נוכחים:

ב"כ העורר עו"ד דבי שרון

ב"כ המשיבה עו"ד דקלה סרן

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ העורר:

נעשו ניסיונות להביא את העורר לבית המשפט. העורר עדיין לא הובא לאולם בית המשפט. אבקש לדון בהעדרו של המשיב, על מנת שנראה אם נוכל לקדם את מצבו.

אנו הצענו להפיג את מסוכנותו באמצעות הצמדתו לאחיו הבכור. דא עקא שהאח לא הגיע לדיון. נודע לי שיש עוד אחות שלא גרה בבית המתלוננת שמוכנה להשגיח עליו, אמנם אינה יכולה לעשות זאת בתנאי מעצר בית מלא משום שהיא עובדת, אבל הנקודה החשובה, הוא שהוא יתגורר בבית אחר ומהשעה 16:00 עד 07:00 אחותו נמצאת בבית. העורר הסכים לרופא הפסיכיאטרי שבדק אותו ביום 30.12.13 לקבל טיפול תרופתי. האחות שלוקחת אותו הביתה, דורשת שהעורר יקבל טיפול תרופתי כתנאי למגוריו בביתה. המסוכנות שעולה ממנו כעת היא אך ורק בשל העובדה שהוא לא נוטל טיפול תרופתי. התנהגותו יותר מתונה ורגועה כשהוא נוטל תרופות ואז לא נצפות התנהגויות מן הסוג המתואר בחומר.

העורר מוכר למערכת בריאות הנפש והיה מאושפז מספר פעמים ואם אנו מסתכלים ושמים את העבירות בצד, דיבר מאוד לא יפה וגם לא מתואר מה הוא אמר, למעט זה שהוא איים לשבור את המחשב אם לא יוציאו את המחשב מן הבית. גם בכתב האישום כתוב שהוא קילל ולא כתוב מה הוא אמר. הוא מהווה מטרד כשהוא לא מקבל טיפול תרופתי. הפתרון בדרך כלל להגיש תלונה, יאשפזו אותו והכל יהיה בסדר. זה לא עבד למשפחה, הגישו תלונה ולקחו אותו למעצר ולא לאשפוז.

העורר לא מאושפז כי הוא לא מוגדר כפסיכוטי. הוא סובל מסכיזופרניה, היה מאושפז מספר פעמים אבל כרגע הוא לא במצב המאבחן אשפוז. אני מציגה את חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו.

(בית המשפט מעיין בחוות הדעת ומוצא שהיא מתמקדת בשאלת האחריות המשפטית ובכשירות לעמוד לדין, ולא בשאלת הטיפול הרפואי הנחוץ לו כיום ומידת ה"סגירות" המתחייבת בהקשרו).

ב"כ העורר:

העורר מוכן לקבל טיפול תרופתי, זה מצוין גם בחוות הדעת. בטווח הארוך הפתרון המתאים עבורו הוא הוסטל מרוחק מבית המשפחה, ובטווח הקצר אין לנו אלא להציע את החלופה שתיארתי לעיל. לא מוכר לי מקום בעל אופי טיפולי המספק הרחקה מן החברה של אנשים מסוכנים על רקע פסיכיאטרי כאשר הם אינם במצב פסיכוטי פעיל.

ההוסטלים שאותם הזכרתי אינם משמשים תחליף ל"מעון נעול" או למחלקה פסיכיאטרית סגורה אלא תחליף למשפחה. המדובר במקומות פתוחים, ומכל מקום ההשתלבות בהם נמשכת מספר חודשים. לא מדובר במסוכנות גבוהה, אלא יותר במטרד, ונטילת התרופות תשפר גם זאת. אבקש להבהיר כי אין מדובר בנטילת תרופות עצמאית התלויה בשיתוף הפעולה של העורר, אלא בהתייצבות בבית חולים פסיכיאטרי בתאריכים נקובים לקבלת זריקות. אי התייצבות מיד תתגלה, תהווה הפרה של תנאי השחרור ותגרור את החזרתו למעצר.

ב"כ המשיבה:

לעניין הזריקות – זה לא דבר חדש שעולה עכשיו לראשונה. זה עלה בחקירות גם על ידי האחות היא מציינת שהוא חולה פסיכיאטרית מוכר והוא מסרב בכל תוקף כבר כמעט שנה לקבל זריקות. כאשר הוא נשאל על זה במסגרת החקירה שלו, הוא אומר שהוא לא צריך לקבל זריקות ואחותו מקשקשת.

גם במסגרת החקירה כאשר הוא נלקח על ידי המשטרה לחדר המיון לצורך אבחון פסיכיאטרי ראשוני, הוא נלקח למרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, גם שם הוצע למטופל אשפוז פסיכיאטרי לצורך ייצוב מצבו, הוא סירב בתוקף, מפנה לתעודת חדר מיון מיום 5.12.13.

עולה מעבר לזה שמדובר באדם שמעבר לבעיות הפסיכיאטריות, הוא מכור לסמים. מדובר בתחלואה כפולה, גם תחלואה פסיכיאטרית וגם שימוש בחומרים פסיכו אפקטיביים. המתלוננת מציינת מאוד בעדותה שהיא חוששת לחייה ולחיי אמה. אמה היא סיעודית, מטופלת על כיסא גלגלים ואותה אחות מטפלת בה. זה לא הסתבכות ראשונית של העורר בפלילים. העבר הפלילי שלו מאוד עשיר. הרשעותיו הקודמות, מעבר לקיומו של מאסר על תנאי, כולל עבירות סמים והפרת הוראה חוקית. גם כתב האישום כעת מייחס לו הפרת הוראה חוקית. ניתן בו אמון ולא חלפו ימים מרובים והוא הפר אותו.

לא ברור לי למה חברתי מגיעה לערכאת מחוזי ומציעה דברים שלא נתנה לשופט קמא לדון בהם. אני סבורה שבשביל זה קיימות בקשות להצגת חלופה חדשה, לא מגיעים לערכאת המחוזי ומציגים חלופות שלא נבחנו. מדובר באחות שגם מציינת, שהיא עובדת בשעות היום, לא יכולה להציע בשעות היום חלופה, היא מציעה את הבית שלה, היא מתגוררת בבאר שבע. אין בפנינו נתונים, אני לא יכולה לומר שרק הזריקות עומדות בבסיס ההתנהגות שלו, לרבות בשים לב לבעיית הסמים. לכך מכוונת החלטת בית המשפט קמא להפנותו לתסקיר, כדי לאתר מוסד מתאים לטיפול בתחלואה כפולה כאמור.

אנו סבורים שכן במקרה זה צריך ליתן לשרות המבחן לבחון.

ב"כ העורר:

ראשית הצעה דומה הוצעה ולא התקבלה בדיון הראשון. כשהגשתי את ה ערר פנתה אליי האחות הגדולה שלא הבנתי בכלל שהיא נבחנה על ידי. אמרתי לה שהגשנו ערר והיא ביקשה לסייע. הסיוע שלה לא בא לבטא חלופת מעצר כוללת כמו שאנו מכירים של 24 שעות ביממה השגחה שלכך כיוונה הערכאה הקודמת.

לגבי ההפרות, חלק מהסיבה שהייתה הפרה של הוראה חוקית נבעה מזה שהוא לא ידע על מה הוא חותם. הוא לא הבין שההתרחקות מהאחות, היא ליותר מאשר לא לגעת בה. אין בכלל ויכוח שהוא לא הסכים לטיפול עד עכשיו וזה פשר הסכסוך עד עכשיו. יש אנשים שעד שלא נוח להם לא מבינים שהם צריכים טיפול. דבר נוסף, בכתב האישום לא מצוינים סמים. גם החשש לחיים שלהם לא עולה מכתב האישום.

אחת הסיבות שחולים מהסוג שלו, שלא משתפים פעולה, וזו הסיבה שהם מקבלים זריקות, זריקות משפיעות מיד, וגם כדי לשמור על רצף שלא לחשוש שיום אחד הוא שכח לקחת כדור. הזריקה פעילה לשבועיים.

אחות העורר:

אמא שלי היא סיעודית. זו שהגישה את התלונה היא אחותי הקטנה. היא לפעמים תופסת קריזות, אמא שלי נמצאת לבד כי אחותי יוצאת ואחי עוזר לאמא ואוהב אותה. הוא דיבר עם הילדה שלי, שהיא סטודנטית והוא אמר לה שהוא מבקש עזרה. הוא רוצה לצאת מהמצב הזה. אני מבקשת שבית המשפט יבין שבית סוהר לא מתאים לו. בפעם הקודמת שהוא היה שם, הוא ביקש סדין והוא היה בלי ציוד ודקרו אותו שתי דקירות ברגליים. שיקחו אותו להוסטל. הוא בן 50 שיחייה בכבוד.

(העדה בוכה).

ב"כ העורר:

אבקש לציין כי אחות העורר לא גרה בשכנות למגורי האם.

האחות, גב' יהודית אזולאי, ת.ז. 024936635 לאחר שהוזהרה כחוק:

לשאלת בית המשפט אם יש לי עבר פלילי אני משיבה שאינני יודעת בדיוק איך זה מוגדר, אבל בקשר עם סכסוך בבית המשפט למשפחה, מסרתי עובדות לא נכונות לשוטר בגלל שהתביישתי מהחברה של הבת שלי. אני מבינה שאם תתקבל בקשתי לשמור על העורר, אני הראשונה שחשופה לפגיעתו.

לב"כ המשיבה:

אני עובדת מהשעה 07:00 עד 16:00. אין אף אחד שישהה עם העורר בשעות האלה.

ב"כ המשיבה:

לפי הפרטים שהועברו אליי זה עתה, בעניינה של הגב' אזולאי, היא נדונה ביום 13.10.13 בגין עבירה של הפרעה לשוטר, וביום 17.2.13 בגין עבירה של היזק לרכוש במזיד. הרישומים האחרון שלה, אמנם ללא הרשעה, אבל אנו יורדים לסוף העניין, שהאם בית המשפט יוכל ליתן אמון.

ב"כ העורר:

מכיוון שאחות העורר אומרת שהיא לא מוכנה שאחיה ישתחרר אם הוא לא יקבל תרופה, אני לא מבינה את החשש. היא רוצה כמו בית המשפט. מדובר בסכסוך של אישה ובעלה.

גב' יהודית אזולאי:

ההיזק בזדון היה כלפי הרכב של בעלי, ששייך גם לי, במסגרת הסכסוך בינינו.

<#2#>

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט קמא (כב' השופט י' עטר) להורות על מעצרו של העורר עד החלטה אחרת, במסגרת בקשת המדינה לעצרו עד תום ההליכים, לצורך ניסיון למצוא עבורו מסגרת תומכת מתאימה שאינה כלא.

אומר כבר עתה, כי תמים דעים אני עם בית המשפט קמא שנראה כי זהו הפתרון הרצוי בעניינו העורר, ככל שתינתן המלצה מתאימה ברוח זו של שירות המבחן.

השאלה היא מה ייעשה בעורר בינתיים, בשים לב לכך שכאמור בהערתו של בית המשפט קמא – תסקיר זה אינו צפוי להיות מוגש אלא בחלוף ימים לא מעטים.

חוששני כי לשאלה זו אין תשובה טובה, ויהיה עליי לבחור את התשובה הגרועה-פחות.

מקובלת עליי טענת ב"כ המשיבה כי החלופה המוצעת אינה טובה דיה, במובן זה שהיא אינה "מכסה" את כל שעות היממה, וכן בשים לב לעבר הלא לגמרי נקי של המפקחת המוצעת.

מאידך גיסא, החלופה של החזקת העורר בין סורג-ובריח, רעה מאוד בעיני.

ראשית, מסתמן כי התנהגותו עוברת החוק נובעת מפתולוגיה נפשית ולאו דווקא מגישה ערכית אנטי סוציאלית.

לפיכך, נראה כי אפילו מחייבת מסוכנותו את הרחקתו מן החברה – נדרש כי הרחקה זו תהיה למסגרת טיפולית, ולא למסגרת שהיא עונשית באופייה.

עצם הקביעה כי העורר ושכמותו אחראים למעשיהם מבחינה משפטית – אינה שוללת את התפיסה של אשמה מופחתת בשל הפתולוגיה הפסיכיאטרית או הנוירולוגית, כשם שאחריותם המשפטית של קטינים אינה שוללת את התפיסה של אשמה מופחתת בשל רמת ההתפתחות האישית הלא מלאה הכרוכה בקטינות. בשתי הקטגוריות, נדרש קיומן של מסגרות שהחזקת האדם בתוכן מגינה על החברה מבלי שהדבר יהיה כרוך במאפיינים העונשיים של כלא לעבריינים בוגרים ובריאים.

העדרה של מסגרת כזו, הערוכה ונכונה לקלוט לאלתר את העורר, היא בגדר חוסר חברתי חמור, המצטרף להעדרה של חלופה טובה בעניינו, ואשר גם הוא מחייב לבחור בין שתי הרעות של העדר משמורת מתאימה, וקיום משמורת בלתי מתאימה.

במסגרת בחינת "מאזן הנוחות", יש ליתן את הדעת כי על פניו של כתב האישום לכאורה אין מדובר במסוכנות קונקרטית ברף הגבוה. נראה כי מדובר בעיקר בסיכון לכך שהעורר "יישבר כלים בחמתו", ויתבטא באופן העולה כדי אלימות מילולית, ולאו דווקא בסיכונים מסוג חמור יותר. את הסיכונים האמורים, מבלי להקל ראש כמלוא הנימה בחומרתם, יש לאזן מול הסיכון שיגרם לעורר, בשים לב לפגיעותו הנפשית, נזק ממשי עקב החזקתו מאחורי סורג-ובריח בסביבה עבריינית.

בהקשר של שאלת תאמותה של המפקחת המוצעת לתפקיד שמבוקש ליתן לה, אני נזכר בתשובה ששמעתי פעם לשאלה מדוע מקובל שמטופלים בודקים היטב אחר המוניטין של הרופא שהם שוקלים לשכור את שירותיו, ולא פועלים כך בקשר לטייס האמור להטיס את המטוס שהם מתעתדים לטוס בו. ההבדל נעוץ בכך שאם הרופא יתרשל – הסיכון הוא כולו של המטופל. לעומת זאת, אם הטייס יתרשל – הסיכון הוא של הטיס באותה מידה כמו של הנוסעים.

המפקחת המיועדת מודעת לכך שבמקרה שהיא לא תבצע נאמנה את תפקידה – היא תהיה הקורבן הראשון של התרשלות זו. דבר זה מצדיק אמון במפקחת חרף ההיבטים הלא חיובים של החלופה המוצעת.

אני רואה חשיבות קריטית, במסגרת "מאזן הנוחות" הנדון, לקבלת הזריקות על ידי העורר, ולביטולה של חלופת המעצר בכל מקרה שהוא לא נטל את הזריקה במועדה.

האפשרות להפיג את מסוכנותו באמצעות הזריקות הללו טרם נוסתה, ואני סבור כי יש מקום למצות ניסיון זה בטרם תיבחר החלופה הרעה של מעצר מאחורי סורג ובריח.

לאור המקובץ, אורה כלהלן:

עד לקבלת תסקיר שירות המבחן, והמשך הדיון בשאלת מעצרו של העורר עד תום ההליכים בבית המשפט קמא, ישהה העורר במעצר בית מלא בבית אחותו, גב' יהודית אזולאי ת.ז. 024936635, בכתובת שד' ירושלים 64/8 שכונה ט' באר שבע, וזאת לאחר קיום התנאים כלהלן:

1. העורר יקבל את הזריקה הראשונה במרכז לבריאות הנפש, ברח' הצדיק מירושלים 2.

ניתנת ארכה לקיום תנאי זה, של 24 שעות מרגע שחרורו. לא יקבל העורר את הזריקה – תדווח המפקחת מידית למשטרה, והעורר ייעצר ויחול שאר האמור בהחלטת בית המשפט קמא.

2. המפקחת תחתום על ערבות בסך 5,000 ₪.

3. העורר יפקיד מזומן בסך 500 ₪ וניתנת ארכה של 24 שעות להפקדתם.

אין באמור כדי לשנות מהחלטות בית המשפט קמא בעניין הזמנת התסקיר.

שירות המבחן מתבקש, במסגרת התסקיר, להתייחס גם לאופן קבלת הטיפול על ידי העורר.

אוסיף ואומר באוזני המפקחת, כי גם אם העורר יקבל את הזריקה אולם המפקחת תתרשם שהתנהגותו מהווה סיכון, היא תודיע מידית למשטרה.

העורר ילווה לקבלת הזריקה על ידי מי מבני משפחתו, והמפקחת תוודא שתוצג בפניה התעודה הרפואית המעידה על קבלת הזריקה בפועל ביום שבו היא הייתה אמורה להתקבל.

התעודה האמורה תוצג גם בפני שירות המבחן.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ח' שבט תשע"ד, 09/01/2014 במעמד הנוכחים.