לפני בקשת התובעת לפטור אותה מהגשת חוות דעת רפואית מטעמה ולמנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הצינתור הפולשני.

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שעניינה טענת התובעת לרשלנות רפואית שביצעה הנתבעת כתוצאה מביצוע ניתוח באופן רשלני. לטענת התובעת בכתב התביעה, במהלך הניתוח גרמו הרופאים לקרע (דיסקציה) של האאורטה שגרם לנזק חמור ורציני, הן בכליה השמאלית והן בעורקי רגל שמאל, וגם אספקת הדם למעיים נפגעה. לטענת התובעת בכתב התביעה, עקב הניתוח הרשלני שביצעו הנתבעים, התפתח אצלה יתר לחץ דם קשה לאיזון, צליעה וחולשה קשה בכל פלג הגוף השמאלי. הכליה השמאלית הלכה והתנוונה ותפקודה נפגע באופן קשה ובלתי הפיך. בנוסף לטענתה, עקב הפגיעה באספקת הדם לרגל שמאל, היא סובלת מצליעה קשה ומתסמונת פוסט-טראומטית.

לטענת התובעת בבקשתה, לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית, הואיל ולפני הגשתו פנה בא כוחה לשני מומחים בתחום כירורגית כלי הדם שלא היו מוכנים לתת חוות דעת באופן אפריורי. לאחר שהוגש כתב ההגנה, צרפה הנתבעת את תקליטור האנגיוגרפיה החסר המתעד את פעולת הצנתור שעברה התובעת. עם קבלת התקליטור פנתה התובעת באמצעות בא כוחה למספר מומחים בצנתורים פולשניים, מספר המצומצם כשלעצמו, אולם פניה הושבו ריקם ולא נמצא מומחה שיסכים ליתן חוות דעת מטעם התובעת, מן הטעם שאינם נותנים חוות דעת בתיקי רשלנות רפואית. התובעת מוסיפה, כי מדובר בטענה של רשלנות רפואית בתחום מומחיות מאוד ספציפי, היצע המצנתרים בארץ המתמחים בפולשנות זעירה מוגבל כשלעצמו ומצטמצם שעה שמדובר בתביעה נגד קופת חולים כללית.

לטענת המבקשת, מכוחה של תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") רשאי בית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית מקום בו התובע מתקשה למצוא מומחה בתחום הרפואי הרלוונטי לתביעתו. לטענת התובעת היא נכנסה לניתוח כשהיא סובלת מבעיה אחת ויצאה ממנו כשהיא סובלת מקרע (דיסקציה) של האאורטה שהתרחש שעתיים לאחר הניתוח ובאזור המנותח ומכאן יש להסיק, כי קרע זה נגרם בעקבות ביצוע הפרוצדורה באופן רשלני. לפיכך היא טוענת, כי די בכך כדי להראות שקיים יסוד בתביעתה ובפיה טענה הראויה להטען ולהתברר ואין מדובר בתביעת סרק. אי העתרות לבקשה עלולה לחסום את התובעת להוכחת תביעתה. הבקשה נתמכת בתצהיר של ב"כ התובעת כי פנתה לחמישה מומחים (בתחום כירורגיית כלי דם, כירורגיה כללית, צנתור פולשני) שיחוו דעתם המקצועית לעניין הרשלנות בטיפול בתובעת ונענתה בשלילה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין מקום לפטור את התובעת מהגשת חוות דעת רפואית, שכן לא הראתה טעם מיוחד המצדיק סטייה מהקבוע בתקנה 127 לתקנות. לטענת הנתבעת, בניגוד לאמור בבקשת התובעת, לפיה מדובר ברשלנות רפואית בתחום מומחיות מאד ספציפי, הרי שהרופאים האמונים על ביצוע הניתוח מושא התובענה הם או מומחים בתחום כירורגית כלי הדם (בפועל הניתוח בוצע על ידי כירורג כלי דם) או מומחים ברדיולוגיה פולשנית. התובעת לא הוכיחה שתחום כירורגית כלי הדם מצומצם ומדובר בטענות בעלמא. לגבי המומחים בתחום כירורגית כלי דם אליהם פנתה התובעת, הרי שהפניות נעשו בחודש אוגוסט 2010 ומאז ועד לחודש נובמבר 2012 לא הוצגה כל ראיה המלמדת על פניה למומחה כלשהו. הפניה לד"ר ורבין אינה רלוונטית כלל, מדובר בכירורג שאינו אמון על הפרוצדורה ולכן אינו יכול ליתן חוות דעת. גם אמרתו לפיה קיים היצע מצומצם של מומחים אינה נכונה. שני מומחים נוספים אליהם פנתה התובעת בחודש נובמבר 2014 ובאפריל 2015 הם בתחום הרדיולוגיה הפולשנית ומעיון בתכתובות עולה, כי הועמד לעיונם מכתבו של פרופ' בס, מומחה בכלי דם. באופן תמוה, הפניה למומחה זה לא הוצגה לבית המשפט ולא ברור מדוע פרופ' בס לא נתן חוות דעת. למעשה, נערכה פנייה לשני מומחים בתחום כירורגית כלי דם ושני מומחים בתחום רדיולוגיה פולשנית, מתוך היצע של למעלה ממאה מומחים האמונים על ביצוע הניתוח מושא התביעה.

