תביעתה הכספית של התובעת לתשלום סך של 7,080 ₪ בגין שירותים לנתבעת.

טענות וראיות התובעת:

1. על פי הנטען בכתב התביעה, במהלך חודש אוגוסט 2013 ביצעה התובעת עבור הנתבעת ועל פי בקשתה הובלות פסולת למטמנה כולל פריקה (להלן: "ההובלות"), כאשר בגין ההובלות היה על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,080 ₪ כולל מע"מ.

התובעת הוציאה חשבונית מס לנתבעת בגין ההובלות וזאת התחייבה לשלם לתובעת את הסכום המפורט בה אך לא פעלה כאמור.

1. מר דוד אוחיון (להלן: "מר אוחיון") הגיש תצהיר מטעם התובעת ואף העיד בעת הדיון שהתקיים ביום 18.1.16.

בחקירתו הנגדית הכחיש עריכת חוזה מול הנתבעת, לטענתו סיכם תחילה עם הנתבעת כי יבצע העבודות תמורת החול שבמקום אך לכשהבין שהחול אינו מאיכות ראויה סיכם עם מר איליה ברקול (להלן: "מר ברקול") מטעם הנתבעת כי הוא יוצא מהשטח כאשר הציע שאדם בשם מוטי יבצע העבודות במקומו (עמ' 4 ש' 16 לפרוטוקול). לגרסתו, סיכם עם מר ברקול כי יפנה את הפסולת כאשר עבור כל משאית ישולם לו סך של 1,200 ₪ כולל שימוש בשופל ופריקה.

לדבריו אמור לקבל תשלום שוטף + 60 יום לאחר הגשת חשבונית, כאשר חשבונית מוגשת בדרך כלל לאחר ביצוע העבודות (עמ' 5 ש' 13 לפרוטוקול).

1. כתמיכה בתביעתה צירפה התובעת העתק "טיוטה" מחשבונית המס על שם התובעת מיום 27.8.13 ובה מפורטות תעודות המשלוח הרלבנטיות לתובענה (להלן: "חשבונית התובעת") וכן 5 תעודות משלוח הנטענות להיות תעודות משלוח בגין ביצוע ההובלות מושא חשבונית התובעת (להלן: "תעודות המשלוח").

טענות וראיות הנתבעת:

1. לטענת הנתבעת, על פי תצהירו של מר ברקול אשר צורף לכתב ההגנה, הסכום המפורט בחשבונית מופרז וללא אסמכתאות. לגרסת הנתבעת, בחודש יולי- אוגוסט 2013 הזמינה עבודות חפירה ופינוי פסולת מהתובעת תמורת סך של 20,000 ₪ + מע"מ. באוגוסט 2013 הודיע מר אוחיון מטעם התובעת כי לצורך ביצוע החפירה ופינוי הפסולת הוא מכניס כשותפה את חברת ע.ג.מ. מרדכי יזום ופיתוח בע"מ (להלן: "ע.ג.מ.") מאחר והוא נוסע לטיול ארוך בארה"ב. מנהל התובעת אף הסמיך את מנהל ע.ג.מ., מוטי, להשלים את העבודות ולגבות עבורו את התמורה לרבות פינוי הפסולת בגינה הוצאו תעודות המשלוח ע"י התובעת.
2. בסיום העבודות שילם מנהל הנתבעת לע.ג.מ את התמורה כאשר על גביי החשבונית מס' 130139 על שם ע.ג.מ אשר התקבלה מידיה וצורפה לכתב ההגנה (להלן: "חשבונית ע.ג.מ") מצוין כי סכום החשבונית כולל פינוי פסולת בגין 3 תעודות משלוח ע"ש התובעת. בנסיבות אלה, לטענת הנתבעת מלוא התמורה שולמה לתובעת באמצעות חברת ע.ג.מ ומשכך דין התביעה להידחות.
3. בעת הדיון שהתקיים ביום 18.1.16, חזר מר ברקול על גרסתו בתצהירו לפיה מוטי מחברת ע.ג.מ הוצג ע"י מר אוחיון כשותפו וכן כי מר אוחיון הורה שכל התשלום הכספי ישולם למוטי . לגרסת מר ברקול לא קיבל את חשבונית התובעת עד אשר ראה אותה בעת הגשת התביעה ואישר כי אין כל מסמך בכתב בדבר ההסכמות באשר לתשלום למוטי להן הוא טוען (עמ' 6 ש' 3 לפרוטוקול).

לטענת מר ברקול רק תעודות המשלוח החתומות ע"י יוסי, אחיו, הן תעודות המשלוח בגין ההובלות כאשר לגרסתו אסף מכחיש כי חתם על 2 תעודות משלוח, עליהן נחזית חתימה בשם אסף. (עמ' 6 ש' 21 לפרוטוקול).

לטענת מר ברקול ביקש ממוטי שיבוא להעיד אך זה לא הגיע (עמ' 7 ש' 10 לפרוטוקול).

1. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של יוסף ברחל (להלן: "מר ברחל"). על פי המפורט בתצהיר היה מר ברחל פעיל ועקב אחרי ביצוע העבודות באתר.

לגרסתו, כפי ששמע מאחיו מר ברקול ומשיחות בהן היה נוכח, התובעת הסכימה על ביצוע העבודות תמורת 20,000 ₪ + מע"מ, כאשר במהלך חודש אוגוסט הודיע מר אוחיון כי הוא נוסע לארה"ב וכי מוטי אותו הכניס כשותף ינהל את העניינים והתשלום יבוצע אליו. לגרסתו שולם הסך של 20,000 ₪ + מע"מ ע"י אחיו למוטי כפי שסוכם. בעת חקירתו הנגדית אישר כי נכח בפגישה בה סוכם כי הכספים המגיעים לתובעת ישולמו למוטי מע.ג.מ ואף נכח בעת ביצוע התשלום בפועל.

לדבריו הסיכום בדבר תשלום בסך 20,000 ₪ + מע"מ סוכם ע"י עובד עם התובעת והוא לא נכח באותה הפגישה (עמ' 7 ש' 17, 23-24 לפרוטוקול).

דיון והכרעה:

1. כפי שפורט לעיל הצדדים אינם חלוקים באשר לשאלה האם בוצעה עבודה ע"י התובעת, יחד עם זאת הצדדים חלוקים באשר לעניינים הבאים: היקף העבודות (3 תעודות משלוח או 5), הסכום אשר סוכם לתשלום בגין העבודות (20,000 ₪ + מע"מ ביחס לכלל העבודות או שמא תשלום בסך 1,200 ₪ בגין כל משאית), למי ישולם התשלום (הסכמה לפיה ישולם למוטי מחברת ע.ג.מ או תשלום לתובעת).
2. ב"כ התובעת טוען להיות גרסת ההגנה בגדר הודאה והדחה ומשכך להיפוך נטל השיכנוע.

כידוע, באופן רגיל נושא התובע בנטל להוכחת עילת תביעתו על רכיביה ובכלל זה גובה הסכום הנתבע. (ראו: ת.א. 1524/94 CHC FINANCE N.V נ. צוהל יבוא ושיווק בע"מ (16.11.2006). תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") קובעת את סדר הטיעון בתביעה, כאשר הנתבע לא הודה בעובדות הנטענות בכתב התביעה. הכלל הוא, כי התובע הוא אשר נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של התביעה, הוא הפותח בהבאת הראיות במשפט, ועליו מוטל הנטל להוכיח את העובדות שלהן טען.

1. תקנה 159 לתקנות קובעת:

"הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש – יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158".

סדר הבאת הראיות משתנה במקרה בו הודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, והוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה, שאז נהפך סדר הטיעון הרגיל הקבוע בתקנה 158 לתקנות והנתבע הוא שיפתח בהבאת ראיותיו.

לעניין זה, יפים דברי כב' השופט מני בע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004:

"הנתבע מודה בעובדות שטען להן התובע בפרשת תביעתו אך מחמת עובדות נוספות המפורטות בכתב הגנתו, אין התובע זכאי לכל חלק מן הסעד המבוקש. טענה זו היא טענה של "הודאה והדחה". ... בטענה ממין זה, הנתבע נתפס על הדברים שהודה בהם ואילו לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידיו, נטל ההוכחה הוא עליו ומשלא ירים נטל זה יינתן נגדו פסק דין".

ראו גם כב' השופט מצא ברע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194:

"לסיטואציה של "הודאה והדחה" – המתקיימת כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה – יש פן מהותי ופן דיוני. הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע. משמעות הדבר היא כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעוינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה (השוו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [2], בעמ' 321-320). הפן הדיוני הוא כי סדר הטיעון הרגיל הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- נהפך".

1. במקרה דנן, ועל פי המבחנים הנהוגים נראה כי על אף שהנתבעת איננה חולקת שבוצעו הובלות ע"י התובעת, אין להחיל הכלל בדבר הודאה והדחה שכן התובעת והנתבעת חלוקות באשר לרכיבים רבים הנוגעים לעילת התביעה ובכלל זה היקף העבודה והסכום שסוכם לתשלום.

גם אם יש טעם מסוים בטענה לתחולת הכלל בדבר הודאה והדחה הרי שזה נוגע רק ל- 3 תעודות המשלוח המאושרות ע"י הנתבעת, עליהן חתימת מר ברחל. כאמור אינני מוצאת להחיל הכלל נוכח המחלוקת בין הצדדים באשר לסיכום המחיר עבור הובלות אלה וביצוע התשלום, אך גם אם הייתי מחילה הכלל כאמור, היה מקום לקבוע כי הנתבעת עמדה בנטל השכנוע כנדרש.

ובמה דברים אמורים – מטעם הנתבעת העידו כאמור מר ברקול ומר ברחל, לגרסת שניהם נאמר להם ע"י מר אוחיון כי על הנתבעת לשלם למוטי מחברת ע.ג.מ. בגין העבודות אשר בוצעו ע"י התובעת. לתמיכה בגרסתם הציגו את החשבוניות מחברת ע.ג.מ. אשר על פי המופיע על גביה הסכום המפורט בה כולל 3 תעודות משלוח של התובעת. לכך יש להוסיף את עדותם של מר ברקול ומר ברחל בדבר ביצוע התשלום בשיק כנגד חשבונית ע.ג.מ.

1. ערה אני לכך כי מוטי מחברת ע.ג.מ לא זומן כעד מטעם הנתבעת ואף לא הוגש תצהיר מטעמו. אין ספק שהמדובר בעד רלבנטי לתובענה ועדותו יכולה הייתה לשפוך אור על השאלות העובדתיות השנויות במחלוקת. יחד עם זאת, אינני מוצאת לקבוע באופן נחרץ כי על הנתבעת היה לזמן העד ומשכך יש לזקוף לחובתה את אי זימונו. כאמור לעיל, במקרה הנדון אין להכיל הכלל בדבר הודאה והדחה והמשמעויות הנובעות ממנו. בנוסף ובכל מקרה על התובעת להוכיח תביעתה לכל הפחות בכל הנוגע לשתי תעודות המשלוח הנחזות להיות חתומות על ידי אסף ולהתמודד עם טענת ההגנה לפיה סוכם כי מוטי מחברת ע.ג.מ. יקבל התשלום הכולל בגין העבודות שבוצעו, כאשר מוטי הובא להשלים העבודות על ידי התובעת. בנסיבות אלה אני סבורה כי גם התובעת יכולה וצריכה הייתה לזמן את מוטי מחברת ע.ג.מ למתן עדות. בנסיבות אלה ומששני הצדדים לא פעלו לזימונו של מוטי, אינני מוצאת לזקוף לחובתו של מי מהצדדים את אי זימנו כאמור.
2. ב"כ התובעת בסיכומיו עותר ליתן משקל אפסי לחשבונית חברת ע.ג.מ אשר הוצגה מטעם הנתבעת מאחר ולא נערכה ע"י הנתבעת ועורך החשבונית (מוטי מחברת ע.ג.מ או כל נציג אחר מחברת ע.ג.מ) לא זומן על ידה כעד. אינני מוצאת שלא ליחס משקל לחשבונית. על פי עדות עדי הנתבעת חשבונית זו התקבלה ע"י הנתבעת מאת חברת ע.ג.מ ועל כך בוודאי יכולים להעיד, כך גם ניתן לקבל כראיה את העובדה שנכתב על גביה כי היא כוללת תשלום בגין 3 תעודות משלוח על שם התובעת . עובדה זו וקיומה של החשבונית לכשעצמה תומכת בגרסת עדי הנתבעת. אבהיר כי אין בחשבונית, ללא עדות נציג חברת ע.ג.מ להוות ראיה לאמיתות הכתוב על גביה.
3. באשר לטענה בדבר העדר ראיה לביצוע התשלום על פי חשבונית חברת ע.ג.מ. כאמור לעיל, מר ברקול ומר ברחל העידו בדבר ביצוע התשלום באמצעות שיק למוטי מחברת ע.ג.מ וכי שולמה לו מלוא התמורה, בנסיבות אלה ובהיעדר כל ראיה הסותרת את עדותם בדבר ביצוע התשלום מצאתי לקבל את גרסת הנתבעת בעניין.
4. יש לתת את הדעת לכך שהחשבונית אשר צורפה מטעם התובעת לכתב התביעה לביסוס טענת התובעת לפיה לא היה כל סיכום לפיו התשלום במלואו יבוצע לחברת ע.ג.מ ובה מפורטות תעודות המשלוח הרלבנטיות לתובענה, היא טיוטת חשבונית בלבד על פי הכתוב בה, כאשר לא צורפה כל ראייה לכך שהועברה בזמן אמת לנתבעת.
5. באשר לתעודות משלוח הנחזות להיות חתומות על ידי אסף, הנתבעת לא זימנה את אסף מטענה לביסוס טענתה לפיה לא חתם על תעודות משלוח אלה. המדובר בעד שעדותו הייתה דרושה ורלבנטית לביסוס טענת הנתבעת והוא בשליטת הנתבעת. כידוע הימנעות מזימון עד או הצגת ראיה מובילה למסקנה לפיה לו הייתה מוצגת הראיה הייתה פועל לרעת הצד אשר נמנע מהבאתה.

