ביום 19/11/2014 באין סיכומים מעם הנתבע ניתן פס"ד לבקשת התובע.

ביום 7/12/2014 על גבי 10 עמודים הגיש המבקש בקשה לביטול פסה"ד אשר ניתן במעמד צד אחד.

הבקשה נסמכת בתצהיר המבקש מיום 4/12/2014 ובו מוצהר בין היתר (סעיף 7) כי ביום 15/7/2014 ניתן צו סיכומים, לפיו, הוטל על המבקש להגיש סיכומיו בתוך 30 יום.

בפרק זמן זה (סעיף 8) ניהלו הצדדים משא ומתן ו"...המשיב יצר בלבי את התחושה כי תושג פשרה. ולפיכך, יתייתר הצורך בהגשת סיכומים ותוגש לביהמ"ש הנכבד בקשה בהתאם. 9. ואולם, להפתעתי הגמורה, בעודי מנהל עם המשיב הליכי משא ומתן לשם הליכי פשרה, גיליתי כי ניתן נגדי פס"ד...".

עוד מצהיר המבקש, כי מאחר ולא הומצאה העתק מבקשת התובע ליתן פס"ד לתגובתו, יש לבטל את פסה"ד כיון שביהמ"ש לא התריע, כי הוא עומד לתת פס"ד.

עד כאן באשר לסיבת המחדל, היינו, קיומו של משא ומתן אשר גרם לשלילת זכות הטיעון של המבקש.

באשר לסיכויי ההצלחה, לו אכן נשמעו טיעוני המבקש כפי שהם מפורטים בתצהירו מציין המבקש, כי בהיותו ערב יחיד ו/או ערב מוגן, הרי שעפ"י יעוץ משפטי שקיבל חוסה הוא תחת ההגנות הקבועות בפרק ב' של חוק הערבות.

המשיב לא עמד בתנאי סעיף 27א לחוק, היינו, לא פנה אליו (הערב) לתשלום או בטרם הגשת תביעה כנגד ערב מוגן ולכן היה על התובע תחילה לקבל אישור מרשם ההוצל"פ לעניין מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי.

תשובת המשיב מיום 21/12/2014 מציינת, כי המבקש לא ביקש ארכה להגשת סיכומיו וממילא גם לא ניתנה.

עוד מציינת התשובה, כי בקשתה הוגשה בחלוף למעלה מחודש וחצי למן המועד הקבוע להגשת סיכומי המבקש.

המשיב מציין, סעיף 4, כי לא נוהל משא ומתן כלשהו בין הצדדים, אלא אך מועד פגישה ליום 28/8/2014 בין באי כוח הצדדים. בבוקר יום הפגישה הודיע ב"כ המבקש למשרד ב"כ המשיב, כי לא יוכל להגיע לפגישה.

נעשה ניסיון ע"י משרד ב"כ המשיב לתאם מועד אחר, אולם, לא זכה משרד ב"כ המשיב לשיתוף פעולה מן הצד השני.

רק לאחר מתן פסה"ד יצר ב"כ המבקש קשר עם משרד ב"כ המשיב וטען, כי אך בשל טעות ושכחה לא הוגשו סיכומי המבקש במועד.

תצהירה של ב"כ המשיב צורף לתשובה והוא תומך באמור לעיל.

באשר לטענות המבקש לעניין סיכויי הגנתו עפ"י סעיף 27 לחוק הערבות מציין המשיב, כי בהתאם להוראות סעיף 27(ב) בחוק הערבות, הרי מעת שניתן צו כינוס נכסים כנגד החייב העיקרי עוד ביום 7/11/2012 רשאי היה המשיב לפעול גם בלא אישור רשם הוצל"פ.

באשר לטענת המבקש, כי לא נענה המשיב להמציא לו מסמכים מציין המשיב, כי אין די בכך שפנה אל המשיב לקבל מסמכים ולא קיבלם על מנת שתינתן לו הרשות להתגונן, היה עליו להתכבד ולבקש מביהמ"ש בקשה בעניין זה.

מיד לאחר קבלת מכתב המבקש השיב ב"כ המשיב במכתב בו צוין, כי מדובר ברשימת מסמכים גורפת (עשרות רבות של מסמכים בהם כאלו אשר כלל אינם דרושים לבירור התביעה) והוא התבקש למקד בקשתו במסמכים רלבנטיים. חרף זאת המבקש לא פנה למשיב בשנית ואף לא אל ביהמ"ש, אלא הסתפק באותה פניה בודדת.

