1. החלטה זו הינה בבקשת התנגדות לביצוע תביעה על סכום כסף קצוב.
2. ביום 10.6.14, התקיים דיון בבקשת ההתנגדות, במסגרתו נחקרה המבקשת על תצהירה והוסכם כי הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב.
3. עפ"י הנטען בכתב התביעה- הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סכום סל 9,039.76 ₪ עבור שירות וציוד, ולאחר משלוח מכתב התראה וטרם הגשת התביעה שילמה הנתבעת סך של 3,024 ₪, כך שיתרת החוב עמדה ע"ס 6,013.8 כולל הפרשים והצמדה עד מועד הגשת התביעה.
4. ביום 2.12.13 הוגשה התביעה, והנתבעת הגישה בקשת התנגדות הנתמכת בתצהירה ובתצהיר מטעם בא כוחה עו"ד שייקה שגב.
5. הנתבעת טוענת בבקשת ההתנגדות כי עומדת לה הגנה טובה בפני התביעה כמפורט להלן:

א. הנתבעת חתמה על הסכם לרכישת הציוד, אולם התובעת נתנה לה להבין כי תוכל להחזיר את הציוד שלא נזקקה לו. לנתבעת לא היה כל צורך במכשירים, וביקשה להחזיר לתובעת ציוד זה, אך דרישתה סורבה ע"י התובעת.

ב. הנתבעת שילמה מלוא חובה לתובעת ואף למעלה מכך, ולא נותרה חבה לתובעת דבר. הנתבעת שילמה ביום 26.11.13 את כל חובה בסך 283.58 ₪.

ג. הנתבעת פנתה לתובעת מס' פעמים לקבלת מידע ופירוט החוב, אולם פניותיה לא נענו.

6. לכתב התביעה צורף הסכם התקשרות שנערך בין התובעת לנתבעת וכן, תדפיס פירוט החוב הנתבע מהנתבעת, המפרט החיובים בגין חשבוניות וציוד.

7.הנתבעת מודה בתצהיר התמיכה בבקשת ההתנגדות כי חתמה על הסכם ההתקשרות עם התובעת, ורכשה מהתובעת את הציוד נשוא התביעה (ראה : סעיף 18 לתצהיר הנתבעת).

בחקירה הנגדית הודתה הנתבעת כי רכשה מהתובעת חמישה מכשירים.(עמ' 2 לפרוטוקול ש' 21-22).

8.הנתבעת טוענת כי התובעת נתנה לה להבין כי תוכל להחזיר את הציוד שרכשה אשר לא נזקקה לו, אולם הפרה התחייבות זו וסרבה לקבלו חזרה.

טענה זו של הנתבעת נטענת בתצהירה באופן סתמי ללא פירוט עובדתי מינימלי.

הנתבעת אינה מפרטת מועד בו ניתנה הבטחה הנטענת, אינה מציינת זהות הנציג שנתן הבטחה זו.

למותר לציין, כי התחייבות כזו אינו מופיעה בהסכם ההתקשרות.

על כן, בהעדר פירוט עובדתי מינימלי, אין מקום ליתן לנתבעת רשות להתגונן בטענה זו.

9.הנתבעת טוענת כי שילמה מלוא סכום החוב הנתבע, בין היתר בגין רכישת המכשירים, אולם טענתה זו, אף היא נטענת בעלמא, בלא שהנתבעת מציגה תחשיב נגדי ממנו ניתן ללמוד כי שילמה מלוא התשלום עבור הציוד שרכשה ובלא שצרפה לבקשת ההתנגדות אסמכתאות ו/או קבלות המעידות על תשלום מלוא החוב נשוא התביעה.

10.בבקשת ההתנגדות טוענת הנתבעת כי שילמה לתובעת תחילה סך של 3,024 ₪ ובהמשך, ביום 26.11.13, שילמה באמצעות בא כוחה, כגמר חשבון סך של 283 ₪.

11. מעיון בסעיף 8 לכתב התביעה, עולה כי התובעת מאשרת דבר תשלום הסך של 3,024 ₪, ואף קיזזה סכום זה מיתרת חובה של הנתבעת, ועל כן, הוגשה התביעה ע"ס 6,013.8 ₪,לאחר הפחתת הסכום הנ"ל.

12.הנתבעת מלינה על כך, שחרף פניית בא כוחה במכתב מיום 27.10.13 לא קיבלה הסבר לגבי מהות וגובה החוב. אולם טענה זו אינה מתיישבת עם האמור בבקשה עצמה, שכן ממכתב בא כוחה מיום 27.10.13,שצורף כנספח להתנגדות, עולה כי ב"כ הנתבע שוחח טלפונית עם ב"כ התובעת טרם משלוח המכתב.

