1. הוגשה תביעה להכיר באירוע מיום 13/5/13 כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

2. בהתאם להסכמת הצדדים, בית הדין מינה מומחה – יועץ רפואי את ד"ר יעקב אסף.

אלה העובדות שהופנו למומחה הרפואי:

א. התובעת ילידת 1978 עבדה כסייעת בגן ילדים.

ב. ביום 13/5/13 בשעה 16:55 או בסמוך לכך, רץ אחד הילדים בגן אל עבר התובעת ופגע בטבורה .

3. אלה השאלות שהופנו למומחה:

א. מהו ליקויה של התובעת כעולה מהחומר הרפואי שלפניך ?

ב. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין האירוע בעבודה מיום 13/5/13, כמתואר בעובדות המקרה?

4. להלן חוות דעת המומחה מיום 5/2/14:

"רקע רפואי:

1. ידועה כסובלת מ- ULCERATIVE COLITIS מגיל 19, ומטופת ברפאסל. מחלתה באה לידי ביטוי בכאב בטן, כאב פרקים ושלשול.

2. הפרעה דיכאונית המטופלת בציפרלקס מתועדת משנת 2003.

3. אנמיה מיקרוצוטית (המוגלובין ירד עד 9.18 גר%) עם עדות לרמת ברזל נמוכה נמצאה בחודש פברואר 2012. האנמיה על רקע ירידת ספיגת ברזל ודמומי מחזור בגלל אנדומטריוזיס. טופלה בברזל פומי אך משזה לא נספג טופלה בונופר (תכשיר ברזל הניתן בעירוי תוך ורידי). דווח על חולשה רבה, עייפות והידבקות שכיחוה בזיהומים וירליים.

4. בשנת 2007 עברה כריתת כיס המרה בגלל אבנים ואירועים חוזרים של עווית כלייתית.

5. בחודש יולי 2012 עברה מרסופייליזציה לפרוסקופיות של ציסטרה שחלתית.

6. אנדומטריוזיס.

7. נסטריטיס כרונית המטופלת באומפרדקס.

8. יתר כולסטרול בדם המטופל בסטטור.

באשר לאירוע נשוא התביעה:

בתאריך 19.5.13 פנתה התובעת לרופאת משפחה. לדבריה, קיבלה מכה בעבודה במקום בו בוצע הניתוח הלפרוסקופי. אזור פצע הניתוח היה אדום והתובעת קבלה מרשם לאנטיביוטיקה למשך 3 ימים. בפנייתה לא היו חום, בחילות או הקאה. בבדיקתה בתאריך 19.5.13: "ללא אודם, ללא הפרשות וללא נפיחות".

בתאריך 26.5.13 פנתה שוב לרופאת המשפחה בתלונה על "הפרשות אודם וכאבים. בבדיקה: "טבור ללא אודם ניכר וללא הפרשות כעת".

בתאריך 30.5.13 עדין תלונה על כאבים. בבדיקה : "ללא הפרשה מטבור וללא אודם".

בתאריך 1.8.13 ביקור בגלל זיהום בדרכי השתן.

בתאריך 11.9.13 ביקור בגלל שפשוף בזרוע ימין. בדיקת הבטן באותו ביקור הייתה תקינה.

בתאריך 6.10.13 ביקור בגלל כאב בטן, פרקים ושילשולים ללא חום. בבדיקה רגישות דיפוזית בבטן.

בתאריכים 8,13,17.10.13 ביקורים חוזרים באותו הקשר.

בתאריכים 6,26.2.14 ו- 13.3.14 ביקורים בקשר לבעייה גינקולוגית.

בסיכום:

הליקויים הרפואיים מהם סובלת התובעת מפורטים ברשימת הבעיות הרפואיות בראש העמוד.

הבעיה הפעילה העיקרית היא דלקת הכיבית של המעי הגס

(ULCERATIVE COLITISׂׂ(ׂ אשר מטבעה יודעת החמרות ונסיגות בביטוי הקליני.

האירוע של דלקת או זיהום בפצע הניתוח באיזור הטבור נמשך כשבועיים כאשר למעשה כבר בתאריך 19.5.13 אין למעשה ממצאים בבדיקה גופנית.

האם יש קשר בין החבלה בבטן והאירוע הרפואי לאחר מכן?

להערכתי מדובר בצירוף מקרים של דלקת בטבור כאשר החבלה בבטן הפנתה תשומת לב לכך בגלל רגישות המקום. יחד עם זאת, מכיוון שאין בידי תיאור מפורט של המקרה ואין לפני תוצאות בדיקת רפואית בסמוך לאירוע החבלה, איני יכול לשלול בוודאות קשר סיבתי בין הממצא בטבור לחבלה.

בכל מקרה מדובר באירוע קצר טווח אשר נמשך כשבועיים ואשר אין לו קשר למצבה הרפואי של התובעת כפי שהוא משתקף בתדפיסי המרפאה מאוגוסט 2013 ועד 13 במרץ 2014".

