1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 13,678 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, במוקד האחורי-שמאלי ברכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 14.1.13 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 18:15 או במועד סמוך לכך, ביום גשום, בכביש החוף לכיוון צפון, בין מחלף חבצלת השרון למחלף בית ינאי.

1. בתאונה היו מעורבים חמישה כלי רכב, על פי הפירוט הבא:

א. רכב מסוג ג'יפ קרייזלר נושא מספר רישוי 97-493-63, בו נהגה גב' דינה תקוה (להלן: "ג'יפ

הקרייזלר"), אשר השתלב מהשול הימני לנתיב הימני בכביש.

ב. רכב נושא מספר רישוי 88-356-24, נהוג בידי מר אורון אדר, אשר הוסע בנתיב הימני, סטה אל הנתיב השמאלי ונעצר בו בזווית של כ-90 מעלות, כשפניו בניגוד לכיוון הנסיעה (להלן: "הרכב השני").

ג. רכב התובעת מסוג פורד פוקוס נושא מספר רישוי 94-426-50, בו נהגה גב' טלי מלמוד (להלן: "רכב התובעת").

ד. רכב מסוג יונדאי I20 נושא מספר רישוי 60-122-69, נהוג בידי גב' רחל בר און (להלן: "רכב

היונדאי").

ה. רכב מסוג פורד פיאסטה נושא מספר רישוי 56-931-75, נהוג בידי הנתבע 2, מר רועי שטרן (להלן: "רכב הפורד").

1. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת אחריות הנהגים המעורבים לגרם התאונה, וביתר פירוט האם מדובר בשתי תאונות או בשלוש תאונות נפרדות, אשר התרחשו אחת אחרי השנייה. אציין כי ב"כ הצדדים הסכימו כי ההכרעה בתיק זה בשאלת האחריות לגרם התאונה, תחייב לגבי הליכים מקבילים המתנהלים בין הצדדים, בעניין התאונה.
2. בשלב זה אומר, כי הנתבעים 2 ו-3 (רועי שטרן וביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ) שלחו הודעה לצדדים שלישיים כנגד נהגת ג'יפ הקרייזלר (גב' תקווה דינה) ומבטחת הג'יפ, הפניקס חברה לביטוח בע"מ. בפתח הדיון שנערך לפניי הודיע ב"כ הצדדים השלישיים, עו"ד ממן, כי גב' תקווה דינה שוהה בחו"ל ולא ניתן לדעת מתי תשוב לארץ. בנסיבות אלה, הסכימו ב"כ הצדדים לקבל כראיות לאמיתות תכנן את הודעותיה של הגב' תקווה דינה, כפי שנמסרו במשטרת ישראל ובחברת הביטוח הפניקס, בסמוך למועד התרחשות התאונה (נ/1). להשלמת התמונה אוסיף, כי נהג הרכב השני, מר אורון אדר, לא זומן למתן עדות בבית המשפט, על ידי מי מהצדדים, על אף שפרטיו המלאים נמצאים בהודעת גב' רחל בר און במשטרת ישראל (מוצג נ/4) ובהודעה שמסרה מבוטחת התובעת, גב' טלי מלמוד, לתובעת.

גרסאות הצדדים

1. להלן אסקור בקצרה את גרסאות הצדדים:

א. לטענת נהגת רכב התובעת, גב' טלי מלמוד, עת הוסע רכבה כדין בנתיב השמאלי, היא הבחינה ברכבו של מר אורון אדר, סוטה לכיוון נתיב נסיעתה ונעצר בנתיב, כאשר רכבו נעמד בצורה אנכית לנתיב. או-אז, החלה נהגת רכב התובעת להאט ולבלום את רכבה, אך זאת ללא הצלחה. כתוצאה מכך, פגע רכב התובעת קלות ברכבו של מר אורון אדר ("תאונה ראשונה"). מיד לאחר מכן, כך לטענת נהגת רכב התובעת, הצטרפו לתאונה רכב היונדאי, אשר הוסע אחרי רכב התובעת ורכב הפורד שהוסע אחרי רכב היונדאי. כאן המקום לציין, כי גב' טלי מלמוד לא ציינה בטופס ההודעה מטעמה, והדבר אף לא עלה מעדותה, מהו תרחיש התאונה הנכון בין רכב היונדאי ובין רכב הפורד, אשר הוסעו מאחוריה. דהיינו, האם מדובר בשתי תאונות נוספות, כך שרכב היונדאי פגע מאחור ברכב התובעת ("תאונה שנייה") ורק לאחר מכן פגע רכב הפורד ברכב היונדאי ("תאונה שלישית" או שמא מדובר בתאונה אחת נוספת, קרי פגיעת רכב הפורד ברכב היונדאי מאחור והדיפתו קדימה אל רכב התובעת (בסך הכל שתי תאונות). לבסוף, נהגת רכב התובעת העידה כי, לדעתה, מי שגרם לקרות התאונה הוא ג'יפ הקרייזלר, אשר השתלב לנתיב הימני מהשול וכתוצאה מכך, נאלץ מר אורון אדר לבלום את רכבו בפתאומיות ולסטות אל עבר הנתיב השמאלי בו הוסע רכבה.

ב. לטענת נהגת רכב היונדאי, גב' רחל בר און, רכבה הוסע כדין בנתיב השמאלי והיא הבחינה ברכבו של מר אורון אדר, מסתחרר ונעמד בנתיב השמאלי וכתוצאה מכך רכב התובעת פגע ברכבו של מר אורון (תאונה ראשונה). גב' בר און העידה עוד כי לאחר שראתה את רכב התובעת פוגע ברכבו של מר אורון, היא החלה בבלימת חירום ונעצרה בצמוד לרכב התובעת, אך לא פגעה בו. או-אז, רכב הפורד, אשר הוסע מאחוריה, לא הספיק לבלום בזמן, פגע ברכבה בעוצמה מאחור והדף אותה קדימה אל רכב התובעת (תאונה אחת נוספת). עוד טוענת גב' בר און, כי היא הבחינה בג'יפ הקרייזלר, מתפרץ ונכנס אל הנתיב הימני וכי לדעתה, נהגת ג'יפ הקרייזלר, היא האחראית לגרם התאונה.

ג. לגרסתו של הנתבע 2, מר רועי שטרן, עת הוסע רכבו בנתיב השמאלי, הוא הבחין כי לפניו בנתיב אירעה תאונה והחל לבצע בלימת חירום כדי לא להתנגש ברכב היונדאי אשר הוסע לפניו. לגרסתו, הוא ניסה למנוע את התאונה בכך שהסיט את רכבו צמוד ככל האפשר לגדר ההפרדה בצד השמאלי, אך זאת עשה ללא הצלחה. מר שטרן העיד, כי אינו יודע לומר אם רכב היונדאי נעצר בזמן מבלי לפגוע ברכב התובעת או שמא רכב היונדאי פגע ברכב התובעת עובר לפגיעת רכבו ברכב היונדאי. אציין, כי מר שטרן לא ראה את התרחשות התאונה הראשונה ובכלל זה את השתלבות ג'יפ הקרייזלר משולי הכביש לנתיב הימני. תחושתו של מר שטרן במועד התאונה הייתה, כי אירעה תאונה קודמת בין רכב היונדאי לרכב התובעת, כאשר מה שעבר במחשבתו הוא איך הוא מצליח להתחמק מהתאונה.

ד. כנזכר לעיל, מר אורון אדר, נהג הרכב השני לא זומן למתן עדות על ידי מי מבעלי הדין, כך שלא ניתן היה לשמוע את גרסתו לאירוע התאונה. אשר לנהגת ג'יפ הקרייזלר, גב' תקווה דינה, גרסתה נמסרה למשטרת ישראל בסמוך לאחר התאונה (מוצג נ/1). בהודעה למשטרת ישראל, טוענת גב' תקווה דינה, כי רכבה השתלב לנתיב הימני מהשוליים, כאשר הנתיב היה פנוי מכלי רכב. לטענתה, רק לאחר מספר דקות עצר אותה רכב צד שלישי, אשר הוסע מאחוריה. נהג הרכב ונוסע נוסף שהיה עמו, יצאו, שוחחו עימה ואף האשימו אותה באחריות לגרם התאונה.

1. כאמור, נערך לפניי דיון, בו נשמעה עדותם של נהגת רכב התובעת, גב' טלי מלמוד, נהגת רכב היונדאי, גב' רחל בר און, ונהג רכב הפורד, מר רועי שטרן. במהלך הדיון הגישו הצדדים לבית המשפט את הראיות הבאות: הודעות גב' תקווה דינה וגב' רחל בר און במשטרת ישראל (נ/1)(נ/4); הודעת גב' רחל בר און ומר רועי שטרן לחברות הביטוח (נ/2)(נ/4) וחוות דעת השמאי אריה צמח, המתייחסת לרכב היונדאי (נ/3). הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את מכלול חומר הראיות, אני סבורה, כי דין התביעה להתקבל במלואה. אני סבורה כי יש לחלק את האחריות לגרם הנזק ברכב התובעת מאחור בין נהגת היונדאי ונהג הפורד באופן שווה (50%-50%). כן אני סבורה, כי יש לקבל בחלקה את ההודעה לצדדים שלישיים ולחייב את הצדדים השלישיים לשפות את שולחי ההודעה לצדדים שלישיים ב-15% מן הסכומים שישולמו לתובעת, משום שהתפרצות ג'יפ הקרייזלר לכביש מן השוליים הימניים, גרמה לקיצור טווח הבלימה של כלי הרכב המעורבים בתאונה. זכות שיפוי בשיעור זהה עומדת לנתבעת 1, כלפי הצדדים השלישיים, ככל שתחפוץ בכך. להלן אביא תמצית נימוקיי לקביעתי זו.

האם הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה הראשונה בה פגע רכב התובעת ברכב השני לבין הפגיעה ברכב התובעת מאחור?

1. אני סבורה, כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. אינני מקבלת את הטענה לפיה נותק הקשר הסיבתי בין התאונה הראשונה לבין הפגיעה מאחור ברכב התובעת. מעדותה של נהגת רכב התובעת, אותה ראיתי לקבל, עולה כי בשל יציאת ג'יפ הקרייזלר מהשוליים לנתיב הנסיעה הימני, ללא התבוננות לנעשה בכביש ובצורה מסוכנת, נאלץ הרכב השני אשר הוסע בנתיב הימני לסטות בחדות לנתיב השמאלי. נהגת רכב התובעת, אשר הבחינה ברכב השני נעמד בנתיב, החלה להאט, אך ללא הצלחה. למרבה הצער פגע רכב התובעת קלות ברכב השני. לרכב התובעת, לא נגרם כל נזק בקדמת הרכב. מיד לאחר מכן, בפרק זמן של שניות ספורות, הצטרפו לתאונה רכב היונדאי, אשר הוסע מאחורי רכב התובעת ורכב הפורד, אשר הוסע מאחורי רכב היונדאי. מעדותן של נהגת רכב התובעת ושל גב' רחל בר און אני למדה, כי התפרצות ג'יפ הקרייזלר לנתיב הימני קיצרה את טווח הבלימה של כלי הרכב המעורבים בתאונה. נהגת רכב התובעת והגב' רחל בר און העידו מפורשות כי בין הפגיעה של רכב התובעת ברכב השני ועד לפגיעה ברכב התובעת מאחור חלפו שניות בודדות. שלושת הנהגים המעורבים היו תמימי דעים כי יציאת ג'יפ הקרייזלר מהשוליים, בחוסר זהירות ותוך יצירת סיכון לכלי הרכב אשר הוסעו בכביש, היוותה גורם לקרות התאונה.

האם הפגיעה ברכב התובעת מאחור היא תולדה של שתי תאונות נפרדות או של תאונה אחת שמקורה בפגיעת רכב הפורד ברכב היונדאי והדיפתו קדימה אל רכב התובעת?

1. לאחר ניתוח מארג הראיות, לא מצאתי לקבל את גרסת נהגת היונדאי או את גרסת נהג הפורד, אשר לתרחיש התאונה הנכון שהוביל לפגיעה ברכב התובעת מאחור. בשתי הגרסאות שהובאו התגלו קשיים וסימני שאלה, אשר לא אפשרו את קבלתן. מדובר במקרה קלאסי של ספק שקול (תיקו ראייתי), שבו לא ניתן לקבוע איזו משתי הגרסאות המנוגדות עדיפה ונהנית מעודף הסתברויות על פני הגרסה המתחרה והסותרת. במצב דברים זה, בו לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני זו יריבתה, ובהינתן הנזק שנגרם לרכב התובעת מאחור, ראיתי לקבוע כי יש לחלק את האחריות לגרם התאונה בין נהגת היונדאי לנהג הפורד באופן שווה 50%-50%.
2. בעניין זה, אציין, כי נהגת רכב התובעת לא ראתה את הרכבים מאחוריה והיא איננה זוכרת, כמה מכות הרגישה או שמעה מאחור. עולה אפוא כי עדותה של נהגת רכב התובעת, שהינה בבחינת עדות ניטראלית ונטולת פניות, איננה יכולה לשפוך אור על תרחיש התאונה הנכון שהוביל לפגיעה ברכבה מאחור. בחינת גרסתה של נהגת היונדאי מגלה כי היא איננה חפה מקשיים. בעוד בהודעתה במשטרת ישראל, בסמוך למועד התרחשות התאונה (נ/4), טענה נהגת היונדאי כי לדעתה רכבה עצר מאחורי רכב התובעת, הרי שבעדותה בבית המשפט, למעלה משלוש שנים לאחר קרות התאונה, העידה נחרצות כי רכבה עצר מספר מילימטרים מאחורי רכב התובעת, מבלי שפגע בו (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 17-18). שוני מהותי זה בין הגרסאות שהציגה נהגת היונדאי אינו מאפשר לקבוע ממצא של עובדה, לפיו רכב היונדאי נהדף אל רכב התובעת לאחר שרכב הפורד פגע בו מאחור. וכאן אני באה לבחינת גרסתו של נהג הפורד. אינני מקבלת את גרסתו בדבר התרחשותן של שתי תאונות נפרדות. נהג הפורד לא שלל בעדותו את האפשרות הקיימת לפיה בטרם פגיעת רכב הפורד ברכב היונדאי, נמצא רכב היונדאי במצב עצירה.
3. לאור המקובץ, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת תביעתה, כך שהיא זכאית לפיצוי מלא מהנתבעים עבור הנזק שנגרם לרכבה. כן שוכנעתי כי אין לזקוף לחובת נהגת רכב התובעת אחריות כלשהי או אשם תורם לגרם התאונה.

התוצאה

1. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל במלואה. אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סכום של 6,839₪ (50% מסכום התביעה), בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 12.1.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת 1, באגרת בית משפט בסך 189 ₪ (50% מסכום המחצית הראשונה של האגרה), במחצית שכר עדת התובעת (225 ₪) ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 1,200 ש"ח. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. הנתבעת 1 תישא בשכר העדה מטעמה, כפי שנפסק בדיון.
2. אני מחייבת את הנתבעים 2 ו-3, באמצעות ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובעת, סכום של 6,839₪ (50% מסכום התביעה), בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 12.1.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים 2 ו-3, באמצעות ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ, באגרת בית משפט בסך 189 ש"ח (50%, מסכום המחצית הראשונה של האגרה), במחצית שכר עדת התובעת (225 ש"ח) ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 1,200₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ תישא בשכר העד מטעמה, כפי שנפסק בדיון.
3. אני מחייבת את הצדדים השלישיים, באמצעות הפניקס חברה לביטוח בע"מ, לשפות את שולחי ההודעה לצדדים שלישיים, באמצעות ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ, ב 15% מן הסכומים שתשלם ביטוח ישיר לתובעת. הצדדים השלישיים, באמצעות הפניקס חברה לביטוח בע"מ יישאו באגרת בית משפט בסך 379 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
4. אני פוטרת את התובעת ואת שולחי ההודעה לצדדים השלישיים מתשלום המחצית השנייה של האגרה בתביעה העיקרית ובהודעה לצדדים שלישיים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תואיל לשלוח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ז, 23 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.