ההלכה השייכת מציין המשיב בתשובתו מצויה בע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק בע"מ) נגד בנק המזרחי המאוחד פד"י מ"ה (3) 188, שם נקבע בין היתר, כי בטרם הגיש המבקש בקשת רשות להתגונן אינו זכאי אלא לקבל מסמכים מסוימים שיש בהם כדי להסביר את דרך חישובו של סכום התביעה וכן מסמכים מיוחדים אחרים. ביחס לכל אחד מהם מוטל על הנתבע, עפ"י פסה"ד הנ"ל לפרש את מידת השייכות שלו ואת הצורך שלו, ולשכנע את ביהמ"ש בקושי מולו ניצב הוא בבואו לבקש רשות להתגונן בלא שיכול הוא לעיין באותו מסמך.

אליבא דמשיב, פסה"ד ניתן בלא שנפגם באופן כלשהו ואין הצדקה לביטולו.

תשובת המבקש הוגשה ביום 20/1/2015 ופותחת היא בקביעה, כי כל התגובה אינה אלא ניסיון פסול להשמיץ את המבקש.

אין מחלוקת, כי נקבעה פגישה במעמד כל הצדדים ודי בכך על מנת לחזק את התחושה שנוצרה אצל המבקש בעניין קיומו של משא ומתן.

הפגישה נדחתה מפעם לפעם, מיוזמת שני הצדדים, עד אשר הופתע המבקש לגלות את פסה"ד.

באשר לטיעון, לפיו, משניתן צו כינוס כנגד החייבת העיקרית (רוזנצויג חן ניצה) הרי שהתובע לא צירף את צו הכינוס, אלא אך פלט מחשב מאתר הכנ"ר אשר אין בו כדי להוכיח דבר קיומו של צו כינוס.

פסקי הדין הנזכרים בתשובת המשיב, אליבא דמענה, אינם הולמים את ענייננו, שכן מתייחסים הם למקרה בו נמסר למבקש רשות להתגונן מידע אודות החוב, המבקש מבקש פרטים נוספים שכל תכליתם לדלות טענות הגנה ולא בשל בדיקה המגיע ממנו.

לעניינו, המשיב לא מסר כל מידע, אלא סירב למסור לו את המידע שנתבקש למסור ועל כן, הותיר בפני המבקש, אך את ההכחשה מחוסר ידיעה במסגרת בקשתו למתן רשות להתגונן.

בחנתי את מכלול הכתבים ולא מצאתי, כי יש מקום לבטל את פסה"ד מחובת הצדק:

המבקש נכח במעמד מתן צו הסיכומים ואין מחלוקת, כי ידוע היה לו היטב מתי המועד האחרון להגשת סיכומיו וכן, כי לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד להגשת סיכומי המבקש.

בין אם היה משא ומתן או בין אם לא היה משא ומתן, אין בעל דין רשאי לעשות דין לעצמו ולהתעלם מהחלטה המורה לו להגיש סיכומים בהסתמכו על משא ומתן שהיה או לא היה.

באשר לביטול פסה"ד עפ"י שיקול דעת נראה נוכח הסיבה לאי הגשת סיכומים כאמור לעיל ובעיקר בהעדר הגנה מפני התובענה עצמה לבקשת הרשות להתגונן, כי אין מקום לביטול.

במהלך הדיון העיד המבקש (בעמוד 1 שורה 21), כי ידוע לו שכנגד החייבת העיקרית, ניתן צו כינוס נכסים בהיותו חבר של בעלה בטרם התגרשו.

מכאן שהעדרם של סימוכין להיות החייבת העיקרית חוסה תחת צו כינוס נכסים אינו עניין שנוי במחלוקת והעובדה, כי לא צורף פס"ד או החלטה של בימ"ש לעניין זה בכתב התביעה (אלא אך תדפיס מאתר האינטרנט של הכנ"ר) אין בה לכשעצמה כדי לשנות מן העובדה אותה יודעים שני הצדדים ביום הדיון, היינו, כי ההגנה עפ"י סעיף 27(א) לא תוכל לשמש למבקש הגנה מפני התביעה.

המבקש אינו מכחיש, כי נתן ערבותו לחייבת העיקרית, יודע, כי ניתן כנגדה צו כינוס נכסים ולכן בהתאם להוראות סעיף 27(ב)(2), לא יוכל להתגונן בנימוק, כי לא ניתן פס"ד כנגד החייב העיקרי או לא ניתן רשות לרשם ההוצל"פ בעניין מיצוי הליכים.

סופו של דבר הוא, כי הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.