5. ביום 12/3/15 הופנו למומחה שאלות הבהרה כדלקמן:

1. מדוע לא ראית לנכון להתייחס לתיעוד הרפואי מיום 16/05/13 בחוות דעתך? (נספח ב' לתביעה).

2. האם אתה סבור שהיתה דלקת בטבור טרם הפגיעה בטבור ביום 13/05/13? (להערכתי מדובר בצירוף מקרים של דלקת בטבור כאשר החבלה בבטן (צ"ל בטבור – ג.א.) הפנתה תשומת לב לכך...).

אם כן – מדוע זו סברתך ובמה היא נתמכת?

3. האם נכון לומר שאלמלא המכה שקיבלה התובעת בטבור לא היה מתפתח בו תהליך דלקתי?

4. האם נכון לומר שנטילת האנטיביוטיקה (ראה תיעוד מיום 30/05/13) הינה בעקבות הפגיעה בטבור? אם לא- מדוע לא? הסבר.

6. להלן תשובת המומחה מיום 5/2/14:

"1. במסמכים שלפני יש תיעוד על ביקורים מתאריכים 21 באפריל 2013 ו- 19 במאי 2013. אין רישום ביקור מרפאה מיום 16 במאי 2013. גם ברשימה המצורפת של ריכוז הביקורים אין תיעוד לביקור בתאריך 16 במאי 2013.

2. התשובה לשאלה זו נמצאת בחוות דעתי. כדי שאותה מכה נטענת תגורם לנזק עם דלקת צריך שתהיה עדות לחבלה משמעותית אשר תתבטא בסימני חבלה בבדיקה. נפיחות, שטף דם תת עורי (המטומה) או ממצא דומה. אלו לא תוארו בבדיקה. יתרה מכך, בבדיקה בתאריך 19 במאי 2013 נרשם "כעת ללא אודם, ללא הפרשות וללא נפיחות". גם בתאריך 26 במאי 2013 מתלוננת התובעת בפני רופא המשפחה על "הפרשות אודם וכאבים" ובבדיקה נמצא "ללא אודם ניכר וללא הפרשות". יחד עם זאת כפי שציינתי בחוות הדעת: "מכיוון שאין בידי תיאור מפורט של המקרה ואין לפני תוצאות בדיקה רפואית בסמוך לאירוע החבלה, איני יכול לשלול בוודאות קשר סיבתי בין הממצא בטבור לחבלה".

3. ממש לא. בהחלט יתכן כי אין כל קשר סיבתי בין התהליך הדלקתי בטבור ובין החבלה בבטן 6 ימים קודם לכן. התייחסותי לקשר הסיבתי פורטה בסעיף הקודם.

4. הטיפול האנטיביוטי ניתן בגלל חשד לזיהום בטבור ולא בגלל החבלה. אם הייתה חבלה בלי זיהום לא היה צורך בטיפול אנטיביוטי ולעומת זאת אם היה חדש לזיהום גם ללא חבלה היה מקום לשקול טיפול אנטיביוטי".

7. בסיכומי התובעת נטען כי לא ניתן לשלול קשר סיבתי בין החבלה ו/או הרגישות ו/או הדלקת ו/או הכאבים, לבין הצורך בימי המחלה שקיבלה התובעת.

נטען כי הקשר הסיבתי לא נשלל על ידי המומחה וכי הספק דינו לפעול לטובת התובעת.

8. בסיכומי הנתבע נטען כי אין די באמירה "לא ניתן לשלול" וכי על פי חוות הדעת המומחה, יש לדחות את התביעה.

9. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, להלן פסק הדין.

10. המומחה קבע בחוות הדעת כי על מנת שהמכה תגרום לנזק עם דלקת, צריך שתהיה חבלה משמעותית שמתבטאת בנפיחות, שטף דם תת עורי וכיוצ"ב.

במקרה של התובעת, מצא המומחה בתיעוד הרפואי כי הפגיעה נראתה "ללא אודם, ללא הפרשות וללא נפיחות".

המומחה קבע אמנם כי אינו יכול לשלול בודאות קשר סיבתי בין הממצא בטבור לחבלה, אך מאידך לא קבע קביעה פוזיטיבית בדבר קיומו של קשר סיבתי כאמור.

11. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה לאורך השנים, אין די בקביעה כי "לא ניתן לשלול קיומו של קשר סיבתי" אלא יש צורך בקביעה פוזיטיבית.

בעניין זה צוטטו פסקי דין רבים על ידי ב"כ הנתבע בסיכומים, בניהם עב"ל (ארצי) 738/08 המל"ל נ' יוסף אלטיט (מיום 18/11/10) ועוד.

12. עוד יש להוסיף כי כאשר המומחה נשאל האם נכון לומר שאלמלא המכה שקיבלה התובעת בטבור לא היה מתפתח בו תהליך דלקתי, השיב "ממש לא". והוסיף כי בהחלט יתכן שאין כל קשר בין התהליך הדלקתי בטבור לבין החבלה בבטן 6 ימים קודם לכן.

13. האמור בחוות דעת המומחה אין בו די כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין החבלה מיום 13/5/13 לבין הדלקת בטבור.

אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

14. סוף דבר, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, 15/10/15 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.