1. מבוא:

בפני "בקשה לביטול פסק משקם" – עו"ד אריה הרמלין – אשר ניתן ביום 27/11/2013.

עתירות המבקש הינן כדלקמן:

"בית המשפט הנכבד מתבקש כדלקמן:

א. לעשות שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 28(א) לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב-1992 (להלן: "החוק") ולהורות על ביטול פסק המשקם מיום 27.11.13 וכן להורות על החזרת הדיון למשקם על מנת שידון בטענות המבקש בהן סירב המשקם לדון ועל עריכת התחשבנות מתוקנת בין המבקש למשיבה.

ב. לחילופין, להורות על ביטול פסק המשקם מיום 27.11.13 וכן להורות על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך על מנת שידון בטענות בהן סירב המשקם לדון ועל עריכת התחשבנות מתוקנת בין המבקש למשיבה.

לטענת המשיבה, יש לסלק את הבקשה על הסף היות וב"פסקי המשקם" שניתנו ביום 25/10/2011 וביום 20/3/2012, נקבע "כי חוב האגודה לחבר נפרע במלואו במסגרת החוק".

ה"החלטה" של המשקם מיום 27/11/2013, חוזרת על שנקבע בפסקי משקם אלו.

לכתבי הטענות, צורפו מסמכים עליהם סמכו הצדדים את טיעוניהם.

בדיון שהתקיים ביום 22/2/2015, הגיעו הצדדים לידי הסכמה, להסתפק בהגשת דברי סיכום בכתב, ואלו הוגשו.

2. דיון:

לאחר שקראתי את הבקשה, דברי התגובה, המסמכים ודברי הסיכום בכתב, אני מחליט לדחות את הבקשה.

ואילו נימוקיי:

בפתח הדברים יאמר, כי ביום 27/11/2013 ניתנה על ידי המשקם "החלטה" ולא "פסק משקם".

"פסק המשקם" ניתן ביום 20/3/2012.

מכאן, שיש להתייחס לבקשה המונחת עתה בפני כבקשה להורות על ביטול "ההחלטה" שניתנה על ידי המשקם ביום 27/11/2013 ולא בקשה "להורות על ביטול פסק המשקם מיום 27.11.2013".

ההחלטה שניתנה על ידי המשקם ביום 27/11/2013, ניתנה בעקבות ולאחר שכב' הרשמת אלונה שדה העבירה לדיון בפני "המשקם", את הטענות אשר העלו בפניה הצדדים במסגרת תיק הוצל"פ שנדון בפניה.

בתאריך 9/6/2009 פתח המבקש בהליכי הוצל"פ נגד המשיבה, לביצוע פסק דין שניתן ביום 15/6/1993 ע"י בית משפט השלום בקרית גת – תיק הוצל"פ 22-02373-09-4.

בהחלטתה מיום 23/9/2012 כותבת, בין השאר, רשמת ההוצל"פ – כב' הרשמת שדה אלונה:

"1.2 יצוין כי מקורו של פסק הדין בתביעה שהגיש הזוכה כנגד החייבת בגין חוב בסך כולל של 32,983 ₪, לפי המפורט להלן:

א. סך של 11,502 ₪ בגין עבודות אינסטלציה שביצע בין השנים 1990 – 1980 בהתאם לחשבונות משנים 1990 – 1988 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית הגיע לסך של 26,500 ₪ (הוא החוב נשוא פסק הדין המבוצע בתיק זה).

ב. סך של 6,483 ₪ הנובע מחובות קודמים של החייבת לזוכה – חוב זה הועבר למשקם על פי החלטת בית משפט השלום בקרית גת מיום 29/3/1993."

ללמדך, שתיק ההוצל"פ שנפתח בשנת 2009, עניינו בחובות משנים עברו - 1988-1990 - והוא נפתח 16 שנה !!! לאחר שניתן פסק הדין בבית משפט השלום בקרית גת.

המשיבה/החייבת, הגישה בקשה להפסקת ההליכים ולעיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ, תוך העלאת טיעונים שונים נגד החוב הנטען.

