1. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות משפטיות בנות שלושה ראשים כמסוכם על ידם בדיון מיום 4.1.15 והם הסמיכו את בית המשפט להכריע בסוגיות אלו לשם בחינת קבלת או דחיית התביעה. עיקרן של המחלוקות נעוץ בשאלה האם עומדת לתובעות זכות לקבלת פיצוי כספי מאת הנתבעים בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 6.1.13 בין שני רכבים שהיו בעת הרלוונטית לתאונה בבעלות התובעת 2 ו/או מי מטעמה. בין הצדדים אין מחלוקת בשאלת האחריות לתאונה שכן גמור ומוסכם ביניהם שהנתבע 1 אשר נהג ברכב השני, וגם הועסק אצל התובעת 2 התנגש מאחור ברכבם של התובעים שנסע מלפניו בעת ששני הרכבים נסעו זה אחרי זה בדרכם לחלוקת סחורה ללקוח. על כן, בהתבסס בין היתר על הוראות פוליסת הביטוח של הנתבעת 2 שביטחה בעת הרלוונטית את רכבם של הנתבעים, מפני נזקים לצד ג', וסעיף 62 (ד) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א -1981, טוענת הנתבעת 2 שהיא מופטרת ממתן כיסוי ביטוחי לנתבע 1 אשר שימש הנהג ברכב הנתבעים וגם הועסק בעת הרלוונטית לתאונה אצל התובעת 2 וזאת מפאת הקרבה המשפטית הטמונה ביחסי עובד- מעביד שביניהם. הצדדים הגישו סיכומים בכתב בנוגע למחלוקות אלה והסמיכו את בית המשפט לפסוק ביניהם בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 בצירוף הנמקה מתאימה.
2. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים על כתבי טענותיהם, נחה דעתי כי הדין עם התובעות ועל כן דין התביעה להתקבל. לשם מיצוי מחלוקת זו עד תום, אצא מנקודת הנחה המטיבה עם הנתבעים דווקא והיא שהתובעת 2 הינה בעליהם של שני הרכבים המעורבים בתאונה וכי בין הנתבע 1 לתובעת 2 מתקיימים יחסי עובד מעביד. לאמור, אני מקבל את טענותיהם של הנתבעים במישור העובדתי.
3. עם זאת, השאלה המשפטית שלשמה התכנסו כאן, הינה האם במקרה שכזה זכאיות התובעות לסעד מאת הנתבעים (התובעת 1 במסגרת זכות השיבוב המוקנית לה והתובעת 2 בתור מי שהופחת פיצוייה ששולם לה על ידי התובעת 1 בגין רכיב של השתתפות העצמית וכינון) , ובפרט כלפי הנתבעת 2 בתור מבטחת הרכב הפוגע?.
4. כאמור, מדובר בשאלה משפטית גרידא, אלא בעוד שהתובעות צירפו לסיכומיהן שלוש הכרעות התומכות בעמדתן, הנתבעת 2 לא תמכה את יתדותיה המשפטיים בפסיקה לטובתה, כי אם הסתפקה בפרשנותה שלה לסעיף 62 (ד) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א -1981, החל בענייננו, על פי מה שנראה לה כאבחון מטיב עמה שעשה כ"ה י. עמית בפס"ד חזן (בר"ע (חי') 149/06 שצורף לסיכומי התובעות לצד עמדתה בדבר אי הסכמה לפרשנותה של כ"ה דותן בפס"ד סהר (ע"א (ת"א) 2372/03) שאף צורף לסיכומי התובעות.
5. אבקש להבהיר כי סוגיה זו שבמרכז המחלוקת בתיק, נדונה בשורה נוספת של פסקי דין כדוגמת: תא"מ (שלום ת"א) 70165/07 ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ נ' קובלוב הדסה ואח' ,(פורסם בנבו ,27.6.10); ת.א (נצ') 1584/04 נתיב אקספרס תחבורה ציבורית בע"מ נ' שושנה ישועה ואח' (פורסם בנבו, 13.06.06);תא"מ 16793-04-14 שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' אלבר שירותי מימונית בע"מ, (פורסם בנבו, 3.5.15).
6. רוח הדברים העולה מפסקי הדין הנ"ל ואלו המוזכרים בסיכומי התובעות, הינה שאין לשלול את תביעת התחלוף ו/או את הפיצוי המוקנה לניזוק, מקום בו למזיק ביטוח צד ג' שכן הכלל הנקוב בהוראות סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א -1981 אינו חל על מבטחתו של צד ג' כי אם הוא דן במערכת היחסים שבין המובטח הסביר לבין הניזוק עצמו, להבדיל ממבטחתו, שגרם לנזקו. מוסיף כ"ה עמית פרשנות נוספת משלו לדברים בהתבסס על כלל "הציפיות הסבירות של המבוטח" ועל רקע העמימות הטכסטואלית של החריג הנקוב בפוליסת הביטוח, שחל גם כאן.