ראו לעניין זה: י. קדמי בספרו "על הראיות– הדין בראי הפסיקה" (חלק ב') 917.

"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו הייתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד... התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה הראיה או הושמע העד... היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב."

וכן: ע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760, ובע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 602:

"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להניח שאילו הובאה ראיה, היתה פועלת נגדו".

בנסיבות אלה אני קובעת כי התובעת הוכיחה שבוצעו 5 הובלות כגרסתה.

1. על גבי החשבונית ע"ש חברת ע.ג.מ. נרשם כי התשלום אשר שולם כולל 3 תעודות משלוח ע"ש התובעת בלבד . בנסיבות אלה, משקיבלתי את גרסתה של התובעת לפיה בוצעו 5 הובלות, כמספר תעודות המשלוח, ומשאין חולק כי תשלום הסך של 20,000+ מע"מ כולל 3 תעודות משלוח בלבד, הרי שלא שולמה תמורה בגין 2 מתוך 5 תעודות המשלוח אשר הוצאו ע"י התובעת.
2. חשוב לציין כי על אף שעל גביי חשבונית ע.ג.מ. נכתב סכום התשלום בסך 20,000 ₪ +מע"מ, לא בוססה בפני הטענה לפיה הסיכום עם התובעת היה תשלום סכום זה עבור כלל ההובלות והעבודות עליהן סוכם בתחילת ההתקשרות. לדברי העד מר ברחל מטעם הנתבעת הסיכום בדבר תשלום בסך 20,000 ₪ + מע"מ סוכם ע"י עובד עם התובעת והוא עצמו לא נכח באותה הפגישה (עמ' 7 ש' 17 לפרוטוקול). גרסה זו תואמת את גרסת מר אוחיון מטעם התובעת אשר לפי דבריו הסיכום הראשוני באשר לביצוע העבודות לא היה כפי שטוענת הנתבעת כלל ולא בוצע מול מר ברקול כי אם מול עובד מטעם הנתבעת (עמ' 4 ש' 31 לפרוטוקול).

עדותו של יוסי ברחל מלמדת כי לא הובא עד מטעם הנתבעת אשר נכח וסיכם את אותו סיכום נטען באשר לתשלום סך של 20,000 ₪ +מע"מ עבור כלל העבודות וההובלות ומשכך, נידחת גרסה זו של הנתבעת, הגם שמתקבלת גרסתה כי שילמה סכום זה למוטי מחברת ע.ג.מ וכי סכום זה כלל אף תשלום בגין 3 תעודות משלוח אשר בוצע על פי הנחיית התובעת.

1. בנסיבות אלה, אני מוצאת לקבל את גרסת מר אוחיון מטעם התובעת לפיה סוכם על תשלום של 1,200 ש"ח עבור כל הובלה, משלא הונחה כל תשתית עובדתית על ידי הנתבעת מדוע כלל התשלום בסך 20,000+ מע"מ 3 תעודות משלוח בלבד, ומשלא קיבלתי את גרסתה של הנתבעת לפיה העבודות המפורטות בשתיים מתוך תעודות המשלוח לא בוצעו והתעודות אף לא נחתמו על ידי אסף.
2. אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,400 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, בצירוף אגרות בית המשפט אשר שולמו בסך 758 ₪ ושכר טרחת ב"כ התובעת בסך 1,500 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ו, 02 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.