עתירתה הייתה, להעביר את הדיון בטענות הצדדים ל"משקם", בהיותו המוסמך הבלעדי לדון בטענות אלו, על-פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב – 1992.

בהחלטתה מיום 23/9/2012 (דלעיל), קיבלה כב' הרשמת אלונה שדה את טענת המשיבה, וכותבת בין השאר:

"לפני בקשת החייבת להפסקת ההליכים העברתם למשקם ועיכוב ביצוע

הליכי הוצל"פ לפי סעיף 7 (ב) (1) לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב – 1992 (להלן: "חוק ההסדרים").

"סעיף 7 לחוק ההסדרים שכותרתו "הקפאת הליכים" קובע:

"(א) אין להמשיך ואין לפתוח בהליך לגבי חוב כולל או ערבות לחוב כאמור, אלא בהתאם להוראות חוק זה.

(ב)(1) הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, ראש ההוצאה לפועל, הרשם או הבורר כי החוב נשוא ההליך שבפניו, כולו או חלקו, הינו חוב כולל או ערבות לחוב כאמור, יפסיק את ההליך לגבי החוב הכולל או הערבות ויעבירו לדיון בפני המשקם:

למקרא הוראת סעיף 7 (א) לחוק ההסדרים אנו למדים כי קיימת הוראה קטגורית שאינה מותירה שיקול דעת למי מהגורמים שהעניין מובא לפתחו (בית משפט או רשם ההוצאה לפועל, רשם או בורר) כי "אין להמשיך... בהליך לגבי חוב כולל... אלא בהתאם להוראות חוק זה".

עינינו הרואות כי גם רשם ההוצאה לפועל, אשר נמנה על נושא המשרה המנויים בסעיף 7 (א) לחוק ההסדרים שלפיתחו מובאת הסוגיה, עליו להכריע, לאחר שהונחה דעתו כי מדובר "בחוב כולל" באם להפסיק ההליכים בתיק ההוצל"פ ולהעביר העניין לטיפול המשקם, משכך ולאור האמור מתייתר הצורך לדיון בטענת "השתק פלוגתא".

במקרה שלפנינו, הצדדים אינם חלוקים באשר למועד היווצרות החוב נשוא פסק הדין, קרי בין השנים 1988-1990.

גם באשר להיות החוב חוב של "גורם חקלאי" אין ולא יכולה להיות מחלוקת שכן החוק מגדיר מיהו "גורם חקלאי".

על פי סעיף 1 לחוק ההסדרים "גורם חקלאי" – אגודה חקלאית, ארגון חקלאי, תאגיד חקלאי, חקלאי, חבר באגודה חקלאית ובן זוגו":

משהחייבת, הינה אגודה חקלאית, וכהגדרתה בחוק "כגורם חקלאי" ומשמדובר בחוב שלפני יום 31.12.1991 אין אלא לקבוע כי מדובר "בחוב כולל".

לעניין זה, לא מצאתי מקום לקבל טענות הזוכה לאמור כי לא מדובר ב"חוב כולל" שעה שמדובר בחוב שאינו נובע מעיסוקו כחקלאי. מקובלת עלי עמדת החייבת דווקא המתיישבת נכונה עם הוראות החוק, שכן הסייג בסעיף 7 שאליו מפנה הזוכה, מתייחס לחקלאי וחבר באגודה חקלאית והואיל ובמקרה שלפנינו מדובר בחוב של "גורם חקלאי", קרי של אגודה חקלאית, הסייג לא חל.

זאת ועוד למקרא הוראות סעיף 7 לחוק אנו למדים כי הסעיף מתייחס לזהות החייב ולא לזהות הנושה, בטענת הזוכה.

לאור כל האמור, עולה המסקנה כי דין הבקשה להתקבל ואני מורה בהתאם לסמכות הנתונים לפי סעיף 7 (ב)(1) לחוק ההסדרים על הפסקת ההליכים בתיק ההוצל"פ והעברת העניין לדיון בפני המשקם."

