בהחלטתו של רשם ההוצאה לפועל מיום 29/12/2013 נקבע, כי ההתנגדות הוגשה באיחור, עמה גם בקשה להארכת מועד וכי המועד האחרון להגשת התנגדות, בלא להיזקק לארכה, חל ב-05/12/2013.

בקשת המבקשת נסמכת בתצהירו של מר מאיר ביטון, המצהיר גם זאת: "בכל זמן הפעילות של החברה הייתי בעל מניות והשליטה בחברה", וכן כי המבקשת הפסיקה פעילותה בשנת 1999.

עוד מצהיר המנהל, כי למבקשת לא נמסרה אזהרה לחייב בתיק ההוצל"פ שבכותרת.

לגופו של אעניין, מוצהר כי המחאות המבקשת נגנבו, בהן ההמחאה נשוא תיק זה. תלונה בעניין, הוגשה למשטרת ישראל.

תשובת המשיבה, מיום 27/1/14 מציינת, כי האזהרה לחייב בתיק ההוצל"פ, נמסרה למבקשת, במסירה מלאה כדין ביום 5.11.2013 על ידי שליח מטעם משרד בא כוח המשיבה. זאת לידי בעלת המניות במבקשת, ירדנה, אשר סירבה לחתום על אישור המסירה. העתק צילומי של אישור המסירה ותצהיר המוסר, כך ע"פ התשובה מצורף לתשובה. בפועל – לא צורף מאומה...

התשובה אף מציינת, כי אין בנמצא כל טעם מיוחד מכוחו יוארך המועד להגשת התנגדות.

מענה המבקשת לתשובת המשיבה, מיום 03/02/2014 קובעת, כי די בכך שהמבקשת נאלצת להתמודד עם עשרות תביעות, על מנת למלא אחר דרישת הטעם המיוחד שבדין.

לתשובה צורפה גם בקשה שהגישה המבקשת לנשיא ביהמ"ש העליון, לאיחוד הדיון ב-26 תביעות שהוגשו נגדה, לרבות זו הנכחית.

מעיון בצרופות עולה, כי טרם ניתנה החלטתו של כבוד הנשיא.

בחנתי את מכלול הטענות והטיעונים, ודומה כי יש להאריך המועד להגשת התנגדות, בלא לקבוע מסמרות בסוגיית מסירת האזהרה לחייבת, כל זאת, על רקע הנסיבות החריגות העולות מתשובת המבקשת לתשובת המשיבה וצרופותיה, בדמות ההליך התלוי ועומד בפני נשיא ביהמ"ש העליון.

ע"פ הסמכות המוקנית לרשם ביהמ"ש בסעיף 90 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], מוארך המועד להגשת ההתנגדות, עד ליום הגשתה בפועל.

מעתה ואילך, יעוכבו הליכי ההוצל"פ בתיק שבכותרת.

אין צו להוצאות, נוכח התוצאה אליה הגעתי.

המבקשת תמציא החלטה זו ללשכת ההוצל"פ בחדרה.

לפי שעה, לא אקבע דיון בהתנגדות. זאת ייעשה, לאחר החלטת כבוד הנשיא, אם כך יתחייב ממנה.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ד, 10 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.