הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79 א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך. לאחר ששמעתי את מר עדי אברהם מטעם התובעת, ואת הנתבע 1, ולאחר שעיינתי במכלול חומר הראיות, אני רואה לקבל את התביעה בחלקה. הנני סבורה כי האחריות העיקרית לגרם התאונה מוטלת על כתפי הנתבע 1. יחד עם זאת, מצאתי לזקוף אשם תורם לחובת נהג התובעת בשיעור 40%..

מן העדויות עולה כי הנתבע 1 נהג שלא בזהירות המתחייבת מנהג המשתלב ממגרש חנייה צדדי אל דרך ראשית וזאת בניגוד לתקנה 64(3) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, הקובעת כי "נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להיכנס לדרך סלולה או לחצותה ייתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה". מכאן אשמו של הנתבע 1 וחלקו העיקרי בגרימת התאונה. בנוסף, אני סבורה כי לנהג התובעת יש אשם תורם, זאת נוכח מהירות נסיעתו, שלא בהתאם לתנאי הדרך. המדובר בכביש כורכר לא סלול ונדרש היה כי נהג התובעת יתאים את מהירות נסיעתו לתוואי הדרך. העיד נהג התובעת כי מהירות נסיעתו הייתה בין 60-70 קמ"ש, ואין ספק כי המדובר במהירות נסיעה גבוהה שלא בהתאם לתנאי הדרך, זאת בניגוד לתקנה 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, הקובעת כי "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב". כמו כן, קובעת תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה כי "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". מכל אלו, אני קובעת כי לנהג התובעת אשם תורם בשיעור 40%, לגרם התאונה.

פועל יוצא מן האמו רהוא כי אני מקבלת את התביעה, בחלקה, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, סכום של 8,618 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 14.1.14 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, באגרת בית המשפט (חלק יחסי 50%), שכר העדים כפי שנפסק בדיון ושכ"ט בשיעור 17.55%.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ו, 16 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.