לגישתי, משמעות האמירה כי אין התחייבות לכל המקומות, משמעה כי אין התחייבות שבכל יום בטיול המודרך תעבור הקבוצה בכל האתרים המפורטים לגבי אותו יום, ומדובר בהתניה סבירה בנסיבות שכאלה; אין משמעות הדברים, שאין התחייבות לא להגיע אפילו לאחד מאותם יעדים, לאור שינוי תוואי הטיול.
12. לכן, ככל שהובטח מסלול עקרוני, הובע רצונם הברור של התובעים בטרם השלמת ההתקשרות, ומסלול הטיול שונה על ידי חברת התיור לפני הנסיעה, ולא נמסרה על כך הודעה אלא הדבר נתברר לתובעים בזמן השייט (אפנה לעמ' 2 לפרוטוקול שורה 2), סבורני כי אכן הנתבעת לא קיימה את כל המוטל עליה בהתקשרות שבין הצדדים.
13. ומשסיימנו בשאלת האחריות, נותר להתייחס לנזק. לגישתי, התובענה מוגזמת ומופרזת בצורה חריגה; לכל היותר, התובעים לא נהנו הנאה מלאה מיום אחד מטיול שנמשך שמונה ימים, כאשר חמישה ימים מתוכם הינם ימי השייט (לגביו ציין התובע, עמ' 1 לפרוטוקול שורות 21-22: "מזל שזה היה רק יומיים. לגבי השייט אין תלונה. היה בסדר"); הערכת עוגמת הנפש בסכום שהינו גבוה מעלות החופשה, הינה מופרזת בצורה המצדיקה לעיתים דחיית התובענה.
14. ואפנה בהקשר זה לפסיקת כב' הרשם הבכיר (כתוארו דאז) יניב בוקר בת"ק (ב"ש) 4338-10-12 מיכאל בורוכוב נ' ורד חיט (אינטר קלאב) כדלקמן: "אני דוחה את תביעתו של התובע בכל הנוגע לפיצוי בגין עגמת נפש. נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי-נחת, אכזבה או אי-הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי.יפים לעניין זה הדברים הבאים: "כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם , אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת הנפש דווקא, על כן, יש להיזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים כדנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים". (מתוך ת.א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ, פורסם במאגרים – ההדגשה שלי – י.ב.). התובע טען באופן סתמי לפיצוי בגין עגמת נפש, ולא פירט איזה צער עמוק נגרם לו, אם בכלל".
15. לאחר בחינת היחס שבין עלות הטיול להנאה הפחותה מיום אחד מתוכו, מצאתי לנכון לחייב הנתבעת לפצות התובעים בסכום של 800 ש"ח, שהינו מידתי ותואם את האמור לעיל.
16. ניתן לערער על פסק הדין, ברשות בית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים מקבלתו.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ה, 19 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.