<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד רות עזריאלנט

ב"כ המשיבה – עו"ד לילך כץ

המערער הופיע

פרוטוקול

ב"כ המשיבה: בעקבות הערות בית המשפט בדיון האחרון, הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה, ערעור המערער על הכרעת הדין ימחק, המדינה תסכים, בנסיבות תיק זה בלבד, לביטול עונש עבודות השירות והערעור, למעשה, יסב רק על משך תקופת הפסילה, ולא סיווגה.

מציגה לבית המשפט את גיליון הרשעותיו התעבורתיות הקודמות של המערער.

ב"כ המערער: מאשרת, ואני מבקשת לטעון לעניין משך הפסילה – מקרה זה הינו מאוד חריג. נסיבותיו של תיק זה מאוד מיוחדות, שכן בית משפט קמא זיכה את המערער מעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, אלא בשל קיומו של החוק, הגם שלטעמי אמור היה להתפרש אחרת, המערער לא נהג תחת השפעת סמים. בית המשפט הביע דעתו באשר לפרשנות לסעיף החוק ויוצא אפוא, שמקור ההרשעה בחזקה משפטית שבחוק ולא במעשה או מחדל שעניינו בנהיגה. גם הכמות, בנסיבות, מלמדת על חוסר הצדק שבחוק כלפי מערער מסוים זה. אזכיר, כי המערער לא נעצר, נהפוך הוא – בראיות שהובאו בפני בית המשפט העיד השוטר שלא הייתה שום חריגה בנהיגתו, הוא נהג כששני ילדיו הקטנים עמו, ואנחנו כאן בעקבות הוראות החוק.

בנסיבות אלה, אני חושבת ששומה היה על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו הקבועה בחוק אף היא ולתת עונש סמלי למערער, שיתאים את הכמות הסמלית שנמצאת בגופו ובעיקר את העובדה שהוא לא נהג תחת השפעת סמים, כקביעת בית משפט קמא.

המערער שימש כנהג מונית, למעשה, עד האירוע נשוא תיק זה. ברם, עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות מלמד שבשנים האחרונות עברו ראוי לשבח, בהתחשב בעובדה שהמערער כל היום על הכביש וזה בעצם עיסוקו, וגם לאחר שרישיונו למונית הותלה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים, הוא המשיך לעבוד כשליח במכבסה. העבודה, מלבד העמסת ופירוק הכביסה, עיקרה בנהיגה, ושם הוא עובד עד היום – יש בידינו מכתב ממעסיקו של המערער.

מדובר בהרשעה ראשונה מסוגה בנסיבות שכבר מניתי. בעקבות אירוע זה מיד הודיע למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, כך שבטרם הורשע המערער, המכון הרפואי התלה את כל רישיונותיו והוא היה פסול בעצם, כי היום החוק שונה והתליה שווה פסילה, הוא נפסל לשמונה חודשים ואחר כך נפסל לנהיגה על מונית עד החלטה אחרת. הרישיון לרכב הוּשב לו כעבור שמונה חודשים, אך הרישיון על מונית טרם הושב לו עד היום. המערער החליט, ובצדק, שכל עוד הוא לא יודע מה יעלה בגורלו של תיק זה, הוא לא ינהג על המונית על מנת לא לאבד את הרישיון בשנית. לכן, מבחינתו, כבר שלוש שנים הוא פסול למונית. לציין, כי המערער נפסל פסילה מנהלית לשלושים יום.

ביום 30.01 המערער קיבל הזמנה, ביום 20.09 אושרה נהיגתו על רכב פרטי ואופנוע עד 500 סמ"ק ורכב ציבורי הותלה.

מכל מקום, כאשר טענתי בשלב הטיעונים לעונש בפני בית משפט קמא, העבירה נעברה במונית. הבהרתי לבית המשפט שהמערער יכול היה לגשת ולא ניגש, הוא פסול כבר שלוש שנים וביקשתי מבית משפט קמא לסווג את הפסילה.

ב"כ המשיבה: אנו נבקש לדחות את הערעור – מפנה לגזר דינו של בית משפט קמא, ששקל את כל השיקולים לקולא ואת נסיבותיו האישיות של המערער. בית משפט קמא מצא חומרה יתרה בעובדה שמדובר במי שנוהג ברכב ציבורי ומסיע נוסעים מדי יום כאשר בגופו שרידי סם. אציין, כי הסכמת המדינה לביטול רכיב עבודות השירות נעוצה בהכרעת הדין, אך היא המלמדת שפטור בלא כלום אי-אפשר. לכן, אנו נבקש מבית משפט זה שלא להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא על רכיב הפסילה ועל רכיב הסיווג. בסופו של יום, המערער אכן הורשע בנהיגה בשכרות.

ב"כ המערער: חלק מהשליחויות שהמערער עובד מתבצעות על קטנוע ואני מציגה לבית המשפט את המכתב ממעסיקו.

