1. לפניי תביעה כספית ע"ס 5,807 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים נטענת שאירעה ביום 21.10.2013 בין כלי רכב, מ"ר 53-939-66 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 19-957-11 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. למעשה, המחלוקת היא לעניין עצם קרות התאונה בין הרכבים לעיל, שהרי הנתבעות טוענות כי רכבן כלל לא היה מעורב בתאונה עם רכב התובעת וכי הנתבעת 2 הינה מבטחת רכב הנתבעת 1 בביטוח חובה בלבד.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעיד מנהלה של התובעת.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעד במהלך חקירתו בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה ללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה למסקנתי:

לא עלה בידה של התובעת להרים את נטל הבאת הראיות הראשוני, לצורך הוכחת עצם קרות התאונה כפי שטוענת התובעת.

התובעת הביאה את עדותו של מנהל התובעת, לצורך הוכחת עצם קרות התאונה, אלא שבעדותו סתירות מהותיות. כך למשל, מעיד מנהל התובעת כי הנהג ברכב הנתבעות הוא בחור דתי מבני ברק, וכי הוא השאיר פרטים על רכב התובעת ודיבר אתו בטלפון, והשניים קבעו להיפגש ועת נפגשו נהג רכב הנתבעות מסר לו את פרטי רישיון הרכב, פוליסה, אך לא מסר לו את פרטיו האישיים הגם שביקש ממנו (עמ' 2, שורות 14-3 לפרוטוקול). איני מקבל את הסברו של מנהל התובעת, לפיו נהג רכב הנתבעות מסר לו חלק מן הפרטים אך את פרטיו האישיים הוא מיאן למסור לו. ברור כי מסירת פרטים חלקית לאחר תאונה היא לא דבר שכיח שכן לרוב או שיש חילופי פרטים מלאים או שיש סירוב למסור פרטים בכלל.

גם אין זה סביר שנהג רכב פוגע, שברוב הגינותו, משאיר את פרטיו על גבי רכב הנפגע, יסרב מאוחר יותר למסור את פרטיו האישיים.

זאת ועוד, ככל שנהג רכב הנתבעות סירב למסור למנהל התובעת את פרטיו היה יכול לצלם את נהג רכב הנתבעות, לזמן משטרה, לבקש מעובד נוסף בתובעת להיות עד לחילופי הדברים ביניהם, שכן היה יכול לצפות כי אי מסירת פרטים מלאה יכולה להוות בעיה בעת הגשת תביעה לפיצויים, במיוחד בתור מנהל בתובעת.

ודוק: אם התובעת הייתה מביאה עדות של אדם שהיה עד לתאונה, או היה עד להתנהלות הדברים בין מנהל התובעת לנהג רכב הנתבעות, אז יכול היה בית המשפט להסתמך על עדות זאת כתמיכה בגרסת מי מהצדדים.

במצב דברים זה, בו אין כל תימוכין לגרסתו של מנהל התובעת, שגם לא היה עד לתאונה, כפי שהוא מודה בעדותו (עמ' 2, שורה 3 לפרוטוקול), לא הוכחה מעורבות רכב הנתבעות בתאונה.

אשר על כן, אני קובע כי הסברו של מנהל התובעת, הוא קלוש.

לפיכך, דין התביעה להידחות, ללא צו להוצאות.

6. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ה, 16 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.