התובעת אף לא עמדה בנטל להראות שתביעתה אינה מופרכת ויש בה ממש. לחלופין, ככל שייעתר בית המשפט לבקשה ויורה על מינוי מומחה מטעמו, הרי שתחום המומחיות הרלוונטי הוא של מומחה בתחום כירורגיית כלי דם ויש לקצוב מועד לנתבעת להגיש חוות דעת מטעמה, טרם מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

בתשובה לתגובה, טוענת התובעת, כי במקרה זה קיימים "טעמים מיוחדים שיירשמו". הבקשה הוגשה בלית ברירה, שהרי, לו הייתה לתובעת ברירה, הייתה מאתרת מומחה שיסכים ליתן חוות דעת מטעמה ומצבה הדיוני היה טוב יותר ממצבה לו ימונה מומחה מטעם בית משפט. סיכויי התביעה טובים. הנתבעת לא הוכיחה כי בארץ כמאה מומחים בתחום כירורגית כלי הדם כנטען על ידה, טענה שלא הונח לה כל מסד ראייתי מלבד אמירה בלשון רפה. התובעת פנתה למצנתרים פולשניים מנהלי מחלקות שהשיבו שאינם נוהגים ליתן חוות דעת מטעם צד מסויים. מתוך בתי החולים הקיימים בארץ, חלק מפעילה הנתבעת, ואותם יש לפסול מראש. די אם תוכח פניה למספר מומחים שסרבו. מכתבו של פרופ' בס מהווה התייעצות פנימית והוא הנחה את התובעת לקבל חוות דעת בתחום הצינתור הפולשני.

בתגובה לתשובה (ברשות בית משפט), חזרה הנתבעת והדגישה שמי שערך את הצינתור מושא התובענה היה מומחה בתחום כירורגית כלי דם וזהו התחום הרלוונטי במקרה דנן. עוד מוסיפה הנתבעת, שכפי העולה מאישורו של יו"ד איגוד כירורגית כלי הדם בארץ, פרופ' יהודה וולף, מספר הרופאים הבכירים בתחום זה (לא כולל מתמחים), הוא 75. הנטל להוכיח שמדובר במספר מצומצם של מומחים מוטל על התובעת שטענה טענות בעלמא ולא על הנתבעת. פניה לשני מומחים בתחום כירורגיית כלי הדם בשנת 2010 אינה יכולה להחשב כעמידה בנטל הכבד המוטל על התובעת במקרה זה. התירוץ לגבי אי חשיפתו של מכתבו של פרופ' בס דינו לדחייה. בכל מקרה, תחום המומחיות הרלוונטי הוא של מומחה בתחום כירורגית כלי דם – אותו מומחה ביצע את הפרוצדורה נשוא התביעה.

