כעולה מהחלטתו של רשם ההוצאה לפועל מיום 31/12/2013, התנגדות החייבת הוגשה באיחור, עמה הוגשה בקשה להארכת מועד, וכן - כי המועד האחרון להגשת ההתנגדות, בלא להיזקק לארכה, חל ביום 23/10/2013.

הבקשה נסמכת בתצהירו של מר חנן מוריס, שנעשה ביום 31/12/2013, בו מוצהר, כי "הדואר" הגיע לידי המצהיר, אך שבועיים לפני יום עשיית תצהירו. אין מאומה בתצהיר, לעניין הגנה אפשרית מפני התובענה.

המשיב השיב לבקשה, ביום 04/02/2014. התשובה מגלה, כי אזהרה לחייבת נמסרה עוד ביום 15/09/2013, וכי אין בבקשה ובתצהיר, ולו ראשית נימוק להארכת המועד המבוקשת. קל וחומר, אין בנמצא כל "טעם מיוחד" הדרוש לצורך ביסוס מתן ארכה.

ב-17/03/2014, נמסרה התשובה לחייבת, כעולה מבקשת הזוכה מיום 08/04/2014, וצרופותיה.

המבקשת ביכרה שלא לממש את זכות המענה, בתוך 7 ימים מעת מסירת התשובה, ובכלל.

נוכח העובדות העולות מן הנסקר לעיל, אכן אין בפי המבקשת כל טעם מכוחו יוארך המועד להגשת התנגדות.

אשר על כן, הבקשה להארכת מועד – נדחית.

הליכי ההוצל"פ בתיק שבכותרת, ישופעלו (אם אמנם עוכבו בשל הפקדה כלשהי ע"י החייבת).

החייבת תישא בהוצאות המשיב לשכ"ט עו"ד, בסך 1,000.00₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ח ניסן תשע"ד, 18 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.