בפני בקשה למחיקת כותרת ולחילופין בקשת רשות להתגונן שהגישו הנתבעים כנגד התובע.

1. התובע שכר את שירותי הנתבעים לצורך פינוי מושכר שבבעלותו. לטענתו, לאחר ששילם את התמורה בעד הפינוי בהתאם לחוזה בינו לבין נתבעים 2-4 הוגשה לבית המשפט בקשה לעיכוב ביצועו של הליך הפינוי, התקבלה ולא היה עוד צורך בשירותי הנתבעים. בתביעה זו דורש התובע כי הנתבעים 2-4 ישיבו לו את שכר הפינוי ששילם להם עוד בטרם עיכוב ביצועו של פסק הדין.

2. באשר לנתבע 1, טוען התובע כי הוא זה שהמליץ על שירותיהם של הנתבעים 2-4 וכי מתוך אמון בו כבא כוחו חתם על ההסכם, שנערך בשפה העברית, מבלי שהבין את תוכנו. כך טוען הוא כי "רשלנותו הבלעדית של הנתבע מס' 1 היא זו שמנעה מהתובע לממש את פסק הדין שקבל במעמד צד אחד, והסכמתו של הנתבע מס' 1 לבטל את פסק הדין גרמה הפסדים רבים לתובע" (סעיף 9 לכתב התביעה).

3. הנתבעים טוענים כי התביעה אינה ראויה להתברר בדרך של סדר דין מקוצר באשר אינה עומדת בתנאים הקבועים תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

4. תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת הקריטריונים להגשת תביעה בסדר דין מקוצר:

"ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות-

(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב.

5. הפכתי בכתב התביעה ובצרופתיו ולא מצאתי הסכם, חוזה או התחייבות כספית של הנתבע 1 כלפי התובע. לכתב התביעה לא צורפה כל ראייה בכתב הנוגעת לנתבע 1 כנדרש בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי. המסמך היחיד הנושא את שמו של נתבע 1 הינו חשבונית שהוצאה לו על ידי נתבע 3. הא ותו לא. מסמך זה אינו בחתימת נתבע 1 ואינו מהווה התחייבות או חוזה בין התובע לנתבע 1.

בכתב התביעה מועלות נגד נתבע 1 טענות רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט, ואלו אינן כשירות להתברר בהליך של סדר דין מקוצר. אכן, היו מקרים שבהם הוכרה האפשרות כי תביעה בסדר דין מקוצר תידון גם בעילה של עשיית עושר (ר' למשל ע"א 420/95 אריאל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נ(4) 514 (1996), וע"א 3611/09 אלישיוב נ' בנק הפועלים, פס"ד מיום 22.12.10), אולם אין זה המקרה שבפנינו, שכן עילת עשיית העושר הנטענת אין מקורה בחוזה שבין התובע לנתבע 1 אלא מרשלנותו הנטענת, ביעוץ משפטי שנתן לתובע.

אף סכום התביעה הנתבע מן הנתבע 1 אינו מפורש ומצריך הערכה. מן המפורסמות הוא כי הדיבור "סכום קצוב" כוונתו כי חישובו הוא ענין אריתמטי שאינו מצריך שומה או הערכה (ראה לדוגמא: ר"ע 449/83 חברת החשמל נ' שפיר דוידוביץ, פ"ד לח(1) 613, 617).

6. מכל האמור לעיל עולה כי חלק מעילות התביעה אינן ראויות להתברר בסדר דין מקוצר ויש לקבל את הבקשה למחיקת כותרת: "די בכך כדי לקבל את הבקשה דנא שכן הלכה היא כי מקום בו חלק מהעילות הנתבעות אינן ראויות להתברר בסדר דין מקוצר, יש להעביר את התביעה כולה לפסים של סדר דין רגיל (רע"א 3782/05 עו"ד מאיר קטן נ' מרדכי תורג'מן), שהרי בירור תביעה בסדר דין מקוצר היא פריבילגיה הניתנת לתובע כדי לאפשר לו לקצר את ההליכים ולחייב את הנתבע להגיש בקשת רשות להתגונן בדרך המלווה בתצהיר, אך אין הוא חייב להגיש את התובענה בהליך זה.

העדיפות הדיונית שפתיחת הליך בסדר דין מקוצר מקנה לתובע, מחייבת עמידה בכל התנאים שבתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התובע רשאי תמיד לבחור בסדר דין רגיל - הוא ברירת המחדל, אך משבחר בסדר דין מקוצר עליו למלא בדקדקנות אחר כל הדרישות המופיעות בתקנה" (ת"א (מחוזי ת"א-יפו) הילטון ישראל בע"מ נ' אלרוב נדלן ומלונאות בע"מ ואח', החלטה מיום 18.12.11).

7. סוף דבר: הכותרת "בסדר דין מקוצר" תמחק.

על התובע להגיש כתב תביעה מתוקן, אשר נוכח סכום התובענה יהיה בסדר דין מהיר, בתוך 21 יום מהיום, בהתאם לפרק ט"ז1 לתקנות סדר הדין האזרחי והנתבעים יגישו את כתבי הגנתם בהתאם לפרק ט"ז1 הנ"ל.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ד, 28 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.