1. תביעת התובע להכיר בחבלה שנחבל בראשו, ואשר ארעה לו, לטענתו, בתאריך 2.11.12, בעת עבודתו במפעל "כתר" בכרמיאל, כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, נדחתה ע"י הנתבע.

במכתב הדחיה מתאריך 23.10.13, נומקה הדחיה בכך, שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של התובע.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.

2. בכתב התביעה טען התובע, כי במועד הרלוונטי לפגיעתו, עבדת כעובד חברת "מעוף משאבי אנוש בע"מ" במפעל כתר בכרמיאל, ובתאריך 2.11.12, בעת שהלך בשטח המפעל דרך על חומר מחליק שהיה על הרצפה וכתוצאה מכך, נפל, נחבל בראשו ואיבד את הכרתו.

לטענת התובע, הוא פונה לבית החולים בנהריה ושם עבר סדרת טיפולים ובדיקות.

הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה, וטען כי בתאריך 2.11.12,לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בחוק.

כמו כן טען הנתבע, כי טופס התביעה שהוגש אינו חתום ע"י המעסיק, והמעסיק אף סירב לחתום עליו ולאשר קרות התאונה, וכן נטען, כי מדו"ח הנוכחות לחודש נובמבר 2012, עולה, שהתובע לא עבד בתאריך 2.11.12.

עוד ובנוסף טען הנתבע, כי הנפילה הנטענת והמוכחשת, היתה נפילה אדיופטית, אשר אינה קשורה לאירוע תאונתי בעבודה.

מכתב ההגנה עולה, מפורשות, כי עוד בחודש מרץ 2014, או בסמוך לכך, התובע היה מודע לכך שהנתבע טוען, כי לתובע לא אירע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו, וכי מדו"ח הנוכחות עולה, שלא עבד במועד הנטען, ולחילופין כי המדובר בנפילה שאינה קשורה לעבודה.

ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו:

3. התובע יליד 1.5.1991, הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה, ובה טען, כי בתאריך 2.11.12 בשעה 08:00 בבוקר, תוך כדי הליכה החליק ונפל ואיבד הכרה.

אין בטופס התביעה תיאור הסיבה בגינה החליק התובע ונפל.

התביעה למוסד לביטוח לאומי הוגשה בחודש דצמבר 2012, והתובע הגיש אותה באמצעות עורך דין (עיין נ/1).

4. התובע פונה באמבולנס לבית החולים בנהריה.

בדו"ח האמבולנס צוין, כי התובע פונה מאזור התעשייה בכרמיאל ממפעל "כתר" לאחר התעלפות.

התובע נבדק ע"י צוות האמבולנס בבדיקה ראשונה בשעה 08:15.

בדו"ח האמבולנס צוין כדלקמן:

"בהגיענו למקום הנ"ל נמצא יושב. לדבריו, בריא בדרך כלל, לדברי בן משפחה במהלך העבודה התמוטט באופן פתאומי, איבד את הכרתו למספר דקות. נחבל בפנים – צד שמאל, מעט מבולבל, לא זוכר פרטי אירוע. במהלך הפינוי התמצא בזמן ובמקום, מפונה להמשך טיפול והשגחה למיון נהריה."

5. בדו"ח המחלקה לרפואה דחופה צוין, כי התובע הובא עקב סיפור:

"שהבוקר בזמן העבודה איבד הכרה נפל ונחבל בפנים, ללא הקאות. לא זוכר פרטים של אירוע."

התובע הגיע למיון ב-2.11.12 בשעה 08:50.

ביעוץ הנוירולוגי בחדר המיון נכתב:

"החולה בן 21 בריא בדרך כלל הובא לחדר מיון עקב אירוע של נפילה עם איבוד הכרה ורעד בכל הגוף אשר קרה בזמן עבודה... לדברי חבר , אחרי האירוע לא דיבר לעניין מספר דקות... לדברי משפחתו היו רעידות בגפיים לאחר הנפילה, לאחר מכן ישנוני, דיבר לא לעניין ...".

התובע הופנה לאישפוז במחלקה הנוירולוגית.

גם ברישום הידני של תעודת חדר המיון, נרשם:

"היום בזמן עבודה נפל, התחיל רעד בידיים וברגליים, לא זוכר פרטי האירוע, נחבל בראש...".

6. בסיכום האישפוז מבית החולים בנהריה מ-12.11.12, נרשם:

"הובא לחדר מיון עקב איבוד הכרה ונפילה בעת עבודתו עם חבלת פנים. לדברי משפחתו, לפי עדי אירוע היו רעידות בגפיים, לאחר מכן ישנוני, נשך לשון."

בבדיקה הנוירולוגית שיתף התובע פעולה וב-CT ראש שבוצע לו, לא הודגמה פתולוגיה. כמו כן, צוין בסיכום האישפוז, כי לא נצפו פרכוסים וגם בדיקת EEG שבוצעה, היתה תקינה.

גם בדיקת הולטר ממכון הלב היתה תקינה.

הומלץ לתובע לבצע בדיקת MRI, ולהיות במעקב נוירולוגי.

בקבלה הסיעודית למחלה הנוירולוגית בבית החולים בנהריה בתאריך 2.11.12, נרשם:

"לדבריו חש בחולשה בזמן עבודה, איבד הכרה ללא איבוד שליטה על סוגרים ונשיכת לשון בצד ימין ושפשוף בלחי בצד שמאל...".

בכל הרישומים הרפואיים לאחר קבלתו, צוין, כי התובע היה בהכרה מלאה, וכי הוא עצמאי ולא נצפו פרכוסים.

אין איזכור כלשהו לסיבת נפילה המעוגנת בהחלקה בתחומי המפעל בו עבד התובע, ונהפוך הוא – ברישומים של המחלקה הנוירולוגית מ-2.11.2012 שנמסרו על ידי התובע על ידי התובע עצמו, מסר התובע כי הוא חש בחולשה לפני שאיבד את הכרתו ונפל.

7. ברישומים בכרטיסיו הרפואיים של התובע, נרשם לאחר שחרורו מבית החולים, נרשם, כי:

"ב-2.11.12 אושפז בבית חולים בנהריה עקב פרכוס ראשון בחייו. היו סימני נשיכת לשון ללא איבוד שליטה על הסוגרים...".

גם ברישומים נוספים מקופת החולים, נרשם:

"מאורע של פרכוס כללי לפני חודש וחצי בעת העבודה... (רישום מ-2.11.13)".

כמו כן, נכתב, שאין צורך בטיפול תרופתי, אלא אם כן, המקרה יחזור על עצמו

המדובר ברישומים של רופאים שונים, ד"ר נגאר יוסף וד"ר בדארנה סמיח, ולאף אחד מהם לא סיפר התובע, שהחליק על כתם כלשהו בעת עבודתו.

בכל הרישומים נרשם, כי אמנם הנפילה ארעה בעת עבודה, אולם מדובר באיבוד הכרה ופרכוס עם נשיכת לשון.

כמו כן עולה מהתיק הרפואי, כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים ב-25.12.11, בה נפגע, לדבריו, גם בצווארו וסבל מכאבים בצוואר ובראש.

ברישום בתיק הרפואי מ-30.11.12, נרשם:

"נבדק ע"י נוירולוג שהתרשם מאפילפסיה והמליץ על המשך בירור...".

לתובע גם הוצאו אישורי מחלה, ולא תעודות לנפגע בעבודה.

8. התובע המציא תלושי שכר המתייחסים לעבודתו לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2012, כעובד "חברת מעוף משאבי אנוש בע"מ" במפעל "כתר". אין תלוש שכר, או כרטיס נוכחות, המתייחס לעבודתו בחודש נובמבר 2012.

9. בהודעה לחוקר שנגבתה מהתובע, בנוכחות אביו, מסר התובע, כי החל לעבוד במפעל "כתר" בחודש אוגוסט או ספטמבר 2012, כעובד ייצור. התובע מסר שעבודתו בוצעה במשמרות, כאשר כל שבוע הוא עבד במשמרת אחרת, וכי האחראי עליו מטעם המפעל היה סרגיי, והאחראי עליו מטעם חברת כח האדם היה וסים.

התובע מסר בהודעתו לחוקר, כי הגיע לעבודה למשמרת בוקר בשעה 07:00, הדפיס כרטיס במערכת אצבע, נפל ואיבד והכרה ונחבל בראשו, והתעורר בבית חולים בנהריה, שם אושפז למשך 10 ימים.

התובע טען בהודעתו לחוקר, כי בבית החולים חשבו שהמדובר באפילפסיה, אולם בעת שנגבתה ממנו ההודעה לחוקר, לאחר שהגיש תביעה, באמצעות עורך דין, למוסד לביטוח לאומי, הוא טען, כי החליק על שמן מכונות ונחבל בראש.

התובע גם מסר, כי בן דוד עאדל, הוא אשר סידר לו את העבודה במפעל "כתר", דרך חברת מעוף (עיין נ/2).

10. מכרטיסי הנוכחות של התובע עולה, שהתובע החל לעבוד במפעל "כתר" בחודש ספטמבר 2012, וכי יום העבודה האחרון המופיע בדו"חות הנוכחות הינו יום חמישי - 1.11.12, ואין החתמת נוכחות ב-2.11.12, לפחות לגבי שעת הכניסה לעבודה.

11. בתצהירו העיד התובע, כי עבד על מכונה לייצור תבניות פלסטיק, וכי בתאריך 2.11.12, תוך כדי הליכה בשטח המפעל, דרך על חומר מחליק, החליק ונפגע בכל גופו.

התובע גם העיד, כי איבד הכרה והתעורר בבית החולים, הגם שמדו"ח האמבולנס עולה בירור, כי התובע היה בהכרה בעת שהאמבולנס הגיע ופינה אותו לבית החולים, כך שהאמור בסעיף 6 לתצהיר התובע, אינו עולה בקנה אחד עם דו"ח האמבולנס (בו צוין מפורשות, שהתובע בהכרה מלאה, אם כי לא זכר את פרטי האירוע, אולם ידע למסור לצוות האמבולנס כי הוא בריא בדרך כלל).

עוד ובנוסף נציין, כי התובע בתצהירו העיד, שהוא פונה לבית החולים פוריה, בעוד שעובדתית, הוא פונה לבית החולים בנהריה, ולא לבית החולים פוריה.

התובע תמך עדותו בעדות גיסו - מר מוסטפא ג'מאל חטיב, שעבד ביום האירוע הנטען במפעל "כתר" בכרמיאל, כנהג מלגזה.

בהתאם לעדות התובע, העד מטעמו הינו הבעל של אחותו (עמ' 2, ש' 7 לפרוטוקול).

מר מוסטפא ג'מאל חטיב העיד בתצהירו, כי נהג במלגזה במפעל וראה את התובע הולך ליד המכונה אשר עליה עבד, ולאחר מכן התובע החליק ונפל על הרצפה.

בהתאם לאמור בתצהירו של מוסטפא ג'מאל חטיב, הוא הודיע על הנפילה לאחראי המשמרת בשם סרגיי, וזה האחרון הזמין אמבולנס, והתובע פונה לבית החולים.

באשר לגרסת התובע, כי החליק בעבודה - גרסה שלא נמסרה ע"י התובע, או ע"י עובד אחר במפעל, לצוות האמבולנס שפינה אותו, ואף לא בבית החולים - נשאל התובע, בחקירתו הנגדית, מה עשה לפני נפילתו, והשיב (עמ' 2, ש' 23 לפרוטוקול):

"הרגשתי שהחלקתי והתעוררתי בבית החולים, אני לא זוכר מדוע החלקתי, בבית החולים אמרו לי שהחלקתי".

בהמשך החקירה הנגדית, העיד התובע, כי החליק על שמן שהיה ליד המכונה.

12. התובע לא ידע לומר, מי במקום העבודה ראה את נפילתו, לא פירט בחקירתו שמות של עובדים נוספים שעבדו איתו באותו היום, לא ידע לומר, אם קיבל שכר עבור יומיים עבודה בחודש נובמבר 2012.

13. גיסו של התובע, מר מוסטפא ג'מאל חטיב, שעובד כמלגזן במפעל "כתר", העיד לפנינו, ולגרסתו, הוא הודיע למנהל המשמרת, מר סרגיי, על נפילת התובע, ומנהל המשמרת הוא אשר הזמין את האמבולנס למפעל.

בהתאם לעדות מר חטיב, הוא ראה את התובע נופל, ולאחר הנפילה הוא אף ראה שמן על הרצפה, אם כי לא ראה את השמן קודם לכן.

מר חטיב לא זכר, אם התובע החזיק בחלקים בידו בעת שנפל.

מר חטיב אף העיד, כי הוא התלווה לתובע לבית החולים , אם כי הוא לא נסע עמו באמבולנס.

מר חטיב העיד כי לא ראה את התובע מפרכס, אולם ראה שהתובע נשך את לשונו.

למר חטיב לא היה הסבר, מדוע אין החתמת כרטיס נוכחות של התובע במועד התאונה הנטענת, שכן בהתאם לעדותו, חייבים להחתים כרטיס נוכחות.

14. ממונה הבטיחות במפעל כתר, בתקופה הרלוונטית לתביעה, כמו גם במועד מתן העדות בבית הדין, מר שמואל קויפמן, העיד כי יש במפעל נוהל חובת דיווח, כאשר עובד נפגע במהלך עבודתו, ובאשר לתובע, לא נעשה דיווח בזמן אמת למפעל על פגיעה בעבודה, ואין דו"ח על הפגיעה.

יתר על כן, כאשר זומן העד לבית הדין לצורך מתן עדות, הוא אף ניסה לברר האם התקבל דיווח בחברת כח האדם בנוגע לפגיעה, והוצגה תכתובת מייל בין חברת "כתר" לבין חברת כח האדם שהעסיקה את התובע - "מעוף", ממנה עולה, כי חברת "מעוף" לא עודכנה בנוגע לתאונה בעבודה בזמן אמת.

במייל שהופנה לקבוצת מעוף צוין:

"מדובר על עובד שלכם שלכאורה עשה תאונת עבודה אצלי במפעל... אף אחד לא יודע מזה, אף אחד לא הנפיק לו ב.ל. 250, וכעת מזמנים את מנהל הבטיחות שלי להעיד את בבית המשפט, כי הבחור תובע את ביטוח לאומי...יש מישהו שיכול לתת אצלכם תשובות בנושא?"

תשובת הגב' אירנה צור - עוזרת סמנכ"ל תפעול בקבוצת "מעוף", היתה:

"לאחר בדיקה מול מאהל, למיטב זכרונו, הבחור עבד בשנת 2012 בכתר .. ותוך כדי עבודה התעלף (לא הרגיש טוב) העובד לא קיבל מכה ולא נפל ובזמנו לא יצא לו 250. זה המידע היחיד שיש ברשותנו".

מר קויפמן אף העיד, כי אם האמבולנס היה מוזמן ע"י נציג מפעל "כתר", הרי המפעל היה מקבל חיוב לשלם עבור זימון האמבולנס, ומפעל כתר לא נדרש לשלם עבור האמבולנס, בשום שלב, כך שאין למפעל דיווח על הזמנת אמבולנס (עיין עמ' 10, ש' 19-22 לפרוטוקול).

מעדות מר קויפמן בהתייחס לשאלה, האם ייתכן שסגן מנהל המשמרת בשם האדי, היה זה שהזמין את האמבולנס, השיב מר קויפמן, כי רק מנהל המשמרת היה יכול להזמין אמבולנס והיה צריך לחתום על טופס ההזמנה, כי מישהו צריך לשלם עבור הזמנת האמבולנס.

יתר על כן, מר קויפמן אף העיד, כי אם היה מדובר על נפילה במפעל, גם של אדם שאינו עובד של מפעל, אלא עובד של חברת כח אדם, היה מוצא לתובע טופס בל/250 (עמ' 10, סיפא לפרוטוקול).

15. ניתנה על-ידינו אפשרות לתובע, הגם שהצהיר "אלה עדיי" בתאריך 3.12.14 (עמ' 8, ש' 29 לפרוטוקול), לזמן את מנהל המשמרת ביום האירוע הנטען, אלא שהזמנה לעד זה חזרה בציון "הנמען לא ידוע במען", וב"כ התובע הצהיר לפרוטוקול, כי הוא מוותר על עדותו של מר סרגיי (עמ' 11, ש' 17 לפרוטוקול).

לאור זאת, ניתנה על-ידינו החלטה בתאריך 12.7.15, על הגשת סיכומים.

16. התובע הגיש בקשה להזמנת עד נוסף, שלטענתו נכח במועד אירוע התאונה, ואשר לטענתו ראה אותו על הרצפה ומפונה מזירת האירוע באמצעות אנשי מגן דוד אדום.

הבקשה הועברה לתגובת הנתבע, תוך שציינו, כי המדובר בבקשה לזימון עד לאחר שניתנה החלטה על הגשת סיכומים.

הנתבע התנגד לשמיעת עדותו של עד נוסף מטעם התובע בשלב מאוחר לאחר שהסתיים שלב שמיעת ההוכחות, וציין כי שמיעת עד נוסף מטעם התובע תחייב שמיעת ראיות נוספות מטעם הנתבע, כמקובל בסדר הבאת הראיות, ויהא לשוב ולחקור את עדי הנתבע לאור עדותו של העד הנוסף.

עוד ובנוסף טען הנתבע, שיש בעיה בשאלת תיאום הגרסאות של עדי התביעה, לאור השלב בו מבקש התובע להביא את העד הנוסף.

הנתבע אף ציין, כי התובע לא הזכיר בטופס התביעה, בהודעה לחוקר, בתצהירים מטעמו, או במהלך הדיון המשפטי, את קיומו של העד הנוסף אותו הוא מבקש לזמן לאחר שכבר נשמעו הראיות.

17. בהחלטתנו מתאריך 3.8.15, ציינו, כי לא ברור מהבקשה, האם העד החדש שאותו מבקש התובע להביא, לאחר תום שמיעת הראיות, היה עובד חברת כח האדם, או עובד חברת "כתר", ואף לא צורפה לבקשה ראיה כלשהי, אם בצורת תלוש שכר, או באמצעות מסמך אחר, שיש בה כדי להוכיח כי העד עבד במפעל "כתר" במועד הרלוונטי לפגיעה הנטענת, במשמרת בוקר. בנסיבות אלה, נדחתה הבקשה (יש לציין, כי התובע אף לא הגיש תצהיר מטעם העד המבוקש).

18. בתאריך 27.9.15 הגיש התובע בקשה חוזרת לעדותו של העד הנוסף, ואף לא אליה לא צורף תצהיר העד, או ראיה אחרת שיש בה כדי לתמוך בכך שהעד עבד במועד הרלוונטי לאירוע.

בהחלטתנו מ-20.9.15, חזרנו וציינו, כי הבקשה לזימון עד נוסף נדחתה, לא רק בגין השלב בו הוגשה, לאחר תום שמיעת הראיות והחלטה על הגשת סיכומים, אלא גם בשל חוסר נתונים באשר לעד הנוסף.

תשומת לב התובע הופנתה לכך, כי טרם הוגשו הסיכומים מטעמו.

התובע הגיש בקשה שלישית לזימון העד וטען, כי העד עבד בחברת "כתר", אלא ששוב לא תמך בקשתו בתצהיר ממנו ניתן יהא ללמוד, מה בכוונת העד להעיד ועד כמה עדותו רלוונטית ומצדיקה שמיעתה באיחור, ושלא על פי סדר הבאת הראיות; לא צירף תלוש שכר; או ראיה אחרת, שיש בה כדי להוכיח, שהעד עבד במפעל "כתר" במועד הרלוונטי.

אשר על כן, ניתנה על-ידינו החלטה ב-8.10.15, הדוחה את הבקשה

באשר להתנהלות התובע - נציין שאופן ניהולו של ההליך המשפטי נקבע, הן בחקיקה ראשית, והן בחקיקת המשנה, לרבות תקנות סדר הדין בבתי הדין לעבודה - והתובע ביקש לזמן עד שלא בשלב הדיוני שיועד לכך, ולאחר תום שלב שמיעת הראיות ומתן החלטה על הגשת סיכומים.

בנסיבות אלה, על התובע לשכנע את בית הדין, כי יש הצדקה לסטות מסדרי הדין, והתובע אף לא טרח להגיש תצהיר של העד המבוקש, או לצרף ראיה כלשהי התומכת, ולו לכאורה, כי העד עבד במועד הרלוונטי במשמרת הבוקר, וכי העד ראה את נפילתו.

אין אף טענה או הנמקה בבקשה לזימון העד, כי העד הרלוונטי הוא שמסר המידע לגורמים הרפואיים שטיפלו בתובע.

19. כאשר מבוקש להביא ראיה נוספת, לאחר ששני הצדדים השלימו את הבאת ראיותיהם, וניתנה החלטה על הגשת סיכומים - יש לקחת בחשבון את מהות הראיה, את השאלה האם ניתן היה להביאה קודם, ומדוע לא הובאה קודם, האם הבאת העדות במאוחר תאפשר תיאום עדויות, וכן יש לשקול האם אי קבלת הראיה הנוספת/ אי שמיעת העדות הנוספת, יהא בה כדי לפגוע בשיקולי צדק.

עיין לעניין זה ברע"א 6165/15 אירוטל בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ ואח' (13.12.15), שם פורטו השיקולים להתרת הגשת ראיה נוספת, כאשר המדובר בראיה נושאת משקל של ממש לגילוי האמת, ותוך חיוב המבקש בהוצאות משמעותיות.

בענייננו, לאור השלב בו התבקשה הבאת העדות הנוספת, לאור העדר הפירוט באשר לתוכנה והעדר תצהיר, או אינדיקציה אחרת לכך שהעד עבד במועד הרלוונטי עם התובע, הגם שניתנו לתובע הזדמנויות להבהיר עניינים אלה במסגרת ההחלטות על בקשתו, ובהתחשב בכך שאין בבקשה דבר מעבר לאמירה כי העד יכול להעיד שראה את התובע מוטל על הרצפה ומפונה באמבולנס - נדחתה הבקשה.

נדגיש, כי התובע היה מודע לכל אורך הדרך, החל מקבלת כתב ההגנה, לטענות הנתבע בעניינו, לרבות לטענה בדבר נפילה אדיופטית.

טיעוני הצדדים:

20. התובע טען בסיכומיו, כי החליק על שמן, נפל ונחבל בראשו.

לטענת התובע, העדר רישום הנוכחות במפעל, אין לו רלוונטיות, כאשר ברור כי הוא פונה לבית החולים משטח המפעל, ואין רלוונטיות אף לשאלה, מי שילם עבור זימון האמבולנס.

התובע טען, כי עדותו נתמכת בעדות גיסו, מר מוסטפא ג'מאל חטיב, שעבד במפעל "כתר".

לטענת התובע, הוא פונה לבית החולים במצב של איבוד הכרה.

לטענת התובע, אי דיווח על האירוע מטעם מנהל המשמרת, מעיד על חוסר אכפתיות, אולם אין בו כדי לפגוע בכך שהאירוע אירע בעבודה.

21. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה.

הנתבע טען, כי התובע לא הגיש תביעה נגד מעסיקו, או נגד חברת "כתר".

בהקשר זה נציין, כי במעמד הדיון מ-3.12.14, הורינו לתובע להמציא לתיק בית הדין את הפניה שנשלחה למעסיק בהקשר לתאונה ובהקשר לחבות מעבידים (עמ' 5, ש' 10-15 לפרוטוקול), אלא שפניה כזו לא צורפה לתיק בית הדין.

22. הנתבע טען, כי מעדותו של מר מוסטפא ג'מאל חטיב, גיסו של התובע, עולה, כי העד לא ראה שמן על הרצפה לפני נפילת התובע, ולטענתו, התובע נפל על פרופיל מאווררים ונפצע בצד ימין בראשו (עיין עמ' 8, ש' 1-4 לפרוטוקול).

גרסה זו, אינה עולה בקנה אחד עם רישום דו"ח האמבולנס ועם המידע שניתן בזמן אמת לגורמים הרפואיים שטיפלו בתובע, וכאשר מהרישומים הרפואיים עולה, כי המדובר בתאונה אדיופטית ולא תאונת עבודה.

23. לטענת הנתבע, אין הוכחה שהתובע נפגע תוך כדי ועקב עבודתו.

דיון והכרעה:

24. גם אם נקבל את גרסת התובע, שלמרות העדר החתמת כרטיס נוכחות בתאריך 2.11.12, הוא עבד באותו היום, עדיין לא הוכח לבית הדין שנפילת התובע ארעה עקב עבודתו. בהקשר זה נציין, כי גם עדותו של עד נוסף שראה את התובע, כך לטענת התובע, שוכב על הרצפה ומפונה משטח המפעל ע"י צוות מגן דוד אדום, אין בה כדי לסייע לתובע, באשר להוכחת הסיבות לנפילתו.

מבדיקת הגרסאות כפי שנמסרו בזמן אמת לגורמים הרפואיים שטיפלו בתובע,

עולה כי לא נמסרה גרסה של החלקה על שמן ונהפוך הוא, הגרסה שנמסרה בזמן אמת לצוות האמבולנס, הינה שהתובע התמוטט באופן פתאומי, איבד הכרה למספר דקות ונחבל בפניו בצד שמאל (ודוק - לא בצד ימין, כפי שהעיד גיסו של התובע מר מוסטפא ג'מאל חטיב).

עוד נמסר לגורמים הרפואיים, כי היה אירוע של רעד בכל הגוף ורעידות בגפיים לאחר הנפילה, וכן נשיכת לשון.

כיוון הבדיקה הרפואית היה בדיקה שקשורה בשאלת קיום אפילפסיה.

יתר על כן, ברישום בקבלה הסיעודית למחלקה הנוירולוגית נרשם, מפורשות, שלדברי התובע, חש חולשה בזמן העבודה, ולאחר מכן איבד הכרה, נשך לשונו וסבל משפשוף בלחי בצד שמאל.

המדובר בגרסה שנמסרה בזמן אמת לגורמים הסיעודיים, מפי התובע עצמו.

בהתאם לכל הרישומים הרפואיים, כאשר הגיע האמבולנס היה התובע בהכרה והתמצא במקום ובזמן, אם כי היה מעט מבולבל מהנפילה.

גם בכרטיס קופת החולים, קיימים רישומים על קיום פרכוס במועד האירוע הנטען.

25. כבר נפסק, כי יש מקום לתת משקל מיוחד לאנמנזה, המשקפת את דברי החולה בעת שאושפז בבית חולים, וזאת מתוך ההנחה, כי:

"חולה המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון... ההזדקקות לרישומי בית חולים באה מתוך הידיעה, פרי הנסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים" (דיון מט/0/23 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349, 352 ודב"ע מב/0/106 המאוזכר שם).

עיין גם בעב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעבייה נ' המוסד לביטוח לאומי, בפסק דינה של כב' השופטת וירט-ליבנה, לעניין משקל האנמנזה. באותו פסק דין קיימת התייחסות להעדר דיווח על חבלה בחדר המיון וברישומי רופא המשפחה בסמוך לאירוע, להבדיל מרישומים מאוחרים ומתעודות שניתנו לאחר מכן.

עיין גם בעב"ל 507/07 עפרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (25.3.08), נפסק:

"בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת הארוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד הארוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו. אולם, מעיון בחומר הרפואי בתיקו של המערער עולה, כי דבר הארוע הנטען לא נזכר, ולו ברמז, באף לא אחד מן המסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר האוטם, אלא נרשם כי התקבל בשל כאבים בחזה, הא ותו לא. דבר הארוע אף לא נזכר בדו"ח העובדת הסוציאלית מיום 15.12.2002, וזאת למרות שהמערער נשאל על המצב בעבודתו, וענה כי הוא עובד בעבודה רווית מתח. יש לייחס משקל רב להעדר הרישום במסמכים הרפואיים בבוא בית הדין להכריע, האם התקיים ארוע חריג בעבודתו של המערער כפי הנטען, אם לאו. "

עיין 23285-04-13 אליהו יטח נ' המוסד לביטוח לאומי (10.7.14), שם נפסק מפי השופטת רוזנפלד:

"... אכן, כפי שקבע בית הדין האזורי, גרסתו של המערער בדבר קרות האירוע ביום 27.5.11, אינה באה לידי ביטוי במסמכים הרפואיים המשמעותיים שבתיקו הרפואי, שנערכו עוד בטרם ידע המערער מהי הבעיה הרפואית ממנה הוא סובל ומה הטיפול הצפוי לו. בקשר לכך נזכיר את המשקל המיוחד של האנמנזה הרפואית, והדברים כפי שנרשמים במסמכים הרפואיים מפי הנפגע בזמן אמת.

זאת בהתבסס על ההנחה, שהנפגע ימסור לגורמים המטפלים את העובדות הנכונות כדי לזכות בטיפול רפואי המתאים למצבו (ראו עב"ל 696/08 ויקטוריה ביזרמן – המוסד לביטוח לאומי(10.12.2009); עב"ל 80/10 רפאל יצחקי – המוסד לביטוח לאומי (6.7.10); עב"ל 45989-06-10 המוסד לביטוח לאומי – אברהם יונאני (4.9.10)..."

26. לאור החומר הראיות שלפנינו, לא שוכנענו, כי נפילתו של התובע בתאריך 2.11.12, עובר לפינויו ממפעל "כתר" ע"י האמבולנס לבית החולים בנהריה, ארעה בשל גורם תאונתי הקשור בעבודה, ומהחומר הרפואי עולה, כי המדובר בסיבה אדיופטית.

ככלל, עובד שנופל ונחבל תוך כדי עבודתו, מחמת סחרחורת בה לקה, מבלי שהיה גורם חיצוני נראה לעין, שגרם למעידה, אין המדובר בתאונת עבודה (עיין בדב"ע תשן / 0/94 ליאורה כץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב' 27).

הגרסה בדבר החלקה על שמן עלתה, רק לאחר שהתובע פנה לקבלת יעוץ משפטי והגיש תביעה באמצעות עורך דין, ואינה מופיעה ברישומים הרפואיים בזמן אמת.

27. לאור האמור לעיל, תביעת התובע - נדחית.

28. אין צו להוצאות.

29. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ח' ח' טבת תשע"ו, (2020 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.