1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע,לטענתו. התובע קבלן עבודות עפר במקצועו. הנתבעת היא חברת הביטוח אשר ביטחה באגר מ.ר 113667 (להלן: "הבאגר"), בביטוח אחריות לנזקי צד שלישי.

לטענת התובע,במהלך חודש 04/10 ביצע עבור חברת טוהר מקוואות בע"מ (להלן: "החברה") עבודות עפר ותשתית באתר עבודה במושב מירון. במהלך העבודה פגע הבאגר בצופר שהוצב במקום וכתוצאה מכך נאלצה החברה לשאת בעלות תיקון בסך של 8,187 ₪.

התובע טען כי מתוך הסכום שהגיעה לו עבור עבודתו קיזזה החברה את עלות תיקון התורן והפנה לפסק דין שניתן בתא"מ 40963-12-09 חלפון חדד נ' טוהר מקוואות בע"מ (להלן:"פסק הדין"),שניתן בתביעות הדדיות שהתנהלו בינו לבין החברה. לפיכך עתר התובע לחייב את הנתבעת בסכום שבו חויב,לטענתו, לשלם לחברה,בדרך של קיזוז, על פי פסק הדין.

2. לאחר תיקון כתב התביעה בדרך של עדכון מועד התאונה, הגישה הנתבעת כתב הגנה מתוקן במסגרתו טענה תחילה כי התביעה התיישנה הואיל וחלפו מעל שלוש שנים מיום היווצרות מקרה הביטוח ועד הגשת התביעה (7.1.14). הנתבעת אף הכחישה את התביעה עצמה לרבות הנזק הנטען.

בנוסף טענה הנתבעת כי הכיסוי הביטוחי כפוף לתנאי הפוליסה, לרבות הוראות של פרק ב' וכי במקרה דנן, יש להחיל את החריג בפוליסה על פיו לא תישא הנתבעת בנזקים שנגרמו כתוצאה מגובהו של הכלי המבוטח, סעיף 3.4, סייגים לחבות: "נזק לגשר או לרכוש שנגרם כתוצאה מגובהו של כלי הרכב או הנגרר אליו או כתוצאה מגובהו של המטען המובל עליו או הנגרר על-ידו". לפיכך טענה הנתבעת כי אין כיסוי ביטוחי לנזק מושא התביעה ויש לדחותה גם מטעם זה.

דיון והכרעה:

4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, והתרשמתי מעדות התובע, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

כבר בתחילה אציין כי יש לקבל את טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת. ע"פ סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". עם זאת, ביחס לביטוח אחריות כלפי צד ג', נקבע בסעיף 65 לחוק: "בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי. מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה". בסעיף 70 לחוק נקבע: "בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח". הלכה פסוקה היא שעילת התביעה נולדת מעת שהמבוטח יודע על קיום עילת התביעה של הצד השלישי נגדו ועל הגשת תביעה בפועל, ויש למנות את מרוץ ההתיישנות לפי סעיף 31 לחוק ממועד הגשת התביעה. ראו בעניין זה ת"א (מחוזי ת"א) 2333/01 הפניקס חברה לביטוח נ. דנציגר, ע"א (מחוזי מרכז) 16818-08-09 ציבלין אייל 1997 בע"מ נ. אריה חברה לביטוח, בש"א (מחוזי ים) דורון נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ.

לאור האמור,עילת התביעה במקרה דנן נולדה ,לא בעת מתן פסק הדין (כפי שטען בא כוח התובע ),אלא ביום הגשת תביעת הנזק (התביעה שכנגד) מצד החברה . התביעה שכנגד בה עתרה החברה, בין היתר, לקיזוז הנזק הנטען הוגשה ביום 26.5.10 (ראה בתיק

40963-12-09). לפיכך התביעה התיישנה ביום 26.5.13.

בהתאם לאמור,בעת הגשת התביעה דנא (7.1.14), כבר התיישנה התביעה ולפיכך היא נדחית מפאת התיישנותה.

5. זאת ועוד,גם אלמלא התיישנה התביעה,התובע לא הוכיח את הנזק הנתבע: בעדותו הבהיר התובע כי התשלום שולם על ידו לחברה בדרך של קיזוז תשלומים שהיה על החברה לשלם לו וזאת בהתאם לקביעות שבפסק פסק הדין עליו הסתמך (עמ' 3 שורות 20-17, עמ' 4 שורות 19-15). אולם, מפסק הדין יש להסיק את ההיפך- כי לא הותר הקיזוז וכי ההפחתה בתשלומים ששולמו לתובע ע"י החברה, לא הייתה בגין קיזוז נזק זה, אלא בגין אי השלמת העבודות על ידו.

בית המשפט קבע בפסק הדין כי מן העדויות עולה שהתובע לא ביצע את כל העבודות שהיה עליו לבצע על פי ההסכם עם החברה (ראו סעיפים 20-19 לפסק הדין). לפיכך,כאמור בסעיף 23 לפסק הדין דחה בית המשפט שם את תביעת התובע לתשלום מלוא התשלומים (ולא בגין קיזוז הנזק). מנגד, קבע בית המשפט כי לא עלה בידי החברה להוכיח את אחריות התובע לנזק על אשר לא הוכח קשר סיבתי בין העבודה לנזק שנגרם לצופר (סעיף 22 לפסק הדין). בית המשפט קבע: "העד הביא מטעמו חשבונית מטעם חברת "אלטם", שיש בה כדי ללמד כי אכן הצופר תוקן על ידי הנתבעת, אך לא הוכיח כי הנזק לצופר נגרם על ידי התובע" (סעיף 24 לפסק הדין).

לפיכך ברי כי לא בוצע קיזוז בגין תיקון הנזק, אשר ביה"מ קבע מפורשות כי לא הוכח שנגרם ע"י התובע. בהתאם, מצא בית המשפט לדחות את שתי התביעות.

במצב דברים המתואר לעיל, ברי הוא שלא בוצע כל קיזוז מן התמורה בגין הנזק הנטען ולכן ממילא לא זכאי התובע לשיפוי מאת הנתבעת.

8. לאור האמור אין צורך להידרש לשאלת הכיסוי הביטוחי ולטענת החריג בפוליסה, אם כי אציין שהנטל להוכחת החריג מוטל על הנתבעת וזו לא הוכיחה כי במקרה שבפנינו התקיימה ההצדקה להחלת החריג, לרבות גובהו של התורן .

סוף דבר,אם מחמת התיישנות ואם מחמת אי הוכחת הנזק הנתבע,אני מורה על דחיית התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 2,300 ₪.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ה, 21 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.