דא עקא, שהמבקש פירש בצורה מוטעית החלטה זו של כב' הרשמת, ככזו המאפשרת לו להגיש דרישת חוב חדשה, חרף העובדה שחובות האגודה/ המשיבה כלפיו, כבר נדונו בהליכים קודמים שהתנהלו בפני המשקם עו"ד אריה הרמלין והגם ש"פסק המשקם" שניתן ביום 20/3/2012, נאמר במפורש: "כי חוב האגודה לחבר נפרע במלואו' במסגרת החוב".

החלטת כב' הרשמת אלונה שדה מיום 23/9/2012, לא התירה, ולא הייתה לה גם כל כוונה להתיר הגשת דרישת חוב חדשה למשקם. בוודאי שאין בהחלטה זו כל הוראה או הנחייה למשקם לדון מחדש בטענות לגבי חובות שקדמו ל"פסק המשקם". כב' הרשמת לא דנה כלל בנושאי המחלוקת, בהיעדר סמכות לדון בהם, והעבירה את הדיון בטענות הצדדים אל המשקם, אשר לו נתונה הסמכות לדון בהם.

ברי, שאלמלא הייתה מעבירה כב' הרשמת את הנושאים שהובאו בפניה אל המשקם, לא היה דן כלל המשקם בנושאי המחלוקות שהתגלעו במסגרת תיק ההוצל"פ, והמבקש גם לא היה רשאי להביאם לדיון בפניו.

על רקע האמור יש לקרוא את האמור בסעיף 15 להחלטה שניתנה ביום 27/11/2013:

"15. במקרה שבפנינו הפתח היחידי שנפתח לחבר הוא דיון בהליך שהתנהל בתיק הוצל"פ 22-2373009-4 והוא בלבד.

זהו ההליך שהועבר ע"י הרשמת, וזו הסמכות היחידה שיש בידי המשקם לדון לאחר הינתן פסק המשקם הסופי ולא כל סמכות נוספת לדון בכל נושא שהוכלל ו/או אמור היה להכלל במסגרת פסק המשקם הסופי".

תמים דעים אני עם המשקם, כי לאחר שניתן "פסק המשקם" לא הייתה לו "כל סמכות נוספת לדון בכל נושא שהוכלל ו/או אמור היה להכלל במסגרת פסק המשקם הסופי", לרבות אלו שבתיק ההוצל"פ (ההדגשה שלי – י.פ).

מועדי החוב בדרישת החוב החדשה מיום 24/1/2013, לרבות בתיק ההוצל"פ, הינם מועדים וחובות נטענים, הקודמים לפסקי המשקם.

ב"פסק המשקם החלקי" שניתן ביום 25/10/2011 נאמר, בין השאר:

"6. יתרת הזכות של החבר עפ"י החוק, כולל התחשבנות כספי תנובה, עומדת על סך של 67,788 ₪, מסדירה את מלוא טענות הצדדים כפי שעולה מתיק החבר במינהלה וממכלול החומר שבפני ועפ"י חוק ההסדרים.

7. האגודה תשלם לחבר את הסך של 67,788 ₪ בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו."

ב"פסק המשקם" מיום 20/3/2012 נאמר:

"2. ביום 25/10/11 ניתן על-ידי פסק משקם חלקי הקובע את יתרת זכות החבר באגודה בקיזוז חלף הערבות עפ"י סעיף 16 ב' לחוק (להלן: "פסק המשקם החלקי").

3. בהחלטתי מיום 22/2/12, הוריתי למינהלה להעביר לחבר את יתרת הזכות בתוספת חפירות הנהוגות במינהלה, סכום העומד על סך 68,375 ₪ וכל זאת בהתאם לפסק המשקם החלקי.

4. עפ"י הודעת המינהלה הסך של 68,375 ₪ עבר לחבר. על כן הנני קובע כי חוב האגודה לחבר נפרע במלואו במסגרת החוק."

כאמור, מועדי החוב בדרישת החוב החדשה מיום 24/1/2013, לרבות בתיק ההוצל"פ, הינם מועדים וחובות נטענים, הקודמים לפסקי המשקם.

