פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת כב' הרשם אורי פוני מיום 28.11.2013 בת.א. 28931-10-12 לפיה נדחתה בקשתם של המערערים לביטול פסק דין שניתן נגדם במעמד צד אחד ובהיעדר הגנה ( להלן- ההחלטה).

2. עניינה של התובענה בתיק 28931-10-12, שהוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, פינוי המושכר שהמערערים מחזיקים בו.

המדובר בדירה הנמצאת ברחוב אשמורת יצחק 428 בקרית ארבע שיכון 3600 מבנה 0428 כניסה 1 דירה 4 (להלן- הדירה).

לפי הנטען בכתב התביעה, המערערים פלשו לדירה ללא זכות חוקית ו/או הסכמת המשיבה.

3. משלא הגישו המערערים בקשת רשות להתגונן - ניתן נגדם ביום 9.1.2013 פסק דין אשר קיבל את התביעה והורה על פינויים של המערערים מהדירה (להלן- פסק הדין).

4. ביום 6.5.2013 הגישו המערערים בקשה לביטול פסק הדין.

בבקשתם טענו המערערים כי בתקופה הרלוונטית לתביעה נקלעו לקשיים רבים, כלכליים, משפחתיים ונפשיים, שכתוצאה מהם עזב המערער את בית המגורים והמערערת נותרה לבדה לגדל את בנם, שנולד פג, ועל רקע זה לא הוגשה בקשת רשות להתגונן במועד.

לגופה של התובענה השיבו המערערים כי בידם טענות הגנה טובות.

לדבריהם, בתאריך 4.8.2009 חתמו על הסכם העברת זכויות ודמי שיפוץ מאת הגב' חיה פיזנטי (להלן – המוכרת) , אשר התגוררה בדירה במשך 14 שנים , ומכוח הסכם זה הם מחזיקים בדירה.

עוד נטען, כי בשנת 2007 אישרה המשיבה באופן גורף את כל דיירי השכונה בה שוכנת הדירה, גם לכאלו אשר לא היו זכאים לדיור ציבורי, ולכן יש בתביעה שהוגשה נגד המבקשים משום אכיפה בררנית.

5. בהחלטה אשר ביטולה מבוקש כאן דחה כב' הרשם פוני את טענות המערערים, וקבע

כי אין למערערים כל זכות חוקית ו/או חוזית להחזיק בדירה בלא לקבל את הסכמת הבעלים, ולמעשה לא רק שהם אינם חולקים על זכות המשיבה בנכס, אלא אף אינם מציגים כל אסמכתא לזכותם להחזיק בנכס.

ואף יתרה מכך, ניסיונם של המערערים להסדיר את נושא החזקה בנכס נכשל עת נדחתה בקשתם להכרה בזכותם לקבלת דיור ציבורי.

6. מכל האמור, הותיר כב' הרשם פוני את פסק הדין לסילוק ידם של המערערים מהדירה על כנו.

7. בערעור שלפניי טוענים המערערים כי טעה כב' הרשם כשלא התייחס למצבם הקשה במסגרת שיקוליו.

עוד טוענים המערערים, כי מטענותיהם ומהנספחים שצירפו עולה כי זכאים הם לקבל את יומם בבית המשפט הואיל ובפיהם טענות הגנה טובות.

המערערים טוענים להיעדר ראיה לבעלות של המשיבה בנכס , וכן חוזרים על טענותיהם בדבר אכיפה בררנית עקב האישור הגורף שהעניקה המשיבה לכל דיירי השכונה אשר חתמו על חוזי שכירות או שילמו תשלומי שכירות למשיבה.

8. המשיבה דוחה את הטענות בדבר הוכחת בעלותה בדירה , משאלו הועלו לראשונה במסגרת הערעור, אולם הציגה מסמכים שונים המצביעים על זכויותיה.

אשר להגנת המערערים טוענת המשיבה כי אין בפיהם כל הגנה.

ביחס לטענת האכיפה הבררנית, כביכול, טוענת המשיבה כי המוכרת , שלא פעלה להסדרת מעמדה, הייתה בגדר פולשת ולפיכך, בשונה מהדיירים האחרים באותו השיכון שהחלו בהליך ההסדרה, נקטה המשיבה בהליך של פינוי נגד המוכרת , ובמהלכו נתגלה לה כי המוכרת עזבה והמערערים פלשו לדירה ללא זכות חוקית וללא הסכמת המשיבה.

עוד הוסיפה המשיבה בהמשך לכך , כי ועדה עליונה מטעם משרד הבינוי והשיכון דחתה את בקשת המערערים וקבעה כי אין להם זכויות מגורים בדירה, בין היתר מהטעם כי הם לא זכאים לדיור ציבורי , וכי הנכס נחוץ לאכלוס משפחות וזכאים שאושרו כדין לדיור ציבורי.

9. לאחר שבחנתי ושקלתי את כל טענות הצדדים - הגעתי למסקנה כי חרף מצבם הקשה ונסיבותיהם של המערערים , יש לדחות את הערעור.

לא נפל כל פגם בקביעת כב' הרשם כי אין בפי המערערים טענת הגנה טובה , שתצדיק את ביטול פסק הדין, ולנוכח טיעוניהם קיימת סבירות גבוהה שגם אם יבוטל פסק הדין - התוצאה לא תשתנה גם לאחר דיון לגופו.

לא שוכנעתי גם כי בנסיבות העניין מדובר באכיפה בררנית , כאשר גם המוכרת הייתה בגדר פולשת והמבקשים ידעו זאת.

10. מכל האמור- הערעור נדחה ופסק הדין נותר על כנו.

עם זאת , לאור מצבם הקשה של המערערים, נראה שיהא זה צודק לעכב את ביצועו של פסק הדין עד ליום 1.9.14, וזאת על מנת לאפשר למערערים תקופת התארגנות למציאת דיור חלופי.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ד, 29 מאי 2014, בהעדר הצדדים.