1. התובעת, ילידת 1972, מטפלת בקשישים שהועסקה במנפאואר קר, טוענת שנפלה בעבודה, ביום 29.7.10.

תעודה ראשונה לנפגע בעבודה ניתנה ביום 31.12.12 ולאחר מכן הוגשה התביעה לדמי פגיעה (בפברואר 2013).

2. מטעם התובעת נשמעה עדותה ועדותה של גב' אושרת דרוקר, מנהלת אזור דן במנפאואר קר, אשר כתבה לנתבע מכתב ביום 23.4.13 (צורף לכתב התביעה) ובו נרשמו הדברים הבאים:

"1. את ההודעה על התאונה קיבלו רכזות הסניף ומנהלת הסניף.

2. ההודעה על התאונה נמסרה באותו היום 29.7.10

3. דווח לנו כי הנ"ל החליקה ומעדה אולם בחרה שלא להגיש תביעה לביטוח לאומי והמשיכה את עבודתה, טופס 250 מולא ב 20.11.2012 על פי בקשת העובדת.

4. הנ"ל המשיכה את עבודתה כרגיל.

5. הנ"ל נעדרה מעבודתה החל מה 18.3.2012 – 19.7.2012.

6. הסיבה להפסקת עבודתה אצלנו החל מה – 19.7.2012 הינו קבלת מכתב מרופא תעסוקתי הדורש להפסיק את עבדותה.

7. הנ"ל לא התלוננה על כאבי גב תחתון טרם התאונה."

3. עדותה של גב' דרוקר היתה מהימנה ומשכנעת ולפיה אכן התובעת נפלה במהלך עבודתה כאשר עבדה בביתה של קשישה בתל אביב, אך במועד הפגיעה לא ביקשה להגיש תביעה לנתבע. להלן עדותה של גב' דרוקר: (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 24-33):

"התובעת הגיעה אליי עם איזשהו מכתב שכנראה היה אמור להגיע אליי ולא הגיע, בד"כ ביטוח לאומי כותב למטה שבמידה ולא נענה תוך כך וכך אז יינקטו צעדים אז ישבתי וכתבתי את המכתב. שאלתי אותה מתי היה יום התאונה כי אני לא זוכרת, אם בנאדם לא מגיש תאונת עבודה אז אין לי מה לתעד. היא אמרה לי באיזה יום. אני זוכרת שהתקשרו אליי הרכזות, כל היום מתקשרות אליי רכזות ומתעדכנות ואני זוכרת שיחת טלפון מהרכזת שעדכנה אותי על כך שהמטפלת נפלה בעבודה אבל היא לא רוצה להגיש תאונת עבודה. אני זוכרת כי זה היה יוצא דופן, כולם רוצים להגיש תאונת עבודה. אני זוכרת שאמרתי לרכזת שתשכנע אותה והרכזת אמרה לי שהיא לא רוצה ושהיא מעדיפה להמשיך לעבוד.

ש. את יודעת שהיה אירוע אבל לא באיזה תאריך הוא היה?

ת. נכון."

ור' גם בהמשך (עמוד 11, שורות 2-6):

"אין לי מסמכים או רישום. אם מטפלת מתקשרת ומדווחת שהיא נפלה והיא לא רוצה להגיש תביעה, אז אין לי מה לרשום, היא הגיעה לאחר תקופה ואמרה שהיא רוצה להגיש רטרואקטיבית תאונת עבודה וזכרתי שהיא באמת נפלה.

ש. אם היא היתה מציינת תאריכים, היית רושמת את מה שהיא אמרה?

ת. כן. המסמך הוא לפי התאריך שהיא אמרה לי."

4. לאור עדות זו אנו מקבלים את גרסת התובעת לפיה נפלה בעבודה.

למרות מסקנה זו, אין מנוס מדחיית התביעה וזאת מאחר שמועד הנפילה לא הוכח.

התביעה לדמי פגיעה הוגשה בחלוף למעלה משנה לאחר המועד שבו התובעת טענה שנפלה, כך שקיים קושי בהוכחת מועד התאונה. גב' דרוקר אישרה שהמועד שבו נקבה במכתב נמסר על ידי התובעת, ואין רישום של המעסיק מזמן אמת, אשר יכול לתמוך במועד בו התובעת נקבה. התובעת סיפרה בעדותה כי סיפרה לרופא משפחה שהיא נפלה בעבודה, לפני שנת 2012 (עמוד 5, שורות 22-23) וכי היא פנתה לרופא כשלושה שבועות לאחר הנפילה (שם בשורות 25-26). עיון בתיעוד הרפואי מעלה כי אינו מתיישב עם גרסת התובעת לפיה היא נפלה ביום 29.7.10.

כך למשל, ביום 22.8.10 (נ/1), כשלושה שבועות לאחר המועד שבו לטענת התובעת היא נפלה, נרשם (ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"כאבי מותן ימנית עם הקרנה לבטן תחתונה, כולל בלילות, מזה לפחות חצי שנה.

...

עובדת פיזית – מטפלת במבוגרים. נוטלת ... מזה חדשיים, התסמינים קדמו לטיפול זה..."

על פי רישום זה, הכאבים החלו בסביבות פברואר 2010.

לעומת זאת, בתיק הרפואי שהומצא על ידי קופת החולים (שירותי בריאות כללית), נרשם ביום 27.1.12:

"שנה כאבי גב מתני, זקוקה בחגורת גב, כאבים בשכיבה וישיבה, יומיים החמרה כאב מקרין מגב מתני לרגל ימין לאחרונה גם צד שמאל

כאב התחיל מאז נפילה בעבודתה לדבריה..."

היינו, הנפילה היתה כשנה לפני רישום זה, בסביבות ינואר 2011. אף זה מועד שונה ומרוחק מהמועד בו נקבה התובעת.

בנוסף, בתיק הרפואי קיים תיעוד לתלונות על כאבי גב עוד קודם למועד בו התובעת נקבה כמועד הפגיעה (נ/2, משנת 2008).

זאת ועוד, קיים בתיק הרפואי רישום מיום 2.5.12, לפיו באותו מועד התובעת התלוננה על כאב גב תחתון והוסף רישום: "לדבריה תאונת עבודה מיולי 2010!".

לא למותר לציין כי לא הוצג כל רישום קודם המזכיר פגיעה בעבודה או נפילה, במועד סמוך ליולי 2010, הוא המועד הנדון במסגרת תובענה זו.

5. לא ניתן לומר כי התיעוד הרפואי "שותק", כך שניתן לקבל את גרסת התובעת לפיה היא נפלה דווקא ביום 29.7.10 או אפילו במועד אחר, סמוך לכך. מהתיעוד הרפואי עולה כי יכולים להיות תאריכים אחרים שבהם התובעת נפלה, כגון פברואר 2010 או ינואר 2011 ואף לפני המועד בו נקבה, היא סבלה מכאבי גב. לכך יש להוסיף כי אין בעדות התובעת הסבר מדוע היא מייחסת את הנפילה דווקא ליום 29.7.10 וכיצד זכרה תאריך זה, למרות שעד הגשת התביעה חלפו חודשים רבים.

6. בנסיבות אלה, הגענו למסקנה כי התובעת לא הוכיחה שנפגעה ביום 29.7.10 ואין מנוס מדחיית התביעה.

כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ה, (24 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים.