<#2#>

נוכחים:

ב"כ מאשימה עו"ד נוגה מזור שגב

הנאשם וב"כ עו"ד איתי בר עוז

גזר דין

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן, המייחס לו הסעה שלא כדין, עבירה על סעיף 12א(ג)(1) בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

2. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 14.4.13 בשעה 09:50 או בסמוך לכך, על כביש 5 בסמוך למחלף ירקונים לכיוון ישראל, הסיע הנאשם במונית, 3 תושבי האזור, ללא שהיו בידיהם אישורי כניסה ושהייה כדין בישראל, וזאת תמורת 50 ₪ מכל נוסע.

3. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום שתוקן לקולא ונשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו, כשעמדת המאשימה תהא לעונש של מאסר בפועל שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס, פסילה בפועל ופסילה על תנאי, כשהסנגור רשאי לטעון חופשי.

4. לתיק בית המשפט הוגש תסקיר שירות המבחן.
התסקיר סקר את נסיבות חייו של הנאשם, לא ארחיב בנושא מחמת צנעת הפרט, אך אציין כי מדובר בן 63, נשוי ואבו לשלושה ילדים בני 32-39, סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצה"ל ושירת שירות צבאי מלא, עם שחרורו מצה"ל החל לעבוד בבנק דיסקונט כשלאורך השנים התקדם בתפקידים שונים עד למנהל סניף בנק. בהיות הנאשם כבן 50 יצא לפנסיה מוקדמת והחליט לפתוח אולם אירועים יחד עם אדם נוסף אשר לדבריו הונה אותו ולאור החובות שנוצרו הפסיק את עבודתו. בהמשך, נסע למשך 3 שנים לעבוד בארה"ב ובשנת 2010 חזר לארץ, ומאז עובד כנהג מונית.

בעברו של הנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות מתחום מס הכנסה והתכנון והבניה משנים 2010 ו-2003, בגינן נדון למאסר על תנאי, התחייבות.

אשר לעבירות דנן, הנאשם שיתף את קצין המבחן כי פעל מתוך שיקול דעת מוטעה וקלות ראש ביחס לחומרת מעשיו, ותיאר התנהגותו בעת האירוע כחריגה, שלל בעייתיות כלשהיא בהתנהגותו או צורך בטיפול בעיתוי זה. בפני קצין המבחן, הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הביע צער ובושה, וכן נכונות לשאת בתוצאות תוך התייחסות לנזק שעלול היה להיגרם לחברה כתוצאה ממעשיו.

הנאשם הוסיף כי מאז שביצע את העבירה דנן, הוא מקפיד על נהלי עבודה תקינים ופועל על לפי חוק.

קצין המבחן התרשם כי הנאשם אדם נבון ובעל יכולות תפקוד עקביות ותקינות במסגרות חייו השונות, הוא התייחס בכובד ראש וברצינות להתנהגותו הבעייתית ומסוגל להתבונן באופן ביקורתי ומותאם למעשיו.

עוד התרשם קצין המבחן כי ברקע לביצוע העבירה, עמד מצבו הכלכלי הירוד של הנאשם, בשנים האחרונות.

לאחר בחינת גורמי סיכון וסיכוי לשיקום בעניינו של הנאשם, קצין המבחן התרשם מקשייו בהצבת גבולות, והוצע לו להשתלב בהליך טיפולי, אך הנאשם שלל כל נזקקות טיפולית וציין כי הוא מנהל אורח חיים תקין. לאור עמדתו זו לא עלה ביכולת שירות המבחן לבוא בהצעה טיפולית בעניינו. חרף זאת, המלצת שירות המבחן לעונש הייתה להסתפק בהשתת צו של"צ בהיקף של 200 שעות, בהתאם לתוכנית שגובשה, וכן להסתפק בפסילה על תנאי, כעונש המרתיע ומציב גבול עבורו ומאידך יתחשב בקשייו הכלכליים עם מתמודד כיום.

5. לאור עמדת המאשימה לעונש, הנאשם הופנה לממונה על עבודות השרות לקבלת חוות דעת שתבחן באם הוא כשיר לבצע עונש מאסר בתנאי עבודות שרות. מחוות הדעת שהתקבלה עולה כי הנאשם נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות.

6. ב"כ המאשימה, בטיעוניה לעונש, הפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן, לשלילת הנאשם נזקקות טיפולית, לחומרת מעשיו ולעברו הפלילי. עוד הפנתה ב"כ המאשימה לעובדה כי במקרה דנן מדובר בעבירה שבתי המשפט מצווים להילחם בה, נוכח פגיעתה בבטחון הציבור במיוחד כשהרקע לביצועה הוא רווח כספי.

לגישת ב"כ המאשימה מתחם העונש ההולם את מעשה הנאשם, נע בין חודש ל-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, הואיל ומדובר בהסעת 3 שבח"ים. כך שהמלצת שירות המבחן מקלה מאוד בנסיבות העניין, משסוטה היא לקולא ממתחם העונש ההולם, ללא נימוק כמתחייב על פי תיקון 113 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

לאור אלו, עותרת ב"כ המאשימה להשית על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה, פסילה על תנאי וקנס.

7. ב"כ הנאשם, בטיעוניו לעונש, הפנה לנסיבות חייו של הנאשם, כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן. הוסיף כי הנאשם הודה והורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בהזדמנות הראשונה, לקח אחריות על מעשיו, הכיר בחומרת המעשה, הביע צער וחרטה וכן נכונות לשאת בתוצאות.

לגישת ב"כ הנאשם מתחם העונש ההולם במקרה דנן, נע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ולטענתו ניתן לאזן זאת באמצעות השתת צו של"צ.

לעניין פסילת רשיונו של הנאשם, הדגיש הסנגור את היות הנאשם, המבוגר, המפרנס היחיד למשפחתו.

נוכח האמור לעיל, עתר הסנגור לאמץ את המלצת שירות המבחן לעונש, להסתפק בהשתת צו של"צ ופסילה על תנאי.

8. הנאשם בחר שלא לנצל את זכות המילה האחרונה.

דיון

9. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) בחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' בחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

הערך החברתי שנפגע:

10. במעשיו פגע הנאשם בערכים המוגנים שמירה על בטחון המדינה וזכותה כריבון לקבוע את זהות הבאים בשעריה. פגיעת הנאשם בערכים מוגנים אלו, חמורה וקשה במיוחד נוכח הרקע לביצוע העבירה, שהינו מצוקתו הכלכלית של הנאשם.

מדיניות הענישה הנהוגה ומתחם העונש ההולם:

11. מדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם כפי שנקבע ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נגד מדינת ישראל (מיום 12.2.06) מחייבת החמרה בענישת מסיעי שב"חים.

ברע"פ 7544/05 מורד שאולוב ואברהם לב נגד מדינת ישראל, (מיום 26.12.05), הדגיש בימ"ש העליון את חומרתה של עבירת ההסעה של שב"חים, יחד עם זאת קבע כי הענישה הינה אינדיווידואלית -

"חומרתן המיוחדת של עבירות אלה, עקב הסכנה הנשקפת מהן לשלום הציבור, אינה טעונה הוכחה, וזאת בנסיבות מיוחדות של מדינת ישראל שטרם באה אל מנוחה; זאת אף אם בסולם העונשין אין העבירות הללו במדרג הגבוה. חוששני שהחומרה והסכנה עודן עימנו, והלוואי ואתבדה בהערכה כי עוד ילוונו לאורך זמן. מכאן הצורך בהרתעה, צורך שלא נתמעט למרבה הצער. עם זאת, גם בפס"ד חטיב נקבע, כי יש לבדוק אם היו נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, הקשורות בנאשם האינדיבידואלי. ובדיקת נסיבות אישיות היא לחם חוק בביהמ"ש, במסגרת עקרונות של זכויות היפים בכלל ויפים בפרט."

12. כאשר בית המשפט גוזר את דינו של נאשם, שלא במסגרת הסדר כלשהו, עליו לפעול במסגרת תיקון 113 בחוק, באשר לעקרונות ולשיקולים המנחים בענישה ובטכניקה ובמתווה המפורטים בתיקון.

שונים הם פני הדברים באותן מקרים בהם גזירת הדין נעשית במסגרת הסדר טיעון לעניין העונש, בין אם מדובר בהסדר סגור, הסדר טווח או רף עליון. במקרים אלה חובה על בית המשפט הגוזר את הדין, גם על פי פסיקת בית המשפט העליון, ליתן משקל משמעותי למספר שיקולים ואינטרסים שאינם בהכרח חלק מאותם עקרונות המפורטים בתיקון 113 בחוק כגון: האינטרס בעידוד הסדרי טיעון, מכלול השיקולים שעמדו ביסוד ההסדר ואינטרס הציפייה של הנאשם כי ההסדר יכובד. ראה בעניין זה ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (2002) 577 (1) בעמ' 607-608, כך גם קבעו בתי המשפט לאחר חקיקת תיקון 113 בחוק: ת.פ. (מחוזי, י-ם) 27505-06-12 מדינת ישראל נ' אבו חארתיה (מיום 27.12.12) ות.פ. (מחוזי, ב"ש) 5093-02-10 מדינת ישראל נ' גיאמי (מיום 18.2.12).

יש לזכור כי ברקע האינטרס בכיבוד הסדרי טיעון עומדת הנחת העבודה כי התביעה, כמי שמופקדת על אינטרס הציבור, פועלת בתום לב ומשיקולים ענייניים והסדרי הטיעון אותם מגבשת מתיישבים עם העקרונות והשיקולים המנחים בענישה שנקבעו במסגרת תיקון 113 בחוק.