מסעיף 3 לתצהירו של בא כוח הנתבעת, עולה כי הגיע למשרד ב"כ התובעת ונפגש עם נציג במשך למעלה משעה, פגישה בה הוסבר מהות החוב. יתר על כן, לכתב התביעה צורף תדפיס פירוט חוב, המפרט בצורה ברורה את החיובים נשוא התביעה.

13. הנתבעת טוענת בבקשת ההתנגדות כי בא כוחה הגיע ביום 26.11.13 למשרד בא כוח התובעת, שילם סך 283 ₪, שהיווה גמר חשבון.

14. הנתבעת הודתה בחקירתה הנגדית כי התובעת מסרה לה כי חובה עומד על כ- 9,000 ₪ ובעקבות פניה זו הגיעה למשרד ב"כ התובעת ביום 11.9.13, ושילמה במזומן הסך של 3,024 ₪. (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 8-13).

טענת המבקשת כי היה בתשלום של סך 283 ₪ כדי להביא לידי גמר חשבון ולפרוע מלוא יתרת חובה לתובעת אינו מתיישב עם קיומה של יתרת חוב, של כ- 6,000 ₪ נוספים לאחר שהופחת מיתרת החוב התשלום ע"ס 3,024 ₪.

15.טענת הנתבעת כי תשלום סך 283 ₪ היווה גמר חשבון , נסמכת על תצהירו של בא כוח הנתבעת, עו"ד שייקה שגב.

מעיון בתצהירו נמצא כי טענה זו, נטענת בעלמא ללא פירוט עובדתי מינימלי.

16.מדובר בטענה בעלמא, שאינה מפרטת ומציגה את זהות הפקידה שאישרה בשם התובעת הסדר זה. לא מצויין, כיצד יתכן שהתובעת, ויתרה על סכום תביעתה בסך של כ- 6,000 ₪, והסתפקה בתשלום של 283 ₪, לסילוק כל חובה של הנתבעת.

17.ב"כ הנתבעת טוען בתצהירו כי הקבלה שניתנה לו ע"י התובעת מלמדת על כך שהתשלום בסך 283 ₪ היווה גמר חשבון וסילוק מלוא חוב לתובעת.

18. ב"כ הנתבעת הגיש ביום 9.6.14, הודעה לה צרף העתק הקבלה בדבר תשלום סך 283.68 ₪.

19. מעיון בקבלה מס' 884060 מיום 26.11.13, נמצא כי אין בקבלה, להוות אסמכתא לכך שמדובר בגמר חשבון או הסדרת מלוא החוב, אלא קבלה על תשלום בסך 283 ₪.

יתר על כן, מדובר בתשלום שבוצע בסניף של התובעת, ולא במסגרת הסדר שנערך עם ב"כ התובעת אף שהתיק מצוי בהליך משפטי.

20. בתצהירי הנתבעת אין כל פירוט עובדתי ממנו ניתן ללמוד על מו"מ במסגרתו ויתרה התובעת על גביית מרבית סכום החוב של הנתבעת, ואף אין בתצהיר טענה מפורשת בעניין זה.

אשר על כן, אני סבור כי טענת הנתבעת כי התשלום בסך 283 ₪ היווה גמר חשבון, הינה הגנת בדים, אשר דינה להידחות.

21.אשר לטענות ב"כ הנתבעת בסיכומים שהוגשו מטעמו לעניין תשלומים נוספים שביצעה הנתבעת טרם הגשת התביעה וכן לאחר הגשת התביעה מעבר לשני התשלומים(ע"ס 3,024 ₪ ו- 283 ₪), אזי שאלה טענות חדשות שלא פורטו בבקשת ההתנגדות, ועל כן, מהווה הרחבת חזית פסולה, ודינן להידחות מטעם זה.

22.יתר על כן, טענות ב"כ הנתבעת שעלו לראשונה בסיכומיו, לגבי תשלומים שנעשו לאחר הגשת התביעה ופתיחת תיק ההוצל"פ, מקומם להיות מועלה, ככל שלא בוצעה הקטנת קרן בתיק ההוצל"פ, במסגרת בקשה המוגשת במסגרת תיק ההוצל"פ בבקשה בטענת פרעתי ע"פ סעיף 19 לחוק ההוצל"פ.

23.לאור כל המפורט לעיל, אני סבור כי בקשת ההתנגדות אשר הגישה הנתבעת אינה מגלה ולו לכאורה בפני התביעה, ועל כן, נדחית.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך 2,000 ₪ (כולל מע"מ).

הליכי ההוצאה לפועל בתיק 0111052534 יימשכו כסדרם.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ד, 01 יולי 2014, בהעדר הצדדים.