לפני תביעה לתשלום סך 33,800 ₪. היקף המסמכים בתיק זה חורג מזה המתאים לתביעה קטנה ובשל היקף החומר ואורכם של הטיעונים שממילא מצויים בתיק, אסקור בקצרה את גדר המחלוקת והעובדות הרלבנטיות.

בין הצדדים נחתם ביום 16.6.13 הסכם על פיו נתבעת 2 הסכם לביצוע עבודות אלומיניום בבית התובע. לטענת התובע נערך ההסכם על בסיס מפרט שקיבל מחברת "קליל", מנגד הוצגו ע"י הנתבעת מסמכי ההתקשרות עם תרשימים ומפרט שנחתמו בחתימת ידו של התובע.

אנשי הנתבעת הגיעו, לקחו מידות, מהדירה פורקו ופונו החלונות הישנים והנתבעת החלה בעבודות ההרכבה ביום 9.10.13 אלא שאז התברר לטענת התובע כי התעוררו מספר בעיות אשר לא אפשרו השלמת ההרכבה בכל אחד מהפתחים כשהתובע מפרט מה לא הורכב והיכן.

נוכח הבעיות שהתגלו, הובטח לתובע לטענתו כי יתואם עמו מועד להמשך והשלמת ההתקנה. הנתבעת ניסתה להציע פתרונות שלא היו מקובלים על התובע וסוכם כי ייווצר עמו קשר בהמשך.

רק ביום 20.10.13 הגיע מר אילן מטעם הנתבעת, בדק והבטיח כי יעביר את הנתונים למי מטעם הנתבעת. התובע לדבריו, החל במסכת התכתבויות עם הנתבעת כאשר ביום 8.11.13 הגיע לביתו צוות נוסף של עובדי הנתבעת ובידיהם הנתונים שנאספו בביקור מיום 20.10.13.

גם הפעם לא נפתרו הבעיות ולטענת התובע הובאו מוצרי אלומיניום פגומים ולכן לא הסכים להתקנתם.

התובע פנה שוב לנתבעת ונענה ע"י הנתבע 2 כי הוא מעוניין בסיום ההתקשרות ברוח טובה, מכאן החלה התכתבות ארוכה ומייגעת כאשר לטענת התובע הנתבע 2 שינה את יחסו ואף סירב לבוא ולהתרשם מהליקויים ומהמצב השורר בבית התובע.

התובע שילם מעל ל-90 אחוז מערך ההתקשרות ולטענתו הנתבעת לא ביצעה את עבודה ולא עמדה בהתחייבויותיה.

התובע הגיש את חוות דעתו של המהנדס מר משה מלכה שערך חוות דעת נוספת לאחר ביקור של עובדי הנתבעת שביצעו תיקונים והשלמות ביום 3.8.14 בעקבות הסדר דיוני שהושג בין הצדדים.

סך הנזק נאמד ע"י המומחה בסך 38,005 ₪. התובע ויתר על יתרת הסכום שמעבר לסמכות בית המשפט לתביעות קטנות וכבר עתה יובהר כי סכום עליו ויתר-איננו נלקח בחשבון בסופו של פסק דינו זה.

הנתבעים טוענים כי מדובר בתביעה "מוזרה והזויה" כפי שהיא תוארה בכתב הגנתם כאשר המחלוקת באה לעולם בגלל אישיותו של התובע וסירובו התמוה לאפשר לה להשלים את העבודות.

הנתבע 2-מנהלה של הנתבעת טוען כי אין כנגדו עילה והוא צורף לתביעה על מנת להפעיל עליו לחץ.

לטענת הנתבעת סירב התובע לאפשר את סיום העבודות כאשר ברור היה כי כל עוד אלה לא הסתיימו, לא ניתן לטפל בתלונותיו וכי הובטח לו כי באם לאחר סיום העבודות עדיין יהיו ליקויים אלו יטופלו לשביעות רצונו.

הנתבעת שלחה שוב ושוב צוותים לבית התובע אך הוא בסירובו, שלח אותם חזרה, דבר שהסב לנתבעת נזק והוצאות.

דיון:

התיק הועבר לטיפולי לאחר שכבר התקיימה בו ישיבת בית משפט בפני כב' השופטת ר. חוזה ובמהלכה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יתאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים בהתאם לחוות דעתו של המומחה מר מלכה ובכפוף להסכם ההתקשרות בין הצדדים.

אין חולק כי עובדי הנתבעת הגיעו בעקבות ההסכמה וביצעו תיקון והחלפה כפי שראו לנכון ברם גם לאחר סבב תיקונים זה נותרו לטענת התובע פגמים רבים וכפי שפורט בחוות דעתו השניה של המומחה מר מלכה (מר מלכה ביקר בבית התובע ביום 6.8.14 לאחר ביצוע התיקונים וערך חוות דעת נוספת ביום 19.8.14 המתייחסת הפעם לליקויים שנותרו לאחר ביצוע התיקונים נשוא ההסכמה).

למעשה, בעקבות הדיון וההסכמות שהושגו בפני כב' השופטת ר. חוזה, שוב אין משקל ממשי לכל המסכת הארוכה של הטענות ביחס להשתלשלות הצדדים שהן במישור ה"אישי" בעיקר ולהסדר שצדדים מגיעים בדיון משפטי יש לתת את המשקל הראוי.

נציגי הנתבעת חקרו את המומחה ומחקירה זו עלה כי אף נציגי הנתבעת הודו שנפלה טעות עת הוחלפו חלק מהתריסים שבמקור היו בעלי גובה שלב של 61 מ"מ לתריסים בעלי גובה שלב של 45 מ"מ, לא בהתאם להסכמה, לא בהתאם לתריס המקורי וכאשר גם לא נסתרה טענת מר מלכה כי תריס בעל גובה שלב כזה גורע מיציבותו ומחוזקו.

כך גם לא נסתרה טענת מר מלכה (והתובע) בדבר פגמים שונים בתריסים, הפגמים צולמו ותועדו בחוות הדעת. יש לומר בהקשר זה כי נוכח הטענות שעלו עובר להסכמה ולביצוע התיקונים, היה מקום לצפות שהנתבעת תקפיד הפעם להביא את התריסים ולהתקינם ללא פגמים, ניחא אם היה מדובר בשקע קטן אחד או שניים ברם היקף הפגמים שתועד איננו סביר ומעלה תהיות ביחס לאיכות השלבים.

לא נסתר מעיניי כי מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון בשלב מוקדם ויש להניח כי הדבר השפיע גם על איכות העבודה והיכולת להשלימה ברמה גבוהה כפי שזכאי לה התובע כלקוח.

ההסכמה והנכונות ההדדיים אליהן הגיעו הצדדים בדיון הקודם היו אמורות להוות נקודת פתיחה חדשה ולאפשר לנתבעת לספק עבודה ותריסים ברמה משביעת רצון גם אם לא בעיני התובע אזי לפחות בעיניים אובייקטיביות שהן עיניי בית המשפט, הדבר לא קרה ויש לומר כי התרשמתי מ-3 נציגי הנתבעת שהתייצבו לדיון כי לא מדובר בזדון אלא בעבודה שהסתבכה ומשום מה גם כשניתנה אפשרות לתקנה, נעשו טעויות ונפלו פגמים, על כך יש לפצות את התובע

משכך יש לקבוע כי חוות דעת מר מלכה (ומכאן גם טענות התובע ככל שהן נוגעות לפגמים ואי ההתאמות בעבודה) הוכחו למעט בעניין הערכת גובה הנזק.

למעשה בדיון שלפני, התגבשה מחלוקת אחת עיקרית והיא-עלות התיקון.

מר מלכה טען כי יש לקחת כנקודת מוצא את מחירון דקל ותריסים מחברות ידועות כמו "קליל" או "כל חן". נציגי הנתבעת טענו כי נקודת המוצא להערכת הנזק/עלות התיקונים צריכה להיות מוצר שווה ערך למוצר שהוזמן ועלות עבודה דומה וכי התובע מראש לא הזמין עבודות בעלות מחירון דקל הידוע כמחירון גבוה ולא הזמין תריסים מתוצרת החברות שהוזכרו לעיל.

יש טעם בדברי הנתבעת, למעשה גם מר מלכה בהגינות מקצועית קבע בחוות דעתו כי תיתכן סטייה של עד 30% מהערכת העלות לשני הכיוונים וקביעה זו, לצד טענות הנתבעת ובשים לב לשני עקרונות משפטיים חשובים, האחד-חובת הקטנת הנזק החלה על התובע והשני-חיוב הנתבעת-"המזיקה" בהשבת המצב לקדמותו ולא בהשבחתו, מצאתי מקום להתערב באופן מוגבל ולהפחית כ-30% מסכום התביעה אך גם לשפות את הנתבע בגין הוצאות משפט שבמקרה דנן אינן בסכום של מה בכך עקב עלות חוות דעתו של מר מלכה והתייצבותו לדיון.

לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע 1 באופן אישי בגין התקשרות רגילה ושגרתית של חברה בע"מ שבהנהלתו, לא הוכחה רשלנות אישית שלו, לא הוכחו תנאים להרמת מסך, חברה מטבע הדברים איננה בשר ודם ואיננה כותבת או מדברת או מתחייבת או מתאמת או מבצעת אלא באמצעות בני אדם-אורגנים העובדים בשורותיה ולכן התביעה כנגד נתבע 1 נדחית, כדי לפשט את ההליכים, אקזז מחיוב הנתבעת 2 את שהיה נפסק בגין הוצאות המגיעות לנתבע 1 עקב דחיית התביעה שכנגדו.

הנני מחייב את הנתבעת 2 חברת פ.א. כוכב מוצרי אלומיניום לשלם לתובע סך 24000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בסך 3000 ₪ סה"כ 27,000 ₪ שישולמו לו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ד, 02 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.