בפני בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להתיר לה להתנגד לביצוע שיקים.

המבקשת טוענת כי מסרה את השיקים (יחד עם שיקים אחרים) לבעל מקצוע, מר שי גלב מחברת סוככי השחר, בתמורה להזמנת עבודה וסחורה. לטענתה, בניגוד למוסכם ביניהם, הסב מר גלב את השיקים במקום להטביע עליהם את חותמת עסקו, ובפועל אף לא סיפק את הסחורה שהובטחה.

התובע טוען מנגד, כי גרסת המבקשת לוקה בחסר, וכי מעל לכל, הוא אוחז כשורה בשיק מכיוון שזה הוסב לו כדין ומשום שהגיע אליו תקין ושלם על פי מראהו. לטענתו, למבקשת לא היתה כל התנגדות לכך שחלק מהשיקים הוסבו אליו ונפרעו. עוד טען, כי אין מדובר בכשלון תמורה מלא אלא, לכל היותר, בכשלון תמורה חלקי שמשמעותו השטרית שונה תכלית השינוי.

דיון והכרעה:

הצדדים התייצבו לדיון בפני, המבקשת נחקרה על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

באשר לטענה אודות היות המשיב אוחז כשורה, הרי שכבר נפסק לא אחת כי בשלב הדיון בהתנגדות אין בוחנים את שאלת האחיזה כשורה ואין היא יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן. אם הוכיח הנתבע את טענות ההגנה שלו, ובשלב זה מניחים כי יכול להוכיח את האמור בתצהיר, מוטל על התובע – האוחז – להוכיח כי לאחר שגובשה טענת ההגנה ניתן בעד השטר ערך בתום לב. הפלוגתאות הללו של הוכחת טענות ההגנה כנגד הוכחת מתן הערך בתום לב, אינן ניתנות להכרעה על יסוד התצהיר ומחייבות דיון בדרך הרגילה.

לפיכך, אם גילה תצהירו של הנתבע הגנה לכאורה, זכאי הנתבע לקבל רשות להתגונן ואילו השאלה אם הגנתו נדחית בפני זכותו העדיפה של האוחז כשורה תתברר בהליך המשפטי.

(ראה לעניין זה בבר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" , מהדורה שביעית בעמ' 203-204).

יחד עם זאת, לאור האמור לעיל, אני סבור כי יש לעשות שימוש בסמכותי במסגרת תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

במסגרת תקנה זו, לבית המשפט ניתן שיקול דעת להתנות בקשת רשות להתגונן בתנאים (ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 757, 761). בקביעת התנאים על בית המשפט להתחשב בסכום התביעה ובסיכויי ההגנה (ראה בע"א 680/89 הנ"ל, בעמ' 762-763).

כן יש לבחון את יכולתו של הנתבע לעמוד בתנאים שנקבעו, על מנת שלא להפלות לרעה נתבע חסר יכולת ולמנוע ממנו להביא את הגנתו בפני בית המשפט.

בעניין שלפנינו, מכל הנימוקים האמורים לעיל, מצאתי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בגובה 1,500 ₪. הערובה תופקד עד ליום 31.8.14.

בכפוף לאמור לעיל, ניתנת בזאת רשות להתגונן מפני התביעה.

התצהיר התומך בבקשה יהווה כתב הגנה.

בהתאם לתקסד"א ולאור סכום התביעה, התובענה תידון בסדר דין מהיר.

התובע ימציא לבית המשפט ולצד שכנגד את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה בהתאם לתקנות 214ג' ו-241ח', בתוך 30 יום מיום הפקדת הערובה. הנתבעת תעשה כן בתוך 45 יום מאותו יום.

תצהירי עדות ראשית מטעם העדים יוגשו בתוך 90 יום מיום הפקדת הערובה על ידי כל הצדדים במקביל. לתצהירים יצורפו המסמכים שעליהם מסתמך העד בעדותו. עד המסרב למסור תצהיר ואשר יש כוונה להעידו במשפט, יגיש בעל הדין בתוך המועד האמור הודעה המפרטת את מועד פנייתו לעד ליתן תצהיר ואת נסיבות סירובו. עד זה לא יוזמן לבית המשפט אלא אם ניתנה החלטה על כך מבית המשפט. תצהיר אשר לא יוגש במועד, לא יוגש אלא ברשות בית המשפט. עד אשר לא הוגש תצהיר מטעמו לא יוכל להעיד, אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

לאחר הפקדת הערובה, ובהתחשב במועדים שנקצבו, התיק יועבר ליחידה המשפטית לקביעת מועד לישיבה מקדמית בפני המותב המתאים.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ד, 25 יולי 2014, בהעדר הצדדים.