<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – מתמחה מר רבין

הנאשמים – הובאו

הסניגור – עו"ד אחסאן חמוד, ס. ציבורי

פרוטוקול

הסניגור:

הקראתי לנאשמים את כתב האישום, הם מבינים את תוכנו ומודים בעובדותיו.

הנאשמים בשפה הערבית:

אנו מודים בעובדות כתב האישום, אך נבקש לציין, כי אומנם שנאמר שאנחנו מבעאנה, אך זאת בשל אי הבנת השפה העברית. לאחר מכן, הזדהינו בפני שוטר הדובר השפה הערבית עם תעודת זהות ובאופן מידי.

<#3#>

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשמים, אני מרשיעה אותם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ד שבט תשע"ד, 15/01/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

לשני הנאשמים אין הרשעות קודמות. אני מסכים עם טענת הסניגור, כי זו כניסה שניה שלהם . מדובר בעבירות ברף הנמוך, העבירה הנלוות אף היא ברף הנמוך. אני סבור כי במקרה זה רף הענישה הוא בין 1-3 חודשים.

הסניגור:

במתחם הענישה, בתימ"ש שלום קבעו כי רף הענישה הוא בין מאסר על תנאי עד מקסימום מאסר 3 חודשים. אבקש כי ביהמ"ש יחרוג ממתחם הענישה במקרה זה, וזאת בשל מס' טעמים. האחד, מדובר בכניסה שניה כשהנוהל באכיפת עבירה כזו, מתחיל רק מהכניסה השלישית. במקרה דנן, מדובר בכניסה שניה ורק בשל ביצוע העבירה הנלווית, הם הועמדו לדין בעבירה לפי חוק הכניסה לישראל. באשר לעבירה הנלווית, נאמר ע"י הנאשמים שהם אומנם טענו שהם מבעאנה אך בשל העובדה שהם לא הבינו את השפה העברית, חל בלבול, וכשהגיע שוטר הדובר שפה ערבית הם הזדהו בפניו באמצעות ת.ז. והדבר מתועד בדו"ח השוטרים. יתרה מכן, קיימת אינדיקציה לביצוע עבירות ע"י אנשים נוספים, כגון המסיע והמעסיק שמשום מה המאשימה בחרה שלא להעמיד לדין, דבר שיכול להעלות טענה של הגנה מן הצדק, והעדר שיוויון. אבקש להסתפק בימי מעצרם ובעונש צופה פני עתיד.

<#5#>

גזר דין

הנאשמים הורשעו עפ"י הודאתם בהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סע' 275 לחוק העונשין, ובכניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סע' 12(1) לחוק הכניסה לישראל.

במסגרת שיקולי לחומרה לקחתי בחשבון את החומרה העולה בפרט מהעבירה השניה המיוחסת לנאשמים, ומנגד את הודאת הנאשמים בהזדמנות הראשונה, עברם הנקי וגילם הצעיר.

כמו כן, לקחתי בחשבון את הנסיבות הנטענות בקשר לביצוע העבירה הראשונה (הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו) שבוצעה עפ"י הנטען בשל אי הבנה בין הנאשמים לבין השוטר.

בשים לב לדברי הסניגור, שלגביהם ב"כ המאשימה לא ביקש לחלוק, כי היות הכניסה של הנאשמים היא כניסה שניה שלהם שלא כחוק, הרי שאלמלא העבירה הנלווית, הם כלל לא היו מועמדים לדין.

בנסיבות אלה ובהתחשב בכל האמור לעיל, יש מקום לסטות באופן משמעותי ממתחם הענישה הראוי, כפי שצוין ע"י ב"כ המאשימה, ולהסתפק בימי מעצרם עד כה שהחל מיום 10.1.14.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

1. מאסר על תנאי של 30 ימים למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשמים לא יעברו עבירה לפי חוק הכניסה לישראל, ויורשעו על פיה.

בנסיבות אלה, אני מורה על גירוש הנאשמים משטח ישראל.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ד שבט תשע"ד, 15/01/2014 במעמד הנוכחים.