על רקע האמור - בדין ובצדק - בהחלטתו מיום 27/11/2013 דחה כב' המשקם את דרישת החוב החדשה מיום 24/1/2013. זאת לאחר שאפשר לצדדים להגיב בכתב לבקשה ולאחר שביום 10/11/2013 קיים דיון בבקשה במעמד הצדדים.

בהחלטתו הדוחה את הבקשה, כותב כב' המשקם:

"5. לאורך זמן בלתי מבוטל, נוהלו הליכים ארוכים ומסורבלים בין החבר לבין האגודה. לכל אורך ההליכים היה החבר מיוצג על ידי עו"ד והשתתף בהם בעצמו.

6. ביום 25/10/011 ניתן פסק משקם חלקי בעניינו של החבר לפיו קבעתי את חוב האגודה לחברה (להלן: "פסק המשקם החלקי"). פסק המשקם החלקי ניתן על ידי לפי סעיף 27 לחוק ובעקבותיו לא הוגשה כל בקשה לביטול.

7. ביום 20/3/012 ניתן פסק משקם סופי בעניינו של החבר וזאת לאחר שהובהר לי כי חוב האגודה לחבר בסך של 68,375 ₪ הועבר לחבר ובכך סולק חוב האגודה (להלן: "פסק המשקם הסופי").

8. אין מחלוקת כי ההליך שהועבר ע"י כב' הרשמת (תיק מס' 22-02373-09-4) הועבר עפ"י החלטתה מיום 23/9/012, כמחצית השנה לאחר שניתן פסק סופי בענין של החבר.

9. בדרישת החוב שהוגשה ע"י החבר שנתקבלה במשרדי המינהלה ביום 24/1/013 צויינו חובות מחובות שונים אותה חבה האגודה לחבר, כך לטענתו, חובות שחלקם נידונו וחובות נוספים. השאלה הנשאלת היא מה סמכותו של המשקם לדון בדרישות חוב אלה, נוכח מצב הדברים לפיו ניתן לחבר פסק משקם חלקי בו נקבעה מערכת היחסים הכספית שבין האגודה לחבר ופסק משקם סופי בו נקבע כי האגודה למעשה פרעה את חובה לחבר.

10. יצויין, כי על פסק המשקם החלקי ופסק המשקם הסופי לא הוגשה בקשה לביטול בבית המשפט ובכך הפכו לחלוטים.

11. נוכח מצב הדברים, אין בידי אלא לדחות את "הדרישה להסדרת חוב" שהוגשה ביום 24/1/013 ע"י החבר.

12. משניתן פסק המשקם החלקי ופסק המשקם הסופי, הוסדרה למעשה מערכת היחסים שבין האגודה לבין החבר. משהוסדרה מערכת היחסים, נקבע כי על פי סעיף 25(א) לחוק לא ינקטו כנגד החבר הליכים לגביית תשלומים נוספים על אלה שנקבעו. כך גם לכיוון ההפוך. משהוסדרה סופית מערכת היחסים בין החבר לאגודה בפסק משקם סופי, לא ינקטו אף כנגד האגודה הליכים נוספים לגביית תשלומים כלשהם בנוסף על אלה שכבר נקבעו.

13. פסק המשקם הסופי שניתן כאמור, ביום 20/3/012, ומשזה הפך לחלוט, הקים, למעשה, לאגודה, הזכות שלא להיות נתבעת יותר בגין סכומי כסף נוספים ומוגנת בפני דרישות כספיות בין שאלו נידונו וממוחזרות בדרישת החוב ובין אם אלה דרישות כספיות שלא הוגשה בגינם דרישת חוב במועד.

14. לא יעלה על הדעת כי לאחר עבור שנה ומחצה, לאחר הינתן פסק המשקם הסופי, יפתחו הליכים מחדש ואין נפקא מינה, אם המדובר בהליכים שחבר פותח לאחר הינתן פסק סופי כנגד האגודה או להיפך.