בתשובה לתגובה (ברשות בית משפט) טענה התובעת, כי התחום הרלוונטי הוא מומחה בצינתור פולשני, שכן לטענתה, רק מומחה בתחום זה יכול להתייחס למיומנות הנדרשת ולטכניקה הראויה של ביצוע הפרוצדורה שבוצעה בתובעת. מומחה כזה יוכל לעיין בבדיקת ההדמייה של הפרוצדורה שצצה פתאום לאחר הגשת התביעה ולפני הגשת כתב ההגנה. התובעת מוסיפה, שתמוה כיצד מספר המומחים בכירורגיית כלי דם ירד ממאה לשבעים וחמישה, כאשר נתון זה כולל רופאים של קופת החולים הנתבעת. העובדה שאת הניתוח ביצע כירורג כלי דם, אינה מחייבת כי זהו התחום הרפואי הראוי, שייתכן כי הניתוח בוצע על ידי רופא זה מאילוצי כוח אדם ואין בכך כדי להשליך על העובדה שהמומחה שראוי שייתן חוות דעת הוא מומחה בתחום הצינתור הפולשני.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני רואה לנכון לדחות את הבקשה.

המחלוקת בין הצדדים היא בשתי סוגיות עיקריות. הראשונה, האם התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שאין באפשרותה להגיש חוות דעת רפואית מטעמה וכי יש לפטור אותה מהגשת חוות דעת מטעמה ולמנות מומחה מטעם בית המשפט. השנייה, תחום המומחיות הרלוונטי לענייננו, כאשר לשיטת התובעת תחום המומחיות הרלוונטי הוא צנתור פולשני ואילו לשיטת הנתבעת התחום הרלוונטי הוא כירורגיית כלי דם.

לגבי המחלוקת השנייה - אין מחלוקת בין הצדדים כי את הניתוח נשוא טענת הרשלנות ביצע כירורג כלי דם. משכך עמדת הנתבעת כי תחום המומחיות הרלוונטי הוא כירורגיית כלי דם עדיפה לכאורה על עמדת התובעת כי תחום המומחיות הרלוונטי הוא צנתור פולשני. אין מקום לקבל את טענת התובעת כי ייתכן שהניתוח בוצע על ידי כירורג כלי דם מאילוצי כוח אדם. מדובר בטענה שנטענה בעלמא ללא תמיכת תצהיר וללא כל בסיס. כמו כן, בכתב התביעה לא נטענה טענה מפורשת כנגד תחום המומחיות של הרופא שביצע את הניתוח, אם כי קיימת טענה כללית שהפרוצדורה בוצעה על ידי צוות בלתי מקצועי ובלתי מיומן דיו והבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הצנתור הפולשני עלתה כבר בכתב התביעה. עוד יצוין כי התובעת בחרה שלא לחשוף את מכתבו של פרופ' בס שעל פי טענתה הנחה אותה לקבל חוות דעת בתחום הצנתור הפולשני והתנהלותה זו נזקפת לחובתה. למען הזהירות יצוין, כי גם אם תחשוף התובעת את מכתבו של פרופ' בס – תוכן מכתבו ייבחן לגוף המחלוקת ואין בעמדתו כשלעצמה להכריע במחלוקת. בדיון ביום 24.12.15 הוגש תצהיר ב"כ התובעת ממנו עולה כי לדברי פרופ' בס קיימים רופאים בעלי מומחיות בתחום כלי דם העוסקים בצנתור אך ראוי במקרה זה שחוות הדעת תינתן על ידי מי שהצנתור הוא בגדר הכשרתו העיקרית והמרכזית. מנגד, הנתבעת הפנתה למייל של פרופ' וולף ממנו עולה כי כירורגים כלי דם אמונים על ביצוע צנתורים של כלי דם.

