1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לגבי שאלת הסמכות העניינית לגבי בית המשפט המוסמך לדון בבקשה לביטול צו מנהלי לפי חוק התקנים תשי"ג -1953 (להלן:"חוק התקנים"),אני סבור ,כפי שטוענת המדינה, שהסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום ולא לבית המשפט לעניינים מנהליים בהתאם לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים התש"ס 2000 (להלן:"חוק בתימ"ש לעניינים מנהליים" ) ולפיכך אני מוחק את העתירה ויתכבד העותר ויגישה בבית המשפט המוסמך.

2. יחד עם זאת, יש להדגיש כי קיימת לכאורה סתירה בין חוק התקנים לבין חוק בתימ"ש לעניינים מנהליים ,שתפורט מייד, ועל המדינה לפעול להבהרת והסדרת הסתירה הנ"ל ,לכאן או לכאן.

3. מבלי להכריע בעניין הנקודתי האם פרט 48 לתוספת הראשונה לחוק בתימ"ש לעניינים מנהליים שנכנס לתוקף ב-31/12/13 חל על העותרת דנן, שההחלטה הנתקפת בעניינה התקבלה ביום 24/12/13,לפני כניסת פרט 48 לתוקף, בעוד העתירה הוגשה ביום 4/1/14 לאחר כניסת פרט 48 לתוקף, הרי לעצם העניין אני סבור שהסמכות נקבעת לפי ההסדר הספציפי בחוק התקנים ולכאורה יש צורך בתיקון האמור בפרט 48 לתוספת הראשונה לחוק בתימ"ש לעניינים מנהליים או תיקון חוק התקנים .

4. הסתירה הקיימת לכאורה הינה כאמור בין פרט 48 לתוספת הראשונה לחוק בתימ"ש לעניינים מנהליים המציין שלבית המשפט המנהלי ישנה סמכות לדון בהחלטה של רשות לפי חוק התקנים "ולמעט החלטה לפי סעיף 6 עד 8(א),9(ב),9(ג),11(א),12א או 16 לחוק האמור" ,לבין חוק התקנים שנאמר בסעיף 17ג(ג) בו ,שמי שרואה את עצמו נפגע כתוצאה מצו מינהלי שהוצא על פי חוק התקנים (צו המוצא בטרם הגשת כתב אישום עקב הפרת החוק או פגיעה בבריאות הציבור,בבטיחותו או באיכות הסביבה ,המורה על הפסקת המעשה הגורם לפגיעה או להימנע מעשיית המעשה) "רשאי לבקש את ביטולו בבית המשפט המוסמך לדון בעבירה על פי חוק זה " .

מחד, סעיף 17 ג(ג) לחוק התקנים לא מנוי על הסעיפים שהוחרגו בפרט 48 לתוספת הראשונה לחוק בתימ"ש לעניינים מנהליים כך שלכאורה יש סמכות בעניינו לבית המשפט לעניינים מנהליים, ברם, מאידך, סעיף 17ג(ג) לחוק התקנים מדבר לכאורה על בית המשפט המוסמך לדון בעבירה על פי חוק התקנים, ומדובר בעבירה פלילית ובהליך פלילי, שבית המשפט לעניינים מנהליים לא דן בהליכים שכאלו והם נתונים לבית משפט השלום הרגיל שהוא שדן בהליך הפלילי לפי חוק התקנים .

5. מדובר כאמור ,בסתירה בין שני החוקים, ולטעמי חוק התקנים הספציפי הוא זה שגובר ואנמק.

ראשית, כל סעיף 17 לחוק התקנים עוסק בצווים והתחייבויות ודן ,בין היתר, במקרה של הגשת כתב אישום בשל עבירה לפי חוק התקנים,ושבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום רשאי ליתן צו זמני לאחר שנתן לנאשם הזדמנות להשמעת טענותיו ומקויים דיון במעמד שני הצדדים ומי שרואה עצמו נפגע מצו זמני כזה רשאי לערור עליו לבית המשפט של הערעור (בית המשפט המחוזי) שידון בו בשופט אחד (סעיף 17ד לחוק התקנים).

לטעמי, ברי כי הכוונה במקרה כזה הינה לבית משפט השלום הדן בהליך הפלילי על פי חוק התקנים ויכול להוציא צו זמני שערעור עליו הינו לבית המשפט המחוזי .

באותה מידה, גם סעיף 17ג(ג) לחוק התקנים המקנה את הסמכות לדון בביטול צו מינהלי שהוצא לפי חוק התקנים לבית המשפט המוסמך לדון בעבירה לפי חוק התקנים, שהינו בית משפט השלום שהוא המוסמך לדון בהליך הפלילי לפי חוק התקנים, הינו סעיף ספציפי המתייחס לבית משפט המוסמך לדון בהליך פלילי שאינו בית המשפט לעניינים מנהליים. כך גם קובע סעיף 17ג(ד) שהבקשה לביטול הצו המינהלי תידון במעמד שני הצדדים, הוראה המתאימה יותר לבית המשפט הרגיל,כפי שגם מצויין בסעיף 17ד לחוק התקנים לגבי דיון בצו זמני במעמד שני הצדדים בפני בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, שהינו בית משפט השלום ולא בית המשפט לעניינים מינהליים.

6. כך גם, הפרת הוראות הצו המינהלי מהווה עבירה פלילית לפי סעיף 17א לחוק התקנים, ונתונה לכן לסמכות בית משפט השלום הדן בהליך הפלילי, ואין מקום ליצור מסלולים שונים בנושאים דומים היכולים להביא להחלטות סותרות, באופן שביטול הצו המינהלי ייעשה בבית המשפט לעניינים מינהליים שהוא בית משפט מחוזי בעוד הפרתו של הצו המינהלי תידון בבית משפט השלום בהליך פלילי, אלא יש לשאוף לאחידות ואני סבור שבמסגרת זו, יש לתת עדיפות לחוק התקנים שהינו חוק ספציפי שראה לנכון לייחד את נושאי העבירות לפי החוק ,כתב אישום צו זמני וביטול צו מינהלי לבית משפט השלום שהוא זה הדן בהליך הפלילי שיכול גם לבוא מייד ובהמשך לצו המינהלי שתקופתו מוגבלת .

7. מכל הטעמים דנן, אני מקבל את בקשת וטענות המדינה לגבי היעדר הסמכות העניינית וקובע שהסמכות העניינית הינה לבית משפט השלום ולפיכך אני מוחק את העתירה ויתכבד העותר ויגישה לבית המשפט המוסמך.

8. יחד עם זאת, אין המדינה פטורה בלא כלום, ועליה לפעול ליישוב והבהרת הסתירה הקיימת לכאורה בין חוק התקנים לבין חוק בתימ"ש לעניינים מינהליים, כפי שפורטה על ידי, באופן שייתן מענה ראוי, לכאן או לכאן, לסוגייה דנן.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ד, 13 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.