1. פרשנות זו של פסקי הדין, שהינה להבנתי גם הפרשנות השלטת בפסיקה כיום, מקובלת עליי בין משום העובדה שרוח הפסיקה הדומיננטית פועמת בה, בהעדר פרשנות תכליתית אחרת שהציבה מלפניי הנתבעת 2, ובין משום תכליתו של סעיף 62 (ד) לחוק חוזה הביטוח שנועדה כפי שהגדירה זאת כ"ה דותן לשם: "שמירה על התא המשפחתי, כאשר הדבר אכן נדרש" אך אין תכלית זו: "שוללת את הפירוש המוצע על ידי המערערת לפיו הגנת הסעיף פרושה גם על המבטחת" ובהשאלה לענייננו: תכלית נועדה להגן על מרקם היחסים שבין המעסיק לעובדו ולמנוע את התפוררותה או חבלה בה בשל אופייה המיוחד , שהרי ברור כי מעסיק סביר, כבן משפחה סביר, לא יתבע את עובדו בגין נזק שגרם זה לרכושו שלא במתכוון במהלך עבודתו אצלו. אין פירושו של דבר כי מעסיק זה מושתק מלתבוע את מבטחת העובד – המזיק, שהרי מבטחת זו הינה מחוץ למגרש מערכת היחסים עליה ביקש המחוקק להגן ולשמה החריג את זכות השיבוב. דין זה מגן מטבעו גם על זכותה של מבטחת המעסיק אשר באה בנעליו של המעסיק- הניזוק לצורך כך אשר לא בשונה ממנו זכאית גם היא להסתמך על זכותו של המעסיק לתובע את מבטחתה של עובדו- המזיק. (לנימוקים נוספים בעניין זה ראו: פסק דינה של כ"ה בן ארי בתא"מ 16793-04-14 הנ"ל).
2. על בסיס דברים אלה יש גם לשלול את פרשנותה של הנתבעת 2 המבוססת על סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. פרשנות זו מעקרת מאליה את תכלית הביטוח לנזק צד ג' אותו רכשה התובעת 2 או מי מטעמה (מר יואל לוי) ועל כן קשה להלום מצב בו תופטר מבטחת הרכב של המזיק רק מפני שבין המזיק והניזוק מתקיימים יחסי עובד – מעביד בשעה שמטרתו הברורה של הסעיף האמור, נועדה לשם הגנה על רכושו או גופו של צד ג' הנחשב כגורם חיצוני למערכת יחסים זו, ועל כן אינו בא אפוא בגדר המעביד עצמו.
3. יתרה מכך, על-פי סעיף 13 (ב) לפקודת הנזיקין, אחראי מעביד לעוולה שביצע עובדו במהלך עבודתו אצל המעביד, אם ניתן לראותה כביצוע בלתי נאות של פעולה שהוסמך זה לבצעה. קשה לדעתי לקבוע כי במקרה זה שלפנינו, חוסר תשומת לב רגעי של הנתבע 1 בעת שנהג מאחורי רכב התובעת 2, במהירות יחסית סבירה, להבנתי, כדוגמת תאונות רבות שמתרחשות מידי יום, יהלום הגדרה זו של פעולה בתור פעולה בלתי נאותה עד כי נאמר כי מעסיקתו של הנתבע 1 אחראית כלפי הניזוק, ובמקרה זה היא עצמה.
4. מכאן שיש לראות בנתבעת 2 כמי שאחראית לשאת בנזק שנגרם לתובעות בתאונה הנדונה. מאחר והצדדים אינם חלוקים על גובה שיעור הנזק ואומדנו, והם השאירו להכרעת בית המשפט אך את הסוגיה המשפטית הנדונה, יש להורות על קבלת התביעה במלואה ובהתאמה על דחיית התביעה כנגד הנתבע 1 שכן פרט לכך שב"כ התובעים ביקש למחקו במסגרת הדיון האחרון ולא נרשמה התנגדותו של ב"כ הנתבעים לכך [עמ' 4 לפר' הדיון], משקבענו את שקבענו בנוגע למעמדו של הנתבע 1, עליו כן חל החריג של סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, לפחות בעת הרלוונטית להגשת התביעה, לא ניתן לראות בו בתור מעוול סביר כלפי התובעת 2 ובתור שכך דין התביעה כנגדו להידחות.
5. על יסוד האמור, אני מורה על קבלת התביעה במלואה כנגד הנתבעת 2. הנתבעת 2 תשלם לתובעות את מלוא סכום הנזק הנתבע על ידן בסך 42,882 ₪, בהתאם לשיעור חלוקת סכומי הנזקים ביניהן על פי כתב התביעה, בצירוף הצמדה למדד מיום תשלום הפיצוי על פי הפוליסה שביצעה התובעת 1 לטובת התובעת 2, שכר טרחת עו"ד בשיעור 11.8 מסכום זה, ואגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק.
6. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרישי ריבית והצמדה כחוק.

1. פסק הדין ישלח בדואר לצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ה, 02 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.