נוכח האמור לעיל, לא שוכנעתי מטענות התובעת כי תחום המומחיות הרלוונטי היחיד הוא צנתור פולשני כאשר היא לא הציגה טיעון משכנע כנגד מצב הדברים שהניתוח בוצע על ידי כירורג כלי דם. לפיכך, נכון לשלב מוקדם זה ומבלי לקבוע מסמרות, עמדת הנתבעת כי תחום המומחיות הרלוונטי הוא כירורגית כלי דם – עדיפה בעיניי, אם כי התמונה המצטיירת היא שקיימים מומחים בשני התחומים אשר יכולים ליתן חוות דעת בענייננו.

לגבי המחלוקת הראשונה - סמכות בית המשפט לפטור תובע מצירוף חוות דעת רפואית ולהורות על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט מעוגנת בהוראות תקנות 127 ו- 130(א) לתקנות.

לפי ההלכה, בית המשפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידיו להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק (ראו: רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל (8.5.12); רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה (23.10.12)).

בענייננו, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה שאין באפשרותה להגיש חוות דעת רפואית מטעמה.

אמנם, התובעת הציגה ראיות לכך שפנתה לארבעה מומחים בתחום כירורגית כלי דם וצנתור פולשני (שניים בכל תחום) ועם זאת לא שוכנעתי שמיצתה את האפשרויות לפנות למומחים בתחום הרלוונטי. התובעת היא שאמורה לשכנע כי קיימות נסיבות של ממש שבגינן נמנע ממנה לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה מטעמה. בנסיבות שהנתבעת צירפה מסמך מטעם יו"ר איגוד כירורגים כלי דם בישראל, פרופ' וולף, כי מספר הרופאים הבכירים בתחום זה (לא כולל מתמחים) עומד על כ-75 רופאים, לטעמי, פנייה לשניים מהם בלבד, גם אם חלק מהם הם עובדי הנתבעת, אינה מספקת כדי לשכנע שבפני התובעת נסיבות שלא ניתן להתגבר עליהן באמצעים סבירים כדי לאתר מומחה בתחום זה שייתן חוות דעת מטעמה.

אוסיף, כי פרופ' וולף גם כתב, כי להערכתו קיימים בתחום הרדיולוגיה הפולשנית כ – 40 מומחים ואף הפנה לד"ר ברטל, יו"ר החברה הישראלית לרדיולוגיה פולשנית לקבלת מידע מבוסס בעניין, ולא נטען כי התובעת פנה אל האחרון לקבלת מידע על מומחים בתחום הנ"ל לצורך פניה אליהם בנוגע להכנת חוות דעת מטעמה. התובעת פנתה לשני מומחים בלבד בתחום זה וגם בכך אין די .

בזהירות הראויה לשלב זה אוסיף, כי עיון בכתב התביעה אינו מעלה כי מדובר בחוות דעת מורכבת במיוחד. כמו כן, התרשמתי שהתביעה אינה מופרכת בהתחשב ברף הנמוך הנדרש בשלב זה וכי בפי התובעת טענה הראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה.

נוכח האמור לעיל, איני סבור שמתקיימים בענייננו "טעמים מיוחדים" המצדיקים היעתרות לבקשה ולפיכך דינה להידחות.

התובעת תגיש חוות דעת רפואית מטעמה תוך 60 יום. הנתבעת תגיש חוות דעת מטעמה 60 יום לאחר מכן.

אין בהחלטה זו לחייב את התובעת בהגשת חוות דעת דווקא בתחום כירורגיית כלי דם שכן החלטה זו ניתנת בתחילת ההליך, על סמך המידע שבפני (שלטעמי הוא חלקי) ומבלי לקבוע מסמרות. התובעת תנהג לפי שקול דעתה והדברים יבחנו בהמשך ההליך. מומלץ לצדדים להגיע להסכמה בדבר תחום המומחיות הרלוונטי למחלוקת בהליך זה, כדי לייתר מחלוקת אפשרית בעתיד בשלב לאחר הגשת חוות דעת מטעם הצדדים.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

התיק נקבע לקדם משפט ליום 5.5.16 שעה 9:30.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ו, 24 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.