במקרה זה, סבורה אני כי יש לראות בטווח הענישה שהוצג על ידי הצדדים בגדר ההסדר כטווח הענישה הראוי ולגזור את העונש בגדרו.

1. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:
2. 13. במסגרת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה יש לקחת בחשבון את קיום הנסיבות הבאות:
3. חלקו של הנאשם בביצוע העבירה, הינו עיקרי.
4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה: מעשיו של הנאשם פגעו בערך המוגן של זכות המדינה לבקר את זהות הבאים בשעריה.
5. הסיבה שהביאה את הנאשם לבצע את העבירה, כפי שתיאר בפני קצין המבחן, הינה מצוקתו הכלכלית.
6. לא נגרעה, יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, הוא אינו קרוב לסייג לאחריות הפלילית ויכל להימנע מהמעשה עליו הייתה לו שליטה מלאה.

חריגה ממתחם העונש הראוי:

14. סעיף 40ד(א) בחוק קובע כי חריגה ממתחם העונש ההולם תהא אך אם בית-המשפט מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם.

נוכח המפורט בתסקיר שירות המבחן, סעיף זה אינו רלוונטי לנאשם שבפניי.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:

15. כמצווה על בית המשפט בסעיף 40יא בחוק יש לקחת בחשבון, בעת ענישת הנאשם, את נסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן נסיבות אלו נלמדות מטיעוני ההגנה ומתסקיר שירות המבחן.

המדובר בנאשם, בן 63, נשוי ואב לשלושה ילדים בני 32-39, נסיבות חייו תוארו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן ולא אחזור עליהן, אך אציין כי מדובר במי ששמר על יציבות תעסוקתית לאורך שנים, אך הסתבך כלכלית, ולדבריו, בשל הונאה משותפו בעסק. הנאשם הינו המפרנס היחיד למשפחתו ועובד מזה 4 שנים כנהג מונית. הוא הודה בכתב אישום שתוקן לקולא, לקח אחריות והביע צער וחרטה בגין מעשיו.

התרשמות שירות המבחן ממנו הייתה חיובית, לצד זאת עת עומת הנאשם עם הצורך בטיפול הוא שלל כל נזקקות טיפולית, ומאחר ומדובר במי שברקע למעשיו קושי בהצבת גבולות, אזי אין לשלול סיכון בהישנות התנהגות בעייתית מצדו.

יחד עם זאת ובשל גילו של הנאשם, העדר הסתבכויות דומות בעברו, מצבו הכלכלי ופועלו החיובי לאורך השנים, איזון מתאים בענישתו ימצא ביטוי באימוץ עתירת המאשימה להשתת עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, אך לא ברף העליון, לצד ענישה נלווית של מאסר על תנאי, קנס מתון, פסילה בפועל לתקופה של חודשיים ופסילה על תנאי, על מנת לא להביא לפגיעה כה קשה בפרנסתו ובכדי להותיר חרב מתהפכת מעל ראשו לבל ישוב לסורו.

16. לאור האמור לעיל הנני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 3 חודשים.

לאחר קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, לפיה, הנאשם יכול לעבוד בכל עבודת שירות ללא מגבלה וניתנת המלצה על ידי הממונה להציב הנדון בעבודת שירות ציבורית, אני מורה כדלקמן:

הנאשם ירצה את עבודות השירות במקום העבודה "מרכז יום לקשיש", ברח' האורנים 15 בראשון-לציון, 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות יומיות.

הנאשם הביע את הסכמתו למקום העבודה הנ"ל להמרת המאסר בפועל בעבודות שירות. הריני קובעת, שהנאשם ישא את עונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה ולמשך תקופה של 3 חודשים בעבודות שירות.

תחילת ריצוי עבודות השירות ביום 10.12.14 והנאשם יתייצב בפני המפקח על עבודות השרות בשעה 08:00 לצורך קליטה והצבה במפקדת גוש מרכז ת.ד 81, רמלה.

הובהר לנאשם כי עליו לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי אם יחול בכתובת מגוריו, וכי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות הפתע וכל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מינהלית ולריצוי העונש במאסר ממש.

לא יתייצב הנאשם לריצוי המאסר בעבודות שירות - תיחתם פקודת מאסר.

1. מאסר על תנאי למשך 3 חודשים והנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירות על חוק הכניסה לישראל.
2. קנס כספי בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-4 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.1.15 וב-1 לחודש שלאחריו.

באם תשלום אחד מן התשלומים לא יפרע במועדו, יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.

1. פוסלת הנאשם מקבל ומהחזיק רשיון נהיגה למשך 2 חודשים פסילה בפועל.

הנאשם יפקיד את רשיונו או תצהיר חלף הרשיון במזכירות בית המשפט עד ליום 1.1.15.

1. פוסלת הנאשם מקבל ומהחזיק רשיון נהיגה למשך 6 חודשים פסילה על תנאי והנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירה על חוק הכניסה לישראל.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ג חשוון תשע"ה, 16/11/2014 במעמד הנוכחים.