15. במקרה שבפנינו הפתח היחידי שנפתח לחבר הוא דיון בהליך שהתנהל בתיק הוצל"פ 22-2373009-4 והוא בלבד.

זהו ההליך שהועבר ע"י הרשמת, וזו הסמכות היחידה שיש בידי המשקם לדון לאחר הינתן פסק המשקם הסופי ולא כל סמכות נוספת לדון בכל נושא שהוכלל ו/או אמור היה להכלל במסגרת פסק המשקם הסופי.

16. לאור האמור, אני דוחה את "הדרישה להסדרת חוב" שהוגשו ביום 24/1/013.

..."

תמים דעים אני לחלוטין עם החלטה זו.

אני דוחה את טענת המבקש, כי "פסקי המשקם החלקי והסופי לא כוללים הסדרה סופית בין המבקש לאגודה."

כל החובות והסכומים הנטענים בסעיף ג' לסיכומי המבקש, הם קודמים לדיון שהתקיים בפני כב' המשקם וקודמים ל"פסק המשקם".

בהחלטתו מיום 27/11/2013 מציין כב' המשקם את ההליכים הארוכים והמסורבלים שהתנהלו בין החבר לבין האגודה; וכי לאורך כל ההליכים היה החבר מיוצג על ידי עו"ד והשתתף בהם בעצמו.

ב"פסק המשקם" שניתן ביום 20/3/2012 נקבע: "כי חוב האגודה לחבר נפרע במלואו במסגרת החוק".

אני דוחה את טענת המבקש ש"המשקם לא נתן למבקש הזדמנות נאותה לטעון טענותיו, להוכחת התביעה" קרי, להוכחת החובות הנטענים בדרישת החוב החדשה שהוגשה ביום 24/1/2013.

כאמור, לאורך כל הדיונים שהתקיימו בפני המשקם, היה המבקש מיוצג ע"י עורך דין, והוא עצמו היה נוכח בדיונים אלו. הייתה לו מלוא האפשרות להעלות את כל טענותיו בנדון בפני המשקם בטרם ניתנו "פסקי המשקם" ביום 25/10/2011 וביום 20/3/2012. אם כטענתו, הוא החסיר דבר מה (מה שכלל אינו ברור), הרי שאין לו אלא להלין על עצמו. אין לאפשר עתה את פתיחת ההליך מחדש לדיון בחובות נטענים שהיה צריך להביאם בפני המשקם, בעת שהתנהלו ההליכים בפניו. אין לפרש את החלטת כב' הרשמת אלונה שדה, כהחלטה המאפשרת את הדבר.

3. סוף דבר

נכון עשה כב' המשקם, כאשר דחה את בקשתו של המבקש לדון בחובות נטענים, שקדמו ל"פסקי המשקם" מיום 25/10/2011 ומיום 20/3/2012.

תמים דעים אני עם החלטת כב' המשקם מיום 27/11/2013:

"12. משניתן פסק המשקם החלקי ופסק המשקם הסופי, הוסדרה למעשה מערכת היחסים שבין האגודה לבין החבר. משהוסדרה מערכת היחסים, נקבע כי על פי סעיף 25(א) לחוק לא ינקטו כנגד החבר הליכים לגביית תשלומים נוספים על אלה שנקבעו. כך גם לכיוון ההפוך. משהוסדרה סופית מערכת היחסים בין החבר לאגודה בפסק משקם סופי, לא ינקטו אף כנגד האגודה הליכים נוספים לגביית תשלומים כלשהם בנוסף על אלה שכבר נקבעו.

13. פסק המשקם הסופי שניתן כאמור, ביום 20/3/012, ומשזה הפך לחלוט, הקים, למעשה, לאגודה, הזכות שלא להיות נתבעת יותר בגין סכומי כסף נוספים ומוגנת בפני דרישות כספיות בין שאלו נידונו וממוחזרות בדרישת החוב ובין אם אלה דרישות כספיות שלא הוגשה בגינם דרישת חוב במועד."

אני דוחה את הבקשה.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה את הוצאותיה בהליך זה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, י"א אב תשע"ו, 15 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.