אני חושבת שמן הראוי לקצר משמעותית מהעונש המינימאלי הקבוע בחוק, בנסיבות המיוחדות של המקרה, ולחילופין, לסווג באופן שיחול רק על מונית ולחילופי חילופין להותיר לו את הרישיון על קטנוע.

<#5#>

פסק דין

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של שכרות.

בית משפט קמא קבע כי נמצא שהמערער, עובר לנהיגתו במונית, נהג רכב ציבורי בשכרות בשל כך שעפ"י סעיף 64ב'(א)(2), נמצאו בגופו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. הסם נשוא תיק זה הוא סם חשיש או מריחואנה.

בעקבות אותה הרשעה גזר בית משפט קמא למערער עונשים שונים, בהם עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ופסילה מלנהוג כל רכב מנועי בפועל למשך 30 חודשים, בניכוי פסילה מנהלית.

הערעור הוגש הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

הדיון היה קבוע לשמיעת הערעור לשבוע שעבר. ב"כ המדינה לא היה מוכן לדיון מאחר ולא היה מודע לקיומו, ולכן הדיון נדחה להיום.

בישיבה הקודמת, בית משפט זה הביע דעתו כיצד יש לנהוג בערעור זה, וכתוצאה מכך הצדדים הידברו ביניהם והגיעו למסקנה, לפיה, הערעור על הכרעת הדין יימחק, בית המשפט יבטל את עונש המאסר בפועל שהוטל על-ידי בית משפט קמא, ובאשר לפסילה בפועל – הצדדים טענו בפניי.

ראשית לכל, הנני מוחק, כמוסכם, את הערעור על הכרעת הדין, ומבטל את רכיב המאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, כפי שהוטל על-ידי בית משפט קמא. כל זאת, כאמור, בהסכמה.

לעניין הפסילה בפועל, בית משפט קמא קבע בגזר דינו מתחם ענישה שבין 24 חודשים, כקבוע בחוק, ל-48 חודשים. בית משפט קמא לקח בחשבון לצורך גזר הדין את נסיבותיו האישיות של המערער, עברו התעבורתי, העובדה שאין למערער הרשעות פליליות, ומנגד, את העובדה שעסקינן בנהיגה של רכב ציבורי, נהג המסיע נוסעים בנהיגתו.

אכן, המערער הורשע על-ידי בית משפט קמא בעבירה חמורה של נהיגה בשכרות, אך לדעתי, כשעסקינן בעבירה של נהיגה בשכרות, הסעיף בו מואשם ומצוין לעיל הינו הסעיף הקל ביותר במסגרתו של סעיף 64, יחד עם סעיף 39א' לפקודת התעבורה. המערער זוכה על-ידי בית קמא מעבירה של נהיגה תחת השפעת סם. בדיקת המאפיינים שעבר הייתה תקינה לחלוטין ואכן, כפי שטוענת באת כוחו של המערער, הרשעתו באה בשל חזקה שבחוק, אך בפירוש לא בשל כך שנהג תחת השפעת סם.

בנסיבות אלה, המתחם שקבע בית משפט קמא בוודאי נכון ברף התחתון שלו, לאור סעיף 39א' לפקודת התעבורה, אך ברף העליון הוא גבוה מדי. הנני סבור אפוא שבוודאי יש להפחית מעונש הפסילה בפועל, שהוטל על המערער, בעיקר כאשר מביאים בחשבון את נסיבותיו האישיות, דהיינו, שאיבד את עבודתו כנהג מונית, מצבו הכלכלי, העובדה שהוא עובד עתה בעבודה הדורשת רישיון נהיגה ומטה לחמו נקטע.

כן יש לשקול אף לצורך הנסיבות המיוחדות המאפשרות הפחתה מעונש פסילת המינימום את העובדה המוכחת על-ידי מסמכים שהציגה הסנגורית, שבהליך מנהלי שהפעיל משרד הרישוי בעניינו, נשלל רישיונו מלנהוג רכב ציבורי מאז 2011 ועד עתה ועד בכלל, וכן למשך שמונה חודשים היה פסול מלנהוג כל כלי רכב.

בנסיבות אלה, מוצדק אפוא, בהינתן העבירה בה הורשע, כאמור, ונסיבותיה, להפחית את עונש הפסילה בפועל אף מתחת לפסילת המינימום, והנני מעמיד את עונש הפסילה בפועל אותו יישא המערער על 18 חודשים.

עם זאת, לא מצאתי לסווג את עונש הפסילה. עונש הפסילה יחול על כל כלי רכב מנועיים.

יתר רכיבי גזר דינו של בית משפט קמא יישארו על כנם.

אזכיר, שעונש המאסר בפועל מבוטל, כמוסכם.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ו' אדר תשע"ד, 06/02/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי