10 אוקטובר 2016

בהתאם להחלטתי מיום 10.10.16, שעניינה התייחסות לרכיב תביעה שנשמט בהיסח הדעת מפסק הדין מיום 18.09.16 (להלן – "פסק הדין"), ולאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות השונים, לרבות תצהירי הצדדים והראיות שהוצגו בפניי, הנני פוסק כדלקמן:

פיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב ובהיעדר שימוע

1. כאמור בפסק הדין, טענותיה של הנתבעת כי סיום יחסי העבודה היה בהסכמה, נדחו, ומכאן שטענתה של התובעת כי פוטרה – מתקבלת.
2. משהוחלט לפטר את התובעת, מן הראוי היה כי יקדם לכך הליך של שימוע, כמתחייב.
3. כידוע, הזכות לשימוע היא אבן יסוד בשיטתנו המשפטית והיא מעוגנת בעקרון תום הלב החל ביחסי עבודה. מעקרון זה נגזרת חובת המעסיק לברר לעומק את עניינו של העובד המועמד לפיטורים, את הסיבות לפיטוריו ואת האפשרות לבחון את המשך העסקתו. חובה זו מוגשמת בדרך של מתן זכות לעובד להשמיע את טענותיו בטרם פיטוריו, על מנת שתתקבל החלטה מבוססת, מושכלת ומאוזנת בעניין העסקתו של העובד, לאחר שמיעת עמדתו זכות השימוע חלה הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, [פורסם בנבו] פד"ע לח 455 (2003); ע"ע (ארצי) 415/06 דני מלכה נ'  שופרסל בע"מ [פורסם בנבו] (15.7.07); ע"ע (ארצי) 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמוד תורה נ' עובדיה בינון [פורסם בנבו] (21.8.08)).
4. במקרה דנן אין חולק כי לא נערך לתובעת הליך של שימוע ועל כן פיטוריה היו בניגוד לדין.
5. כאמור בפתח פסק הדין, התובעת הועסקה אצל הנתבעת כ- 3 שנים. דרישתה לקבלת פיצוי כספי בגובה 2 משכורות, סבירה וראויה בנסיבות העניין.
6. כאמור בסעיף 38 לפסק הדין, שכרה הקובע של התובעת הוא 7,053 ₪ ולפיכך, היא זכאית לפיצוי בסך של 14,106 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל ויתווסף ליתר הסכומים שנפסקו לזכות התובעת בפסק הדין.

פסק דין משלים זה הנו חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ז, (10 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.